1. עניינה של החלטה זו בהודעת תשלום קנס שמספרה 0055041547 שנרשמה לרכבה של המבקשת ביום 06.03.2021 בגין הכנסת רכב לשטח גן; עבירה לפי סעיף 32 לחוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) תש"ם – 1980 (להלן – "הדו"ח").
2. ביום 21.11.21 הגישה המבקשת לבית המשפט בקשה להישפט באיחור וטענה, כי היא אינה זוכרת את האירוע. יחד עם זאת, המבקשת לא הכחישה את ביצוע העבירה וטענה כי לא קיבלה את הדו"ח ואף לא התראה בדבר ריבית הפיגורים. לפיכך, ביקשה להישפט בפני בית המשפט או לחילופין לשלם את קנס המקור ובאופן שתבוטל ריבית הפיגורים.
3. ביום 1.12.21 הגישה המשיבה את תגובתה וטענה, כי הדו"ח נשלח למבקשת באמצעות דואר רשום ביום 9.4.21, אך דבר הדואר לא נדרש על ידה. בתמיכה לטענתה צירפה המשיבה העתק מאישור המסירה בו מסומן כי דבר הדואר "לא נדרש". לפיכך, המשיבה טענה כי מתקיימת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, לפיה רואים את הודעת תשלום הקנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבלה.

עוד טענה המשיבה, כי רק ביום 8.11.21 שלחה המבקשת בקשה להישפט באיחור או לשלם את קנס המקור ועל כן מדובר בבקשה אשר הוגשה באיחור של ארבעה חודשים, כאשר אי-קבלת הדו"ח נעוצה במחדלה של המבקשת לגשת לסניף הדואר כדי לקבל את הדו"ח וזאת על אף שהושארו לה שתי הודעות לבוא לקחת דואר רשום.

אציין, כי המשיבה צירפה לתגובתה תמונה המתעדת את רכבה של הנאשמת כפי שצולם בזמן אכיפתו.

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
2. בהתאם לסעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – "החוק"), אם לא שילם המבקש את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), לא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.
3. בנוסף, סעיף 230 לחוק קובע, שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט לאחר תקופת תשלום הקנס רק אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד מיד לאחר שהוסרה המניעה, או מנימוקים מיוחדים (ר' רע"פ 1260/09 שלבי עאטף נ' מדינת ישראל (2009)).
4. מעיון בבקשה עולה, כי היה על המבקשת להגיש את הבקשה להישפט בתוך 90 ימים מיום 09.04.21, אך זו הוגשה רק בחודש נובמבר 2021, דהיינו באיחור של ארבעה חודשים. מאליו מובן, כי לו היתה המבקשת דואגת לאסוף את הדואר הרשום אשר הושארו לה בהקשרו שתי הודעות מטעם הדואר, היתה עומדת בפרקי הזמן הקבועים בחוק.
5. לפיכך, לא השתכנעתי, כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקשת וכי היתה סיבה אשר מנעה מהמבקשת מלשלוח את הבקשה להישפט באיחור על פי המועדים הקבועים בחוק. למעשה, האיחור נובע אך ורק מאופן התנהלותה של המבקשת וממחדלה לאסוף את הדואר הרשום שנשלח לכתובתה העדכנית.
6. באשר לנסיבות ביצוע העבירה – לא רק שהמבקשת לא העלתה כל טענה לגופו של עניין, אלא שמעיון בתמונה שצורפה לתגובת המשיבה ניתן להתרשם שהמבקשת אכן החנתה את רכבה בתוך גן, כהגדרתו בחוק העזר העירוני ולכן אני סבורה כי לא יגרם עיוות דין בשל דחיית הבקשה.
7. לאור האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.