1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 1.9.2019 בכפר סבא. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 7,065 ₪, בגין עלות תיקונים (5,715 ₪), שכר שמאי (850 ₪), ובזבוז זמן ועגמת נפש (500 ₪).

2. רכב התובע חלף ברחוב, ודלת רכב הנתבעות נפתחה, ונוצר מגע בין כנף קדמית-ימנית (כמעט מהפינה) ברכב התובע לבין קצה דלת רכב הנתבעות. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת תזמון פתיחת הדלת, ומכאן, בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהגת התובע טוענת, כי הדלת נפתחה אל רכבה. היא לא ראתה דלת פתוחה, אך גם אישרה כי לא ראתה את רכב הנתבעות החונה במפרץ לצד הכביש, למרות שאופן חנייתו היה חריג, בכך שבלט כ-20 ס"מ לפחות מקצה גבול המפרץ (הוצגו תמונות מהזירה).

4. נהגת הנתבעות טוענת, כי בדקה היטב את הכביש לפני שפתחה את הדלת, ולא היה רכב בדרך למקום (יוער, כי הכביש עצמו ישר למדי, כמה וכמה עשרות מטרים לפני נקודת הפגיעה), ועוד טענה, כי הדלת היתה פתוחה כמה וכמה שניות, לפחות, לפני שבאה המכה, וכי על כן היה על נהגת התובע להבחין בדלת הפתוחה. לטענתה, לא מיהרה להגיע למקום עבודתה הסמוך.

5. אני מעדיף, באופן כללי, את גרסת נהגת התובע, משתי סיבות עיקריות: ראשית, העדר נזק בקדמת רכב התובע מלמד, כי אין זה מסתבר שהדלת היתה בדרכו של הרכב, אלא הגיעה אליו תוך כדי תנועה (נכון הוא, כי הנזק מתחיל סמוך למדי לפינה, אך מאזן ההסתברויות נוטה לטובת תנועה של הדלת כלפי הרכב באותו רגע); ושנית, אם נכונה גרסת הנתבעת, כי בדקה את הכביש במראות לפני פתיחת הדלת, הרי שמשתמע שרכב התובע היה סמוך מאד, באזור שהוא בבחינת "שטח מת" בין מראות הרכב (למעט אם הן מכווננות במדויק), ועל כן אחת משתים: או שלא היתה בדיקה, ואין לקבל את עדות נהגת הנתבעת, או שהרכב היה כ"כ קרוב, שבהכרח הדלת נפתחה אליו.

6. לפיכך אני קובע, כי הדלת אכן נפתחה אל הרכב הנוסע.

7. עם זאת, כפי שכבר הערתי, מצופה היה שנהגת התובע תבחין ברכב הנתבעות ותתרחק ממנו מעט יותר (לדבריה, לא היתה תנועה נגדית). מסתבר, כי במקרה כזה, היה יכול הנזק להימנע.

8. לכן אני סבור שיש מקום לזקוף לחובת נהגת התובע אשם תורם בשיעור 15%, ולהפחית שיעור זה מסכום הפיצוי שייפסק. יובהר, כי אין מדובר באשם תורם המקים עילת תביעה נגדית.

9. לעניין הנזק התעורר קושי נוסף, שכן התובע לא תיקן את רכבו, אלא מכרו כמות שהוא. הוא העיד, כי מכר את הרכב לשכנו, לאחר מו"מ קצר, בסך 4,000 ₪, הגם שמחיר הרכב במחירון היה כ-12,000 ₪ (לפי שמאי התובע, ערך הרכב היה קצת פחות מ-11,000 ₪). לא הוצגה אסמכתא למחיר המכירה.

10. חרף העדר אסמכתא, התרשמתי מכנות עדותו של התובע, ומסתבר בעיני שאכן היתה עסקת מכירה כמתואר. יכול ולא כל ההפחתה במחיר הרכב נבעה מהנזק המסוים של התאונה, אולם ממילא מדובר בפער של כמעט 7,000 ₪ בין המחירון למחיר המכירה, והנזק הישיר אותו דורש התובע הוא 5,715 ₪. משכך, אני סבור שיש לקבוע שהנזק הנתבע אכן משקף את הנזק בו נשא התובע.

11. נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לעגמת נפש, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

12. משכך, נזקיו המוכחים של התובע הם 6,565 ₪, כאשר מתוך סכום זה יש להפחית 15% בשל אשם תורם, כמפורט.

13. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 5,580 ₪, וכן את הוצאות ההליך (הכוללות בתוכן את האגרה, ואת זמנם של התובע והנהגת בהתייצבות לדיון) בסך של 600 ₪, ובסך-הכל: 6,180 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ב, 26 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.