מבוא

דוד סניאור (להלן - "התובע") הינו בעל זכויות בדירת מגורים שברחוב השייטים 6/35 אשדוד (תת חלקה 35, חלקה 18, גוש 2191) (להלן - "דירת המגורים") (ראו נסח הזכויות נספח א' לכתב התביעה).

ביום 18.8.2020 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובע לבין בני הזוג אורפז עמר ת.ז. 313579070 ומאור עמר ת.ז. 300848116 (להלן - "הנתבעים"), ולפיו משכיר התובע לנתבעים את דירת המגורים לתקופה שמיום 24.9.2020 ועד 23.8.2021, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 4,400 ₪ (להלן - "הסכם השכירות") (הסכם השכירות צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

עוד נקבע בהסכם השכירות (ראו סעיף 8), כי הנתבעים יישאו בכל ההוצאות השוטפות של דירת המגורים, דהיינו - חשמל, מים, גז, ועד בית וכו'.

בסעיף 9 להסכם השכירות נקבע, כי הסעיפים שבהם נקבעה התמורה, כמו גם אלה שבהם נקבעו תשלומי הוצאות המושכר הינם סעיפים שבהם תנאים יסודיים, וכי ככל שהנתבעים יפרו את ההסכם בהפרה יסודית, ולא יתקנו את מחדלם, יהיה רשאי התובע לבקש את פינויים מהדירה.

בהתאם לכתב תביעה שהוגש, אשר נתמך בתצהירו של התובע, הנתבעים שילמו עבור חודש יולי 2021 דמי שכירות בסך של 2,200 ₪, אך לא שילמו את יתרת דמי השכירות המתחייבים. עוד נרשם בכתב התביעה, כי החל מחודש אוגוסט 2021 לא שילמו הנתבעים כלל דמי שכירות. בעניין זה יש לציין, למרות שבכתב התביעה ובתצהיר הנלווה מתייחסים לשנת 2020, אין מחלוקת כי מדובר בשנת 2021.

בנוסף נטען בכתב התביעה, כי הנתבעים לא פינו את הדירה ביום 24.8.2021, עם סיום תקופת השכירות, וזאת על אף שלא נחתם הסכם חדש. עוד נטען, כי הנתבעים לא שילמו את מלוא ההוצאות השוטפות של דירת המגורים ונוצרו חובות לחברת הגז, לחברת האחזקה ולוועד הבית.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, וזאת על אף שבהתאם לאישור מסירה שהוגש לתיק בית המשפט, החלטת בית המשפט מיום 21.11.2021, שבה נקבע המועד לדיון ונקצבו הזמנים להגשת כתב ההגנה, נמסרה בדרך של הדבקה על דלת דירת המגורים ביום 28.11.2021. אין טענה בפי הנתבעים, כי לא קיבלו את ההחלטה והזימון לדיון.

על אף שלא הוגש כתב הגנה, הנתבעים התייצבו לדיון שנקבע ליום 9.1.2022, ולאחר שהתברר כי יש להם לכאורה טענות הגנה שונות, ובפרט כי פרעו את מלוא החובות בגין דירת המגורים, נקבע ההליך לשמיעת ראיות באותו היום.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים, יש לקבוע כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות במספר מובנים, כפי שיפורט להלן. בצד זאת יש לומר, כי התברר במהלך שמיעת הראיות, שהתובע לא טרח לעדכן את בית המשפט, לאחר שהוגש כתב התביעה, כי הנתבעים סילקו חלק מן החובות שצברו ופורטו בכתב התביעה, ועובדה זו התבררה רק במהלך שמיעת עדויות הצדדים.

דיון והכרעה

תחילה יש לומר, כי בהתאם להסכם השכירות (ראו סעיף 3.8), ניתנה לנתבעים האופציה לשכור את דירת המגורים לתקופה נוספת של 12 חודשים, כאשר בעניין זה נקבע בסעיף 3.7 להסכם השכירות, כי התובע יהיה רשאי להעלות את דמי השכירות בשנת השכירות השנייה, ועוד נקבע כי במקרה של מימוש האופציה יהיה על הנתבעים למסור לתובע 12 המחאות חדשות להבטחת תשלום דמי השכירות.

מעדותו של הנתבע 2 עולה כי לא נחתם הסכם שכירות חדש ביחס לתקופה הנוספת (ראו עמ' 4 לפרוט' ש' 7 - 20):

"אחרי זה היינו אמורים לחדש חוזה על הדירה הוא בא בחודש ספטמבר לחדש את החוזה, הוא ישב אצלי בבית, לחצנו ידיים שסוגרים את החוזה והכל בסדר. זה היה בחודש תשיעי. הוא טוען שעבור חודש אוגוסט הוא קיבל חצי חודש. אחרי זה הוא שלח לי הודעה ודיבר אתי שיש לו בעיה בבית ושהוא לא רוצה להמשיך את החוזה והבן שלו רוצה להיכנס לבית ואחרי זה אמר שהמצב של אשתו מבחינה רפואית לא טוב. ...... הוא אמר שהוא יבוא עם החוזה ונחתום ומאז לא בא ואמר שהוא לא רוצה להשכיר את הדירה. אמרתי לו שאני אחפש דירה אחרת ונתקדם. בחודש שעבר הוא הפקיד את השיק של חודש תשיעי, שהיה לו ביד, הוא פדה אותו ב – 28.11.21. זה שיק אחרון שנשאר אצלו. חיפשתי דירה כל התקופה ולא מצאתי משהו. "

מכאן עולה, שהנתבעים בפועל רצו לממש את הסכם האופציה, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין זה. בהתאם, אין חולק שלא נחתם הסכם חדש (ככל שהדבר היה דרוש במקרה של מימוש האופציה), אך בפרט לא עלה מעדויות הנתבעים, כי מסרו לתובע המחאות חדשות, כנדרש בסעיף 3.8 להסכם השכירות. ההיפך הוא הנכון, מעדות הנתבע 2 עלה, כי התובע הפקיד את ההמחאה האחרונה שנותרה בידיו בגין תקופת השכירות הראשונה במהלך חודש נובמבר 2021 (ראו עמ' 4 לפרוט' ש' 18 - 19).

די באמור לעיל, כדי לומר שהנתבעים מפרים את הסכם השכירות, והלכה למעשה הם מחזיקים בדירה, ללא כל זכות חוזית, היות שבפועל לא התמלאו התנאים הדרושים למימוש האופציה שניתנה להם.

גם לגבי יתר טענות התובע, הן בדבר אי תשלום מלוא דמי השכירות המתחייבים, והן לגבי אי תשלום מלוא ההוצאות השוטפות של דירת המגורים, עולה מן העדויות, כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות.

בכל הקשור לתשלום דמי השכירות יש לומר, כי הנתבע 2 בעדותו נדרש לפרט את אופן תשלום דמי השכירות על ידי הנתבעים, והוא עשה כן, אך הוא לא ציין כי הנתבעים שילמו את דמי השכירות עבור חודש דצמבר 2021 (ראו עמ' 5 לפרוט' ש' 23 - 27). מכאן, שלמצער ביחס לחודש זה הנתבעים מפרים את הסכם השכירות.

עם זאת, עולה מן הראיות, כי הנתבעים גם לא שילמו את מלוא דמי השכירות עבור החודשים ספטמבר עד נובמבר 2021.

ביחס לתשלום דמי השכירות עבור חודש ספטמבר 2021, מסר הנתבע 2 שתי גרסאות שונות וסותרות. על פי הגרסה האחת, הוא ביקש לשלם את דמי השכירות, באמצעות כספים המגיעים לו מחבר בפיצוצייה בה הוא עובד, ולאחר שהתגלתה מחלוקת בעניין התשלום בין התובע לבין חברו של הנתבע 2, העיד הנתבע 2 כי שילם את דמי השכירות במזומן לתובע (ראו עמ' 4 לפרוט' ש' 11 - 12, ועמ' 5 לפרוט' ש' 23 – 27).

בחקירתו הנגדית של התובע על ידי הנתבע 2, העלה הנתבע 2 גרסה שונה, ולפיה פירעון דמי השכירות נעשה באמצעות המחאה המשוכה מחשבון בנק של גב' לי רווה, אלא שהתברר ממסמך שהציג התובע לעיון בית המשפט (ראו מוצג ת/3), כי המחאה זו חזרה מחמת אין כיסוי מספיק (וראו גם שאלת הנתבע ועדות התובע בעמ' 9 לפרוט' ש' 1 - 5).

עולה מן האמור, כי לנתבע שתי גרסאות שונות ביחס לתשלום דמי השכירות עבור חודש ספטמבר 2021, ודי בכך כדי שלא לתת אמון בטענת הנתבעים, כי פרעו את תשלום דמי השכירות עבור חודש זה.

לכך אוסיף, כי טענות בדבר תשלומים שבוצעו במזומן לא גובו בראיה אובייקטיבית כלשהיא, למעט מקרים שבהם התובע אישר את קבלתם.

כמפורט לעיל, הנתבע 2 העיד, כי שילם עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר 2021 במזומן (ראו עמ' 5 לפרוט' ש' 24), כך שלא אמור להיות לנתבעים חוב בגין חודשים אלה. אלא שגרסה זו איננה מתיישבת עם העובדה כי הנתבע 2 העיד שבמהלך חודש נובמבר משך 8,000 ₪ מחשבון הבנק שלו על מנת לשלם לתובע דמי שכירות. היות שעל פי גרסת הנתבע 2 בחודש נובמבר אין כל חוב בגין דמי שכירות, הרי שאין כל היגיון כי ימשוך 8,000 ₪ במזומן, על מנת לשלמם לתובע, כאשר דמי השכירות החודשיים עומדים על סך של 4,400 ₪.

עוד יש לומר, כי על אף משיכת הסכום במזומן ביום 25.11.2021 (ראו מוצג נ/1), הרי שלא עבר דבר מסכום זה לידי התובע (ראו עדות הנתבע בעמ' 5 לפרוט' ש' 23 -27), וביום 28.11.2021 הפקיד התובע את ההמחאה האחרונה שנותרה בידיו, מן ההמחאות שנועדו לתשלום דמי השכירות בגין תקופת הסכם השכירות, והמחאה זו כובדה על ידי הבנק.

לצד כל האמור, יש לומר כי התובע אישר בעדותו כי היה נכון לקזז מדמי השכירות סך של 800 ₪ עבור תיקון המזגן על ידי הנתבעים, וכי קיבל לידיו סכום במזומן בסך של 3,000 ₪ על חשבון חוב דמי השכירות (ראו בעמ' 8 לפרוט' ש' 33 - 36).

היות שכך, עולה מן המתואר לעיל, כי הלכה למעשה, יתרת דמי השכירות עבור חודש יולי, דמי השכירות עבור חודש אוגוסט 2021, וכן חלק מדמי השכירות עבור חודש ספטמבר 2021 שולמו על ידי הנתבעים - בין על ידי קיזוז סך של 800 ₪ עבור תיקון המזגן, בין על ידי העברת מזומן בסך 3,000 ₪, ובין על ידי הפקדת השיק בסך של 4,400 ₪. יחד עם זאת, נותר חוב בגין יתרת חודש ספטמבר ועבור החודשים אוקטובר עד דצמבר 2021, והעובדה שלא שולמו דמי השכירות עבור חודשים אלה מהווה הפרה של הסכם השכירות, אילו ניתן היה לראות בנתבעים כמי שמימשו את האופציה שניתנה להם.

גם בכל הקשור לתשלומים השוטפים בגין הוצאות הדירה עולה, כי לנתבעים חובות שלא שולמו. הנתבע 2 הודה בחקירתו הנגדי,ת כי לא שולמו התשלומים עבור חברת האחזקה, לכל הפחות מחודש נובמבר ועד מועד שמיעת הראיות (ראו עמוד 7 לפרוט' ש' 23 - 27). עוד העיד הנתבע 2, כי קיים חוב בסך של 200 ₪ לוועד הבית (ראו עמ' 6 לפרוט' ש' 25 - 27).

לאור כל האמור לעיל, עולה כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הסכם השכירות, בין בכך שלא מימשו את האופציה שניתנה להם בהתאם להסכם, באופן בו היה עליהם לממש את האופציה, ובכך, הלכה למעשה, הם מחזיקים בדירה ללא כל זכות חוזית; ובין בכך שאינם עומדים במלוא התשלומים המתחייבים בגין דירת המגורים - הן עבור דמי שכירות חודשיים, והן עבור ההוצאות השוטפות לוועד הבית ולחברת האחזקה.

בהתאם להסכם השכירות, הפרה יסודית שלו מקנה בידי התובע את הזכות לבקש את פינוי הנתבעים מן הדירה.

הנתבעים בסיכומיהם עותרים לכך שככל שיינתן צו פינוי, בית המשפט ייתן את דעתו למצבם, ובכלל זאת לעובדה שאחד מילדיהם זקוק לטיפולים, וכי מעבר דירה כרוך בהוצאות משמעותיות שהם מתקשים לשאת בהן. על פי הנטען, בזמן הקרוב הם צפויים לקבל סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, עובדה שתסייע בידם לשלם את חובותיהם לתובע ואף לשאת בהוצאות מעבר הדירה.

נוכח העובדה, כי התובע לא עדכן את בית המשפט בכך שהנתבעים סילקו חלק מן החובות עוד טרם הדיון שהתקיים, אני מוצא מקום לבוא לקראת הנתבעים ולא להורות על פינויים מהדירה באופן מיידי. זאת, בין היתר, משום שהתרשמתי שהנתבעים אינם מתחמקים מתשלום החובות, וכי על אף הקשיים הכלכליים שלהם, הם פורעים את חובותיהם, גם אם באיחור.

המחדל בעדכון בית המשפט בדבר פירעון חלק מהחובות, יבוא לידי ביטוי גם בפסיקת ההוצאות.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. ניתן בזאת צו, ולפיו אורפז עמר ת.ז. 313579070 ומאור עמר ת.ז. 300848116 יסלקו את ידם מדירת המגורים ברחוב השייטים 6/35 אשדוד (תת חלקה 35, חלקה 18, גוש 2191) וזאת לא יאוחר מיום 25.2.2022. בנוסף, עד למועד האמור יסלקו בני הזוג עמר מן הדירה כל חפץ שהונח על ידם, וכן כל אדם הנמצא בדירה מטעמם.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק לאחר חלוף מועד זה.

המזכירות תודיע לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' שבט תשפ"ב, 10 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.