1. בפני בקשה לעיכוב הליכים מכח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "הבקשה" ו-"חוק הבוררות" בהתאמה), במסגרתה מבקשים הנתבעים להורות כי הסמכות לדון במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, ואשר חלקן הובאו בתביעה המונחת בפניי, מסורה לבורר שימונה על ידי המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בישראל. זאת, מכוח סעיף 11 להסכם למתן שירותים שנכרת, לטענתם, ביום 4.2.2010 ושבמסגרתו נקבעה תניית בוררות מפורשת (שם, בסעיף 11).
2. התובע טען בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בין היתר מאחר שכלל לא נחתם הסכם בין הצדדים להליך דנן; מאחר שאם וככל שנכרת הסכם, הוא היה בתוקף לשנה אחת בלבד ולכן אינו חל על ההליך דנן ומאחר שבין התובעת לנתבעת נכרת הסכם בשנת 2015, בו אין תניית בוררות.

הצדדים להליך והרקע לבקשה

1. התובעת הינה חברה שהוקמה על ידי מר מיכאל בן נס בשנת 2015 (עמ' 8 לפרוטוקול, ש. 3-4), ואשר התקשרה, לטענתה, עם הנתבעת 1 בהסכם לאספקת שירותי תוכנות בפרויקט אינפוגן, "לאחר היכרות אישית בין הנתבעים לבעלים של התובעת במסגרתן סיפק האחרון שירותים באופן ישיר לנתבעים" (סעיף 11 לכתב התביעה).
2. הנתבעת 1, סקיורקל בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה החברה לה סופקו שירותי התוכנה בפרויקט "אינופגן".
3. הנתבע 2, מר ליאור שליו (להלן: "הנתבע") הנו "הבעלים ונושא משרה בנתבעת", אשר לטענת התובעת "התנהל באופן ישיר מול התובעת, התחייב בשמו ובשם החברה" (סעיף 3 לכתב התביעה).
4. בכתב התביעה טענה התובעת, כי התקשרה, כאמור, בשנת 2015, עם הנתבעת, בהסכם לאספקת שירותי תוכנות בפרויקט "אינפוגן" וכי על אף שהיחסים היו מבוססים על יחסי אמון, קרבה ושיתוף "במשך שנים רבות", הוליכו הנתבעים את התובעת שולל, הציגו לה מצגי שווא ולא שילמו לה סך של 141,954.36 ₪ בגין שירותים שניתנו על ידי התובעת. על כן הינם חייבים לה סכום זה וכן סכומים נוספים בגין הלוואות שנאלצה התובעת ליטול על מנת לפרוע חובות לצדדים שלישיים ולאפשר את המשך קיומה.
5. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, אלא בקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, אשר להלן יובאו עיקרי הטענות המפורטות בה:
   1. ביום 4.2.10 התקשרה הנתבעת עם מר מיכאל בן נס בהסכם שירותים, "לצורך תחזוקת אתר האינטרנט infogan שבבעלותה ומתן שירותים שונים בקשר עימו, לרבות תיקון תקלות, ייעוץ ותמיכה" (להלן: "ההסכם").
   2. לצורך ביסוס טענתם, צירפו הנתבעים שני מסמכים: האחד, טיוטה סופית של ההסכם (נספח 1 לבקשה). השני, הודעת דוא"ל מיום 3.2.10, ששלח הנתבע למר בן נס, אליה צורפה טיוטת ההסכם אשר אמורה הייתה להיחתם למחרת היום בפני בא כוח הנתבעת (נספח 2 לבקשה).
   3. אין חולקין כי בפני בית המשפט לא הוצג הסכם חתום על ידי הצדדים.
   4. לטענת הנתבעים, ההסכם הינו "המסמך הרלוונטי המסדיר את תנאי ההתקשרות בקשר למתן השירותים העומדים ביסוד התובענה, וכי חילוקי הדיעות (ולמעשה גם אופן פתרונן) נובעים באופן בלעדי מהוראותיו" (סעיף 5 לתשובת הנתבעים לתשובת התובעת לבקשה).
   5. בסעיף 11 להסכם קבעו הצדדים כדלקמן:

".11 יישוב חילוקי דעות

כל חילוקי דעות בין הצדדים שיתגלעו בקשר להסכם זה או לביצועו יתבררו בפני בורר אשר ימונה על ידי המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בישראל. ......".

• 1. אמנם תקופת ההסכם נקבעה לשנה, כאשר, בסעיף 7.2 להסכם ניתנה לצדדים אפשרות להאריכו, בכתב, מבלי לשנות את תנאיו, אולם בפועל האריכו הצדדים (הנתבעת ומר בן נס) את ההסכם בתנהגות והמשיכו לפעול בהתאם לתנאיו "לאורך כל שנות ההתקשרות" ועד לאחרונה, עת נתגלעו ביניהם מחלוקות.
  2. במהלך כל שנות ההתקשרות (כעשר שנים), לא נחתם כל מסמך אחר בין הצדדים אשר עשוי היה להחליף את ההסכמות שהושגו וגובשו בהסכם.

יתרה מכך, הצדדים גם לא הגיעו להסכמות אחרות, בעל פה או בכתב, למעט התאמות שבוצעו "תוך כדי תנועה", בעיקר בנוגע לתשלום עבור שעות נוספות מעבר למספר השעות המוסכם, שאז התשלום הועמד על סכום נמוך (175 ₪) מהסכום שסוכם בהסכם (200 ₪), ובנוגע לאופן התשלום, כפי שיובהר להלן.

• 1. בשנת 2015 הקים מר בן נס את התובעת, אולם המשיך לתת לנתבעת את אותם שירותים אשר נתן לה עד אותה עת, בהתאם להסכם. השוני היחידי בהתנהלות הצדדים התבטא באופן תשלום התמורה – כאשר ממועד זה ואילך שולמה התמורה עבור השירותים שסיפק מר בן נס לנתבעת במישרין לתובעת, והתובעת הפיקה לנתבעת חשבוניות עבור תשלומים אלה.
  2. בשנת 2019 החליט מר בן נס כי ברצונו לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת בטענה, כי היא חייבת לו כספים. בתחילה נשלחו מכתבי דרישה על ידי התובעת ומר בן נס, כאשר תוכנם התייחס אך ורק לשירותים שהעניק מר בן נס לנתבעת, אולם לאחר שהנתבעת העלתה במכתב תשובה את דרישתה להפניית הסכסוך להליך בוררות, בהתאם לתניית הבוררות, נשלח ביום 2.7.20 מכתב נוסף, הפעם בשם התובעת בלבד.
  3. למרות הכחשת התובעת את ההסכם וניסיונה להתחמק ממנו, מבוסס כתב התביעה, במלואו, על הוראות ההסכם.
  4. התביעה הוגשה על ידי התובעת ולא על ידי מר בן נס על אף שאין כל יריבות בין התובעת לנתבעים או מי מהם. זאת, בכוונת מכוון, מתוך רצון להתחמק מתחולת תניית הבוררות. כך גם הוגשה התביעה נגד הנתבע, על מנת להרחיק את הצדדים עוד יותר מתחולת תניית הבוררות, אולם הנתבע הצהיר כי הוא מוכן להצטרף להליך הבוררות (סעיף 28 לבקשה).

1. התובעת הגישה תגובתה, בה טענה כי יש לדחות את הבקשה, בהתבסס על מספר טענות, אשר עיקריהן יובאו להלן:
   1. ההסכם הינו טיוטה מוצעת בלבד, אשר נוסחה על ידי הנתבעים או מי מהם ומעולם לא היה לה קיבול.
   2. ההסכם הינו לשנה אחת וניתן היה להאריכו בכתב, דבר שלא נעשה בפועל, ולפיכך תוקף ההסכם פג בסיומה של השנה הראשונה.
   3. מר בן נס, שהינו צד להסכם, חדל לספק את שירותיו לנתבעים עוד בשנת 2015, עת הוקמה התובעת.
   4. ההסכם אינו משקף את ההתקשרות בין הצדדים.
   5. דרישת הנתבעים להעביר את המחלוקות ביניהם לדיון בהליך בוררות הינה דרישה המהווה "התנהלות בריונית המבטאת פערי כוחות, אלימות כלכלית, חוסר תום לב וניצול מעמדם החזק של הבעלים של הנתבעת והנתבעת עצמה, על התובעת" (סעיף 28 לתגובת התובעת).
   6. יש לפרש את ההסכם לרעת המנסח, קרי לרעת הנתבעים אשר ניסחוהו.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה (לרבות להבהרות שהגישו בהתאם להחלטה מיום 8.6.22) באתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ההליכים בתובענה.
2. סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כדלקמן:

(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.

1. ללמדך, כי הכלל הינו, כי משהוגשה תביעה לבית משפט, בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שאותו צד (מבקש העיכוב) מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. החריג לכלל הינו לא לעכב את ההליכים, אם ראה בית המשפט טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.
2. בפנינו נטושות בין הצדדים מחלוקות העוסקות בתנאי הראשון והיסודי הדרוש לצורך החלתו של סעיף 5 לחוק הבוררות, העוסק בשאלה האם נכרת בין הצדדים ההסכם, שבתוכו כלולה תניית הבוררות, ואם כן, מה תוקפו.
3. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של המעורבים בכריתת ההסכם, באשר לסוגייה זו, מצאתי לקבוע כי ההסכם אכן נכרת בין הצדדים, כטענת הנתבעים, וכי תניית הבוררות הקבועה בו מחייבת אותם. להלן נימוקיי.
4. ראשית, מצאתי את עדותם של עו"ד אראל גלבוע והנתבע 2, כעדויות מהימנות וקוהרנטיות, ולפיהן חתם מר בן נס על ההסכם בפני עו"ד גלבוע.

יצוין כי מר בן נס אינו מכחיש כי חתם על ההסכם, אלא טוען הן בכתבי בי-הדין והן במהלך עדותו כי אינו זוכר זאת ואף אינו זוכר את ההסכם. בהקשר זה ייאמר שמר בן נס לא זכר מרבית מהאירועים הקשורים לכריתת ההסכם ולפיכך, לא ניתן להיבנות בהקשר זה מעדותו. בניגוד אליו, זכר עו"ד גלבוע את פגישת החתימה, ואף הבהיר כי: "אני בכל הסכם מאז ראשית דרכי מכניס תניית בוררות. תניית בוררות צריך להסביר לכל אדם רחל בתך הקטנה, כדי שאנשים ידעו מה קורה אם אחד הצדדים. את התנייה הזו קראתי למר בן נס בקול רם כדי שיהיה ברור והוא אמר שהם לא צריכים בוררות כי הם אף פעם לא יריבו ואני זוכר את התגובה שלי ואמרתי שב – 99% מהמקרים אפשר להסתפק בלחיצת יד, וההסכם בכתב נועד להבטיח מה קורה לגבי אותו אחוז."

1. אציין, כי אמנם לא הוצג בפניי הסכם חתום, והדבר אכן מעלה תמיהה, כטענת התובעת, אולם לא מצאתי במשקלה של טענה זו, כדי לבטל את קביעתי בדבר כריתתו של ההסכם.
2. אעיר, כי גם אם ההסכם לא נחתם על ידי הצדדים, יכולה תניית בוררות כתובה לחייב את הצדדים, גם בהעדר חתימה, כך שגם מסיבה זו איני מוצאת לשנות מהחלטתי.
3. שנית, מעיון בטיוטת ההסכם, שצורפה כנספח 2 לבקשה, עולה, כי מרבית התיקונים המופיעים בו קשורים למר בן נס, ויש להניח כי בוצעו לבקשתו (ראו בהקשר זה גם עדותו של מר בן נס, בעמ' 7 לפרוטוקול, ש. 7-10 וכן ש. 19-23). תיקונים אלה מלמדים גם הם על מעורבותו של מר בן נס בכריתת ההסכם ועומדים בסתירה לעדותו בפניי.
4. שלישית, מר בן נס, העיד בהגינותו, כי השירותים שסיפק בפועל, בשנת 2010, תואמים לאלה שהוגדרו בהסכם ואף התמורה שקיבל תואמת לזו שנקבעה בהסכם (עמ' 7 לפרוטוקול, ש. 32-36). ללמדך, כי התנהגותם של הצדדים במהלך השנים שחלפו מאז נשלחה הודעת הדוא"ל, אליה צורפה טיוטת ההסכם (נספח 2 לבקשה) תומכת גם היא במסקנה כי נכרת ביניהם הסכם מחייב.
5. מסקנה זו מתחזקת למקרא כתב התביעה, שהאמור בו נסמך על ההסכמות שגובשו בהסכם. משהתובעת עצמה מסתמכת על ההסכם (ראו למשל סעיפים 12 ו-14 לכתב התביעה), קשה לקבל טענה, כי ההסכם לא השתכלל בין הצדדים.
6. יתרה מכך, התובעת הוקמה רק בשנת 2015 ומסיבה זו ברור כי לא הייתה, ולא יכולה הייתה להיות צד להסכם. אולם, למרות טענותיה בכתב התביעה, כאילו נכרת בינה לבין הנתבעת הסכם (סעיף 11 לכתב התביעה), הרי שהסכם זה (ואף הטיוטות לו) לא הוצג על ידה.
7. מעדותו בבית המשפט, ניכר כי מר בן נס עצמו סבור, כי ההסכמות שהושגו בין הצדדים בשנת 2010, ואשר גובשו בהסכם, המשיכו לחייב גם לאחר הקמת התובעת, כדבריו בעמ' 8 לפרוטוקול, ש. 3-11:

"ש. בשנת 2015 הקמת את התובעת נכון?

ת. כן

ש. זו חברה חדשה, זה לא פעילות שלך שמיזגת לתוך פעילות של גורם אחר?

ת. מה הכוונה? זו חברה.

ש. כתוצאה מהקמת החברה לא השתנה כלום בשירותים שסיפקת לתובעת נכון?

ת. מה שהשתנה זה הגודל.

ש. שים בצד את הגודל, את הגודל יכולת לשנות כשהיית גם עוסק מורשה, השירותים הם אותם שירותים, משהו השתנה?

ת. לא השתנה. השירותים אותם שירותים. אני הקמתי את החברה בבעלותי מלאה."

1. כאמור, לטענת התובעת, גם אם אכן נכרת הסכם, הרי שהוא תקף לשנה אחת בלבד, משלא הוארך באופן שנקבע בו ולפיכך תניית הבוררות הקבועה בו פקעה. איני מקבלת טענה זו. התנהלות הצדדים בזמן אמת משקפת את אומד דעתם ואת רצונם להאריכו, גם מבלי להעלות על הכתב הסכמה זו. בהקשר זה ראו למשל האמור בספרם של גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים, מהדורה רביעית, הוצאת נבו, בו נכתב כי:

"התנהגות הצדדים יכולה להביא גם לידי שינוי חוזה הקיים ביניהם. השאלה תהא תמיד האם ניתן להסיק מנסיבות הענין ומהתנהגות הצדדים כוונה לשנות מהוראות החוזה שביניהם...לשם ביסוס המסקנה כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, נדרש דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים והעדה ברורה על ההסדר החוזי החדש שנוצר" (עמ' 242, פסקה 5).

1. כך גם אינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה מאחר שהיא אינה צד להסכם, לא ניתן להחילו עליה. אכן, הסכם בוררות מחייב אך ורק את הצדדים החתומים עליו. אלא שלצדו של עיקרון יסוד זה ניצבים חריגים, המאפשרים לצרף להליך בוררות גם מי שאינו צד להסכם הבוררות, בין היתר באמצעות החלת "מעגלי ההרחבה".

אחד ממעגלים אלה נקבע בסעיף 4 לחוק הבוררות, הקובע כי "הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם", ועליו נמנים "...מי שהוסבה אליו זכותו (או חבותו) של בעל הזכות (או החבות) המקורי, מכוח חוק (כגון: מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל וכיו"ב) או בנסיבות אחרות, רצוניות (כגון מקבל זכויות על פי חוזה)". מעגל נוסף כולל את כל אלה "... שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם", למשל: בעל השליטה בחברה או מי שהביע את הסכמתו המפורשת לקחת חלק בהליך הבוררות ואינו חתום על תניית בוררות (ראו בהקשר זה רע"א 3925/12 חן רונן ואח' נ' עו"ד יובל כהן ואח', ניתן ביום 17.6.13 וכן רע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ ואח', ניתן ביום 14.2.2010).

1. אוסיף ואומר, כי יש לדחות גם את טענת התובעת, כי ההסכם הינו הסכם הכולל תנאי מתלה, שלא התקיים, ולפיו כל עוד לא נחתם ההסכם, הוא לא נכנס לתוקף. כאמור, מצאתי להעדיף את גרסתם של עו"ד גלבוע והנתבע 2 ממנה עולה כי ההסכם נחתם על ידי הצדדים. די בכך כדי לדחות את טענת התובעת.

למעלה מן הצורך אציין בנוסף, כי גם אם ההסכם לא היה נחתם, עדיין, אין חולקין כי מר בן נס החל לספק לנתבעת את השירותים המפורטים בהסכם, בסמוך לאחר המועד בו נטען כי נחתם. מר בן נס המשיך לספק לנתבעת שירותים במשך שנים רבות. בנסיבות אלה, גם אם היה נקבע כי ההסכם לא נחתם, עדיין בהחלט ניתן לקבוע כי השתכלל באמצעות התנהגות הצדדים בפועל.

1. אציין כי לא נעלמו מעיני טענותיה הנוספות של התובעת, וביניהן כי השירותים בגינם נטען, כי הנתבעת נותרה כביכול חייבת כספים לתובעת, ניתנו בשנים האחרונות, לאחר הקמת התובעת, וכי ייתכן שאף מדובר בשירותים שונים מאלה שפורטו בהסכם. עם זאת, איני סבורה כי יש בכך כדי לשנות ממסקנתי דלעיל. שכן, גם אם הורחבה מסגרת השירותים שסופקה לתובעת, סופקה זו, לאורך של שנות ההתקשרות, בהתאם להסכם.

כך גם הטענה כי התמורה ששולמה בשנים האחרונות על ידי הנתבעת, עבור השירותים שקיבלה, שולמה לתובעת, אינה מביאה לשינוי מסקנתי דלעיל, שכן אין חולק שאופן התמורה שונה, אולם השירותים ניתנו לפני ולאחר הקמת התובעת על ידי מר בן נס, ורק אופן התשלום עבור שירותים אלה, שונה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. אני מורה על עיכוב ההליכים והעברת המחלוקת לבוררות בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם בין הצדדים. הדיון בתביעה נגד הנתבעים יעוכב עד להכרעה בהליך הבוררות.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשפ"ב, 28 יולי 2022, בהעדר הצדדים.