בפני תביעה קטנה ע"ס 17,325 ₪.

התביעה

התובעים מפרטים בכתב התביעה המתוקן כי הם מגדלים ברכס הגדעונים בישוב איתמר לולי עופות לייצור ביצים וברשותם אישור מגדל מורשה מטעם משרד החקלאות.

בשני מועדים שונים בחודש אוגוסט 2021 החרימו פקחי הנתבעת 495 תבניות ביצים שבבעלות התובעים, על פי סמכותם לפי חוק מועצת הלול בטענה להפרת החוק ע"י התובעים.

על פי סע' 68(א) לחוק היה ולא יוגש כתב אישום בתוך 40 ימים יוחזר הנתפס. למועד הגשת התביעה חלפו מעל ל- 90 ימים.

על כן ומאחר שלא הוגש כתב אישום ומאחר שהתוצרת שנתפסה נשלחה להשמדה התובעים עותרים לשיפוי מלא המחיר המלא על פי 35 ₪ לתבנית ובסה"כ 17,325 ₪.

התובעים שילמו אגרת תביעה בסך של 173.25 ₪.

ההגנה

שיווק הביצים נעשה ע"י התובעים ללא היתר ממשרד החקלאות.

ביום 2.8.21 נתפס התובע 1 כשהוא מוביל ברכבו 150 תבניות ביצים שלא הוחתמו במכון שיווק מורשה ותבניות אלה הוחרמו ע"י פקחי הנתבעת והושמדו בהוראת מנהלך השירות הוטרינרי בעיריית ירושלים לאחר שקבע כי הן עלולות להזיק לבריאות האדם ו/או אינם ראויות למאכל.

ביום 8.8.21 בחיפוש שנערך במשק התובעים ע"י פקחי הנתבעת נתפסו 345 תבניות ביצים שהוחתמו בניגוד לדין ונתפסה מכונת החתמה ששימשה לזיוף החתימות על הביצים. גם תבניות אלה הוחרמו והושמדו.

לגבי חישוב הנזק, התובעים לא הביאו כל אסמכתא למחיר תבנית הביצים.

לגבי מכונת החתמת הביצים התובעים פעלו בהליכים שהגיעו עד לביהמ"ש העליון וטענותיו נדחו.

הנתבעת מוסיפה כי בימים אלה עתיד להיות מוגש כתב אישום כנגד התובעים בשל שורה של עבירות וכתב האישום לא הוגש עד כה בשל התחמקויות התובעים מלהתייצב לחקירה משך חודשים רבים.

הנתבעת מציינת את החלטתו של ביהמ"ש העליון מיום 8.11.21 בבש"פ 7492/21 (כב' השופט אלרון) שם נדחו טענות התובעים בבקשה להחזרת תפוס. מצאתי לציין כבר עתה חלק מהחלטה זו.

בסע/ 11 להחלטה נקבע: "יובהר כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מהאמור בהחלטת בית משפט השלום מיום 29.8.2021, לפיה ככל שלא יוגש כתב אישום עד ליום 1.12.2021 יוכל המבקש לשוב ולפנות בבקשה זהה".

ההליך

הדיון בתביעה התקיים בפני ביום 15.3.22 ושמעתי טיעוני הצדדים.

לאחר מכן הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

הכרעה

מעבר לאמור בכתבי הטענות במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 15.3.22 התבררו העובדות הבאות:

1. כתב אישום כנגד התובעים לא הוגש. לטענת נציגי הנתבעת, הדבר נעשה בשל הקושי לחקור את התובעים שהתחמקו מחקירה.
2. השמדת הביצים נעשתה על פי אישור וטרינר.
3. הרכב בו הובלו תבניות הביצים הוא ללא גג ומדובר על חודש אוגוסט.

התובעים מבססים את התביעה על סע' 68(א) לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ"ד-1963 (להלן – "החוק") וכן על טענתם כי אין כל הוכחה שהביצים לא היו ראויות למאכל.

לגבי ערך תבניות הביצים התובעים צירפו לסיכומים דוגמה של חשבונית מכירה של 93 תבניות ביצים בסך של 2,782.05 ₪ (לא כולל מע"מ) ומכאן 30 ₪ לתבנית.

הנתבעת מנגד צירפה לסיכומיה חוו"ד מיום 17.3.22, אשר ברי כי התובעים לא יכולים היו להתייחס אליה במסגרת ההליך.

סע' 68 (א) לחוק קובע:

"... לא הוגש כתב אישום כאמור תוך ארבעים ימים מיום התפיסה – יוחזר הנתפס, ..".

סע' 68(ב):

"דבר שנתפס לפי סעיף 67 והוא נשמד או ניזוק או ערכו ירד, רשאים בית המשפט או ועדת קנסות, אם שוכנעו שהיתה פשיעה או רשלנות בשמירתו, לחייב את המועצה בנזיקין בסכום שיקבעו".

אין חולק כי כתב אישום כנגד התובעים לא הוגש עד למועד הגשת התביעה ובכלל ולכל הפחות עד למועד הדיון שהתקיים ביום 17.3.22, 7 חודשים לכל הפחות ממועד התפיסה של תבניות הביצים (חודש 8/21). פרק זמן זה מאיין את טענת הנתבעת לגבי פרק זמן של 6 חודשים הנדרש להגשת כתב אישום על פי סע' 22 לסיכומים מטעמה.

מכל מקום, אין חולק כי הנתבעת לא הגישה כתב אישום כנגד התובעים בתוך פרקי הזמן שנקבעו בחוק ועל כן היה על הנתבעת להחזיר את התפוסים לתובעים.

הנתבעת מבססת טענותיה עוד על החלטת כב' השופט אלרון הקובע בסיפא החלטתו "...ככל שלא יוגש כתב אישום עד ליום 1.12.2021 יוכל המבקש לשוב ולפנות בבקשה זהה".

כך שהחלטה זו אינה סוגרת לחלוטין את הדלת בפני התובעים לעתור להחזרת התפוס וזאת כאשר כתב אישום לא יוגש עד ליום 1.12.21, ברי שכתב אישום כזה לא הוגש עד לאותו מועד ובכלל.

הביצים שנתפסו הושמדו ולא הוחזרו לתובעים ולא ניתן להחזיר אותם לתובעים. במקרה זה חל סע' 68(ב) לחוק:

"דבר שנתפס לפי סעיף 67 והוא נשמד או ניזוק או ערכו ירד, רשאים בית המשפט או ועדת קנסות, אם שוכנעו שהיתה פשיעה או רשלנות בשמירתו, לחייב את המועצה בנזיקין בסכום שיקבעו".

על מנת שהתובעים יוכלו לזכות בפיצוי על הפסדם עליהם להראות כי "היתה פשיעה או רשלנות" בשמירת הביצים שנתפסו.

האם הדבר הוכח? התשובה לכך שלילית.

הצדדים חלוטים בשאלת נפקות חווה"ד שהוגשה ע"י הנתבעת ביום 17.3.22 ולאחר תום הדיון אך ניתן להגיע למסקנה דלעיל אף ללא הידרשות לחוו"ד זו. אמנם קבעתי בהחלטתי מיום 15.3.22 שכל צד רשאי לצרף לסיכומיו כל מסמך רלוונטי והנה הנתבעת צירפה חוו"ד שלא היתה בפני התובעים קודם לכן.

לו הייתי נזקק להידרש לחווה"ד ראוי היה לאפשר לתובעים להתמודד מולה בין אם בהגשת חוו"ד נגדית או לכל הפחות בחקירתה של המומחית מטעם הנתבעת בביהמ"ש. אך כאמור ניתן להגיע למסקנות פס"ד זה אף ללא חווה"ד.

הנתבעת פעלה על פי הדין כאשר הפקחים החליטו להחרים את תבניות הביצים כפי שאף נקבע בהחלטת כב' השופט אלרון כי התובע 2 לא חלק על קיומן של ראיות לחשדות נגדו ובעוצמה מספיקה לצורך התפיסה. על כן אין לומר כי היתה "פשיעה" בהתנהלות הנתבעת בשמירת הביצים.

כאשר קיימות ראיות וכאשר הוטרינר מאשר השמדת הביצים לאור מסוכנותם, ובהיעדר ראיה סותרת, אין בהתנהלות הנתבעת "פשיעה" והדבר לא הוכח ע"י התובעים.

האם בהתנהלות הנתבעת היתה רשלנות? התשובה שלילית גם כן. פקחי הנתבעת החרימו הביצים כדין ומאחר שהוטרינר קבע שיש להשמידן, הן הושמדו.

גם אם היה ניתן לומר שלא היה מקום לבצע את ההחרמה או ההשמדה, התובעים לא הוכיחו את שווי הביצים ולמעשה לא הוכיחו את גובה הנזק שנגרם להם.

התובעים לא צירפו כל ראיה למעט העתק חשבונית שאין בה די. רוכש הביציפ העלום על פי החשבונית (נרשם שם "אורנית" בלבד) לא הובא לחקירה ולא הוגשה חוו"ד מתאימה לגבי מחיר השוק של הביצים במצבם.

על כן דין התביעה להידחות.

מאחר שהנתבעת כשלה ולא הגישה כתב אישום כנגד התובעים במועדים הקבועים בחוק ולמעשה היא זו שגרמה להגשת התביעה, איני מחייב את התובעים בהוצאות המשפט על אף דחיית תביעתם ומחייב את הנתבעת להשיב לתובעים את אגרת התביעה בסך של 173 ₪.

ניתן היום, ל' ניסן תשפ"ב, 01 מאי 2022, בהעדר הצדדים.