1. לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקים שנגרמו לרכבי התובעת והנתבעת (התובעת שכנגד) בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.04.2021 בסמוך לשוק העירוני בטבריה.
2. שיעור הנזק שנגרם לרכב התובעת מסתכם בסך של 6,029 ₪. הנזק אינו שנוי במחלוקת. לא הובאה חוות דעת שכנגד, שמאי התובעת לא נחקר ולא הובא בסיכומים טיעון במישור זה.
3. שיעור הנזק שנגרם לרכב הנתבעת (התובעת שכנגד) מסתכם בסך של 49,408 ₪. לא הובאה חוות דעת שכנגד, שמאי התובעת לא נחקר. ב"כ התובעת ציינה בסיכומיה, כי פנתה פעמים מספר לנתבעת 2 לצורך קבלת חשבוניות עבור תיקון הרכב במוסך לרבות קבלות בגין חלקי חילוף. ברם, פניותיה העלו חרס.
4. התובעת טענה, כי נהג רכבה נסע ישר בנתיבו כאשר רכב הנתבעת הגיח לפתע מצד שמאל והתנגש ברכבה. בטופס הודעתו ציין נהג רכב התובעת, כי רכב הנתבעת לא עצר בתמרור עצור טרם כניסתו לצומת.
5. נתבעת 2 טענה, כי נהגת רכבה נסעה בנתיבה כדין כאשר לפתע נהג רכב התובעת יצא מחניה בחוסר זהירות וללא מתן זכות קדימה ופגע ברכב הנתבעות.
6. מטעם התביעה העיד נהג הרכב. מטעם ההגנה העידה הנהגת, היא נתבעת 1. לאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, טענות הצדדים והראיות, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות. להלן עיקרי העובדות והנתונים שהובילוני להחלטה כאמור:
7. גרסת ההגנה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה ובדיון עצמו, ביקשה להטיל את האחריות לקרות התאונה על התובעת מאחר ורכבה "יצא מחניה בחוסר זהירות וללא מתן זכות קדימה". יוטעם, כי לגרסה זו לא היו תימוכין בעדות הנהגת. נוסף על כך, התרשמות בלתי אמצעית מעדות הנהגים, בחינת תוואי הדרך ועיון בתמונות מזירת התאונה ובפרט מנח הרכבים מיד לאחר התאונה הובילוני למסקנה, כי טענה זו אינה סבירה בנסיבות העניין.
8. טען הנהג, כי רכב הנתבעות הגיח מצד שמאל. כפי שהעידה הנהגת, היא הגיעה אל צומת כשבאפשרותה לפנות שמאלה או ימינה בלבד כאשר מקדימה יש "קיר" כלשונה (עמ' 3, ש' 22 בפרוטוקול הדיון). היינו מדובר בצומת T. הגם שבעדותה טענה כי אין מדובר בצומת T, אין חולק כי תוואי הדרך כפי שהוצג בתמונות ובסרטון מלמד, כי בצומת T עסקינן.
9. טענה הנהגת בעדותה, כי לפני הצומת אין תמרור או קו עצירה המורה לה לעצור. עוד טענה, כי "אם אני בתוך הצומת זכות הקדימה שלי" (עמ' 3, ש' 29). אין חולק, כי הנהגת הגיע אל צומת ה-T כשבכוונתה להשתלב שמאלה במסלול הנסיעה של רכב התובעת. טענת הנהגת לפיה זכות הקדימה שלה- דינה להידחות. הגם שאין קו עצירה בצומת ולא הוכח כי הוצב תמרור עצור/ מתן זכות קדימה, ברי כי מחובתה של הנהגת לתת זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים בכביש הראשי שלפניה כאמור בסעיף 64 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.
10. עדות הנהגים ותמונות מזירת התאונה המתעדות את מנח הרכבים, מבססות את המסקנה לפיה התאונה אירעה בעת שהנהגת פנתה שמאלה בצומת, לקראת השתלבות עם הכביש הראשי בו נסע רכב התובעת. זכות התנועה שמורה לרכב התובעת שנסע בכביש הראשי. נתבעת 1 פנתה שמאלה וביקשה להשתלב בכביש הראשי וזאת מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת שהגיע מימינה.
11. לא שכנעתי כי התאונה אירעה עת רכב התובעת יצא מחניה בחוסר זהירות כטענתן של הנתבעות.
12. אשר על כן, על הנתבעות בתביעה העיקרית לשלם לתובעת סך של 6,029 ₪ בצרוף אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עד התובעת כפי שנפסק ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.
13. דין התביעה שכנגד להידחות. התובעת שכנגד תשלם לנתבעת שכנגד שכ"ט בסך 2,000 ₪.
14. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"ב, 07 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.