תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה בה היה מעורב רכב שבוטח על ידי הנתבעת.

גרסת נהג התובעת:

עבדתי בדיוק ביום שהתחיל השלג, יצאתי מהעבודה בירושלים. ירדתי ברחוב הסייפן, זה רחוב מאד צר, דו סטרי. רכב מימיני, שחנה הפוך מכיוון הנתיב, פשוט כשהייתי בערך 6 מטרים ממנו, הוא פשוט יצא עם זווית חדה ימינה בפתאומיות, וחסם לי את שני הנתיבים, גם את הנתיב הנגדי שאוכל אולי להצליח להתחמק, וגם את הנתיב שלי. ניסיתי לבלום, בכביש מושלג זה לוקח זמן, הרכב רעד לי, והייתה פגיעה בחלק הקדמי שלי עם החלק האחורי בצד שמאל של הנהג מאחוריו.

מדגים. הוא חנה הפוך מכיוון התנועה, כשהוא יצא, לא היה לי איך לברוח, והפגיעה מקדימה.

גרסת נהג הנתבעת:

חזרתי מהעבודה, באמצע הדרך התחיל השלג וברד. הייתי בשכונה שלי, החלטתי לעצור, יש תמונות, באמצע החנייה, לתוך השכונה שלי. אחרי שהפסיק, קרוב לרבע שעה – חצי שעה, התחלתי לצאת מהחנייה, והחנייה, זה היה דו נתיבי, הנתיב הימני, הייתי צריך לחצות אותו כדי להגיע לנתיב שהולך ישר. ואז אח"כ התחלתי לצאת, ובאמצע הנתיב, בין הקו המקוקו, 3/4 מהרכב שלי היה בנתיב שאני אמור להיות בו, והחלק האחורי היה בנתיב האחר. התחלתי לתת גז, שמתי לב שהגלגלים שלי נעצרו ולא זזו, ואז אח"כ עשיתי עוד ניסיון שני, והתחלתי לצאת. במצב שבו הייתי כבר בחנייה, לא ראיתי שום רכבים שנמצאים בנתיב הנגדי או בנתיב שאני אמור להיות בו. התחלתי לצאת, ועדיין לא ראיתי אף אחד, ונתקעתי גם אז. ראיתי ממרחק, לא יודע להעריך בדיוק, הוא היה במרחק מאד רחוק כדי שאוכל לעבור בבטחה, ואז שמתי לב שהרכב מתחיל להתקרב יותר מדי מהר בירידה, התחלתי לתת גז ויצאתי ממנו, ואז החלק האחורי שלי קיבל את המכה מהרכב שירד, והרכב שירד, נתקע ברכבים אחרים.

הן בעדותו הראשית והן בחקירה הנגדית אמר נהג הנתבעת כי שדה הראיה שלו היה למרחוק וכי רכב התובעת היה במרחק רב ממנו, כאשר התחיל לצאת ממקום החניה. לפי גרסה זו, הרי שלנהג הנתבעת היה די זמן והותר לצאת ממקום החניה לעבר הנתיב הנגדי, אליו התעתד להגיע. במקרה כזה, גם לנהג התובעת היה מרחק ניכר להבחין ברכב התובעת, ועל כן סביר כי רכב התובעת היה מאט או עוצר, אילו אכן הדברים היו כפי שמתאר נהג הנתבעת.

אלא שתאונה בכל זאת התרחשה, ועל כן אני מתקשה לקבל את גרסת נהג הנתבעת, ומוצא את גרסת נהג התובעת כגרסה סבירה יותר, קרי, שנהג הנתבעת יצא מהחניה בניגוד לכיוון התנועה, בחוסר זהירות, כאשר רכב התובעת כבר היה קרוב אליו, באופן שהפתיע את נהג התובעת אשר עשה כל שיכול היה כדי למנוע את התאונה בתנאי המקום והדרך.

טענתו של נהג הנתבעת כי נתקע בשלג וכי לא יכול היה לזוז עלתה לראשונה בעדותו, אך לא בדיווח לחברת הביטוח, שם מסר גרסה מפורטת יחסית שלא כללה פרט זה. עוד יש לציין כי אילו היה חונה נהג הנתבעת כדין, עם כיוון התנועה, הרי שלא היה צריך לנסוע לעבר הנתיב הנגדי בניגוד לכיוון שממנו הגיע רכב התובעת, אשר נסע כדין, ולכן גם לצורת החניית הרכב על ידי נהג הנתבעת יש תרומה לתאונה.

לאור האמור, אני מעדיף את גרסת נהג התובעת על פני זו של נהג הנתבעת, ועל כן דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את הנתבעת בתשלום 12,878 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה (כולל מחצית שניה), שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 3,000 ₪ .

ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ב, 25 יולי 2022, בהעדר הצדדים.