1. האם נכרת בין הצדדים חוזה מכר? במידה והתשובה על כך תהא חיובית, תישאל השאלה - האם המשיבה רשאית לבטל את החוזה מחמת קיומה של טעות או שמא מדובר בטעות בכדאיות העסקה, וככזו לא ניתן לבטל את החוזה בעטיה? שאלות אלו ועוד, תעמודנה בליבת הכרעתי, בבוא היום וככל שתידרש, במסגרת פסק הדין בתובענה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה.

לעת עתה, מונחת לפניי עתירת המבקשת למתן סעדים זמניים. בגדרי בקשתה, עתרה המבקשת ליתן צווי מניעה זמניים שונים, ובין היתר צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה בזכויותיה במקרקעין הידועים כחלקות 154, 155, 156, 167, 192, 203 בגוש 10008 (להלן: "המקרקעין"). צו מניעה זה, וליתר דיוק "כמבוקש בעמוד הראשון, סעיף א' לבקשה לסעדיים זמניים", ניתן כצו מניעה ארעי בהחלטתי מיום 18.11.2021. עוד על פי החלטתי זו, הפקידה המבקשת סך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט. בהמשך, הגישה המשיבה תשובתה לבקשה לסעדים זמניים, והתקיים לפניי דיון.

2. אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שלפניי; לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, לרבות אלו שהועלו בדיון שהתקיים לפניי, ולאחר שבמהלך הדיון נחקרו המצהירים - הגעתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את צו המניעה הארעי על כנו, כצו מניעה זמני, עד למתן החלטה אחרת ככל שתידרש, והכל כפי שיפורט להלן.

רקע, הצדדים להליך ועיקרי טענותיהם

3. המבקשת הגישה תובענה כנגד המשיבה, בגדרה עתרה היא למתן פסק דין הצהרתי, כי בינה לבין המשיבה השתכלל הסכם מכר, לפיו המשיבה תמכור את זכויותיה במקרקעין למבקשת (להלן: "ההסכם" או "החוזה"). עוד עתרה המבקשת למתן צו עשה, לאכיפת הסכם זה. בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגישה המבקשת בקשה למתן סעדים זמניים (היא הבקשה מושא החלטתי זו).

4. על פי המתואר בבקשה, המבקשת היא חברה בע"מ, והמשיבה היא בעלת הזכות להירשם כבעלים (במושע) של חלק מהמקרקעין. בקצרה יפורט, כי על פי האמור בבקשה, הבעלים הרשום של המקרקעין היא הכשרת היישוב בישראל בע"מ; על פי הסכם נאמנות, רכש הנאמן (הוא עו"ד ארז נפתלי. להלן: "הנאמן") את הזכויות במקרקעין עבור רומן ואלה גישר (להלן: "גישר") ואחרים; המשיבה רכשה את זכותה במקרקעין מגישר בשנת 2011. לטובת הנאמן, לטובת גישר, וכן לטובת המשיבה רשומות הערות אזהרה.

עוד מתואר בבקשה, כי ביום 20.7.2020 פורסמה לאישור ברשומות תכנית מרכז חינוך ותרבות חדרה מערב, במסגרתה אוחדו באופן רעיוני המקרקעין וחולקו למגרשים חדשים. על-פי התכנית, זכויות המשיבה הן במחצית הצפונית של מגרש 192/5, בשטח של 400 מ"ר, אשר ייעודו לבניית יחידת דיור אחת במבנה דו משפחתי.

5. בכל הנוגע לרכישת הזכויות הנטענת מאת המשיבה, מפרטת המבקשת כי ביום 15.8.2021 סיכמו הצדדים, באמצעות מתווכים מטעמם, את התנאים העקרוניים והמסחריים לרכישת זכויות המשיבה במקרקעין, לרבות התמורה אשר הועמדה לאחר משא ומתן על סך של 1,600,000 ₪. ביום 23.8.2021 נשלחה אל משרד בא כוח המבקשת (הוא מייצגה בהסכם וגם כאן) טיוטה ראשונה של ההסכם אשר נוסחה על ידי בא כוח המשיבה. לאחר כחודשיים של בירורים, בדיקות, המתנה למסמכים מאת המשיבה, והחלפת טיוטות, הגיעו הצדדים ביום 20.10.2021 לנוסח סופי ומוסכם של ההסכם. סוכם כי המשיבה תחתום על ההסכם ביום 21.10.2021, וכי המבקשת תחתום על אותו עותק במועד מאוחר יותר.

6. עוד מסבירה המבקשת כי במועד שנקבע לחתימת המשיבה על ההסכם, החליט יגאל גוברין (בעל השליטה במבקשת, להלן: "גוברין") כי הרכישה תבוצע באמצעות המבקשת, ובהתאם "בוצע תיקון טכני להסכם". המבקשת מבהירה בעניין זה, כי טיוטות ההסכם שהוחלפו בין הצדדים נקבו תחילה בשמו של גוברין כרוכש הזכויות, אך המשיבה ידעה כל העת כי זהות הרוכש עשויה להשתנות לקראת החתימה.

לטענת המבקשת, נוסח סופי ומוסכם נשלח אל בא כוח המשיבה בצהריי יום ה- 21.10.2021, כך שלכל המאוחר במועד זה הושגה בין הצדדים מסוימות וגמירות דעת להתקשר בהסכם המכר, על פי נוסחו הסופי. עוד עולה מעמדת המבקשת, כי המשיבה אמנם לא חתמה על הסכם המכר במעמד הפגישה עם בא כוחה, ואולם בנסיבות החתימה אינה אלא "אקט פורמאלי גרידא".

7. על פי עמדת המשיבה, זכויותיה במקרקעין נרכשו על ידה בשנת 2011, במטרה לבנות בית מגורים. בחלוף השנים, מחמת עיכוב הקשור בפיתוח של השכונה, לא הצליחה המשיבה לקדם קבלת היתר, ובניית בית על המקרקעין. משכך, החליטה המשיבה למכור את זכויותה. המשיבה מסכימה כי החל מסוף חודש אוגוסט 2021, נוהל משא ומתן של כחודשיים והוחלפו טיוטות. המשיבה אף עומדת בתשובתה על מורכבות ההסכם, ועל כי חלק גדול מן המסמכים לא היה ברשותה, אלא התקבל מאת הנאמן, המנהל עד היום את רישום הזכויות במתחם, שהמקרקעין חלק ממנו.

8. המשיבה מדגישה כי בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, הוגדרה בכותרת נוסחת קשר ברורה אשר הודגשה ונצבעה בצבע צהוב זוהר, לפיה הטיוטה לא תחייב את הצדדים עד לחתימת שניהם על ההסכם.

9. בתשובתה עומדת המשיבה גם על כי ביום 21.10.2021 (היום שנועד לפגישת המשיבה עם בא כוחה (להלן גם: "עורך הדין פדה")), התכתבו באי כוח הצדדים, ובמסגרת זו ביקש בא כוח גוברין לשנות את מיהות הרוכש, וכי "יתכן שזה יהיה עם 'אשתו'". לבסוף, החליט גוברין כי הרוכשת תהא חברה יזמית בבעלותו (היא המבקשת), ועורך הדין פדה השיב כי בהתאם יש להחזיר להסכם את נושא המע"מ.

לטענתה, הרוכשים העבירו לידי עורך הדין פדה טיוטה אחרונה וסופית מטעמם רק לאחר השעה 14:30, וטיוטה זו נלקחה על ידי עורך הדין פדה "על מנת לקרוא ולעבור עליה בפגישה", אשר נועדה כאמור לחתימת הסכם המקרקעין על ידי המשיבה.

10. בעת הפגישה, כך תואר בתשובת המשיבה, "עלה נושא המיסים השונים". לפי נוסח ההסכם המשיבה חשופה לשלם סכומי מס שבח ונושאת בסיכון היטלי השבחה. משדובר על הנושא, הבינה המשיבה "את נושא היטלי ההשבחה הנפרדים ממס שבח". המשיבה ביקשה להבין שוב את מהות הזכויות הנמכרות על ידה, ולערוך התייעצות עם המהנדס שסייע לה בתכנון בעבר. בשיחה עם המהנדס הוברר כי הן המשיבה והן עורך הדין פדה "לא הבינו נכון את היקף הזכויות הנמכרות כיום וכי חלה ביחס למגרש תוכנית נוספת" (תכנית 302-0583542), שנכנסה לתוקף בשנת 2019. תכנית זו מאפשרת תוספת זכויות בניה משמעותיות ביחס לזכויות שהיו ידועות למשיבה ולעורך הדין פדה, לרבות הוספת כ- 40 מ"ר של בניה עיקרית על גג המבנה, מחסן תת קרקעי, ועוד. כמו כן, נטען כי קודם לפגישה קיים עורך הדין פדה שיחות עם הנאמן, מהן עולה כי גם הנאמן לא היה ער לתכנית הנ"ל.

ממשיכה המשיבה וטוענת, כי באותו הרגע, הבינו היא ועורך הדין פדה "שנעשתה טעות ביחס להערכת הזכויות" של המשיבה, וכי יש "לבדוק לא רק את מחיר העסקה אלא גם את טיב הזכויות הנוספות והמיסים שישתלמו בגינם".

בנוסף נטען, כי בהמשך נודע למשיבה מבעלת מגרש שכן, "שבחודשים האחרונים נשקלת אפשרות לבניה רוויה במתחם"; בניה אשר ייתכן ותגיע ל- 30 יחידות לדונם. ברי כי הדבר משנה מן היסוד את מערכת הזכויות ואת שוויין.

11. על יסוד התיאור לעיל, ודומני כי מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת, טוען כל אחד מהצדדים טענותיו בדבר קיומו או אי קיומו של הסכם אשר השתכלל בין הצדדים.

המבקשת טוענת, כי מתקיימות גמירות דעת ומסוימות, העולות כדי הסכם מחייב, וכי בחסרונה של חתימת המשיבה על ההסכם אין כדי לפגום בתקפות ההסכם ובהשתכללותו. זאת ועוד, המשיבה נמנעת מלחתום על ההסכם בטענה כי היא מביעה חרטה בנוגע לתנאיו, אלא שטעות בכדאיות העסקה אינה מקימה עילה לביטולה. משכך, ובראי התנאים ליתן סעד זמני, טוענת המבקשת כי סיכויי תביעתה להתקבל גבוהים ביותר. עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן מובהק, שהרי אם תמכור המשיבה זכויותיה במקרקעין לאחר, תסכל היא את ביצוע פסק הדין (היה ויינתן פסק דין לטובת המבקשת). הסעד הזמני, כך נטען, נועד גם על מנת להגן על צד שלישי תם לב העלול להיקלע לתאונה משפטית של עסקאות נוגדות. מנגד, הסעדים הזמניים עלולים לגרום למשיבה לכל היותר לנזק זניח בשל העיכוב במכירת זכויותיה במקרקעין, הניתן לרפאו באמצעות סעד כספי. עוד עומדת המבקשת על ניקיון כפיה ותום ליבה.

12. המשיבה טוענת, כי בהינתן משנה הזהירות בה נקטו היא ועורך הדין פדה, נמנעה טעות בהתקשרות. משמערכת הזכויות שונה מזו שהמשיבה ראתה לנגד עיניה עד אותו הרגע, ברי כי אין גמירות דעת ואין מסוימות. מכל מקום, גם לו נכרת הסכם מכר (ולא כך הדבר לשיטת המשיבה), הרי שאין מדובר בטעות בכדאיות העסקה, אלא בטעות היורדת לשורש העסקה והמאפשרת ביטול הסכם המכר. עוד טוענת המשיבה, כי בפסקי דינו של בית המשפט העליון, בהם נאכפו הסכמים בהיעדר חתימה, היה קיים דבר מהותי נוסף. כך למשל כשביצוע ההסכם כבר יצא אל הפועל, כשניתנה התחייבות בכתב או כאשר נחתם זכרון דברים, ועוד.

משכך, ובראי התנאים למתן סעד זמני, סבורה המשיבה כי הבקשה נועדה אך על מנת להפעיל עליה לחץ לחתום על הסכם המכר בניגוד לרצונה, ובלא "שיהא בידה סיפק לברר את הזכויות לאשורן". עוד נטען כי המבקשת, אשר שמה עלה ברגע האחרון של המשא ומתן, הסתירה מבית המשפט שנקבעה נוסחת קשר לפיה הטיוטות אינן מחייבות עד לחתימת הצדדים על הסכם המכר. הדבר מלמד הן על חוסר ניקיון כפיה של המבקשת, והן על כך שהיא עצמה מבינה כי לא נכרת הסכם. לבסוף טוענת המשיבה כי הסעד המבוקש כאן הוא למעשה הסעד המבוקש בתובענה העיקרית, וככל שהוא יינתן יתייתר הדיון בתובענה העיקרית.

13. בדיון שהתקיים לפניי בבקשה לסעדים זמניים, חזרו הצדדים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם. במהלך הדיון נחקרו המצהירים על תצהיריהם. בתום חקירת המצהירים, טענה המבקשת בנוגע לסיכויי התביעה כי בין הצדדים השתכלל הסכם. המסוימות מתקיימת בהיות "כתב הסכם מפורט, עם כל התנאים החיוניים לעסקה". גם מחיר העסקה וחלוקת נטל המיסים סוכמו כבר בראשית המשא ומתן, ולא נערך בהם כל שינוי. לגבי זהות הצדדים לעסקה, הפנתה המבקשת בין היתר להודעת מייל מיום 1.9.2021, במסגרתה הבהיר בא כוח המבקשת לבא כוח המשיבה כי אפשר שהרכישה תתבצע באמצעות המבקשת. המבקשת סבורה כי גם גמירות הדעת מתקיימת, ובעניין זה הפנתה היא לפסיקת בית המשפט העליון שם נקבע לטענתה כי גמירות הדעת נבחנת באופן אובייקטיבי, וכי היעדר חתימה אינו פוגם בגמירות הדעת. עוד נטען כי המשיבה היא שלחצה על המבקשת להיפגש לצורך חתימה על ההסכם, וכי "אין שום היגיון בכך שהנתבעת (המשיבה - א' ס') תלחץ לתאם מועד לחתימה על הסכם בלי שהחליטה להתקשר בו". בנוסף, הפנתה המבקשת לתצהיר המשיבה, תוך שנטען כי המשיבה מאשרת שם שנמנעה היא מלחתום על ההסכם מחמת שהחליטה לבחון מחדש את מחיר העסקה. זוהי, לטענת המבקשת, טעות בכדאיות העסקה, שאינה מהווה עילה לביטול ההסכם. בנוגע למאזן הנוחות, חזרה המבקשת על טענתה, וכן הוסיפה וטענה כי למשיבה לא ייגרם נזק, שהרי על פי עדותה אין בכוונתה למכור את הנכס בעתיד הקרוב ואפשר שלא תהא לה כוונה למכור את הנכס כלל, עד מתן אישור תכנית לבנייה רוויה.

14. המשיבה מצדה טענה, כי הובהר בדיון שהיא לא הייתה מודעת להבדל בין היטל השבחה לבין מס שבח. עוד חזרה המשיבה ועמדה על נוסחת הקשר אשר הייתה קיימת בכל הטיוטות, לפיה, הטיוטה לא תחייב את הצדדים עד לחתימת שניהם על ההסכם. הוסיפה המשיבה וטענה, כי "נכון שהנוסח האחרון לא כולל את הכותרת הזו, שכן הייתה כוונה לחתום על החוזה ואם היא לא נחתמת, אנו עדיין תחת המטריה של אותה כותרת שמופיעה בכל טיוטה שעוברת...". בדבר משמעותה של נוסחת הקשר והשלכתה על שאלת קיומו ואכיפתו של הסכם, הפנתה המשיבה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים.

בנוסף נטען מפי המשיבה, כי "לא יינתן צו אכיפה לעולם, אלא אם רוצים לשנות את הדין מן היסוד", ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כמו כן, נטען כי גם "טענה מוזרה של טעות כדאיות, אינה יכולה לעמוד, מהסיבה הפשוטה שאנו נמצאים כעת בהליך של בירור הזכויות". בעניין מאזן הנוחות נטען עוד כי הוא נוטה לטובת המשיבה, מחמת שהיא הבהירה במעמד הדיון כי היא תקבל החלטה אם למכור את המקרקעין או להשאירם, לאחר שיתבררו זכויותיה בהליך הנעשה מול העירייה.

דיון והכרעה

15. מטרת הסעד הזמני היא הבטחת "זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין" (תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות")). על המבקש סעד זמני, לשכנע את בית המשפט, על בסיס ראיות מספקות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד הזמני ובנחיצותו לשם הגשמת המטרה (תקנה 95(ב) לתקנות).

בהחלטתו אם ליתן סעד זמני, וכן בקביעת היקפו ותנאיו, שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר, את הנזק העלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק העלול להיגרם למשיב היה ויינתן הסעד הזמני, וכן קיומו של נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי (תקנה 95(ד)(1) לתקנות). עוד ישקול בית המשפט אם אין סעד אחר שביכולתו להשיג את התכלית לשמה נועד הסעד הזמני, ואשר פגיעתו במשיב קלה יותר (תקנה 95(ד)(2) לתקנות); את תום לב בעלי הדין הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה והבקשה לסעד זמני, והשאלה אם השתהה מבקש הסעד הזמני יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת התביעה או הבקשה לסעד הזמני (תקנה 95(ד)(3) לתקנות).

כל אימת שעסקינן בבקשה לסעד זמני בדמות צו מניעה, על בית המשפט להשתכנע, כמצוות התקנות, בקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע ראוי של פסק הדין (תקנה 109 לתקנות).

16. עוד טרם כניסת התקנות (החדשות) לתוקף, קיתונות של דיו נשפכו בפסיקה על אודות התנאים למתן סעד זמני; כאשר הרפורמה בסדר הדין האזרחי, לא ביקשה להכניס שינויים משמעותיים בסוגיית הסעדים הזמניים. "מתקין התקנות הותיר את מרבית ההסדרים הנוגעים לסעדים זמניים ללא שינוי, והתיקונים שנעשו בפרק הסעדים הזמניים הם ברובם תיקונים נקודתיים ושינוי נוסח בלבד" (יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 24 (2021)).

17. אם כן, על שני אדנים עיקריים מתבססת מערכת השיקולים למתן סעד זמני: סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות. מאזן הנוחות מגלם את שאלת הנזק העלול להיגרם ואת מידתיות הסעד הזמני והפגיעה הכרוכה בו. שיקולים נוספים שבית המשפט מחויב לבחון הם שיקולי היושר והצדק בנסיבות העניין, ובכלל זה האם הבקשה למתן סעד זמני הוגשה בתום לב.

בפסיקה נקבע לא אחת, כי בין שני התנאים של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות שורר יחס של מקבילית כוחות, לפיו, ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות ולהפחית מחשיבות קיומו לטובת המבקש, ולהיפך - ככל שסיכויי התביעה נמוכים, יש לבחון היטב את מאזן הנוחות ולדקדק בדרישותיו במידה רבה (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, פסקה 23 (28.12.2015)). עם זאת, מקובל לראות בשיקול של מאזן הנוחות כשיקול לו נתון מעמד הבכורה (ע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם, פסקה 12 (25.6.2018)).

18. סיכויי הצלחת התביעה - שלב הבקשה למתן סעד זמני הוא על פי רוב אחד משלביו הראשונים של ניהול ההליך לפני בית המשפט. בשלב זה, אין בית המשפט נדרש לקבוע מסמרות, ויתר על כן - אל לו לבית המשפט להתיימר ולהכריע בגורל התביעה כולה.

זאת ועוד, כבר נפסק בנוגע לבחינת קיומה של עילת תביעה בשלב הבקשה לסעד זמני, כי די שמבקש הסעד יוכיח שתביעתו אינה טורדנית, וכי קיימת שאלה רצינית המצריכה דיון וליבון (ראו רע"א 5284/17 עלי נ' עיזבון המנוח עלי, פסקה 21 (15.10.2017); רע"א 1379/16 נופי נ' נופי, פסקה 4 (3.4.2016)).

בענייננו, ובניגוד לעמדת בא כוח המשיבה אשר סבור כי "אנו נמצאים במצב שתביעה הזו לא תצלח לעולם" (עמ' 12, שו' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.2021 (להלן: "הפרוטוקול"). דברים ברוח זו נאמרו מפיו גם בעמ' 2, שו' 21, וכן בעמ' 3, שו' 7), אני כשלעצמי, לא הייתי ממהר להכריז על אפסות סיכויי התובענה. בצד זאת ייאמר, כי יכול וקיים טעם של ממש במי מטענות המשיבה, ובעיקר בטענתה בדבר קיומה של נוסחת הקשר והצורך בחתימת הצדדים על ההסכם. אותה תניה אשר הופיעה בטיוטות שבין הצדדים, יכול ותעיד על היעדר גמירות דעתה של המשיבה, ובמצב דברים זה אפשר וכלל לא נקשר ההסכם בין הצדדים להליך. ראו והשוו ת"א (מחוזי תל אביב - יפו) 71853-05-19 קליין נ' גואטה (20.7.2021) - פסיקה אליה הפנתה המשיבה.

19. די בכך שבשלב זה סבורני, כי אכן ניצבת לפנינו תובענה אשר מעוררת שאלות רציניות של ממש, הדורשות ליבון והכרעה, בבוא היום בפסק דיני. כך למשל, השאלה האם בנסיבות קיימת גמירות דעת של המשיבה. עוד, וככל שייקבע כי חרף העובדה שהצדדים לא חתמו על החוזה, נקשרו הם בחוזה ביניהם - האם רשאית המשיבה בנסיבות לבטל את החוזה.

זאת ועוד, אין להוציא מכלל אפשרות, ואיני קובע מסמרות בעניין זה, כי בירור זכויותיה של המשיבה יכול להשפיע על מי מהשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואשר ידרשו הכרעתי במסגרת פסק הדין.

מעבר לאמור, איני מוצא להמשיך לדון ולהעמיק בסוגיית סיכויי הצלחת התביעה אף בשים לב למאזן הנוחות (לו כזכור מוענק מעמד הבכורה), אשר כפי שיובהר להלן, מטה את הכף בשלב זה אל עבר קבלת הבקשה למתן סעד זמני.

20. מאזן הנוחות - במקרה דנן עסקינן בזכויות בעלות במקרקעין. כפי העולה מטיעוני הצדדים, ובמיוחד מטיעוני המשיבה עצמה, זכויותיה במקרקעין נרכשו על ידה עוד בשנת 2011. זאת על מנת להקים על המקרקעין בית מגורים. ואולם, חרף ניסיונותיה המתוארים בתשובתה לבקשה לסעדים זמניים, לקבל היתר בניה על המקרקעין, ומחמת "שהפיתוח של השכונה בושש", גמלה בליבה החלטה למכור את זכויותה במקרקעין. אלא מאי? אף בראי טענות המשיבה, במצב הדברים דהיום וטרם הובררו לאשורן מלוא זכויות המשיבה, לא ניתן להיקשר בהסכם מכר.

ראו בעניין זה תצהיר המשיבה אשר צורף לתשובתה לבקשה לסעדים זמניים. שם, ולאחר שתארה המשיבה את שארע בפגישתה עם עורך הדין פדה ואת השיחה שנערכה עם המהנדס, בה גילתה על זכויות הבניה הנוספות העומדות לרשותה, ציינה המשיבה כי היא ועורך הדין פדה הבינו "באותו רגע, שנעשתה טעות ביחס להערכת הזכויות במגרש ושצריך כמובן לבדוק לא רק את מחיר העסקה אלא גם את טיב הזכויות הנוספות והמיסים שישתלמו בגינם" (סעיף 20 לתצהיר). המשיכה המשיבה והסבירה כי היא פנתה אל הוועדה המקומית לבירור היטל ההשבחה, ואולם תשובה בעניין טרם נתקבלה בידיה (סעיף 28 לתצהיר).

אם לא די בכך, הרי שבמסגרת תצהירה ציינה המשיבה כאמור כי נודע לה שבחודשים האחרונים נשקלת אפשרות לבניה רווייה במתחם, אשר אפשר ותגיע ל- 30 יחידות לדונם. הדבר מהווה, לשיטת המשיבה, "נתון שמשנה עוד יותר מן היסוד את מערכת הזכויות ושוויין" (סעיף 25 לתצהיר). מיד בהמשך תהתה המשיבה "איך בכלל אפשר לחתום על הסכם בשלב הזה, בלי שבודקים את השווי?" (שם).

21. גם במעמד הדיון נאמרו דברים ברוח זו הן מפי בא כוח המשיבה, והן מפי המשיבה עצמה בחקירתה. כך, בפתח דבריו, ציין בא כוח המשיבה כי "אנו נמצאים בבירור מה בדיוק הנתבעת מוכרת" (עמ' 1, שו' 18 לפרוטוקול). בפתח חקירתה בדיון שנערך לפניי, הפנה בא כוח המבקשת את המשיבה אל סעיף 25 לתצהירה (אותו סעיף שעיקר האמור בו תואר לעיל). משביקש בא כוח המבקשת להבין האם אין בכוונת המשיבה למכור המקרקעין בשלב זה, ועד אשר תבין את ההשלכות של קידום תכנית בניה רווייה, השיבה המשיבה, בזו הלשון: "עד שאני לא אבין לגמרי בעצם מהן הזכויות וההיטלים שיגבו בעקבות הזכויות החדשות, אני מעוניינת למכור אבל אני צריכה לדעת מה אני מוכרת באופן מלא" (עמ' 5, שו' 23-22 לפרוטוקול). בהמשך, הפנה בא כוח המבקשת את המשיבה בשנית לסעיף 25 לתצהיר, ושאל אותה: "... אם תגלי שבעתיד באמת אומרת (צ"ל – אמורה) להיות מקודמת תכנית כזו (תכנית לבנייה רוויה - א' ס'), את לא תמכרי ותחכי שהתכנית תאושר?". על שאלה זו השיבה המשיבה כי "זו אופציה שצריכה בהחלט להילקח בחשבון על ידי" (עמ' 5, שו' 34-32 לפרוטוקול).

22. למשמע דבריה אלו של המשיבה, ומשאיני רואה מדוע לא להאמין למוצא פיה בעניין זה, אין לי אלא להסיק כי העתיד לבוא בכל הנוגע לתכניותיה של המשיבה בדבר זכויותיה במקרקעין לוט בערפל. מכל מקום, בעת הזו, כך נדמה, אין המשיבה יכולה לבנות על המקרקעין, ואף אין בכוונתה, עד שיתבהרו זכויותיה, למכור את זכויות הבעלות הנתונות לה במקרקעין. משכך הם פני הדברים, באתי לכלל מסקנה כי בשימור ובהקפאת המצב כמות שהוא, בשלב זה, לא ייארע נזק למשיבה. במילים אחרות, מתן צו מניעה האוסר על דיספוזיציה בזכויותה של המשיבה במקרקעין לא יגרום לה לנזק, מאחר וממילא בשלב זה אין בכוונתה למכור את זכויותיה. לעומת זאת, הנזק העלול להיגרם למבקשת היה ולא יינתן צו המניעה והיה והמשיבה תחליט בשלב כלשהו למכור את זכויותיה לצד שלישי, הוא גדול יותר, וברור על פניו.

בצד זאת ייאמר כבר עתה, כי היה ותתבהר התמונה בנוגע למכלול זכויותיה וחובותיה של המשיבה, רשאית היא לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטתי זו למתן סעד זמני. אפשר והנתונים החדשים שיהיו בידיה, ככל שיהיו טרם הכרעה בתובענה גופה, יהא בהם להסיט את המטוטלת בתוך שיקול מאזן הנוחות, באופן אשר יצריך התדיינות נוספת ואולי אף יטה את הכף אל עבר תוצאה אחרת.

23. גם בשיקולים האחרים המצריכים בחינה, מצאתי כי יש בהם להטות הכף אל עבר קבלת הבקשה בשלב זה. כך, סבורני כי הבקשה לסעדים זמניים אשר הוגשה יחד עם כתב התביעה, הוגשה בלא שיהוי. לא מצאתי גם כי הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים או בחוסר תום לב מאת המבקשת. המבקשת לא שקטה על שמריה. בסמוך לאחר התאריך הנועד לחתימת המשיבה על ההסכם, החלו באי כוח הצדדים להתכתב ביניהם, ותכתובת זו מאת המבקשת כללה גם התראה לפני הגשת תביעה; תביעה אשר הוגשה בחלוף שבועות מספר מאז חלף המועד הקבוע לחתימת המשיבה על ההסכם.

סוף דבר

24. השורה התחתונה מהאמור היא, כי הבקשה למתן סעדים זמניים מתקבלת בחלקה, באופן שצו המניעה הארעי אשר ניתן במסגרת החלטתי מיום 18.11.2021, יהפוך לצו מניעה זמני עד למתן החלטה אחרת.

ככל ויתקבלו אצל המשיבה נתונים עובדתיים חדשים בדבר זכויותיה, המצדיקים לטעמה עיון מחדש בהחלטתי זו, תוכל היא לפנות בבקשה מתאימה. היה ותבוא בקשה מאת המשיבה, וככל שיהא בה להצדיק התדיינות נוספת בנושא, אתן החלטתי בדבר המשך ניהול ההליך בכל הנוגע לבקשה לסעדים זמניים.

אשר לתביעה העיקרית, המשיבה תגיש כתב הגנה בהתאם למועדים הקבועים בתקנות. ככל שהמשיבה תקדים להגיש את כתב הגנתה, כך תיקבע ישיבת קדם משפט במועד מוקדם יותר. ובכלל, בשיתוף פעולה של הצדדים, דומני כי ניתן יהא לקדם את שמיעת ההליך העיקרי לפניי, באופן אשר יאיין את הצורך בהתדיינות נוספת בשאלת הסעדים הזמניים, ככל שיוולד צורך כזה.

בנסיבות, ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי, לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לצדדים, כמקובל.

לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, י"ג טבת תשפ"ב, 17 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.