לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 20.01.22.

המבקש , באמצעות בא כוחו, טוען כי לא זומן כדין, וכפועל יוצא מכך לא התייצב לדיון ביום 20.01.22. המבקש טוען כי אישור המסירה חסר פרטים מהותיים וכי החתימה על גביו הינה מזויפת. עוד טען המבקש כי נפלו פגמים בדוח.

המשיבה, בתגובתה, התנגדה למבוקש, תוך שצויין כי הזימון לדיון נשלח לבא כוח המבקש והתקבל. עוד נטען בתגובת המשיבה, כי פסק הדין נמסר לידי המבקש ביום 29.01.22, יפוי הכוח הוגש לתיק ביום 16.03.22 והבקשה דנן הוגשה אך ביום 06.06.22, זאת בשיהוי ניכר של מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין, וללא כל הסבר לכך, וזאת בחלוף המועד הנקוב בדין להגשתה.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

צודקת המשיבה כי הזימון לדיון נשלח למשרדו של ב"כ המבקש והתקבל.

בנוסף, אישור המסירה לדיון חתום.

פסק הדין נמסר לידי המבקש ביום 29.01.22, תצהיר המבקש נחתם ביום 19.04.22 והבקשה דנן הוגשה ביום 06.06.22, זאת בחלוף המועד הנקוב בדין.

עפ"י הוראות הדין, היה על המבקש להגיש את הבקשה מרגע הידיעה על אודות פסק הדין שניתן בהיעדר. גם אם אקבל את כל הטיעונים לעניין היעדר ידיעה על אודות מועד הדיון וכן אצא מנקודת הנחה כי המבקש ידע רק ביום 16.03.22, עת הוגש יפוי כח לתיק, כי ניתן פסק דין בהיעדרו, הרי שגם ממועד זה חלפו למעלה מ- 30 ימים עד שהוגשה הבקשה לביטול פסק דין- ביום 06.06.22.

לאור האמור לעיל, לנוכח הוראות הדין לעניין מועד הגשת הבקשה ולנוכח היעדר הסכמת המשיבה- כנדרש בדין- הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי ישולם עד ולא יאוחר מיום 19.09.22.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, כ' סיוון תשפ"ב, 19 יוני 2022, בהעדר הצדדים.