תביעה זו עניינה עתירה לתשלום בשל הפסד כספי שנגרם לתובע וכן פיצויי בגין אותו ההפסד.

ברישא לדברים אציין כי במעמד הדיון מיום 7.6.22 נודע לי כי התובע עו"ד ותיק שזהו תחום עיסוקו. בנסיבות העניין, קבעתי דיון נוסף ליום 28.6.22 שאז הופיעה הנתבעת לדיון, עם ייצוג של עו"ד.

לכתחילה הועמדה התביעה ע"ס של 27,423 ₪ ברם לאחר שהנתבעת השיבה לתובע סך של 10,800 ₪ העמיד התובע את התביעה ע"ס 16,623 ₪.

נסיבות המקרה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם התובע זכאי להשבת כספים שלא שילם לנתבעת, ולשיטתו הפסידם בעקבות מחדלי הנתבעת. מצידה טוענת הנתבעת, כי אין היא אחראית להפסדי התובע ודין התביעה להידחות.

אינני מוצאת טעם לשוב על כל טענות הצדדים ופסק דין זה יתמקד בסלע המחלוקת ובעובדות הצריכות לעניין, כפי שיתואר להלן:

הרקע העובדתי עליו כאמור אין מחלוקת

1. ביום 22.5.21 רכש התובע כרטיסי טיסה מאת הנתבעת, באתר האינטרנט שלה, עבורו ועבור בנו יהונתן הרצברג. מועד הנסיעה נקבע ליום 17.9.21. עבור הכרטיסים הללו שילם התובע סך של 2,341.38$. מסלול הטיסה – יציאה מישראל אל ניו יורק ארה"ב, עם עצירת ביניים בלונדון אנגליה.
2. ביום 23.5.21 רכש התובע כרטיס טיסה נוסף מאת הנתבעת, באתר האינטרנט שלה, עבור אשתו עדה הרצברג. מועד הטיסה אף הוא קבוע ליום 17.9.21. עבור כרטיס זה שילם התובע סך של 1,170.69$. מסלול הטיסה – יציאה מישראל אל ניו יורק ארה"ב, עם עצירת ביניים בלונדון אנגליה.
3. ביום 14.6.21 ביטל התובע שני כרטיסי טיסה (אלו שרכש עבורו ועבור בנו) ורכש מהנתבעת, באמצעות הסוכנות האמריקאית ”Expedia" שני כרטיסים חלופיים בעלות מופחתת של 2,267.24$.
4. הנתבעת השיבה לתובע את עלות שני הכרטיסים שביטל.
5. ביום 17.9.21 התייצבו התובע, אשתו ובנו בנמה"ת בן-גוריון אולם נבצר מהם לעלות על הטיסה כיוון שלא היו ברשותם אישורים המתירים את כניסתם לארה"ב לאחר עצירת ביניים באנגליה.
6. התובע ומשפחתו פספסו את הטיסה.
7. הנתבעת השיבה לתובע את מלוא עלויות הכרטיסים עבור הטיסה שתתוכננה ליום 17.9.21.

נימוקי התביעה

1. הנתבעת לא יידעה את התובע בשום דרך כי רק בהינתן כי יש בידיו אישורים נדרשים הוא יהיה רשאי להיכנס לארה"ב, לאחר עצירת ביניים באנגליה.
2. התובע ומשפחתו נאלצו לשוב אל ביתם ערב הטיסה ומצאו טיסה חלופית מידית אך שילמו עבורה סך של 23,923 ₪.
3. כן הם הוציאו כספים בסך 500 ₪ עבור מונית ונגרמה להם עוגמת נפש שהתובע דורש פיצוי של 3,000 ₪ בגינה.
4. התובע טוען, כי הנתבעת מכרה לו ביודעין מוצר שלא ניתן להשתמש בו, כי הוא הודיע לנתבעת שמדובר במשפחה ישראלית והיה ידוע לה בנסיבות, כי לא תותר כניסתם לארה"ב.
5. התובע טען להיעדר גילוי נאות באתר הנתבעת ולפיו רק לבעלי אישורים מיוחדים תותר הכניסה לארה"ב וכי התנהלות הנתבעת נגועה בחוסר תום לב. התובע טען כי הנתבעת הפנתה בנספח 1 למידע ששלחה לו באמצעות אי-מייל, עם ההתקשרות ביניהם, ברם טוען כי בניגוד לטענת הנתבעת שפעלה לפי כללי הגילוי הנאות, היא לא עשתה כן. במסמך שצורף לכתב ההגנה ניתן להתרשם כי מדובר על איסור כניסתם של אזרחים אירופאיים לארה"ב וישראל אינה נכנסת להגדרה זו. בהתאם טען התובע, כי כאשר הנתבעת מוכרת כרטיסים שלא ניתן לעשות בהם שימוש, בעוד ישנה החרגה כה משמעותית המדובר בהיעדר גילוי נאות. התובע טען אפוא, כי המידע לא נמסר לו וגם אם הועבר בטפסים שנשלחו אליו, הרי שהמידע לא היה ברור לעין.
6. התובע שב וטען להיעדר גילוי נאות, כי לא נמסר לא מידע אודות הגבלת כניסתו לארה"ב, וכי היה ידוע לו שרק חולי קורונה מנועים מלהיכנס בשעריה.
7. התובע הפנה להוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה),
   תשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה), הקובע בסע' 5 פיצוי בגין סירוב להעלות נוסע לטיסה וטוען בעניינו – כי הנתבעת סירבה להעלותו לטיסה.
8. התובע טען כי במקרה דנן חל גם חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 (להלן: חוק תובלה אוירית) וכן חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), וכי הנתבעת הפרה הוראות החוקים הללו. התובע טען כי במקרה דנן ישנה חובת אחריות מוגברת העולה על תום הלב הנדרש בדיני החוזים.
9. התובע עתר אפוא לתשלום בסך 27,423 ₪ בהפחתת מחיר הכרטיסים שרכש בימים 22.5.21 ו-23.5.21 ועתר לקבל מהנתבעת סך של 16,543.

טענות ההגנה

1. הנתבעת טענה כי מדובר בתובע מתוחכם מאוד, אשר עשה סקר ו/או השוואת מחירים קודם לרכישת הכרטיסים. למעשה, תחילה רכש התובע כרטיסים במחיר מסוים אולם אז מצא מחירים מוזלים, הוא ביטל את הכרטיסים המקוריים ורכש חלופיים.
2. נטען כי בסע' 3 לכתב התביעה מודה התובע שהוא מודע לקיומה של מגבלת כניסה בשל מגיפת הקורונה.
3. התובע מודה כי הוא סבר בשוגג, שמעבר בשדה"ת שבאנגליה לא ימנע ממנו כניסה לארה"ב, וזאת על-אף שורה ארוכה של פניות והתראות ששלחה לו הנתבעת קודם לטיסה.
4. הנתבעת שבה והדגישה את ניסיונו הרב של התובע ברכישת כרטיסים והיכולת שלו לתמרן באתרים ולאתר את המחירים הזולים ביותר תוך רכישה וביטול וחוזר חלילה.
5. כן נטען כי נדרש מאדם בגילו של התובע (כבן 82 שנים) לבדוק את כל המגבלות והתנאים הקיימים במצב בו שוררת מגיפה עולמית ולעניין זה הפנתה הנתבעת אף לנספח 5 בכתב התביעה המציג חלופת תכתובות בין הצדדים באשר לבדיקות שעל התובע לבצע ע"מ להתיר כניסתו לארה"ב.
6. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אילו היה טורח התובע לבצע "צ'ק אין" באמצעות אתר האינטרנט לבטח היה מגלה כי לא ניתן להכניסו לארה"ב לאחר עצירה באנגליה, אולם הוא לא עשה כן.
7. לטענת הנתבעת, התובע למעשה ידע שיש לו מניעה מלהיכנס לארה"ב לאחר מעבר במדינות "שנגן" אולם סבר כי ככל שהוא נותר בתוך שדה התעופה, יהא רשאי להיכנס לארה"ב.
8. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי פרסמה באתר שלה את המידע הרלוונטי כפי שהתפרסם באתר משרד הבריאות, באשר לכל מדינה ודרישותיה. מאחר שמדובר באדם שהקדיש זמן ומחשבה לרכישת הכרטיסים חובה עליו היה לוודא ולקרוא את ההודעות וכן מצופה היה כי התובע יתקשר אל הנתבעת ויברר טלפונית האם ישנן אי אילו הגבלות.
9. הנתבעת דחתה את הטיעונים המשפטיים של התובע וטענה כי התובע הופיע לטיסה ללא מסמכי טיסה תקינים, ולכן בהתאם להוראות סע' 5(ד) לחוק שירותי התעופה, האחריות היא על התובע.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית

1. מערכת היחסים שבין מוביל אווירי ונוסעיו מוסדרת בחוק שירותי תעופה, ובהוראות חוק תובלה אוירית.
2. סע' 5 לחוק שירותי תעופה שכותרתו "סירוב להטיס נוסע בטיסה" קובע כדלקמן:

" 5. (א)  מפעיל טיסה או מארגן המסרב להטיס נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה, לרבות בשל רישום יתר, יפנה תחילה אל הנוסעים הרשומים בטיסה ויבדוק אם יש ביניהם נוסע המוכן לוותר על מקומו בטיסה בתמורה שתוסכם בין אותו נוסע למפעיל הטיסה או למארגן; בסעיף קטן זה, "רישום יתר" – רישום מקומות מוזמנים בכלי טיס, שאישר מפעיל טיסה, מארגן או מי מטעמם, במספר העולה על קיבולת כלי הטיס.

(ב)  נוסע שמפעיל טיסה או מארגן סירב להטיסו ולא הסכים לוותר על מקומו בטיסה בתמורה מוסכמת כאמור בסעיף קטן (א), זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן שירותי סיוע ופיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, וכן לפי בחירת הנוסע – השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי."

1. כאמור לעיל, התובע טוען כי הוא נוסע אשר סורב עלייה למטוס ועל כן זכאי לפיצוי מאת הנתבעת.

1. יתר הוראות הס' (הצריכות לעניין) קובעות כדלקמן:

"...  (ד)  הוראות סעיף זה לא יחולו אם בשל טעמי ביטחון, בשל מצב בריאותו של הנוסע או בשל חשש לפגיעה בבטיחות הטיסה, לא ניתן להטיס את הנוסע בטיסה, או אם אין בידיו מסמכי נסיעה נאותים.

(ה)  על אף הוראות סעיף קטן (ד), נוסע יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או ממארגן שסירב להטיסו בשל טעמי ביטחון כאמור באותו סעיף קטן, פיצוי כספי לפי סעיף קטן (ב), ובלבד שהתקיימו בו כל אלה:

(1)   הוא הגיע לשדה התעופה שלוש שעות לפחות לפני מועד ההמראה הנקוב בכרטיס הטיסה או מועד הטיסה המתוכנן;

(2)   הוא שיתף פעולה בבדיקה הביטחונית שנערכה לגביו, ובתום הבדיקה נמצא כי ניתן להטיסו;

(3)   מסמכי הנסיעה שלו תקינים."

1. סע' 5(ד) לחוק שירותי תעופה מחריג מקרים בהם אדם מגיע אל הטיסה כשאין ברשותו מסמכי נסיעה תקינים. ע"מ להדגיש את חשיבות ההגעה עם מסמכים תקינים, חרף הסייג הקבוע בסע' 5(ה) לחוק, לא ינתן פיצוי לאדם שלא עלה מטעמו ביטחון ובלבד שהיו ברשותו מסמכי טיסה תקינים, כלומר, אם הגיע אולם לא הועלה לטיסה בשל טעם בטחוני, על פניו הוא זכאי לפיצוי, ובלבד שברשותו היו מסמכי טיסה תקינים, שהרי אם לא כן, ממילא וללא קשר לאירוע הביטחוני, הוא לא היה יכול לעלות על המטוס.
2. ומכאן לסלע המחלוקת שבין הצדדים – בעוד הנתבעת טוענת כי היה על התובע לוודא שיש ברשותו מסמכי טיסה תקינים, ולמעשה אילו היה בודק אילו מסמכים הוא נדרש להביא, היה מתברר לו כי הוא אינו יכול לעלות על הטיסה, טוען התובע כי הנתבעת לא סיפקה לא מידע מלא או גילוי נאות, מה שהביא לכך שהוא הגיע לשדה התעופה, הגם שהוא אינו רשאי לטוס באותה הטיסה.

1. סע' 4 (א) לחוק הגנת הצרכן קובע בסק' כדלקמן:

"עוסק חייב לגלות לצרכן –

...

(3) כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת; אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן."

מן הכלל אל הפרט

1. סבורתני כי אין מחלוקת בין הצדדים כי פרטי הרשאים להיכנס לארה"ב נכנסים בהגדרה של "פרט מהותי" אותו החובה על הנתבעת ליידע את התובע, הוא הגילוי הנאות לו הוא טוען.

1. המחלוקת הינה בשאלה האם הנתבעת פעלה כמתחייב בחוק הגנת הצרכן אם לאו, ומהו גדר אחריותו של התובע.
2. התרשמתי כי הנתבעת נהגה בגילוי נאות הנדרש ממנה, בניגוד לטענות התובע.
3. ראשית כל אציין, כי בתקופה בה תוכננה הנסיעה השתוללה מגיפת הקורונה ברחבי העולם והתנאים של יציאות וכניסות ממדינות שונות הוגבלו וצומצמו משמעותית. כפועל יוצא מכך, על כל נוסע היה לבדוק לפרטי פרטים וליתן דעתו למגבלות.
4. התובע אדם מבוגר, בראשית שנות השמונים לחייו, מטבע הדברים בעל ניסיון חיים רב, עו"ד במקצועו, אשר יודע לתמרן בין אתרי אינטרנט של חברות תעופה, אף בשפה האנגלית. רכש כרטיסי ואח"כ ביטלם כאשר מצא מחירים מוזלים (ר' בכתב התביעה), ואח"כ שוב רכש ושוב ביטל – כאשר המטרה היתה לחסוך בעלויות ולהשיג את המחיר הזול ביותר (ר' למשל סע' 1 לכתב התביעה).
5. על התובע בנסיבות העניין חובת אחריות, בפרט כאשר כאמור מדובר באדם משכיל, אשר ביצע הזמנות באמצעות שיטוט באתרי האינטרנט השונים ולא באמצעות שיחת טלפון, כפי שבד"כ יעשה אדם שהשכלתו דלה.
6. בנסיבות העניין, על התובע חובת האחריות לוודא כי ברשותו המסמכים הנדרשים או הניאותים המאפשרים עלייתו לטיסה.
7. בסע' 3 לכתב התביעה מציין התובע כי בהיות בריטניה מדינה "אדומה" וחל איסור על טיסות ממנה לישראל, הוא וידא באתרי האינטרנט השונים האם מעבר בשדה התעופה באנגליה לניו יורק או ישראל מהווה הפרה של איסור וכאשר מצא כי שהות של עד 8 שעות בשדה התעופה באנגליה נחשב כהגעה ישירה אל ארץ היעד, ללא עצירת ביניים, נחה דעתו כי ניתן לרכוש הכרטיסים.
8. טענת התובע מדברת בעד עצמה ומהווה ראיה לכך כי היה ברור וידוע לו שישנן הגבלות מחמירות על כניסה וחזרה למדינות מסוימות.
9. הנתבעת מצידה הסכימה עם האמור בסע' 40 דלעיל באשר לעובדה כי בהתקיים נסיבות מסוימות ניתן היה להגיע באותה טיסה לאנגליה לצורך עצירת ביניים ומשם להמשיך לארה"ב. עם זאת, הנתבעת הדגישה כי התובע ובני משפחתו לא נכנסו לאותם קריטריונים המאפשרים עצירה באנגליה והמשך טיסה לארה"ב, אולם התובע לא טרח לוודא הדברים כראוי ושגה עת הסיק כי הוא רשאי לעלות על הטיסה.
10. במעמד הדיון מיום 28.6.22 הסבירה הנתבעת כיצד בכמה הזדמנויות הוסבה תשומת לבו של התובע לכך שעליו לבצע את הבדיקות הנדרשות ע"מ לוודא האם הוא רשאי לעלות לטיסה ובך מילאה את חובת הגילוי הנאות לה הוא טוען. הנתבעת העבירה את הנטל או האחריות אל כתפי התובע, אשר לשיטתה כשל בביצוע הבדיקות. הנתבעת הפנתה לפרסום באתר האינטרנט שלה בנספח 1 לכתב ההגנה, לנספח 5 לכתב התביעה - רצף הודעות מיום 12.9.21 – 5 ימים לפני הטיסה, למייל ששלחה לו ביום 14.9.22 – 3 ימים לפני הטיסה, שם היה קישור לביצוע צ'ק אין באמצעות האינטרנט – אשר אמנם אינו בגדר פרוצדורת חובה אולם אילו היה טורח התובע לעשות זאת באמצעות האינטרנט היה מגלה כי אינו רשאי לעלות על הטיסה.
11. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בנסיבות העניין ובמצב החריג ששרר בעולם, מצופה היה מהתובע לבצע שיחת טלפון ולברר את פרטי ההגבלות ואת התנאים הנדרשים כדי לאפשר עלייה על המטוס, אולם הוא לא עשה זאת.
12. הנתבעת הוסיפה והסבירה כי הנוסעים האחרים שרכשו כרטיסים לאותה טיסה ואשר ההגבלות אינן חלות עליהם, אכן עלו על המטוס, ולא מדובר בביטול גורף של טיסותיהם של כל רוכשי הכרטיסים, אלא במקרה של התובע שם מדובר על מחדל שלו.
13. הנתבעת סיכמה ואמרה כי התריעה, "הרימה דגל", שלחה הודעות ובכל זאת התובע בחר לרכוש כרטיסים, ברם לא בירר כדבעי את פרטי הטיסה.
14. בסופו של דבר, ומאחר שנבצר מן התובע ובני משפחתו לטוס באותו המועד הוא נאלץ לשוב אל ביתו ריקם.
15. הנתבעת השיבה לתובע את מחירי הכרטיסים שהפסיד בגין אי עלייתו למטוס והצדדים כאמור ברישא לפסק הדין מסכימים באשר לעובדה זו. הנתבעת טענה כי בהתאם להוראות סע' 5 לחוק שירותי תעופה היא לא היתה חייבת לזכותו, אולם עשתה כן לפנים משורת הדין.
16. בנסיבות העניין, אני מוצאת לדחות את טענות התובע להיעדר גילוי נאות מצידה של הנתבעת.
17. מכאן ממילא כי דינה של התביעה להידחות ועל התובע היה להסתפק בהחזר הכספי שהשיבה הנתבעת בגין כרטיסי הטיסה אליה לא עלה, הגם שלא חלה עליה כל חובה לעשות כן.
18. התביעה אפוא נדחית.
19. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ב, 05 יולי 2022, בהעדר הצדדים.