לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מהירות, מצלמה, מסוג ברירת משפט מיום 3.8.17.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה לרבות באישור המסירה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה ולנימוקי התנגדותה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

משלוח הדו"ח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובתה של המבקשת, וחזר בציון "מען בלתי מספיק". בנסיבות אלה, ומאחר שהאחריות לעדכן כתובת מלאה ותקינה למשלוח דברי דואר במשרד הפנים מוטלת על המבקשת, ואין מחלוקת כי מדובר בכתובתה המעודכנת, לא עלה בידי המבקשת להפריך את חזקת המסירה.

יפים לענייננו הדברים שנפסקו בהמ"ש 4677-11-16 מ"י נ' חאג' יחיא כרם (14.9.17):

"עיון בתיק בית המשפט מגלה כי אומנם אישור המסירה שנשלח למענו של הנאשם חזר בציון "מען בלתי מספיק" אך בהעדר מען אחר ומכח חובתו של המבקש כאזרח לעדכן את כתובתו במרשמים הרלוונטיים, אני קובע כי די כדי לקבוע כי המסירה בוצעה כדין."

עוד יש לציין כי באישור המסירה צוינו תאריך, שם הדוור וחתימתו ולא מצאתי כי נפל פגם באישור המסירה. בנסיבות אלה, המשיבה יצאה ידי חובתה.

מעבר לכך, המבקשת לא העלתה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש, ואין די בטענה הכללית כי יש ספק באמינות מכשיר המצלמה האלקטרונית א-3. מעבר לכך, גם הטענה כי אדם אחר נהג ברכב אינה מהווה עילה מוצדקת להיעתר לבקשה משלא הגישה המבקשת הבקשה במועד אלא בשיהוי ניכר של למעלה מארבע שנים לאחר ביצוע העבירה.

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקשת, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

ולעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל:

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים." (27.12.11).

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. 

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר א' תשפ"ב, 03 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.