בפניי תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת בסך 2,500 ₪ בגין רכישת מנוי שנתי החל מיום 13.2.20 למרכז הספורט ברחובות (להלן: הקאנטרי) (להלן: המנוי), שאותו לא יכל לממש בפועל משך תקופה ארוכה, אך לא קיבל החזרים כלשהם בגינה.

לטענת התובע, שילם עבור המנוי סך של 4050 ₪ בעשרה תשלומים שווים, אך בשל תקופת הקורונה לא יכול היה למשש את המנוי שלו במשך חודשים, ואילו בהמשך, הקאנטרי נמכר למפעיל אחר אשר לא איפשר את מימוש המנוי. לטענת התובע, למרות שיכול היה לממש את המנוי רק כשליש מתקופת המנוי, הוא חוייב כמעט בכל הסכום, למעט זיכוי של התשלום העשירי בסך 405 ₪. התובע הביא להוכחת טענותיו את הקבלה מהנתבעת עבור רכישת המנוי, ואת הזיכוי של החודש האחרון לתשלום.

הנתבעת הינה החברה שהפעילה את הקאנטרי בתקופה הרלבנטית. במקור הוגש כתב התביעה כנגד בעלי הקאנטרי, הזוג ברנע, אך בדיון מיום 26.5.2022 אושר תיקון כתב התביעה על דרך של מחיקת התביעה כנגדם וצירוף הנתבעת הנוכחית. זו האחרונה הגישה כתב הגנה מטעמה ביום 7.7.2022 וטענה כי דין התביעה להידחות, היות שמדובר בניסיון של התובע להתעשר על חשבונה. אליבא דנתבעת, מגפת הקורונה גבתה ממנה מחירים כבדים, כאשר בין היתר נדרשה להמשיך לעמוד בתשלומי שכירות גבוהים והוצאות קבועות נוספות, כשבמקביל "הקפיאה" את תקופות המנוי והתחייבה בפני המנויים מתוך רצון טוב והוגנות כלפיהם להאריך את תקופת המנוי שרכשו. מהרגע שהבינה הנתבעת שלא תמשיך להפעיל את הקאנטרי, ביטלה את תשלומי המנויים לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2020, כך שלמעשה תשלום עבור חודשים אלו הנתבעת לא קיבלה. הנתבעת הוסיפה כי לאחר הסגר השני הקאנטרי עבר למפעיל אחר, אשר עשה בו כשלו ואף לקח ציוד ששייך לנתבעת, ולכן לא יכלה לעמוד בהבטחתה למנוייה להאריך את תקופת המנוי כפי שנעשה בעסקים אחרים מסוג זה. עוד הוסיפה הנתבעת כי התובע מימש את המנוי במשך מספר חודשים, ועל כן זכאי היה להחזר כספי בסך 1012 ₪ בלבד. כמו כן ציינה כי לתובע ניתנה הנחה בעת רכישת המנוי בסך 450 ₪, וכי הוא השתמש בקאנטרי לפחות ארבעה חודשים, וקיבל החזר בגין 3 חודשים, המהווים יותר ממחצית התקופה, לרבות חודשי הקיץ היקרים יותר.

ביום 24.8.22 נערך דיון בפניי במסגרתו התובע חזר על טענותיו וצירף את האסמכתא המעידה על זיכוי של תשלום אחד בלבד מבין עשרה תשלומים. התובע הסביר מדוע הוא תובע סך של 2,500 ₪ וסיפר כי פנה לבעלי הנתבעת להשבת כספו אך לא זכה למענה וטיפול. נציגת הנתבעת טענה כי בהתאם לאישור חברת הסליקה שהוצג לבית המשפט, לא קיבלה כספים מעסקאות בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2020. כמו כן טענה כי חישוב התובע את סכום ההחזר הכספי לא היה מדויק היות שניצל תקופה ארוכה יותר מהמנוי, ובאשר לפניות התובע לקבלת ההחזר הכספי, טענה כי אותה עת מזכירות הנתבעת לא עבדה, ופניות המנויים היו מרובות והופנו לגורם אחד ועל כן לא ניתן מענה רצוף ומלא.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את כתבי בית הדין שהגישו הצדדים, התרשמתי מהראיות שהציגו ושמעתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בהתאם לקבלות שצורפו לכתב התביעה, ולדברי הצדדים, במקור התובע שילם סך של 4050 ₪ למנוי שנתי החל מיום 13.2.20, היינו, עבור כל חודש שילם סך של 337.5 ₪.

התובע זוכה בסכום של 405 ₪ עבור התשלום העשירי בחודש דצמבר 2020. התובע הביא כראיה את התדפיס של חברת האשראי, ומדובר בתדפיס ספציפי שמשקף את חיובי התובע, וגובר במשקלו על ההודעה הכללית שצירפה הנתבעת מחברת הסליקה, על יסודה היא מבקשת להוכיח כי לא גבתה כספים מהתובע עבור חודשים ספטמבר עד נובמבר 2020. הכוונה להודעה מיום 24.2.21 לפיה בהמשך לפניית הנתבעת מיום 11.1.21 פעלה החברה לעצירת עסקאות התשלומים העתידיות שהופקדו בין החודשים 9/2020 – 12/2020 (צורף לכתב ההגנה). מדובר בהודעה כללית, שעניינה הפקדתן של עסקאות בחודשים 9.2020 – 11.2020, וספק אם מתייחסת לעסקה דנן. העובדה כי אין בידי הנתבעת תדפיס מפורט שיש בו כדי להוכיח זיכוי של שלושה חודשים מהעסקה הספציפית עם התובע, מובילה להעדפת הראיה שהביא התובע בעניין, ולכן אני קובעת כי התובע זוכה רק עבור התשלום האחרון של העסקה.

התובע טען כי לא יכול היה לממש את המנוי 233 ימים מתוך 365 ימים, היינו, יותר משני שליש מתקופת המנוי השנתית. הנתבעת טענה כי בפועל התובע ניצל את המנוי בחודשים פברואר ומרץ 2020, וכן יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר 2020, כאשר הנתבעת טוענת כי לא ניתן לספור "חצאי" חודש, אלא חודשים שלמים בלבד. עניין דומה לענייננו נדון בת"ק 39904-10-21 עוז נגד תידגר (להלן: עניין עוז), שם ניתן פסק דין ע"י כבוד השופטת סבחת - חיימוביץ במסגרתו בוצע תחשיב שכלל חצאי חודש. אשר על כן, בעניינו יש לספור את חודשים פברואר, מרץ וספטמבר ביחד כחודש וחצי בלבד.

ביום 19.9.20 נסגרו שערי הקאנטרי, וכאשר נפתחו מחדש הופעלו על ידי מפעיל שאינו הנתבעת. לטענת הנתבעת, העברת הקאנטרי למפעיל אחר היא שמנעה ממנה את האפשרות להאריך את תקופת המנוי של לקוחותיה, כפי שהבטיחה, ובניגוד לעסקים דומים שנאלצו להתמודד עם תוצאות הקורונה. דא עקא, שהנתבעת לא הביאה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא ניתן היה להאריך את תקופת המנוי של לקוחותיה ע"י המפעיל החדש, ולא הביאה כל ראיה בעניין, הגם שיכלה לצרף להליך את המפעיל החדש, להציג את החוזה שנחתם עימו וכו'.הנתבעת לא עשתה כן, והדבר פועל לחובתה, וברי שלא ניתן לקבל את טענתה לפיה נמנע ממנה להבטיח את זכויותיהם של לקוחותיה למימוש המנוי בקאנטרי לאחר העברתו למפעיל אחר.

לא ניתן לקבל את טענות הנתבעת לפיהן ככל שהתובע זכאי להחזר, הרי שהוא נבלע בהנחה שניתנה לו מלכתחילה ברכישת המנוי או בשל השימוש במנוי בתקופת הקיץ היקרה יותר. טענה זו לא הוכחה בכל ראיה כגון תקנון או הסכם המפרט תנאים אלו.

זאת ועוד, הנתבעת לא הביאה כל ראיה להוכחת טענותיה אודות נזקים שנגרמו לה בעקבות משבר מגפת הקורונה ולא הוכיחה ולו בבדל ראיה הוצאות קבועות שהמשיכה לשלם עבור שכירות והחזקה.

לאור האמור לעיל, ועל יסוד התחשיב כפי שנעשה בעניין עוז ובפסקי הדין תק 31353-10-21 ערוסי נגד ברנע ואח' וכן בתק 9047-10-21 קינן נגד תידגר, אני קובעת כי בשל משבר הקורונה והעברת הקאנטרי למפעיל אחר, התובע יכול היה לממש את המנוי במשך ארבעה וחצי חודשים בלבד מתוך 12 חודשים, והיות שעלות של חודש עמדה על 337.5 ₪, זכאי היה התובע להחזר בסך 1518.75 ₪. עם זאת, מכיוון שהנתבעת לא גבתה מהתובע את התשלום האחרון בסך 405 ₪, הרי שיש להפחיתו מהסכום, ועל כן על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1114 ₪.

לאור התנהלות הנתבעת כלפי התובע, האופן שבו חזר וביקש את כספו, העובדה שנאלץ להגיש תביעה בסופו של דבר, ואף להתייצב לשני דיונים, מצאתי לעשות צו להוצאות בסך 850 ₪.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סך של 1114 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 850 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.