לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

פסק דין

1. התובעים, בני זוג ילידי 1939, עזבו את ישראל בשנת 1981 ושהו בקנדה עד יולי 2009, אז הצהירו על חזרתם לארץ. מאז ועד ספטמבר 2018 שהו בישראל ובקנדה כאשר רוב התקופה שהו בקנדה.

2. ביום 17.1.21 הודיעה פקידת התביעות לתובעים שמעמדם הוא כ'לא תושבים' וכי מרכז חייהם לא חזר להיות בארץ מיולי 2009. באותה הודעה כתבה פקידת התביעות שמאחר שהתובעים לא נענו לפניות מיום 25.8.20 ולא התקבלה התייחסות לנסיבות לשהות הארוכה בחו"ל מאז יולי 2009 ועד לאותו מועד, ומשבבדיקה נמצא כי זמני השהות בחו"ל ארוכים יותר מזמני השהות בארץ וכי למרות הזמן שחלף מאז הדרישה להמצאת מסמכים על מכירת הדירה בחו"ל לא הועברו מסמכים, הנתבע קובע את מעמדם כ'לא תושבים'. על החלטה זו של פקידת התביעות הגישו התובעים תביעה זו.

3. בכתב התביעה טענו התובעים כי הם תושבים חוזרים שעבדו בארץ לפני ירידתם לקנדה ב- 1981. לטענתם, מאז המכתב שהנתבע שלח להם ביום 2.1.12 (נספח ג' לכתב התביעה) לא קיבלו כל דרישה או החלטה הדוחה את תושבותם. במכתב מיום 2.1.12 פקידת התביעות כתבה לתובעים שמאז חזרתם לארץ ביולי 2009 הם שוהים תקופות ארוכות בחו"ל יותר מהשהות בארץ ולצורך המשך הטיפול במעמדם הם מתבקשים לתת הסבר על שהותם בחו"ל. על מכתב זה השיבו התובעים שהשהות הממושכת בחו"ל נובעת ממספר רב של אירועים משפחתיים של הילדים והנכדים שנמצאים בחו"ל אך הם מבקשים את התחשבות הנתבע והם ישתדלו לא לשהות בחו"ל מעבר למותר. בחודש נובמבר 2018 קיבלו התובעים מכתב נוסף ובו דרישה לתת דו"ח שאלון לקביעת תושבות (נספח ד' לכתב התביעה). הם מילאו את אותו דו"ח והסבירו שהם שוהים בחו"ל בשל טיפולים רפואיים של התובעת. מאז התבקשו להשיב על שאלונים נוספים, שאלון נוסף ביוני 2020 ובחודש אוגוסט 2020 התבקשו להשלים פרטים. טענתם המרכזית של התובעים היא שהם נמצאים אמנם רוב השנה בקנדה אך מרכז חייהם הוא בישראל, יש להם פה דירה (שהיא מושכרת) וכשהם בארץ הם מתגוררים בדירה השייכת לבנם. בבעלותם רכב בישראל, חשבון בנק בישראל ויש לראות את מרכז החיים שלהם בישראל בהתחשב בכך שהם בני הגיל השלישי ויש לגלות גמישות יתר במבחני התושבות ולהתעלם מנסיעות תכופות שהם נוסעים לקנדה לבקר את ילדיהם ונכדיהם.

4. התובעים הפנו למכתב מיום 19.5.20 של מנהל תחום תושבות מר שבתאי לוי שכתב בהתכתבות פנימית בתוך המוסד לביטוח לאומי למר משה קופרשטיין מנהל תחום גבייה בסניף אשקלון. באותו מכתב כותב מר שבתאי לוי שבבדיקת ההשתלשלות של הטיפול בתיק של התובעים עולים ליקויים בהחלטות שהתקבלו בזמן אמת וכתב:

"הי משה. מבדיקת השתלשלות הטיפול בתיק עולים ליקויים בהחלטות שהתקבלו בזמן אמת:

1. ביום 30.8.09 הופנתה מטלה ממחלקת זו של בדיקת מעמד, ככל הנראה בעקבות הגשת תביעה לקצבת זקנה .

2. המבוטחים הגישו שאלון תושבות בסמוך (8/09) בו הצהירו כי מאז 11/1981 עד 7/2009 שהו בקנדה ושבו לישראל למגורי קבע. כבר אז ניתן היה לעדכן שלילת התושבות הראשון ולהתאימו הן להצהרה והן לנתוני ביקורת הגבולות.

כלא תושבים לפחות 5/1982 (חשוב לציין שהמערכת מנטרלת שהות פיקטיבית ממניין התקופה לצורך שלילה) ולכן נדרשה בדיקה ידנית שלא נעשתה.

ההשלכה של כך היא תוספת וותק לגמלת זקנה (כך נראה אז) שאינה מגיעה.

3. ביום 18/12/2011 הופנתה מטלה נוספת מחו"ש לאור המשך שהייתם בחו"ל. נדגיש כי בפועל במועד ההצהרה שהו בארץ 44 ימים בלבד וכבר ב 1/9/09 עזבו את הארץ לתקופה ממושכת.

4. ביום 2/1/2012 נשלח מכתב בירור ייזום על ידי הסניף, המבוטח לא השיב ואף לא הוצמדה מטלה לא לפניה זו ולא בכלל והיעדר התגובה לא טופלה.

5. מאז 27/1/2020 שוהים בני הזוג בישראל ובשל מגפת הקורונה לא משולל תושבות בתקופה זו ולא נמנע מהם זכות לשירותי בריאות.

6. מאז 10/2018 ניכר שינו כך ששוהים בישראל תקופות ממושכות יותר וכך החל מ 1/2020.

לפיכך ולצורך מעקב אחר תנועותיהם לחו"ל ובחזרה עליהם למלא שאלוני תושבות ולהמציא הסברים המגובים במסמכים ואישורים לגבי מועד סיום השכרת הדירה, מקום מגוריהם בארץ היכן התגוררו בחול (תקופות שהות די ממושכות).

בברכה

שבי לוי

תחום ביטוח – משרד ראשי

טל' 02-6709705".

ב"כ הנתבע טענה שמדובר בתכתובת פנימית שנחשפה בטעות לעיני ב"כ התובעים

(עמ' 21 שורה 2 לפרוטוקול) אך מדובר רק בהתייעצות ולא בהחלטה של פקיד

התביעות שלטענת הנתבע התקבלה כדין.

5. בכתב ההגנה טענה ב"כ הנתבע שלא נפל פגם בהחלטת פקידת התביעות מאחר שלמרות פניות הנתבע לתובעים הם לא הציגו כל הוכחה שמרכז חייהם הועבר לישראל. על סמך הצהרתם בשנת 2009 שהם הצהירו על חזרתם למגורי קבע, התובע מקבל מהנתבע קצבת זקנה עם תוספת עבור התובעת. לטענת הנתבע מדובר בקבלת קצבת זקנה שלא כדין.

הנתבע פירט בכתב ההגנה את ימי שהייתם בארץ של התובעים לפי מערכת ביקורת גבולות:

"להלן ימי שהייתם בארץ לפני נתונים מערכת ביקורת גבולות:

במהלך שנת 2009 – 68 ימים

במהלך שנת 2010 – 125 ימים.

במהלך שנת 2011 – 160 ימים.

במהלך שנת 2012 – 101 ימים.

במהלך שנת 2013 – 145 ימים.

במהלך שנת 2014 – 158 ימים.

במהלך שנת 2015 – 195 ימים שהה התובע, 183 ימים שהתה התובעת.

במהלך שנת 2016 – 129 ימים.

במהלך שנת 2017 – 146 ימים שהה התובע, 208 ימים שהתה התובעת.

במהלך שנת 2018 – 105 ימים.

במהלך שנת 2019 – 133 ימים.

במהלך שנת 2020 – 197 ימים.

במהלך שנת 2021 – 27 ימים."

בשנת 2020 שהו התובעים בישראל 197 ימים בשל מגפת הקורונה. בתקופה זו לא נשלל מהם מעמד תושב ולא נמנעה מהם הזכות לקבל שירותי רפואה. הנתבע הוסיף כי השהות הממושכת מסיבות שלא תלויות בתובעים (מגפת הקורונה) לא מקימה זיקה לישראל והיא אינה מעידה על העברת מרכז חייהם לישראל (סעיף 8 לכתב הגנה). לאחר הדיון המקדמי ביקש הנתבע לתקן את כתב ההגנה ולהכיר בתובעים כתושבי ישראל לתקופה שמיום 11.10.18 ועד ליום 14.9.20 זאת לאחר בחינה נוספת שערך הנתבע, כך שהחוב של התובעים הופחת בגין תקופה זו.

6. הדיון נקבע לאתמול מהסיבה שהתובעים שהו בקנדה והגיעו לישראל ערב הדיון. התובעת העידה שגם אחרי שנת 2009 היא עברה טיפולים רפואיים ועשתה בדיקות רפואיות גם בקנדה בזמן שביקרה את המשפחה. לדבריה, היא קיבלה טיפולי הקרנות ונותחה בקנדה אף על פי שמחלת הסרטן בה חלתה התגלתה בישראל אך היא נסעה לבר מצווה של נכדה והמשיכה את הטיפולים והניתוח בקנדה (עמ' 7 שורות 18 עד 29 לפרוטוקול), יש לה שם ביטוח רפואי (עמ' 8 שורה 9 לפרוטוקול). התובעת העידה שאת הבית בקנדה היא ובעלה מכרו לפני חמש שנים (עמ' 8 שורה 26 לפרוטוקול), במשך בא כוחה אמר שהתובעים מכרו את הבית בשנת 2015 (עמ' 9 שורה 7 לפרוטוקול). התובעת אישרה שיש להם חשבון בנק בקנדה לשם נכנסת גמלת הפנסיה של בעלה (עמ' 9 שורה 2 לפרוטוקול). התובעת העידה ששלושת ילדיהם ותשעת נכדיהם גרים בקנדה, בישראל אין להם ילדים ונכדים. לדבריה, תמיד היא ובעלה רצו לחזור לארץ (עמ' 10 שורה 1 לפרוטוקול).

התובע העיד שעלה לארץ ממרוקו בשנת 1956 כשהיה בגיל 16 , התגייס לצבא ושירת שנתיים וחצי בחיל החימוש ואף הוצע לו לאחר שירותו להמשיך לעבוד כאזרח עובד צה"ל אך מאחר שהיה ספורטאי בתחום ההאבקות לא המשיך בעבודה זו ועבד בכפר הנופש הצרפתי באשקלון כמציל ומדריך ספורט וכשכפר הנופש נסגר, הוא ורעיתו ירדו לקנדה כי לאח של אשתו היה מפעל בקנדה והם נשארו בקנדה עד 2009, מכרו את הבית בקנדה בשנת 2016 כי אשתו לא רצתה למכור את הבית עד שיראו מה המצב בארץ (עמ' 11 שורה 25 לפרוטוקול).

לדבריו, את מחלת הסרטן של אשתו גילו בקנדה בשנת 2018 (עמ' 12 שורה 4 לפרוטוקול) מאחר שהם עשו בדיקות בקנדה והיו מטופלים שם (עמ' 12 שורות 3 עד 8 לפרוטוקול). התובע העיד שהוא אוהב את הארץ, שירת בצבא והדגל של ישראל חשוב לו (עמ' 13 שורה 17 לפרוטוקול). יש לו דירה בבעלותו שהיא מושכרת וכשהם בארץ הוא ורעייתו גרים בדירה של בנו (עמ' 13 שורה 18 עד 21 לפרוטוקול). התובע אישר שמחודש מרץ ועד לערב הדיון (5.9.22) הוא ואשתו שהו בקנדה, לדבריו כי אין לו ביטוח רפואי בארץ אלא בקנדה.

כשעומת התובע עם הנתונים של השהייה בחו"ל השיב לב"כ הנתבע: "למה לא הודעתם בשנים האלה שאנחנו לא בסדר?, כל הזמן שלחתם מכתבים ועניתי. כל פעם ששלחו מכתב עניתי והכל היה בסדר, מקבל קצבה וקופת חולים ולא ידעתי חשבתי שככה הולך עד שנת 2019, או 2020 פתאום שולחים את המכתב הזה." (עמ' 14 שורות 15 עד 17 לפרוטוקול).

התובע אישר שמאז 2009 הוא לא עבד בישראל (עמ' 15 שורה 2 לפרוטוקול) ואישר שהילדים והמשפחה זה הדבר הכי חשוב (עמ' 15 שורה 7 לפרוטוקול).

7. שמעתי את גב' אורית שושן פקידת התביעות שאישרה שהיא ראתה את התשובות של העובדים (עמ' 16 שורה 30 לפרוטוקול) אך השיבה שהיא נכנסה לתיק וראתה שיש שינויים בתושבות בעקבות השהות בחו"ל ושהתיק הגיע אליה הייתה לה את החובה לבדוק את המעמד גם אחורנית ולשלול תושבות (עמ' 17 שורות 9 עד 11 לפרוטוקול). העדה נשאלה אם הם לא קיבלו תשובה בשנת 2012 הם נחשבים עדיין תושבים ועל כך השיבה שכל מי שמגיע לתושבות מעל גיל זיקנה במשך חצי שנה הנתבע לא מטפל בו כדי לראות אם הוא בארץ, לכן היא לא יודעת אם התובעים קיבלו את המכתב אך יכול להיות שכל פעם שרצו לבדוק אותם הם יצאו לחו"ל ולכן הנתבע המתין עם התשובה (עמ' 17 שורות 20-22 לפרוטוקול).

העדה נשאלה על מכתבו של מר שבתאי לוי והשיבה שהוא לא המנהל הבכיר אלא זו הייתה התייעצות שלא חייבים לקבל את העצה שלו (עמ' 18 שורה 26 לפרוטוקול). בהמשך השיבה שלמרות הליקויים עליהם הצביע מר לוי, ההחלטה שלה הייתה לשלול את התושבות כי התובעים לא היו בארץ. בסיכום דבריה השיבה שהתייחסה לא רק לימים שלא שהו בארץ אלא לשהות, לזיקה, למשפחה ולמרכז החיים בעצם (עמ' 20 שורה 23 לפרוטוקול).

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות. לפי נתוני מערכת ביקורת הגבולות התובעים שהו רוב הזמן מחוץ לישראל. בית הדין הארצי בעב"ל 28253-02-12 שמואל שפינט – המוסד לביטוח לאומי (נבו 18.6.13), (להלן: עניין שפינט) קבע שיש לתת את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של תושבות בהתאם לגיל המבוטח ובמקרה של הגיל השלישי יש לבחון מבחנים נוספים. עם זאת, התקופה הארוכה בה מדובר, למעלה מעשור, מלמדת על כך שאין מדובר בסגנון חיים משתנה כפי שנקבע בעניין שפינט אלא בדפוס קבוע של שהייה מחוץ לישראל רוב ימות השנה, למרות הגמישות בבחינת התושבות בגיל השלישי, לא מצאתי שהתובעים הרימו את הנטל להוכיח שהם תושבים. הנטל להוכיח תושבות הוא על מבקש התושבות (סעיף 16 בפסק דינו של סגן הנשיאה השופט איטח בעניין שפינט וסעיף 12 לפסק הדין בעב"ל 386/99 אילנה דונייבסקי – המוסד לביטוח לאומי, נבו 12.12.2002). כאמור, התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח שהם תושבים ואף מעדותם עלה שמרכז חייהם הוא לא בישראל.

התובעים שוהים בקנדה לקבלת טיפול רפואי, הן בדיקות שגרתיות והן ניתוח טיפולי כימותרפיה. התובע מקבל פנסיה בקנדה, יש לתובעים חשבון בנק בקנדה, כל ילדיהם ונכדיהם של התובעים נמצאים בקנדה. לתובעים אין משפחה קרובה בארץ ואף לדיון שהתקיים אתמול הגיעו במיוחד מקנדה לאחר שהות של חצי שנה.

אין בעובדה שהתובעים מכרו את דירתם בקנדה כדי ללמד שמרכז חייהם הוא בישראל. התובעים מכרו את הדירה רק בשנת 2016 (עמ' 11 שורה 25 לפרוטוקול) והתובע הסביר שהם מכרו את הבית כדי לראות מה המצב בארץ, כלומר משנת 2009 ועד 2016 התושבים השתהו עם המכירה.

מבחן מירב הזיקות עוסק בענייני בריאות, משפחה, הכנסות, פעילות חברתית (התובע העיד שהוא מתעסק בספורט בקנדה) (עמ' 13 שורה 28 לפרוטוקול). התובעים נאחזים בכך שיש להם זיקה לישראל בכך שיש בבעלותם דירה בישראל אותה הם משכירים ויש בבעלותם רכב בישראל, אך אין באמור משום לקבוע שמרכז חייהם הוא בישראל. המבחנים ממלמדים שמירב הזיקות של התובעים הוא לר בישראל.

9. אשר למכתבו של מר שבתאי לוי, כאמור מדובר במסמך פנימי שנשלח בתוך משרדי הנתבע. אין מדובר בהחלטה של פקיד תביעות אלא בהערות של מר לוי לגבי הטיפול בתיק ואף הצביע על ליקויים לטעמו. אי אפשר להסתמך על תכתובת זו מהסיבה שהחלטה של פקיד התביעות היא ההחלטה שמחייבת, יש לעודד שיח והחלפת דעות בין פקידים אצל הנתבע כדי לשפר את התהליכים של קבלת ההחלטות וכדי להגיע להחלטות נכונות.

10. לאור האמור, דין התביעה להידחות. מרכז חייהם של התובעים אינו בישראל. הם לא הרימו את נטל השכנוע שחל עליהם.

11. למרות דחיית התביעה לאור גילם של התובעים, אני ממליץ לנתבע שאם התובעים יגישו בקשה להפחתת החוב או לפריסתו, לבוא לקראת התובעים במסגרת האפשרויות העומדות לנתבע.

12. פסק הדין ניתן כדן יחיד לאור ההחלטה בדיון ביום 6.9.22.

13. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"ב, (07 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.