1. המבקשים שוכרים דירת מגורים (להלן – "הדירה") מהמשיבה.

המשיבה הגישה תביעת פינוי נגד המבקשים, לאחר שאלה חדלו לשלם דמי שכירות, וכן תבעה מהם לשלם את חוב דמי השכירות.

המבקשים טענו שהדירה היתה בעבר בבעלותם וכי הם העבירו אותה לבעלותה של המשיבה בעסקה פיקטיבית, במסגרת עסקת הלוואה שנעשתה עם אביה של המשיבה.

במקביל, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי להצהיר על בעלותם בדירה (להלן – "תביעת הבעלות").

בית המשפט הורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו עד למתן פסק דין בתביעת הבעלות, בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סכום של 3,000 ₪ לחודש, כדמי שכירות, כשגורלו של הסכום ייקבע לאחר מתן פסק הדין בתביעת הבעלות, וזאת החל מיום 1.8.2021 ואילך.

המבקשים לא הפקידו את הסכומים החודשיים, ולפיכך ניתן נגדם ביום 31.8.2021 פסק דין חלקי המורה על פינויים מהדירה, עד יום 15.11.2021.

בירור הסעד הכספי נדחה עד למתן פסק דין בתביעת הבעלות.

2. למרות שפסק הדין ניתן כאמור, ביום 31.8.2021, בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה רק ביום 10.11.2021, חמישה ימים בלבד לפני המועד שנקבע לפינוי.

יצוין כי הערעור הוגש ביום 4.11.2021, אך גם אז לא טרחו המבקשים להגיש בקשה זו.

שיהוי בלתי מוסבר זה די בו כדי לגרום לדחיית הבקשה (השוו:ע"א 8548/17 אגודת השומר בישראל נ' הקרן הקיימת לישראל (4.3.2018)).

3. הבקשה ראויה להידחות גם לגופה.

הטענה המרכזית בבקשה היא, שבית המשפט לא פעל בהתאם להסכמה הדיונית שבין הצדדים, מיום 26.5.2020, לפיה, ניתנה למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה בכפוף להפקדת הסכום של 10,000 ₪, כאשר הליכי תביעה זו יעוכבו עד למתן פסק דין בתביעת הבעלות.

אולם, כפי שבית המשפט קמא פירט בהחלטתו, תביעת הבעלות שהיתה תלויה ועומדת בעת ההסדר הדיוני נמחקה מחוסר מעש של המבקשים וגם בקשתם לביטול המחיקה נדחתה.

רק לאחר מכן הגישו המבקשים תביעת בעלות חדשה, התלויה ועומדת בימים אלה.

לאחר מחיקת התביעה הקודמת שבה ודרשה המשיבה את פינויים של המבקשים, מהטעם שהסכמתה ניתנה בקשר לתביעה הקודמת שהיתה אמורה להתברר מוקדם יותר וכי בינתיים המבקשים יושבים בדירתה ללא תשלום דמי שכירות כלשהם, ובעקבות בקשתה זו נתן בית המשפט את החלטתו להתנות את עיכוב התביעה עד למתן פסק דין בתביעת הבעלות החדשה בהפקדת דמי השכירות בקופת בית המשפט.

4. אמנם, המדובר בדירת מגורים, אך כבר נפסק כי "המילים 'פינוי בית מגורים' אינן 'מילות קסם' המוליכות תדיר לאותה תוצאה; כל מקרה ונסיבותיו" (רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק (17.3.2014)).

כנגד זכותם של המבקשים לקורת גג עומדת זכותה של המשיבה ליהנות מקניינה.

החלטת בית המשפט שהורתה למבקשים להפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט עד למתן פסק דין בתביעת הבעלות איזנה בין הבטחת תשלום דמי השכירות, אם תביעת הבעלות תדחה, מחד, ואת השבתם למבקשים אם אותה תביעה תתקבל, מאידך.

5. עוד יצוין כי אף העירבון בסך 10,000 ₪, שהוריתי להפקידו, כתנאי לתוקפו של הצו הארעי לעיכוב ביצוע שניתן בהחלטתי מיום 10.11.2021, לא הופקד על ידי המבקשים.

6. למרות זאת, וכדי לתת הזדמנות נוספת למבקשים, אני מורה על עיכוב ארעי של ביצוע הפינוי, עד יום 19.12.2021 שעה 14:00, בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו את מלוא דמי השכירות בסך 3,000 ₪, עבור החודשים אוגוסט – דצמבר 2021, כלומר: 15,000 ₪, עד יום 19.12.2021 שעה 13:00.

לא יופקד הסכום כאמור עד המועד האמור – הצו הארעי יפקע.

יופקד העירבון כאמור עד המועד האמור, יעוכב הפינוי מהדירה עד למתן פסק דין בערעור, בכפוף לכך שהמבקשים יוסיפו ויפקידו סכום של 3,000 ₪ לחודש בקופת בית המשפט השלום, בהתאם להחלטת בית המשפט קמא, בכל 1 לחודש, החל מיום 1.1.2022 ואילך.

לא יופקד הסכום כאמור עבור אחד החודשים, עד למתן פסק דין בערעור, צו עיכוב הביצוע יפקע באותו היום.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.