21 אוגוסט 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.10.21 (להלן- הוועדה), אשר קבעה, כי בגין תאונה מיום 15.6.20 נותרה למערער נכות יציבה בשיעור 19% לאחר הגדלה בהתאם לתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) .

העובדות

1. המערער, יליד 1976, נפגע בכתף ימין ובגב בעת נפילה במסגרת עבודתו ביום 15.6.20 והתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 8.7.21 כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 5%.
3. בגין החלטה זו הגיש המערער ערר ועניינו נדון בפני הוועדה.
4. הוועדה קיבלה את הערר חלקית, ובין היתר קבעה כי נכותו של המערער בגין כתף ימין היא בשיעור 5%. החלטת הוועדה בעניין הכתף היא מושא הליך זה.

תמצית טענות הצדדים

1. טענות המערער:

א. היה על הוועדה לקבוע נכות בשיעור 25% נוכח המגבלה בסיבוב הכתף.

ב. למצער היה על הוועדה לקבוע נכות בשיעור 15% בשל הרמת כתף עד גובה שכם.

ג. בבדיקת הדמיה נמצא קרע המקנה כשלעצמו נכות בשיעור 20%.

ד. קביעת נכות מותאמת בשיעור 5% אינה תואמת את הממצאים ואת בדיקות ההדמיה.

1. טענות המשיב:

א. המערער אינו מצביע על טעות משפטית.

ב. המערער מעלה השגות רפואיות כנגד החלטת הוועדה.

ג. התאמת פריט ליקוי מסורה בלעדית לוועדה.

ד. קרע כשלעצמו אינו מקנה נכות וגובה הנכות בגין קרע נקבע לפי הגבלה תפקודית ולא לפי ממצאי הדמיה לבדם.

ה. הוועדה ציינה כי קיימת הרמה מעל גובה הכתף.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במלוא המסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי , כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
2. הוועדה בישיבה ביום 2.9.21 ביצעה בדיקה קלינית ותיעדה ממצאיה כך: "אבדוקציה עד 80 מעלות, פלקסיה 130, סיבוב חיצוני 20, סיבוב פנימי אינו מגיע עם גב כף היד לעכוז. סימן הופקינס חיובי, סימן ניר חיובי. אין לראות דלדול שרירים. הכתף יציבה. דומיננטיות ימין".
3. הוועדה ביקשה לקבל בדיקות הדמיה ולאחר קבלת התוצאות התכנסה שנית ביום 21.10.21 וציינה כי צילום רנטגן כתף ימין מדגים הסתיידות וכי בדיקת US מדגימה קרע מסיבי של SSP ושאר מרכיבי השרוול המסובב תקינים.
4. הוועדה סיכמה כך :

"בגין הקרע המסיבי בגיד הסופרהספינטוס המלווה גם בהגבלה בסיבוב פנימי בלבד קובעת הוועדה נכות בגובה 5% לפי 42(1)(ד)(1) במחציתו".

1. אין מחלוקת, כי המערער סובל מקרע בגיד אותו הגדירה הוועדה כקרע "מסיבי". על פי פריט 42 (1)(ד)(1) קרע בדרגה בינונית מקנה נכות בשיעור 10%. הוועדה קבעה, כי סעיף זה יותאם במחציתו בלבד, שכן הוא מלווה רק בהגבלה בסיבוב פנימי.
2. עם זאת, פריט הליקוי בתקנות בהתייחס לקרע בינוני אינו מחייב הגבלה של מספר תנועות. לכן, לא ברור מדוע ציון נתון לגבי הגבלה בסיבוב בלבד מצדיק התאמת הפריט במחצית. יתר על כן, הוועדה ציינה, כי אבדוקציה היא עד 80 מעלות בלבד ועל פני הדברים נראה כי מדובר בהגבלה של תנועה נוספת.
3. צודק המשיב, כי לפי הפסיקה קרע בגיד כשלעצמו לא די בו להעניק נכות, שכן "סיווג חומרת הפציעה בשריר לפי סעיף 42 על ידי הוועדה צריכה להיעשות באמצעות בחינת היכולת התפקודית של השריר" (ראה ברע (ארצי) 38337-10-18‏ ‏ מרדכי רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי (26.11.18)). מנגד, קיומה של פגיעה תפקודית אינו מחייב הגבלת תנועות הנדרשות כדי לקבוע נכות לפי פריט 41 לתקנות. לעניין זה נפסק, כי מקום בו ועדה בחרה להעניק סעיף ליקוי העוסק בפציעת שריר הכתף אזי בקביעת גובה הנכות אין לעשות שימוש במונחים של הגבלת תנועה המתאימים ללשון סעיף 41 לתקנות (ראה ברע (ארצי) 13512-03-19‏ ‏ שרגא גודינגר - המוסד לביטוח לאומי‏ (22.9.19)).
4. היה על הוועדה להסביר על יסוד ממצאי בדיקות הדמיה והפגיעה התפקודית מהי דרגת החומרה של הקרע על פי פריט 42. והוועדה לא פירטה הסבר מספק שכן לא התייחסה לשאלת התפקוד השרירי, אלא לשאלת התנועות שהיא אמת מידה לקביעת נכות על פי פריט 41 לתקנות.
5. כמו כן, כאמור, עולה מהחלטת הוועדה, כי לכאורה נמצאה הן הגבלה באבדוקציה והן הגבלה בסיבוב פנימי. על הוועדה לשקול, האם לאור ממצאי בדיקתה הקלינית ניתן להתאים למערער נכות על פי פריט 41 (4) לתקנות. יש לציין בהקשר זה, כי הוועדה כלל לא התייחסה לשאלה, האם מגבלת הסיבוב שנבדקה אצל המערער היא בגדר "הגבלה ניכרת" בסיבוב כלפי חוץ או כלפי פנים כלשון פריט 41 (4)(ג) לתקנות. לא ניתן לעמוד אחר הלך מחשבתה של הוועדה בנוגע לשאלת הנכות שמקנות הגבלות התנועה שאובחנו, אם בכלל, ובכך נפלה טעות משפטית בהחלטה.
6. מובהר, כי על הוועדה לדון בשאלה של החלופה המתאימה למצב המערער לפי פריט 41 או 42 לתקנות ולהעניק את הנכות הגבוהה המתאימה, שכן לא ניתן להעניק כפל נכות גם בגין קרע בשריר וגם בגין המגבלה בתנועה, באשר מדובר באותה נכות תפקודית (השווה: בר"ע 72/03 גביש – המוסד לביטוח לאומי (1.5.03).
7. במקרה זה, היות שנצפו הגבלות בתנועות וגם קיים קרע בשריר, על הוועדה להסביר מהי הנכות המתאימה על פי החלופות הקיימות בתקנות ולקבוע את דרגת הנכות על פי החלופה המיטיבה עם המערער.
8. אין לקבל את טענת המשיב, כי מדובר בהשגות רפואיות. כבר נפסק, כי על החלטת הוועדה להיות ברורה לכל מבלי צורך בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188). לא ניתן להבין מההחלטה, האם ניתן להתאים נכות על פי פריט 41(4) לתקנות ומה גובה הנכות. גם לא ניתן להבין מדוע חרף ממצאים לא תקינים בבדיקה (המצביעים לכאורה על פגיעה בתפקוד) הותאמה נכות חלקית בלבד בגין פציעה בינונית של השריר, הגם שנקבע שקיים קרע מסיבי בגיד.

סוף דבר

1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתתייחס לממצאי בדיקתה הקלינית ותבחן את השאלות הבאות:
2. האם לפי ממצאי הבדיקה הקלינית ניתן להתאים נכות לפי אחת החלופות בפריט 41(4) לתקנות ומה גובה הנכות.
3. מהי חומרת הפציעה של השריר לפי החלופות בפריט 42 (ד) בהתאם לבדיקות ההדמיה ולפגיעה התפקודית בשריר.
4. הוועדה תקבע את שיעור הנכות על פי החלופה המקנה נכות גבוהה יותר.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון לפניה.

משהתקבל הערעור יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ לתשלום תוך 30 ימים.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ב, (21 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.