1. המבקשות הגישו התנגדויות לביצוע שטר חוב על סך של 327,164 ₪, בתוספת מע"מ. השטר חתום על ידי המבקשת מס' 1 כעושת השטר ועל ידי המבקשת מס' 2 כערבה לו. דיון מאוחד בהתנגדויות התקיים ביום 14.3.22 ולאחריו, ביום 31.3.22, הגישו המבקשות "בקשה לזימון דיון נוסף" בשל היווצרותה הנטענת של "ראיה חדשה ורלוונטית". כפי שעמדה על כך המשיבה בתגובתה - לבקשה זו, כמו לבקשה מוקדמת דומה של המבקשים מיום 8.3.22, אין כל יסוד בדין, ובפרט בבחינת משקלה של אותה ראיה חדשה נטענת – ומשכך היא נדחית.
2. השטר נמסר למשיבה להבטחת התחייבויות המבקשת מס' 1 מכוח חוזה שכירות מיום 21.4.16 לפיו שכרה המבקשת מס' 1 מהמשיבה לתקופה של חמש שנים נכס המצוי במתחם מסחרי שמנהלת המשיבה ברחוב החשמונאים בתל-אביב, והידוע בשם קניון TLV, וזאת לצורך הפעלת חנות לממכר תכשיטים. בתצהיר התומך את התנגדויות המבקשות לביצוע השטר הוכחש קיומו, בעת הגשת השטר לביצוע, של חוב כלשהו על פי דין של המבקשת מס' 1 למשיבה, וזאת משהחוב הנטען על ידי המשיבה מושתת לשיטת המבקשות על הפרה חד צדדית של הסכמות רבות שנים בין הצדדים ביחס לגובה דמי השכירות בפועל. על פי המבקשות - הסכמות אלה עצמן הן תולדה של הכרת המשיבה בכך שמצגיה למבקשת מס' 1 טרם חתימת חוזה השכירות בדבר הצלחתו הצפויה של הקניון, והיקף תנועת המבקרים בו, לא עמדו במבחן המציאות. לתמיכה בטענה זו פורטו בהתנגדות, תוך צירוף אסמכתאות לכך, דמי השכירות ששולמו בפועל ידי המבקשת מס' 1 למשיבה, בהסכמת זו האחרונה, לשנים 2017-2019, והמלמדים על כך שבשנים אלה חייבה המשיבה את המבקשת בדמי שכירות שגובהם לא עלה על שיעור שבין 19% ל-44%, מדמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות המקורי. דא עקא – על פי המבקשות החלה המשיבה, בעקבות החלפת הבעלות בה בסוף שנת 2019, להתנכר להסכמות אלה ולדרוש מהמבקשת מס' 1 תשלום מלא של דמי השכירות בהתאם לחוזה השכירות המקורי, וזאת על אף שעקב מגפת הקורונה, והסגרים שנלוו לה, ירדה עוד יותר רווחיות שוכרי החנויות בקניון.
3. מושכל יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית הוא כי בשלב זה של הדיון בהתנגדות עול ההוכחה המוטל על המבקש הינו מצומצם. על-כן בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן עליו להניח כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. המבקש אינו נדרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתום ההליך העיקרי. משכך, לנוכח עוצמתה של זכות הגישה לערכאות, ככל שהגנת המבקש אינה הגנת בדים, בכך סגי, ויש להעדיף את מתן יומו בבית המשפט.
4. המונח "הגנת בדים" יוחד אפוא בפסיקה למקומות בהם נעלה מכל ספק כי אין למבקש סיכוי להצליח בהגנתו. למשל, כאשר המבקש בהיחקרו בעצמו משמיט את היסוד לעובדות שהוא טוען להן [ראו ע"א 241/61 מנהיים ואח' נ' ניקולסבורג, פ"ד ט"ו 2425], או כאשר ההנחה העובדתית קורסת אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת שעה שבחינתו של החומר אינה מצריכה כניסה לשיקולי מהימנות, ועת בית המשפט אינו נדרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה, כאשר זהו הכלל - טענת הגנה שבתצהיר, המתבדית מניה וביה, אינה עילה למתן רשות להתגונן [ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מג(3) 113 (1989)], וכן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית [ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)].
5. לא זה המקרה שלפני – אותן הודעות המשיבה למבקשת מס' 1, שהוצגו למצהיר מטעם המבקשות במהלך חקירתו הנגדית [מש/1, מש/2, ומש/3] דווקא על ידי ב"כ המשיבה, חרף ההסתייגויות הכלולות בהן, מאששות את שאלת היווצרותו של דפוס קבוע, במהלך שלוש שנות שכירות, דהיינו ביחס לרוב תקופת השכירות, של הבנה בין הצדדים בדבר תשלום מופחת משמעותית של דמי השכירות, במסגרת הודעות מתחדשות מעת לעת, ומחייבות בירור עובדתי שלשמו נדרשת גם קבלת גרסאות נציגי המשיבה באותה עת. כל זאת על מנת לעמוד על הסיבות ועל הנסיבות להסכמות חריגות רציפות וממושכות אלו, והאם, כגרסת המבקשות, הן קשורות להכרת המשיבה בשברון תחזיות המשיבה בדבר הצלחת הקניון, וכן על מנת לבחון את שאלת הלקח שעשוי להילמד מהסכמות אלה ביחס לאופי היחסים בין הצדדים, וכנגזר מכך – שאלת תוקף חתימתה של התנהגות נמשכת וקבועה. כל זאת שעה שסבילותם של חוזים לשינוי בהם בדרך של התנהגות, דהיינו בהסכמה משתמעת שלא ניתן לחזור ממנה באופן חד צדדי, מתעצמת ככל שרגישותם של הצדדים אל אופני ביצוע החוזה גבוהה יותר, ככל שמידת התלות של הצד שלטובתו בוצע אותו שינוי גבוהה יותר, וככל שהשינוי מתיישב עם הנרטיב הפנימי של החוזה. [ראו ג' שלו וא' צמח, דיני חוזים ( 2019), בעמ' 242, ד' רונן, התאמת חוזים לנסיבות משתנות (תשס"א -2001), מ' מאוטנר, "התערבות שיפוטית בתוכן החוזה ושאלת המשך התפתחותם של דיני החוזים של ישראל" עיוני משפט כט' (1) 17]
6. במכלול האמור לעיל מתקבלות ההתנגדויות במובן שניתנת למבקשות הרשות להתגונן מפני התביעה השטרית.
7. בהתאם לסמכותי לפי סעיפים 20 (ו) ו-78 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות"), אני מורה כי ההליך ינוהל כתיק במסלול דיון רגיל.

המזכירות תגדיר את התיק כתיק במסלול דיון רגיל – ת"א.

1. ב"כ הצדדים יקיימו דיון מקדמי בהתאם לסעיפים 34-36 לתקנות, וישלימו הליכים מקדמיים כמפורט בפרק ט' לתקנות. דיווח באשר לדיון המקדמי, יוגש לפי טופס 4 שבתוספת הראשונה לתקנות לפחות 14 יום לפני ישיבת קדם המשפט.
2. יחידת הגישור תזמן את הצדדים לפגישת מהו"ת, ואולם לא יהא בכך על מנת לפטור אותם מחיוביהם הדיוניים המפורטים בהחלטה זו.
3. ישיבת קדם משפט נקבעת ליום 12.9.22 בשעה 1200.

חובת התייצבות לבעלי הדין עצמם

1. רשימת בקשות שמבוקש לדון בהן בישיבת קדם משפט, תוגש בהתאם לסעיף 49 לתקנות, עד לא יאוחר מ - 20 יום לפני ישיבת קדם משפט. תשובה לרשימת הבקשות תוגש תוך 14 יום.

רשימת עדים, בהתאם לסעיף 62 לתקנות, תוגש על-ידי התובעת 20 יום לפני ישיבת קדם משפט, ועל-ידי הנתבעות 14 יום לאחר מכן.

1. חיוביהם הדיוניים של הצדדים אינם תלויים זה בזה.

5129371

1. 54678313נוכח התוצאה על נימוקיה, ברם בשים לב גם לבקשת הסרק האחרונה של המבקשות - המשיבה תשלם למבקשות בתוך 30 ימים הוצאות משפט בגין הדיון בהתנגדויות בסך של 4,000 ₪.

ניתנה היום, ד' אייר תשפ"ב, 05 מאי 2022, בהעדר הצדדים.