לפני תביעה כספית, על סך של 2,177 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי משאית הנתבעת נסעה לאחור ופגעה ברכב התובעת שהיה בנתיבו. הנתבעת טוענת, מנגד, כי רכבה היה בעיצומה של פניה בצומת (כאשר כלי הרכב שהגיעו משמאל עצרו ואפשרו למשאית לבצע הפניה), כשרכב התובעת הגיע מימין ופגע במשאית הפונה.

המחלוקת היא בשאלת טענת הנתבעת כי יש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם (ובהתאם, שולם סך 12,245 ₪ שלא היה שנוי במחלוקת, מתוך נזקי רכב התובעת).

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, מצאתי כי גם לגרסת נהג רכב התובעת יש לייחס לו אשם תורם כפי שהופחת מנזקיו (תגובת הנהג, שהעיד כי האט וניסה לברוח לשולי הדרך כדי להמנע מפגיעת המשאית הנוסעת לאחור, מלמדת כי לא הבחין במשאית מבעוד מועד – שכן, לו היה מבחין בה, היה עוצר בנתיבו ומאפשר למשאית להשלים את התמרון על הכביש) – ולכן, נדחית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות עד הנתבעת בסך 350 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ט' תשרי תשפ"ג, 04 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.