1. כללי

האם ומתי קבלת כספים על ידי נושה מצד שלישי, ומכספו של הצד השלישי, ולא מחשבונה של החברה בעניינה מתנהלים הליכי חדלות הפרעון, ייחשב העדפה פסולה? – זהו עניינו של פסק דין זה.

פסק דין הניתן בעקבות בקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי נאמני החברה המצויה בהקפאת הליכים מיום 7.10.2021, וזאת בטענה כלפי מהלך שבעקבותיו קיבלה המשיבה 2,000,000 ₪ בנסיבות המהוות, על פי הנטען, העדפת נושים.

2. המסגרת העובדתית (מוסכמת בעיקרה)

הגם שקדם למתן פסק דין זה בירור ראייתי שכלל הוכחות וסיכומים, נתבהר כבר מלכתחילה, שלא נחלקים הצדדים, אלא על דקויות, ובמוקד הדיון, כמפורט להלן, שאלת השלכותיהן המשפטיות של עובדות מוסכמות בעיקרן. עם זאת, יינתן בזה ביטוי תמציתי לתשתית העובדתית, שהבנתה נצרכת להכרעה בהמשך.

א. שלוש פינות למשולש: החברה שמצויה בהליכים (להלן: "החברה" או "ארלנגר") ובנעליה עתה המבקשים (להלן: "המבקשים" או "הנאמנים"); מזמינת העבודה באתר הרלוונטי, חברת א.פ.י נתיב מפעלי בנייה בע"מ (להלן: "אפי נתיב"); והמשיבה, טובול חומרי בנייה (1990) בע"מ (להלן: "טובול" או "המשיבה").

ב. אין חולקין שעד לקריסתה עשתה ובנתה החברה באתר בנייה בבית שמש לפי הזמנת אפי נתיב ועל יסוד התקשרות עימה. לצורך זה רכשה החברה חומרי בנייה מטובול. נכון למועד הרלוונטי לעניינו של פסק דין זה, ראשית יולי 2021, עמד שיעור חובותיה של החברה לטובול על הסך של 1,253,170 ₪.

ג. לכשקרסה החברה עתידה הייתה להיכנס בנעליה חברה האחרת, ואולם כל הקשור במישור זה אינו מעניינו של פסק דין זה.

ד. כאשר קרסה החברה, מצאו עצמן אפי נתיב וטובול בפני שוקת שבורה. ביחס לטובול, לשלב זה לא מצאתי להרחיב, באשר לא שונה היה עניינה משל שאר נושי החברה. נוכח זאת, הודיעה טובול שכל עוד לא יימצא פתרון לחובות החברה כלפיה או לפחות לחלק ראוי מתוכם, לא תסכים לספק חומרי בנייה נוספים, שנדרשו להמשך הבנייה. ואולם, אפי נתיב, שמחויבת הייתה בהתקשרויות בעניינו של פרויקט בנייה זה כלפי אחרים, נדרשה לתור אחר פתרון לבעיה שהונחה לפתחה.

ה. בהמשך לכך, החלה הידברות בין אפי נתיב לבין טובול, שהתגבשה להסכמה ביניהן. ביום 6.7.21 מסרה אפי נתיב לטובול עשרה שיקים על סך של 200,000 ₪ כל אחד, ויצוין שהסכום הכולל – 2,000,000 ₪ (הכולל גם מע"מ), נפרע. כבר עתה נמצא לציין, שנכון להבחין בסכום זה בין שני חלקים: הסכום שצוין לעיל ונועד לכיסוי, אם גם חלקי, של חובות החברה לטובול מהעבר, והיתרה שנועדה כתמורה עבור חומרי הבנייה הנוספים שהיו נחוצים לאפי נתיב.

ו. הדיון הראייתי מתיישב עם כל האמור לעיל, שכאמור אינו במחלוקת, ודי בכך שאציין את עיקריו. העד היחיד שנחקר הוא מנכ"ל המשיבה. גרסתו מתיישבת עם האמור לעיל ודבריו מהימנים בעיקרם. לצד עדותו נכללים בחומר הראיות מספר מסמכים שמבססים את הזיקה בין הסכום שקיבלה טובול לבין הפרויקט דנן. די שאציין את טורף ההמחאות שבכולן נכתב – "ע"ח ארלנגר"; די שאוסיף את האסמכתאות לכך מכרטסת הנהלת החשבונות של כל אחד מקדקדי המשולש – של אפי נתיב, של טובול בחברה שבפירוק (מסמכים שאותרו בספרי החברה על ידי הנאמנים) ואף של טובול עצמה. לאחר זאת אין עוד שאלות של ממש במישור העובדתי, למעט שאלות בשוליים ביחס להבדל דק בשיעור חוב העבר של החברה לטובול והאם מקור מעט מהסחורה שסיפקה טובול בהמשך בחברה אחות, טובול קרמיקה והאם נועד חלק קטן מהסחורה לחברה אחות של ארלנגר, טוטל גרופ בע"מ שנכנסה להליכי חדלות פירעון במקביל לארלנגר.

העובדות שתהוונה את הבסיס לדיון, אינן מצריכות, לטעמי, כל הכרעה מעבר לאמור לעיל.

3. האם באמת על הפרק העדפת נושים

א. אבן הפינה לדיון, בסעיף 219(א)(1) לחוק חדלות פירעון הקובע לאמור:

(א)(1) בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה שהביאה לפירעון חוב לנושה או לקידומו בסדר הפירעון, ושנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, לרבות פעולה שנעשתה במסגרת הליך גבייה ולרבות העברת בעלות בנכס או שעבוד נכס, בהתקיים כל אלה (בסימן זה – פעולה המקנה עדיפות לנושה):

א. מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שלושה חודשים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי נושה שהוא קרוב של החייב – שנה לפני המועד האמור;

ב. במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון;

ג. בשל הפעולה ייפרע לאותו נושה חלק גדול יותר מהחוב לעומת החלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון לפי סדר הפירעון.

ב. פשיטא, שהעדפת הנושים הקלאסית, ולטעמי, זו שבעיקר כדי להיאבק בה, בא לעולם סעיף 219 הנ"ל, כמו גם קודמו, יסודו בהעברת כספים או נכסים אחרים על ידי מי שחש שהוא בדרך לחדלות פירעון, לידי נושה שאותו הוא מתעדף. אלא, שלא כך בפרשתנו. מי שהעביר כספים לטובול, אפי נתיב, זו חברה שבעצמה נפגעה מארלנגר, ולשיטתה, היא עצמה נושה של ארלנגר (בניגוד להערכת הנאמנים שסבורים שאפי נתיב חבה כספים לקופת הפירוק, ולכך עוד אתייחס בהמשך). על הפרק, אפוא, העברת כספים בין הנושים, או לפחות בין צד שהיה בקשר חוזי עם החברה שקרסה, לבין נושה, כאשר אין חולקין, שלפחות עד עתה, לא ירדה בעקבות מהלך זה מחשבון הבנק של ארלנגר, ולו גם אגורה שחוקה אחת.

ג. בנקודה זו נחלקים קטבית המבקשים וב"כ הכנ"ר, מכאן, וטובול וב"כ, מכאן.

1. לטענת המבקשים, יש לראות גם במהלך שתואר בבחינת העדפת נושים, והא ראיה, שטובול שללא ספק הייתה נושה של החברה, קיבלה כספים שבנסיבות אחרות מגיעים היו לקופת הנושים של החברה. עוד נטען תוך הרחבה ודיון בנושא זה, שעתה, אם וכאשר יבואו המבקשים בטענות לאפי נתיב לסכומים המגיעים לקופת הפירוק, צפויה אפי נתיב לטעון לקיזוז הסך של 2,000,000 ₪, או, למצער של הסכום החלקי, זה שנועד לכסות את חובות העבר (היינו חובות החברה לטובול שנוצרו עד למועד פתיחת ההליכים). ובהינתן שכך יקרה, על פי טענה זו, באותה עת תיפגע קופת הנושים. בנסיבות אלה, הוסיפו וטענו המבקשים והכנ"ר, הפכה טובול בפועל, גם אם אולי, במעט בעקיפין, בבחינת נושה מועדף, שלא כדין.

2. ואשר לטובול, נטען על ידה, שלא קיבלה היא דבר מחשבונה של החברה, טרם הוכח האם בכלל חייבת אפי נתיב כספים לחברה או למבקשים שנכנסו בנעליה, ואין היתכנות לטענת קיזוז מפי אפי נתיב, אלא רק, אם ולאחר, שיתברר, שחייבת אפי נתיב כספים לקופת הפירוק. זאת, שהרי, אם חייבת דווקא החברה כספים לאפי נתיב (ואין זה נדיר שחברה לקראת קריסתה יוצרת חבויות כלפי צדדים שלישיים) או, למשל, אם החשבון המסכם בין אפי נתיב לבין ארלנגר יראה על איפוס, כי אז ממילא לא תישמע מפי אפי נתיב טענת קיזוז. ובהינתן שכך, אין על הפרק, אלא מעבר כספים בין שתי חברות שנפגעו בעצמן מקריסת ארלנגר, וביקשו בהתנהלות לגיטימית, לצמצם את נזקיהן. וכל זאת ללא שנמשך כסף כלשהו לטובת טובול מחשבון הבנק של החברה. על פי הנטען, לא לכך התכוון המחוקק כשאסר על העדפת נושים.

ד. הגם שלסופו של יום תהא דעתי שונה, אפתח בעמדת המבקשים והכנ"ר. מדגישים הם את עקרון שוויון - הנושים, והגם שלא הרחיבו הם בכך, ייתכן שבכוחם לנסות ולהסתמך גם על הספרות:-

"חוק חדלות פירעון מתקן את הדין הקיים וממלא חסר שהתגלע בו. כאמור, הדין הקיים, כפי שפורש בפסיקת בית המשפט העליון בעניין משקי עמק הירדן, מאפשר ביטול של העברת ערך לידי הנושה רק אם המעביר הוא החייב עצמו. ברם, העברות ערך בין צד שלישי ובין הנושה, אשר משפרות את הפירעון לאותו נושה ולצד השלישי לעומת נושים אחרים של החייב, לא היו ניתנו לביטול בדין המנדטורי. לנוכח הביקורת שנמתחה על הדין האמור, לוכד החוק בדין הביטול גם העברות ערך בין צדדים שלישיים בעת חדלות פירעון של החייב, ערב פתיחת ההליך בעניינו, אשר משפרות את סך הפירעון המצרפי למעביר ולנעבר, לעומת יתר נושי החייב". (דוד האן, דיני חדלות פרעון (מהדורה שנייה, 2018), 422).

עם זאת, יוער כבר בשלב זה, וגם אם לדידי, אין זה העיקר, שאכן היה במהלך זה, כדי לתרום לפרעון המצרפי של טובול ( = הנעבר), אך לאו דווקא של אפי נתיב.

ה. לאחר שנתתי את דעתי למחלוקת זאת, הגעתי לכלל מסקנה, שלפחות לעת הזאת, לא יהא נכון לקבל את הבקשה, ואפתח בהתייחסות לתכלית החקיקתית של סעיף 219 לחוק. לטענת המבקשים, נועד סעיף זה להבטיח שוויון בין הנושים. אכן, אין חולקין, שזו אחת ממטרותיו של הכלל האוסר על העדפת נושים. ואולם, טועים המבקשים אם רואים הם בכך את חזות הכל. נועד סעיף זה למטרה משולבת, רבת חשיבות ביותר בדיני חדלות הפירעון: נועד, סעיף זה, אכן, לתרום את חלקו בחתירה למטרה הרצויה של שוויון בין הנושים, אך נועד הסעיף בנוסף ובמקביל למטרה נוספת, והיא מניעת פעולות שהינן בבחינת הברחת נכסים או העדפה פסולה שמקורה בחברה לפני קריסתה, ובמנהליה ובבעלי מניותיה. וכך נכתב בדברי ההסבר לחוק זה:

"הוראות סימן זה (סימן ב' שעניינו ביטול עסקאות הגורעות מקופת הנשייה – א.ר.) נועדו להביא להגדלת השוויון בחלוקת נכסי החייב בין הנושים. עיקר ההוראות המעגנות את עקרון השוויון בין הנושים נמצא בסדר חלוקת נכסי החייב בין הנושים בסימן ב' לפרק ה' בחלק זה, שעניינו סדר הפירעון. אך בכך אין די כדי להגשים את עקרון השוויון בין הנושים. בדרך כלל, קודמת חדלות הפירעון הכלכלית של החייב למועד הצו לפתיחת הליכים כנגדו. פער זמנים זה מאפשר לחייב להעביר נכסים כאשר הוא כבר בחדלות פירעון, לנושים מסוימים או לאנשים אחרים. כך יכול החייב להעדיף נושים מסוימים על פני אחרים או להבריח את נכסיו מפני הנושים. כדי למנוע זאת, יש צורך בהוראות שיאפשרו לבטל עסקאות שנעשו קודם לפתיחת הליכי חדלות הפירעון הפורמליים... " (הצעת חוק הממשלה – 1027, כ"ב באדר א', התשע"ו, 23.2016; ההדגשה שלי – א. ר.)

לא בכדי, הפסיקה הקיימת בנושא, רובה ככולה, עוסקת, אכן, בהליכים שיסודם במעשה שמקורו בחברה או באורגנים שלה לפני קריסתה, שבעקבותיו הועדף נושה מסוים על פני עמיתיו. דוגמאות לכך יש למכביר, כשמבין המוכרות שבהן הינה החלטת מי מבין בעליה של חברה ערב קריסתה, לתעדף נושים האוחזים בידם גם ערבות אישית של בעליה, על פני נושים שאין בידם ערבות שכזו, והטעם להעדפה פסולה שכזו אף ברור על פני הדברים. דא עקא, בפרשתנו, התכלית החקיקתית שפורטה לעיל, אינה רלוונטית כלל. בעלי או מנהלי החברה לא העבירו לטובול דבר, וכשלעצמי, בשים לב לתמונה הכללית של החברה שנגד עיניי, המלמדת על כך שהשליכו בעלי החברה בעבר את החברה מידיהם, אף אינני לחלוטין בטוח שיודעים הם בכלל על העברת הכספים מאפי נתיב לטובול, ושהדבר מעניין אותם.

מכאן, שכבר בשלב זה של הדיון עולה, שמבקשים הנאמנים להיאחז בסעיף חוק, שאחת מבין מטרותיו העיקריות, כלל לא רלוונטית.

ו. על הפרק שתי חברות הרואות עצמן, וכנראה בצדק, כנפגעות מקריסת החברה, שלא ביקשו לעצמן דבר שאינו מגיע להן, מלבד לשמור על זכותן למצוא דרך להקטנת נזקיהן. אפי נתיב המחויבת, למיטב ההערכה, להשלים את הפרויקט במועדים מוסכמים תוך מסירת הנכסים שייבנו לרוכשיהם, ושנקלעה לחשיפה לטענות להפרות הסכמים מצד הרוכשים, ביקשה לעצמה פתרון במסגרת החוק שיאפשר את קידום הפרויקט גם לאחר קריסת החברה. לצורך זה הוסיפה היא ונדרשה לחומרי בנייה נוספים, ונתקלה בדרישת טובול לפרעון חלק מהחובות כלפיה; ומנגד, טובול, שנקטה בעמדה שאינה בלתי לגיטימית, ולפיה לא הייתה בנסיבות אלה נכונה להוסיף ולספק חומרי בנייה, אלא רק, אם ולאחר, שתקטין את החשיפה אליה נקלעה. לא כלאחר יד נכון לבית המשפט לקבוע ששני נושים שמעצבים לעצמם מתווה להקטנת נזקיהם, עוברים בהכרח על הוראות סעיף 219 לחוק, בוודאי כל עוד לא הוכח שקופת הנושים אכן נפגעה.

ז. דומני, שאת הבעייתיות בטענת המבקשים ניתן להציג מכיוון נוסף, והדברים מתיישבים היטיב גם עם האמור לעיל. מדרך העולם, יהא בפסק דין בסוגיה שעל הפרק גם כדי להקרין על התנהלות לעתיד לבוא של חברות שתמצאנה במצב שאליו נקלעו אפי נתיב או טובול. ועתה, צא ושאל עצמך, כיצד בפועל יפעלו חברות במצב מקביל, ככל שתתקבל עמדת המבקשים, והאם פסק דין לטובת המבקשים יתרום תרומה של ממש, למשל, לנושיהן של חברות שקרסו. ולצורך הדברים אתייחס לשחקנים בשמותיהם הנוכחיים. בהינתן פסק דין לטובת המבקשים וככל שתקלע אפי נתיב מחר לסיטואציה דומה, כל שתעשה הוא, שבמקום לשוב לטובול ולמצוא פתרון שאף יקטין את תביעת החוב של טובול (וגם זה הוא אינטרס הנושים האחרים), תצא לרכוש את חומרי הבנייה מספק אחר כלשהו. איש, הרי לא יטען כלפיה דבר, אם תרכוש את חמרי הבניה החסרים לה, מספק אחר בשוק החפשי. פשיטא לי, שככל שיינתן פסק דין לטובת המבקשים, זה יהיה הייעוץ המשפטי שתקבל אפי נתיב ככל שהיא תקלע מחר לאירוע דומה. במצב שכזה, הסכום שתשלם אפי נתיב ייצא מהדיון, שהרי לא נושה כדוגמת טובול תקבל כספים אלה, כשברקע עסקה חיצונית להליכי חדלות הפירעון. אף לא יוכל איש לבוא בטענות להעדפה פסולה כלפי מי שימכור לאפי נתיב סחורה חדשה, אם הוא אינו נושה כלל של החברה שקרסה. ואולם, האם באמת יש בכך כדי לקדם את תכליתו של סעיף 219 ואת טובתם של הנושים?!. האם יש בכך מסר בעל ערך מוסף כלשהו מנקודת המבט של דיני חדלות הפרעון? - מסופקני. גם בספרו של האן, תשובה לכך, לא מצאתי.

ודומה, יש בכך כדי להמחיש, המחש היטב, את הבעייתיות בטענת המבקשים.

ח. כחיזוק לדבריהם, התבקשתי על ידי המבקשים להתבסס עתה על ההנחה, שמגיעים כספים מאפי נתיב לקופת הפירוק, שתטען אפי נתיב טענת קיזוז, ושטענתה תתקבל. ואכן, אילו היתה הנחה זו מוכחת, ייתכן שתמונת המצב היתה שונה. אך הבקשה שאתבסס על הנחה זו ואראה אותה כמוכחת כבר עתה, מוקשית, כאשר אין בפניי לעת עתה כל החלטה שיפוטית או בסיס הסכמי או דבר אחר שיוכל להוות בסיס להנחה זאת.

נוכח זאת נכתב בשלביו הקודמים של פסק דין זה, שלעת הזאת, לא ניתן לקבל את הבקשה, ולכל היותר אתן במסגרת פסק דין זה ביטוי לכך, שייתכן שאם ולאחר שתהיה החלטה שיפוטית לחובת אפי נתיב שתתיישב עם האמור לעיל, ניתן יהיה לשקול בקשה זו בשנית. במאמר מוסגר אך אוסיף, שכבר בשלב זה ניתן לקבוע שבמהלך זה, שרקמו אפי נתיב וטובול, יש אולי גם כדי לתרום לקופת הנושים. זאת, שהרי תביעת החוב של טובול תקטן בסכום אותו קיבלה, ומדרך העולם ככל שתביעת חוב של נושה מהותי מתכווצת, כך מיטיב הדבר עם שאר הנושים.

ט. לצד הדיון דלעיל, המהווה את עיקר המחלוקת בפרשה, נדרשת התייחסות לשני חלקיו של הסכום הנקוב בעשר ההמחאות שקיבלה טובול. ביחס לנושא זה אקבע את המסקנה המתבקשת, לפיה מתייחסים דברי לסכום המשקף את החוב לטובול עד ליום 6.7.21, וללא קשר לכל הדיון שפורט, סכומים ששולמו עבור חומרי בניה שהתקבלו לאחר מועד זה, יש לראותם כתמורה הולמת, וכחלק מהתקשרות ישירה בין אפי נתיב לבין טובול (גם אם אגב שגרה נכתב בספרי החשבונות 'ארלנגר'), ובוודאי שלא יהא נכון לבחון את הדברים כזהים לאלה הנוגעים לסחורה שרכשה ארלנגר מטובול בעצמה במישרין.

י. על דרך החלופין נטען על ידי המשיבה גם לכך שבוצע המהלך לפני תקופת שלושה החודשים שקדמה לפתיחת ההליכים. בתמצית הדברים אציין שטענה זו שגויה. די שאציין שנמסרו עשרה השיקים לטובול ביום 6.7.21, הבקשה לצו כינוס נכסים הוגשה לבית משפט זה ביום 30.9.21 ולפי סעיף 194 לפקודת החברות, נכון לראות במועד הגשת בקשת הכינוס כבקשה למתן צו לפתיחת הליכים. מכאן שבכל הקשור למועדים הרלוונטיים, טענתה החלופית של המשיבה, נדחית.

4. וקודם שאחתום

על בית המשפט בהליכי חדלות פירעון החובה לחתור ככל הניתן לשוויון בין הנושים, כפי שהדגישו בצדק רב המבקשים והכנ"ר, ועליו גם החובה לפסיקה מרתעת, הן כלפי בעליה ומנהליה של חברה העומדת ערב קריסתה ומבריחים את נכסיהם, והן כלפי נושים החשים שבידם עמדת כוח ושאר מנופים שיאפשרו להם לעקוף בתור נושים אחרים. ברם, נסיבותיה של בקשה זו – שונות. אין על הפרק מהלך שמקורו בבעלי או מנהלי החברה שקרסה. אף אין על הפרק מהלך שמקורו בטובול, מלבד עמדתה הלגיטימית, שלא להוסיף ולספק חמרי בניה בנסיבות אלה. אף אין בנמצא נכס כלשהו שניתן עתה להצביע על כך שהוברח מהחברה. יודגש, שאפילו לא היה המהלך שעיצבו אפי נתיב וטובול בא לעולם כלל, לא היה מתווסף שקל אחד לחשבון הבנק של החברה. הסכום בחשבון זה, וליתר דיוק שיעור החוב בחשבון זה, לא היה שונה בדבר, בין במועד בו נפתחו ההליכים, ובין במועד בו ניתן פסק דין זה. חלק לא מבוטל מהספרות (האן, שם) ולעתים אף הפסיקה, מתייחסים להמחאות זכות שבמרכזן כספים שהגיעו לחברה סמוך לקריסתה, ולעתים אף כאלה שיגיעו לה לאחר מכן, והמהוות כסות להעדפות פסולות. ברם, יש לדייק, שאין לנו כאן עניין עם המחאות זכות כלשהן: לא המחאות זכות שכאלה, הן עניינו של פסק דין זה. על הפרק, כאמור, מהלך שמקורו בצדדים חיצוניים לחברה שקרסה, בניגוד גמור לחברה הממחה בדרך כזו או אחרת את זכויותיה.

בד בבד מחויב בית המשפט גם בהתייחסות הגונה לכל אלה שנפגעו מקריסתה של החברה שנקלעה לחדלות פירעון, והמנסים, בינם לבין עצמם, למצוא פתרונות שיסייעו להם להקטין את נזקיהם. טענת המבקשים לוקה, לפיכך, בהרתעת-יתר, המופנית כלפי מי שלא בטוח שנכון בכלל לחתור להרתעתו. יתר על זאת, ככל שסבור הייתי שנכון לקבל את בקשת המבקשים, היה בכך כדי לגרום למסר בלתי ראוי כלפי חברות במצבן של אפי נתיב או טובול, והיה בכך כדי לכבול בצורה בלתי סבירה את ידיהן בשעתן הקשה כשעליהן להתמודד עם נזקים שנגרמו להן, לחלוטין שלא באשמתן. מדיניות ראויה, לטעמי, מצדדת בהותרת מרחב תמרון סביר לחברות הנקלעות למצבים אלה, ובמקביל יש להלום, שמדרישות לא מידתיות ולא ריאליות מחברות במצבים שכאלה, יש, לכל הפחות, להיזהר. ספק רב, אפוא, איזה תועלת תצמח לנושים מקבלת טענת המבקשים ולעקרון השוויון ביניהם.

5. סוף דבר, לעת הזאת, דין הבקשה, כאמור, לדחייה, ולכל היותר, אקבע, שאין בפסק דין זה כדי למנוע את הגשתה בשנית, אם ולאחר שתינתן הכרעה שיפוטית בחזית בין המבקשים לבין אפי נתיב, ויהא בהכרעה זו כדי ללמד על פגיעה בקופת הנושים, למשל, ככל שתתקבל טענת קיזוז שתעלה אפי נתיב. ככל שתוגש בקשה זו בשנית, תתייחס היא מלכתחילה רק לסכומי העבר. היינו, לסכום שקיבלה טובול עבור סחורה שסופקה, לפי הספרים והראיות, לפני 6.7.21.

לאחר שבמהלך הדיון הבנתי שדעת הנאמנים, שמכבד אני אותם מאד, שונה, ניתן להם בזה כבר עתה אישור להעמיד את פסק הדין לביקורתה של ערכאת הערעור.

6. בנסיבותיה של בקשה זו אמנע ממתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אב תשפ"ב, 11 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.