בפניי שתי תביעות המתנהלות בשני תיקים נפרדים אשר נולדו כתוצאה ממערכת עובדות אחת, ואוחדו: התביעה הראשונה (תא"מ 68282-12-19) הינה תביעה שטרית-כספית (להלן: "התביעה השטרית-כספית") והתביעה השניה (תאד"מ 15824-11-21) הינה תביעה כספית על סך של 17,000 ₪ (להלן: "התביעה הכספית"), ועניינן של התביעות ביחסי הצדדים אגב עבודה להרכבת פרגולה-גג רעפים.

מטעמי נוחות, יכונה בפסק הדין התובע בתביעה השטרית-כספית (שהוא הנתבע בתביעה הכספית) "התובע" ואילו הנתבע בתביעה השטרית-כספית (שהוא גם התובע בתביעה הכספית) יכונה "הנתבע".

תחילתם של ההליכים בהגשתו לביצוע של שיק על סך של 58,037 ₪, שנמסר לתובע והמשוך על חשבון הנתבע בבנק הפועלים בע"מ ומועד פרעונו ליום 28/10/15 (להלן: "השיק"), אגב עבודה של הנתבע להרכבת פרגולה-גג רעפים בביתו של התובע. הוגשה התנגדות ולאחר שהתקיים דיון, ההתנגדות התקבלה והתיק הועבר לבירור בהליך של סדר דין מהיר. בהמשך, הנתבע הגיש תביעה כספית על סך של 17,000 ₪ בגין היתרה שלטענתו לא שולמה בגין העבודה שביצע. התקיימה בפניי ישיבת הוכחות במהלכה העידו ונחקרו הצדדים ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב מטעמם.

עיקר טענות הצדדים:

הנתבע הגיש התנגדות בה טען כי עבד אצל התובע בעבודת רעפים וסוכם בין הצדדים כי ישולם שכר בגין עבודתו בסך של 27,000 ₪ במזומן מיד עם סיום העבודה והתובע רכש את החומרים.

הנתבע טען כי התובע ואשתו הסבירו לו כיצד ייראו הרעפים ולפי הסברים אלה התחיל בבניית השלד כאשר במהלך העבודה התובע ואשתו אישרו כל שלב ושלב והיו מעורבים בכל פרט. לטענת הנתבע, בתקופה הרלוונטית עבד עמו פועל אשר הסתבך עם אשתו בענייני משפחה וביקש מהנתבע מפרעה בסךשל 10,000 ₪. על כן פנה הנתבע לתובע וביקש ממנו לבדוק אפשרות מתן סך של 10,000 ₪ לפני סיום העבודה, התובע הסכים והתנה זאת במסירת שטר לביטחון על מנת להבטיח סיום העבודה. הנתבע טען כי מסר שטר ריק לתובע ובמקביל קיבל לידיו סך של 10,000 ₪ אותו מסר לפועל.

הנתבע הוסיף וטען כי עבודות הרעפים נמשכו מספר ימים, התובע ואשתו היו מרוצים ולא הלינו על אודות המראה אשר בוצע לפי בקשתם ואישורם. לטענת הנתבע, לאחר שסיים את כל העבודות, ישב עם התובע בביתו וביקש את כספו, שאז התובע לפתע הודיעו כי אביו מאוכזב ממראה הרעפים והנתבע השיב כי לא היה הסכם בינו לבין אבי התובע. לפתע, לטענת הנתבע, נכנס אביו של התובע לבית, הודיע לנתבע כי ציפה שהמראה הסופי ייראה אחרת והנחה את התובע שלא לשלם את התמורה. הנתבע טען כי התובע לא שילם ובסוף התברר כי עשו שימוש בשטר באופן שחתמו במקום הנתבע ומילאו את כל הפרטים, זייפו את חתימת הנתבע, זייפו את השטר ונקטו בהליכי הוצאה לפועל.

הנתבע צירף תמליל שיחה שהתנהלה בין התובע, אשתו של התובע ואחיו, נתבע ואחייניתו.

לאחר קבלת ההתנגדות הוגש כתב תביעה מתוקן מטעם התובע בו טען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום סכום השיק שניתן על ידו כביטחון לטיב ותקינות עבודות בניית גג הרעפים שהתבררו לאחר מכן כעבודות רשלניות וחובבניות מנוגדות למקובל ולהוראות התקן הישראלי, הנתבע סירב לתקן את הליקויים, נעלם והתחמק מפניות התובע.

התובע טען כי בתחילת חודש נובמבר 2014 רצה לבנות פרגולה-גג רעפים בביתו ולאחר שקיבל הצעות מחיר, הזמין את שירותי הנתבע לפי מחיר מוסכם בסך של 15,000 ₪ עבור עבודת יד בלבד לא כולל חומר. לטענת התובע, בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה בכתב אלא נעשה הסכם ג'נטלמני בעל פה לפיו הנתבע יבצע את העבודה תוך שמתחייב אישית לטיב העבודה ותקינותה לפי שרטוט שהכין בעצמו. התובע טען כי קנה את החומרם ושילם לנתבע סך של 13,000 ₪ בשלוש הזדמנויות, התשלום הראשון בסך של 7,000 ₪ בוצע בהעברה בנקאית לחשבון הנתבע ביום 2/11/14, התשלום השני בסך של 4,000 ₪ בוצע ביום 7/12/14 והתשלום השלישי בסך של 2,000 ₪ במזומן. לטעת התובע, הנתבע נמנע מלתת חשבונית מס/קבלה בגין התשלומים שבוצעו וכי נותר תשלום על סך של 2,000 ₪ שלא שולם בשל הנזק שנגרם כתוצאה מהעבודה הרשלנית שבוצעה ובשל אי חזרת הנתבע לבצע תיקונים והשלמת העבודה.

לטענת התובע, לפני ביצוע העברה בנקאית ראשונה, לא הסכים לשלם סכום כלשהו לנתבע בטרם קבלת ערובה לטיב העבודות שיבצע ולשם כך, בפגישה שהתקיימה בביתו של התובע ובנוכחות אשתו, מסר הנתבע את השיק אשר נחתם על ידו בפניהם 'על החלק' ללא כל סכום כבטוחה וערבות לטיב העבודה וסיומה עד תום לפי שביעות רצון התובע ואשתו והכל בטרם החל הנתבע בעבודה.

לטענת התובע, בתקופה בה החל הנתבע את העבודות, התובע ואשתו לא נכחו בבית כדי לפקח על העבודה בכללותה אלא נכחו רק בתחילת העבודה הראשונית שכן נעדרו מהבית למספר ימים בשל אשפוז אשתו בבית חולים. לטענתו, לאחר חזרתם מאשפוז הופתעו מהעבודה הרשלנית שביצע הנתבע, בניגוד למוסכם ולהוראות התקן בענף. התובע טען כי על אף נסיונות רבים הנתבע לא תיקן או השלים את העבודה ועל כן נאלץ לפנות לשמאי מומחה לצורך הערכה של הנזקים שנגרמו. התובע פנה לשמאי יוסי מילוא שהגיע לבית התובע ביום 8/9/15 ובדק את העבודה שבוצעה על ידי הנתבע והעריך את הנזק הישיר בסך של 58,037 ₪ שהינו סכום השיק.

לטענת התובע, בהמשך הכין תוכנית עבודה על ידי אדרכלית ומאחר והנתבע לא תיקן את העבודה נאלץ לפנות לקבלן אחר אשר ביצע פירוק של העבודה, החומרים הלכו לטמיון והתובע נאלץ לרכוש חומרים חדשים ושילם עבור העובדה של הקבלן החדש.

הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו חזר על טענותיו בהתנגדות והוסיף כי הנזקים הנתבעים בסך של כ-58,000 ₪ אינם תואמים את העבודה שהוזמנה (בסך של 15,000 ₪) ודי בעובדה שהסכומים שבחוות הדעת תואמים את סכום השטר כדי להסיק כי התובע עשה שימוש לרעה בשטר. כן טען הנתבע כי חוות הדעת של השמאי אינה אמינה ומתייחסת לעבודות אחרות ממה שהוזמן וכי מההקלטה עולה כי התובע מודה שהוא פירק את העצים ושרף אותם בקמין לצורכי חימום, עשה עבודה אחרת ומילא את השטר בהתאם לסכומים שנקבעו בחוות הדעת.

בכתב התביעה שהוגש על ידי הנתבע נטען כי בשנת 2015 הצדדים סיכמו על ביצוע עבודות רעפים כולל חומרים בביתו של התובע וסוכם כי מיד עם סיום העבודות ישלם התובע לנתבע סכום כולל של 27,000 ₪ במזומן. הנתבע טען בנוסף כי בתקופה הרלוונטית עבד עמו פועל שביקש ממנו מפרעה של 20,000 ₪, מכאן פנה הנתבע לתובע וביקש ממנו לבדוק אפשרות מתן הסכום הנ"ל לפני סיום העבודה, התובע הסכים והתנה מתן הסכום במסירת שטר ביטחון להבטחת סיום העבודה. הנתבע טען כי קיבל לידיו את הסכום ובמקביל מסר לתובע שטר ביטחון ריק בו עשה התובע שימוש לרעה, זייף חתימת הנתבע וציין סכום שהנתבע לא ידע כיצד נקבע.

התובע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען, בין היתר, כי שילם לנתבע סך של 13,000 ₪ בשלוש הזדמנויות ונותר לשלם סך של 2,000 ₪ אשר לא שולם כתוצאה מהנזק שנגרם והתובע טען לזכות קיזוז במערכת היחסים בינו לבין הנתבע.

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, אשתו של התובע והנתבע, והתקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו המצהירים והשמאי, והתרשמתי מעדותם באופן ישיר.

להלן אעמוד על עיקר הדברים שעלו מחקירת העדים בפניי.

השמאי מסר בחקירתו הנגדית כי הוא שמאי רכב וגם שמאי רכוש וכך העיד (שורות 16-19 בעמ' 18 לפרוטוקול):

ש. איך שמאי רכב יכול לתת חוו"ד שעוסקת ברעפים?

ת. קודם כל אני שמאי רכב, זה נכון, ואני שמאי רכוש. אני חבר באיגוד השמאים, אחרי שעברתי את כל ההסמכות בחקלאות, ברכוש כולל מבנים ושריפות, הייתי מנהל יחידת שמאות כללית בחברת ביטוח בחלק מהשנים שלי, ואני עובד במקצוע 60 שנה, אני מבין גם בזהב וביהלומים.

המומחה נשאל בחקירתו הנגדית איך קבע בחוות דעתו כי קיימת תקלה בשיפועים בפרגולה וכך ענה (שורות 15-19 בעמ' 16 לפרוטוקול):

ש. אני גם שואל אותך איך קבעת שיש תקלה בשיפועים אם לא ראית שום תכנית, לא קיבלת הצעות מקבלנים, על בסיס מה קבעת שיש בעיה בשיפועים? כי דקל לא מתייחס לזה.

ת. אני קבעתי על בסיס ניסיוני האישי, הרב מאוד, ראיתי במו עיני את חצי העבודה כי לא הייתה שם עבודה מושלמת, וראיתי ומדדתי את המקום הכי קריטי והוא קו החיבור של הפרגולה עם הבניין.

השמאי אישר בחקירתו הנגדית כי אין ברשותו תמונות וכך מסר (שורות 3-7 בעמ' 17 לפרוטוקול):

ש. למה לא צילמת? איפה התמונות? אתה אומר שאתה שמאי מס רכוש, אתה אומר שיש לך ניסיון בהכל, ואני אומר לך מניסיוני הצנוע, שאני לא מכיר שמאי שמגיע לביהמ"ש, מעלה טענות ביחס לעבודות ואין לנו שום תמונה.

ת. אנחנו מדברים על מ-2015, בזמנו צילמתי במצלמה ולא כמו שהיום אני מצלם עם הפלאפון. ה-SIM עם התמונות מ-2015, אני לא מצליח למצוא אותו. זה הכל.

בנוסף מסר השמאי כדלקמן (שורות 13-15 בעמ' 21 לפרוטוקול):

ת. העניין הוא שעד אתמול בשעות הצהריים חיפשתי כי ידעתי שאני אופיע ולא מצאתי. העניין הוא שאם אמשיך לחפש ולדפדף, זה יכול לקחת גם שנה ובסוף אמצא. כי זה ישנו. זה מצולם על ידי, אין מצב שלא צילמתי, וחוות דעת שלי מבטאת את מה שראיתי.

התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא מסר תמונות שצילם לשמאי (שורות21-31 בעמ' 25 לפרוטוקול) וכי השמאי הגיע אליו לבית וצילם בעצמו (שורות 4-9 בעמ' 26 לפרוטוקול). התובע נשאל בחקירתו על אודות נסיבות מילוי פרטים בשיק וכך ענה (שורות 22-25 בעמ' 26 לפרוטוקול):

ש. האם אתה זוכר מי מילא את תוכן השיק?

ת. כן. אשתי מילאה אותו כשהייתי אצל השמאי, השמאי העריך את הנזק ואמר לי מה הנזק, זידאן הנתבע אמר לי לכתוב שיק ביטחון, אם הייתה בעיה כלשהי, "זכותי המלאה לעשות מה שאני רוצה".

בנוסף מסר התובע כדלקמן (שורות 1-3 בעמ' 27 לפרוטוקול):

ת. לא נכון. השמאי אמר לי "יצא נזק ככה וככה" עשה לי חוו"ד שהיה סביב 58,000 ₪ היה לי המון נזק, אשתי מילאה את השיק בסכום כי הנתבע אמר לי שאם יש בעיה והעבודה לקויה ויש משהו לא בסדר, זכותי המלאה למלא, הוא נתן לי לביטחון עצמי את השיק.

התובע מסר כי תביעתו הינה בגין המצב הישן ולא המצב הקיים (שורות 28-29 בעמ' 27 לפרוטוקול) וכי ההסכם בינו לבין הנתבע לא נעשה בכתב (שורות 5-6 בעמ' 28 לפרוטוקול). בעניין מסירת השיק על ידי הנתבע העיד כדלקמן (שורות 13-17 בעמ' 28 לפרוטוקול):

ש. זה לא מוזר לך שקבלן שבא לעבוד, במקום שיקבל כסף ייתן לך שיק ממנו?

ת. הוא ביקש ממני מזומן, עוד לא הזמנו חומר ועוד לא דיברנו, אחרי שהוא אמר לי שיעשה לי עבודה וייתן לי הצעת מחיר, הוא אמר לי להביא כסף. אמרתי לו איך אני אבוא לו כסף אם לא תקע מסמר אחד? הוא הביא לי שיק שלו ואמר לי להישאר רגוע, שזה שיק ביטחון, ואם משהו לא בסדר זכותי המלאה להשתמש בשיק.

אשתו של התובע העידה בחקירתה הנגדית כי היא מילאה את תוכן השיק עליו חתום הנתבע, הם קיבלו את השיק טרם התחיל הנתבע לעבוד וכי הם ביקשו מהנתבע למסור להם שיק ביטחון טרם תחילת העבודה (שורות 23-32 בע' 33 לפרוטוקול). כן מסרה אשתו של התובע כי השיק היה ביטחון לטיב העבודה (שורה 7 בעמ' 34 לפרוטוקול).

הנתבע מסר בחקירתו הנגדית כי הוא עבד במשך כ- 18 ימים בביתו של התובע וכי הוא שילם לפועל נוסף שעבד איתו (שורות 9-12 בעמ' 39 לפרוטוקול).

בעניין נסיבות מסירת השיק ושביעות רצונם של התובע ואשתו מעבודתו מסר הנתבע בחקירתו הנגדית כדלקמן (שורות 5-28 בעמ' 42 לפרוטוקול):

התחלתי לעבוד כמעט 9-10 ימים והיה לי פועל שהסתבך עם אשתו וביקש ממני 10,000 ₪ כי הוא חייב לתת לעו"ד. הלכתי לחסן ואמרתי לו שסיימתי כמעט חצי עבודה ושיביא משהו על החשבון. הוא ענה לי, אמר לי "אוקיי... בסדר", אמרתי לו שהוא מפחד ממני. הלכתי לאוטו והיה לי חשבון בבנק פועלים מעלות, לקחתי שיק, אמרתי לו "חסן אתה מפחד ממני שלא אסיים את העבודה, תיקח את השיק שים אותו בכספת עד שאני מסיים את העבודה". אמרתי לו שיביא לי כסף. אמר לי שאין בעיה. התחלנו לעבוד, הוא העביר 7,000 ₪ ומה שהוא העביר. התחלנו לעבוד, הכל בסדר, הגעתי לגג, סיימתי הכל מלמטה, את כל ההכנות ועליתי לגג, אני שומע אותו ואת אשתו, אני כל צד עשיתי את הגבהים של הרעפים, כל צד שהייתי מכין הייתי אומר לו, לוקח אישור ממנו, מהתובע ואשתו, הם היו יוצאים מהבית, יש לו שטח ליד הבית. הם היו יוצאים שניהם ביחד והייתי עומד על הגג עם השבלונה ולוקח אישור מזה איזה גובה לעשות את הרעפים. הם היו אומרים לי "10", כל צד שעשיתי, לקחתי אישור מהם. הם נמצאים ואומרים ושיגידו אם אני משקר. זה מה שקרה, ביום האחרון כסיימתי, נכון אשתו נכנסה לבית החולים יומיים אבל אבא שלו כל יום היה איתי. והתובע היה בא, מסתכל ואומר לי "כל הכבוד", לא העיר לי שום הערה, עד היום האחרון בסיום כשאני רוצה להתחשבן איתו ולבוא ולשים בטון, את הפיניש, אבא שלו ואמא שלו היו בבית והתובע ואשתו, ופתאום אבא שלו אמר לי "שמע יש לנו שינוי", שאלתי איזה שינוי, הם אמרו שהם רוצים לשנות את חזית הבית, משהו מעץ יפה לאחר שראו באינטרנט. באינטרנט הם ראו הרבה דברים יפים. אמרתי שאין סוף, אבל את זה עושים לפני שמסיימים את העבודה ולאחר אחרי שסיימתי. אמרתי שאין לי בעיה לעשות כדור מעץ, הם אמרו שהם סמכו אלי ושעבדתי יפה אצל יאסר. אבל אני צריך לקבל את זה לפי תכנית. הוא אמר לי "מה עושים?" אמרתי לו שישלם לי על מה שעבדתי והוא אמר "לא חצי עלי וחצי עליך", אמרתי לו מה אני אשם? התווכחנו, לקחתי את הציוד. הוא אמר לי לשלם חצי ולפרק. אמרתי לו שמה סיכמנו עשיתי. הלכתי למכובדי הכפר, אף אחד לא רצה להתערב ואמרו לי שעם אבא שלו לא מתעסקים. הלכתי לשיח', הלכתי לכולם. אף אחד לא רוצה להתערב. זה מה שקרה. כאן הסכסוך, הוא רוצה שאני אשלם חצי, על מה?

הנתבע מסר בנוסף כי לא קיבל מהתובע סך של 10,000 ₪ וכך העיד (שורות 12-22 בעמ' 43 לפרוטוקול):

ש. שילמת לפועל שלך 10,000 ₪ מזומן?

ת. כן.

ש. ממי קיבלת את המזומן?

ת. לקחתי הלוואה כי התובע לא הביא לי באותו יום.

ש. מפנה לסעיף 5 להתנגדות. אני מקריא. אני מבין מסעיף 5-6 שחסן מסר לך 10,000 ₪ כן או לא?

ת. לא.

ש. למה כתבת שנמסר לך שטר? מה שכתוב בסעיף 6 זה שקר?

ת. אני קיבלתי לאחר מכן, הוא עשה לי העברה של 7,000 ₪ ועוד 4,000 ₪.

ש. למה לא ציינת שקיבלת העברה בנקאית בסך 7,000 ₪ מהתובע ולא קיבלת 10,000 ₪?

ת. אני זוכר שביקשתי 10,000 ₪.

בהמשך לישיבת ההוכחות הוגש תמליל שיחה מטעם התובע, קלטת השיחה הוגשה ושמעתי את הקלטת באופן ישיר. כמו כן הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

כהוראת תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובכל החומר שבתיק, שקלתי את כל השיקולים ולאחר ששמעתי את דברי העדים והתרשמתי מהם באופן ישיר במהלך הדיון שהתקיים בפניי, שוכנעתי כי דין שתי התביעות להידחות. להלן הנימוקים.

אני קובעת כי כי השיק מושא התביעה השטרית-כספית נמסר על ידי הנתבע כדין לידי התובע כשיק לביטחון מסוג פיקדון. הצדדים הם "צדדים קרובים" בשיק אשר הוצא במסגרת עסקת היסוד בין הצדדים.

ראיתי תחילה להידרש לטענת הנתבע לפיה חתימתו על השיק זוייפה. אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק נמסר על ידי הנתבע לתובע. הצדדים חלוקים בעניין נסיבות מסירת השיק, זכאות התובע להגיש את השיק לפירעון, ובעניין חתימת הנתבע על השיק.

התובע טען כי השיק נמסר על ידי הנתבע ונחתם על ידי הנתבע בפניו ובפני אשתו ואילו הנתבע טען כי השיק נמסר ריק ללא חתימה וללא תוכן, החתימה זויפה והתוכן לא נרשם בידיו.

טענת זיוף היא טענת הגנה טובה ומי שחתימתו זוייפה אינו חייב על פי השטר. על אף האמור, על מי שטוען לזיוף לבסס את טענתו ולא להעלותה באופן כללי וללא תימוכין. ראו לעניין זה הדברים שנקבעו בת"ט 66239-06-18 ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ נ' מתוק (פורסם בנבו):

  "על המבקש רשות להתגונן מוטל אפוא העול לחדד, לשייף, לדקדק, לזקק, לזכך, ללבן, להרחיב, ולרדת לעומקם של דברים. לעניין זו אינו שונה הטוען טענת זיוף חתימתו על שטר. טענת הזיוף היא הגברת הראשונה של טענות ההגנה השטריות. היא מטלטלת את אבן הראשה של התביעה השטרית ומעבירה את נטל ההוכחה אל התובע. עם זאת אין היא נבראת וכל כוחותיה לצדה אך בנשיפת פה, ועל האוחז בה לשכנע את בית המשפט כי הניח בפניו את כל המסד העובדתי הכרוך בה, וסיפק תשובות לכל השאלות המתעוררות ממנה אל מול נסיבות המקרה ומכלול חומר הראיות המונח באותה עת בפני בית המשפט. לעניין זה כבר קבע כבוד השופט חגי ברנר בבש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (לא פורסם, 2.5.04): 'גם אם מדובר בטענת זיוף, הרי שטענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא וכבמטה קסמים ולהקנות זכות להתגונן בפני ביצועו של שטר רק בשל העלאתה. גם מי שטוען טענת זיוף חייב לפרט היטב ובהרחבה את הנסיבות שבהן זוייפה חתימתו ובעיקר את הנסיבות בהן הגיעו השיקים מפנקס השיקים שלו לידיו של הזייפן או הגנב."

במקרה דנן הנתבע טען לזיוף חתימתו באופן כללי מבלי שהביא תימוכין לטענה זו. מנגד התובע ואשתו הצהירו ואשתו של התובע אף העידה בחקירתה כי הנתבע מסר את השיק בביתם וחתם על השיק בנוכחותם. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותם באופן ישיר מצאתי להעדיף את גרסת התובע ואשתו בעניין זה ועל כן אני דוחה את טענת הנתבע לפיה חתימתו זויפה.

כמו כן, הצדדים חלוקים בשאלה אם עסיקנן בשטר ביטחון או בשטר פיקדון. התובע טען כי עסקינן בשטר ביטחון שמסר הנתבע לידיו טרם תחילת העבודה המוסכמת כביטחון לטיב ותקינות העבודה של הפרגולה. הנתבע טען מנגד, כי עסקינן בשטר פיקדון שניתן לתובע כאות הבטחה לסיום העבודה שהוזמנה.

קיימים סוגים שונים של שטר ביטחון. שטר ביטחון במובנו הקלאסי "בטוחה" או "עירבון", היינו שטר שנמסר לצורך הבטחת תשלום שוטף במועד מסירת השטר, כאשר במידה ומצטבר חוב שאינו נפרע, ניתן יהיה לפרוע את השטר. סוג אחר של שטר ביטחון הוא שטר שנמסר "לפיקדון", שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל (פורסם בנבו):

"גם כאשר בשטר ביטחון עסקינן, יש להבחין בין סוגים שונים של שטרי ביטחון, וניתן לסווג את שטרי הביטחון לשלושה סוגים עיקריים: האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפירעון (ראו, לדוגמה, ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(2) 565(1985)). סוג זה של שטר בטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד.

  השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין....

 השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסוים (תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסוים (תנאי מפסיק). גם שטר כזה קרוי "שטר ביטחון" (לרנר, שטרות, בעמ' 361) והוא חופף במידת מה את הסוג הראשון של שטרי בטחון כנזכר לעיל".

למעשה, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים האם מדובר בשטר ביטחון (להבדיל משטר פירעון) בכך שגם לשיטת התובע וגם לשיטת הנתבע היה צורך בקיום תנאי על מנת להגיש את השיק לפירעון. לאחר ששקלתי את כל השיקולים ושמעתי את העדים בפניי והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי אני מעדיפה את גרסת הנתבע לפיה השיק שנמסר הוא שיק לביטחון במובנו השני, היינו שיק על תנאי שנמסר לצורך הבטחה של התחייבות הנתבע לסיום העבודה שהוזמנה ואני דוחה את טענת התובע לפיה השטר ניתן כביטחון לטיב ותקינות העבודה ולשביעות רצונם של התובע ואשתו.

בנוסף אני קובעת כי עלה בידי הנתבע להוכיח כי התנאי בו הותנתה מסירת השטר לא התקיים, בכך ששוכנעתי מהראיות בתיק ומעדויות הצדדים לרבות מקלטת השיחה, כי הנתבע סיים את עבודתו ורק לאחר סיום העבודה הודיע התובע על אי שביעות רצונו מהעבודה שבוצעה.

לאור האמור אני קובעת כי לא קמה זכאות להגיש את השיק לפירעון בנסיבות המקרה דנן ואני דוחה את התביעה בעילתה השטרית ואת חבותו של הנתבע על פי השטר.

אעיר בהקשר זה כי עילת התביעה שהוגשה על ידי התובע הינה עילה שטרית. על אף האמור, התובע הגיש כתב תביעה מתוקן במסגרתו ציין כי עילת התביעה היא בנוסף, ובין היתר, חוזית, כספית לפי חוק החוזים ופקודת הנזיקין.

כפי שעלה מטיעוני ועדויות הצדדים, בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב אלא הסכם בעל פה. כמו כן לא נערכו תוכניות עבודה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהעדויות ולאחר ששמעתי את קלטת השיחה שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח כי הנתבע הפר את ההסכם שנערך בין הצדדים. שוכנעתי מהעדויות והראיות כי הנתבע סיים את העבודה ורק עם סיום העבודה הודיע לו התובע כי העבודה בוצעה שלא בהתאם לשביעות רצונו. כמו כן טענת התובע בדבר התרשלות הנתבע בביצוע העבודה אינן מתיישבות עם העברת סכום כולל של 13,000 ש"ח לידי הנתבע (מתוך סכום של 15,000 ₪ לפי עדות התובע עצמו) וזאת בשלוש הזדמנויות שונות ובהפרש זמנים בין ההעברות.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את בעלי הדין והתרשמתי מהם באופן ישיר מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע לפיה העבודה בוצעה תוך כדי שהתובע או מי מטעמו נכחו במהלך ביצועה (אף אם לא באופן רציף) ואני דוחה את גרסת התובע ואשתו לפיה לא ראו את העבודה שבוצעה. כאמור לעיל, התובע העביר לנתבע סך כולל של 13,000 ₪ בשלוש הזדמנויות במהלך עבודתו, ביום 20/11/14 שולם סך של 7,000 ₪, ביום 7/12/14 שולם סך של 4,000 ₪ ובהמשך שולם סכום נוסף של 2,000 ₪ במזומן. ככל והעבודה לא התבצעה כפי שסוכם בין הצדדים, הרי לא ברור מדוע התובע בחר לשלם לנתבע בשלוש הזדמניות שונות ואת מרבית שכרו של הנתבע.

לאחר שקבעתי כי אין לחייב את הנתבע על פי השטר וכי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הההסכם בין הצדדים הופר, הרי די בכך כדי להביא לדחיית תביעת התובע.

מעבר לנדרש אעיר, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שיעור נזקו וקשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין העבודה שבוצעה על ידי הנתבע. כידוע, הנטל להוכיח את שיעור הנזק מוטל על הניזוק, שלצורך הוכחת הנזק ועלותו, עליו, ככלל, להגיש חוות דעת מקצועית ולצרף אסמכתאות המעידות על התיקונים וההוצאות ששולמו בפועל (ראו ע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (פורסם בנבו). על הניזוק להוכיח את עובדת הנזק ואת שיעורו, בוודאות סבירה המתבקשת מנסיבות העניין. ראו לעניין זה ע"א 210/10 רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ נ' נפתלי שוורץ (פורסם בנבו) שם נקבע כדלקמן:

"כבר נקבע בפסק-הדין של בית משפט זה בגלגולו הקודם, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טבעו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. כן נקבע, כי די שהנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין"

בחוות הדעת ציין המומחה כי "מן המפרטים שנמסרו לי ע"י מר בדר חסן וב"ב וכן ממסמכים אשר נמסרו לי, ובדיקת הסיכוך במרפסת גג שעשיתי עולה כי המבנה הקונסטרוקטיבי של נעשה שלא בהתאם לכללי המקצוע כבר בבדיקה ראשונית נתגלתה חזות קשה בכל המרכיבם של הפרגולה כאשר נצפים בה שיפועי גג שלא עפ"י התקן ועבודות החיפוי נעשתה ללא ציפוף הסרגלים כאשר האור חודש מבעד לחרכים שבין הסרגלים. כאמור סימוכין לאומדן אשר יובא לעיל נעשה תוך הסתייעות במאגרי מחירים לענפי הבניה".

בחוות דעתו ציין המומחה כי האומדן המשוערך לצורך שיקום הליקויים במבנה מסתכם בסך כולל של 58,037 ₪ לפי הפירוט להלן: פירוק גג רעפים קיים לרבות הרעפים וקונסטרוקציית העץ אגדים וסרגלי עץ בסך של 15,064 ₪, הרכבת קונסטוקציה לגג רעפים סך של 27,008 ₪ וקירוי גג בסרגלים סך של 7,532 ₪. המומחה לא הציג תמונות ולא הציג מסמכים אשר נטען כי נמסרו לו ולא ברור מעדות המומחה באם הבדיקה נעשתה במצבו הקודם של המבנה טרם הפירוק או שמא ביצע בדיקה במצבו המתוקן, לאחר הפירוק. המומחה העריך נזק בסך של 27,008 ₪ בגין הרכבת קונסטרוקציה לגג רעפים ולא ברור כיצד נזק זה קשור סיבתית לעבודת הנתבע. כמו כן אציין כי הנזקים שבחוות הדעת אינם עולים בקנה אחד עם סכומי הנזק שנטענו על ידי התובע. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי תביעתו הינה בגין פירוק החומר, עבודת היד של הנתבע, והחומר אשר פורק ונזרק (שורות 28-29 בעמ' 27 לפרוטוקול ושורות 12-13 בעמ' 31 לפרוטוקול). בנוסף מסר התובע בחקירתו כדלקמן (שורות 2-8 בעמ' 32 לפרוטוקו):

ש. למה היית צריך את השמאי? יש לך 17,000 ₪ שאתה יודע ששילמת, יש לך 13,000 ₪ שאתה טוען ששילמת לנתבע, סה"כ 30,000 ₪, למה לא כתבת על השיק 30,000 ₪?

ת. איפה הפירוק? כשהנתבע בא אלי ואמר לי שהוא רוצה לשלם לי, אמרתי לו את המשפטים האלה. אמרתי לו שאני לא אלך לפי השוק, אני רוצה להיות לארג'. שילמתי 13,000 ₪ לנתבע, שילמתי 17,000 ₪ לחומר, שילמתי 4,500 ₪ רעפים, שילמתי פרזול מתחת לרעפים שזה 2,500 ₪. פירוק שילמתי 2,000 או 2,500 ₪, אני יומיים עד שהורדתי את הרעפים מלמעלה מהגג, כל הזבל והלכלוך.

אומנם התובע צירף חוות דעת של מומחה ולא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבע אך מאחר והתובע טען לתשלומים בפועל עליו להציג מסמכים אובייקטיביים המעידים על התשלומים ששולמו. התובע לא צירף קבלות או אסמכתאות המעידות על תשלום בפועל בהתאם לסכומים שצויינו בחוות הדעת או בהתאם לסכומים שטען כי שולמו בפועל.

לאור האמור, ולאחר שבחנתי את הראיות ואת טענות הצדדים, ונוכח הנתונים שבחוות הדעת, ההבדלים בין הסכומים שצויינו בחוות דעת לעומת הסכומים שנטענו על ידי התובע ובהיעדר צירוף אסמכתאות המעידות על ביצוע התשלומים בהתאם, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל הוכחת רכיב הנזק ושיעורו בסך של 58,037 ₪.

על כן, מכל האמור לעיל, אני קובעת כי דין תביעת התובע להידחות.

בעניין התביעה שהוגשת על ידי הנתבע שוכנעתי כי דינה להידחות.

מן המפורסמות הוא כי נטל ההוכחה במשפט האזרחי מונח לפתחו של התובע, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בתביעתו דרש הנתבע פיצוי בסך של 17,000 ₪ המהווה את היתרה שלטענתו לא שולמה בגין שכר העבודה. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, שמעתי את העדים והתרשמתי מעדותם באופן ישיר כמו כן לאחר ששמעתי את קלטת השיחה אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי תמורת העבודה שהוסכמה בין הצדדים עמדה על סך של 27,000 ₪ ומצאתי להעדיף את גרסת התובע לפיה העלות שסוכמה בין הצדדים עבור העבודה עמדה על סך 15,000 ₪.

על כן, מאחר והנתבע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו, אני מורה על דחיית התביעה.

לסיכום:

תביעת התובע ותביעת הנתבע נדחות.

אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.