לפני תביעה כספית בגין נזקי רכב שנגרמו לרכב התובעים, לטענתם, בעקבות תאונה עם משאית עם עגלה נגררת שבבעלות הנתבעת 2 (להלן: "המשאית"), עת הייתה נהוגה בידי הנתבע 1.

טענות התובעים –

התובע, מי שנהג ברכב בזמן התאונה, העיד כי בעת שנסעו באיילון דרום לכיוון ירושלים, עמדו התובעים בפקק תנועה כשהם ממוקמים במסלול השמאלי מבין שניים הפונים לכיוון ירושלים, כאשר לשמאלם אי תנועה משורטט המפריד בינם לבין הנתיבים הממשיכים ופונים לכיוון אשדוד. אז הגיח הנתבע 1 כשהוא נוהג במשאית, חצה את אי התנועה המשורטט לתוך נתיב הנסיעה של התובעים והתנגש ברכבם והדף אותו לימין.

התובע הודה כי לא ראה את המשאית מתקרבת לכיוונו ואף לא את עצם הפגיעה ברכבו, אלא שלאחר שנהדף לימין ראה את המשאית ממשיכה בנתיב נסיעתו שלו.

לטענתם, הנתבע 1 כלל לא עצר לאחר התאונה והמשיך בנסיעה, עד שעלה בידי התובע, כ- 100 מ' בהמשך, לסמן לו לעצור, ורק אז התברר לנתבע 1 כי המשאית בה נהג פגעה ברכבם של התובעים.

טענות הנתבעים –

הנתבע 1, אשר העיד מטעם הנתבעים, מספר כי נסע לכיוון אשדוד, אולם משראה כי בהמשך הדרך ניצב מחסום, החליט לעבור ימינה לנתיב הממשיך לכיוון ירושלים – הוא נתבי נסיעתם של התובעים (ראה עמ' 3 ש' 8 – 16 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן, הוא אינו מכחיש כי כלל לא ידע על קרות התאונה, אלא לאחר שהתובע סימן לו לעצור בהמשך הדרך.

לטענתו, אין לקבל גרסת התובע, שכן לשיטתו הלה לא הרים הנטל להוכיח גרסתו כדי להעדיפה על גרסת הנתבע 1. זאת בעיקר משום שהתובע ציין בעדותו כי לא ראה את המשאית מתקרבת לכיוונו ואף לא ראה את ההתנגשות עצמה.

דיון והכרעה –

אל מול עדותו של המפורטת והבהירה של התובע, אשר מתיישבת עם תוואי הדרך, אשר לגביו אין מחלוקת בין בעלי הדין, ניצבת עדותו של הנתבע 1 אשר בסופו של דבר, לאחר שהוא מאשר ככלל את תיאור התובע אודות כיוון נסיעתו של הנתבע 1 והמעבר בין הנתיבים, אומר מפורשות כי לא ידע על התאונה, לא ראה ולא הרגיש בפגיעה ברכב התובע, אלא לאחר שהתובע כאמור עצר אותו בהמשך הדרך וביקש ממנו את הפרטים.

הגם שהתובע לא ראה במו עיניו את הרגע המדויק של התנגשות המשאית ברכבו, הרי שראה אותה ממשיכה לנסוע בנתיב נסיעתו שלו מיד לאחר שנהדף לימין. ברי כי התובע לא נהדף לימין, אלא כתוצאה מהתאונה וכי המשאית עצמה לא יכולה הייתה לצוץ יש מאין. מכאן כי גרסתו של התובע, הגם שלא ראה במו עיניו את רגע ההתנגשות, סבירה והגיונית יותר. מה גם, שהנתבעים עצמם לא הציעו כל גרסה אחרת, למעט הכחשתם את המעורבות בתאונה.

לא אך זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ התובעים לפיה מעצם העובדה כי התובע הוא זה שעצר את הנתבע 1 מיוזמתו, יידע אותו אודות התאונה וביקש להחליף עמו פרטים, מלמדת כי בזמן אמת הוא ראה בנתבע 1 כמי שאשם בתאונה, וכי אחרת מה לו לעצור את הנתבע 1 באמצע כביש מהיר.

ברי כי בין העדויות, אני מבכר את עדות הראיה הפוזיטיבית של התובע על פני עדותו של הנתבע 1, אשר הלכה למעשה מודה, הן בתוואי הדרך והן בשינוי כיוון הנסיעה והמעבר בין הנתיבים מיוזמתו אך אינו יודע לומר דבר אודות אירוע התאונה לכשעצמו. עדותו זו, יש בה אך כדי לחזק את גרסת התובע.

במצב דברים זה, הרי שמאזן ההסתברויות נוטה לטובתם של התובעים. על כן ראיתי לקבל את התביעה.

לפיכך, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 9,635 ₪ שיישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום התאונה, 04.10.21, ועד לתשלום בפועל;

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים בתשלום אגרת משפט בסך של 377 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

זכות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז בתוך 60 ימים.

ניתן היום, י"א אב תשפ"ב, 08 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.