1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח מספר 90520415259 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בבקשה ובדוח, המבקש קיבל בדואר רשום דוח בגין עבירה מיום 17/01/21 של נהיגה במהירות העולה על המותר אשר תועדה באמצעות מצלמת א3. בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 23/06/21.
3. לטענת המבקש פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להסבת הדוח על שם הנהגת בפועל, אך הופתע לגלות כי הדוח צבר ריבית פיגורים. עוד טען לעיוות דין וכפר בביצוע העבירה שכן הרכב הוצמד למנהלת החשבונות בחברתו והיה בשימוש בתה, גב' סער שחר. לבקשה צורף תצהיר המבקש וכן תצהיר הנהגת בפועל ונספח להסכם עבודה לפיו הוצמד הרכב הרלוונטי לעובדת החל משנת 2014.
4. המשיבה לא הגיבה לבקשה חרף אורכה אשר ניתנה לשם קבלת תגובתה.
5. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת המועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03).

בחנתי את טענותיו של המבקש:

1. מנימוקי הבקשה עולה כי המבקש פנה למשיבה בבקשה להסבת הדוח במסגרת המועדים הקבועים בחוק, עוד בחודש 04/21.
2. עוד עולה מנימוקי הבקשה כי קיים חשש כי ייגרם למבקש עיוות דין שכן הרכב היה בשימושה של גב' סער שחר, בתה של מנהלת הכספים, גב' סער שושן, אליה הוצמד הרכב עוד בשנת 2014.
3. לאור כל האמור לעיל: נוכח הגשת הבקשה להסבת הדוח במסגרת המועדים הקבועים בחוק, וכן נוכח החשש כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו - מצאתי להעתר לבקשה.
4. הנני מורה על הארכת המועד להישפט בדוח 90520415259.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ב, 03 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.