1. בפניי תובענה לביטול פסק דין (משפט חוזר).

רקע עובדתי תמציתי וההליך שבפניי

1. בפניי בקשה להורות על ביטול פסק דין חלוט אשר ניתן בבית משפט השלום בבית שאן במסגרת תיק מספר 57582-07-12 (להלן : "הליך בית שאן"/"פסק הדין") וביטול פסק הדין שניתן בערכאת הערעור (מחוזי-נצרת) בתיק מספר 27715-09-13, אשר דחה את הערעור על פסק הדין, ולהורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד למתן החלטה אחרת בבקשה לביטול פסק הדין. כמו כן מבוקש לחייב את המשיב להחזיר למבקש את כל הסכומים אשר התקבלו בתיק ההוצל"פ ולחייבו בהוצאות בקשה זו.
2. לטענת המבקש, הוגשה כנגדו תביעה בבית משפט השלום בבית שאן בגין נזק רכוש שנגרם בעקבות תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 3.3.12 לרכב שבבעלות המשיב ואשר נהגו באותה עת היה מר אלכס (להלן: "אלכס"). התאונה אירעה כאשר מר אלכס עבר את הצומת באור אדום ופגע ברכב מ.ר. 7754025 ואשר הנהג בו היה המבקש. בעקבות התאונה מר אלכס נמלט מהמקום ולאחר מכן אותר על ידי המשטרה. בטרם הגשת כתב אישום כנגד מר אלכס, הגיש המשיב שהינו בעל הרכב שהנהג בו באותה העת היה מר אלכס תביעה כנגד המבקש בטענה כי הוא זה שגרם לתאונה בהתרשלותו ותבע אותו בפיצוי על סך של כ- 21,000 ₪. המשיב הצליח להשיג פסק דין כנגד המבקש באמצעות עדויות שקר שמסרו מר אלכס וחברתו בבית המשפט. המבקש הגיש ערעור על החלטת בית המשפט בתקווה שיצליח לשכנעו בטענותיו, אך הוא שוב נכשל בכך, והוא חזר מערעורו בהמלצת ביהמ"ש והועבר סכום הפיקדון שהפקיד המבקש לטובת המשיב. בעקבות זאת הוגש פס"ד לביצוע בהוצל"פ ונפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים והמבקש שילם תשלומים רבים ועל החוב נצברו ריביות עזות כנגדו. התיק פתוח עד היום והחוב בו עומד על סך של כ- 21,110 ₪.
3. עוד טוען המבקש, כי חברת המונית שבו נהג המבקש, פתחה כנגדו תיק הוצל"פ על סך של כ- 60,000 באמצעות שטר חוב שחתם עליו המבקש לטובתה כשטר ביטחון על כל נזק שיגרם למונית, המבקש הגיש התנגדות בתיק והתיק הועבר לביהמ"ש השלום בירושלים (להלן: "ההליך בירושלים"), וההתנגדות נדחתה והתיק בהוצל"פ נותר כנגד המבקש מאחר והוא כבר הוכר כאחראי על התאונה בתיק נשוא העניין, ובשל כך לא הצליח לתבוע את אלכס או את המשיב כצד ג' ולא הצליח לתבוע אותם בתביעה נפרדת מאחר ויש מעשה בי-דין בתיק נשוא התביעה אשר עליו הסתמכה חברת המוניות.
4. המבקש טוען עוד, כי לאחר מכן נסע לירדן ונשאר שם שנים וכשחזר לארץ בא כוחו דאז עו"ד עיסא הודיע לו כי לאחר כשנתיים ממתן פסק הדין נגדו ובתקופה בה היה בחו"ל הוגש כנגד מר אלכס כתב אישום בבית המשפט השלום לתעבורה בגין התאונה והוא הורשע במשפט ונגזר דינו במספר עבירות והן: נהיגה בחוסר זהירות, חבלה של ממש, אי ציות לאור אדום ברמזור וגרם תאונת דרכים, וזאת בהודאת אלכס בעבירות אלו. משידע הוא על גזר הדין ביקש לבטל את פס"ד אשר ניתן כנגדו במרמה והשפיע על חייו כמפורט בסעיף 10 לבקשה.
5. המבקש טוען לביטול פס"ד בשל תרמית ומרמה וגילוי ראיות חדשות.
6. המבקש הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו ומטעם מר גמיל נתשה (להלן : "מר גמיל").
7. היום התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העיד המבקש ומר גמיל, ולאחר מכן סיכם ב"כ המבקש את טענותיו בעל פה.
8. המשיב על אף שזומן כדין לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון שנקבע.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה ולאחר ששמעתי את עדויות המבקש ומר גמיל, ועל אף שלא הוגשה תגובה מטעם המשיב ולא התייצב הוא לעדות, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, ואנמק;
2. בע"א 3255/19 טליה פבזנר נ' יונתן שפר ואח' (30.5.21), נפסק :

" ככלל, עקרון סופיות הדיון מחייב שלא ניתן יהיה לבטל פסק דין שהפך חלוט. אם לעולם יתאפשר לבעל דין לעורר מחדש מחלוקות בין הצדדים שהוכרעו זה מכבר – שוב ושוב, באותו עניין – ברי כי לא יהיה טעם של ממש בפניה לפתרון הסכסוך בבית המשפט מלכתחילה...יחד עם זאת, סופיות הדיון אינה חזות הכול. לעיתים, גם לאחר שנוהל ההליך, ופסק הדין הפך חלוט, גוברים בדיעבד שיקולי צדק על הטעמים שביסוד עקרון סופיות הדיון. בכגון דא, דורשת שורת הדין כי פסק הדין יבוטל, והמחלוקת בין הצדדים תלובן ותבורר מחדש...בהתאם, ניתן למצוא בפסיקה כי עומדת לבית המשפט סמכות עקרונית, טבועה, לבטל פסק דין אזרחי; הליך שזכה לכינוי 'משפט חוזר אזרחי'...".

1. בע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.10), נפסק :

"עיקרון סופיות הדיון עיקרון מושרש הוא במשפטנו ואין להפחית בערכו. מגולמים בו צרכיה של מערכת המשפט שלהבטחת יעילותה נדרש לשים סוף לדיון ולא לאפשר פתיחת דיונים מחדש. אינטרס זה אינו רק מערכתי אלא אינטרס של כל פרט  הזקוק למערכת המשפט וממתין לבירור עניינו במצב בו משאביה של המערכת מוגבלים... האינטרס החברתי ליצירת כלל של סופיות הדין נוגע גם לצורך בוודאות ויציבות של פסק הדין, וכנגזר מכך גם לאמון הציבור במערכת המשפט ... לצד זאת מגולם בעיקרון זה הצורך להגן על המתדיין שכנגד שלא יוטרד יותר מפעם אחת בשל אותה עילה או פלוגתא. עיקרון זה מאפשר לצד שכנגד לכלכל את צעדיו בעתיד הן באשר לענייניו הכספיים והן באשר לענייניו האישיים ללא חשש כי יוטרד פעם נוספת באותו עניין בו הוכרע הדין...מנגד ניצב העיקרון לפיו אין מעוול נמצא נשכר בעוולתו...פסיקת בית משפט זה הכירה בכך כי כאשר מדובר בתרמית בהשגת פסק הדין, נקודת האיזון נוטה לכיוון האמת והצדק, ולפיכך ניתן יהיה לבטל פסק דין חלוט שהושג במרמה ולערוך משפט חוזר אזרחי ... אעיר אגב הדברים כי בית משפט זה אף הרחיב והכיר עקרונית באפשרות לבטל פסק דין חלוט בשל ראיות או עובדות חדשות שנתגלו ללא שנטענה מרמה ... עם זאת, על מנת לא לפרוץ לחלוטין את עיקרון סופיות הדיון ועל מנת לאזן בין שני העקרונות נקבעו כללים ותנאים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מרמה, ואף צוין כי היענות לבקשה מעין זו תישקל במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים ... התנאים עצמם טרם גובשו באופן מובנה, אך ניתן ללקטם מפסקי דין אשר עסקו בנושא מכיוונים שונים. אפנה כעת לסקירת כללים אלו. תנאי 1: אמינות לכאורית...תנאי 2: חיוניות הראיה...תנאי 3: ראיות חדשות ושקדנות סבירה".

1. במקרה דנא המבקש הגיש תובענה לביטול פסק דין (משפט חוזר) במסגרתו מבקש להורות על ביטול פסק דין חלוט אשר ניתן על ידי בית משפט השלום וביטול פסק הדין שניתן בערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי, ובאותה נשימה מבקש שהמשיב ישפה אותו על כל הנזקים שנגרמו לו בעקבות פסק הדין ובין היתר הסכומים שנפסקו לטובתו ולטובת חברת המוניות בנוסף לריביות שנצברו בתיקי ההוצל"פ, סכום הפיקדון שהועבר לידי המשיב במסגרת הערעור על פסק דין וכיוצ"ב, מבלי לנקוב בסכום התביעה, ומבלי לבקש סעד של פיצול סעדים. אם כך אין המדובר רק בסעד של תובענה לביטול פסק דין ( משפט חוזר) אלא בסעד כספי מבלי לציין את שווי התביעה, ומטעם זה אין להיעתר לבקשה.
2. מעבר לכך, עוד בטרם ואדון בשלושת התנאים המפורטים לעיל, גם לאחר עיון בשלושת התנאים הנדרשים מאדם המבקש לקבל משפט חוזר לפסק דין חלוט ופתיחה מחדש של הליך אזרחי, ישנו הצורך באיזון בין עיקרון סופיות הדיון לעיקרון האמת והצדק, שעניינם נוגע לתנאי השקדנות הסבירה ושיהוי בהגשת הבקשה. בעניין זה, יאים הדברים שנפסקו בע"א 6019/07 דלעיל :

" כתמונת מראה לחריג האינטרס הציבורי עומד מעין חריג שעניינו בשיהוי הגשת התביעה לביטול פסק דין חלוט. כפי שבהצטרפותו של אינטרס ציבורי נוטה הכף לטובת עיקרון הצדק והאמת, כך כאשר חל שיהוי רב בהגשת תביעה לביטול פסק דין חלוט נוטה הכף לטובת עיקרון סופיות הדיון. לפיכך, הגשת תביעה לביטול פסק דין חלוט בשיהוי רב עשויה להגביר את הנטל המוטל על הטוען לביטול (עניין וינשטיין, פסקה 9 לפסק דינה של השופטת נאור; עניין לוי, פסקה ז). במקרה של שיהוי ניתן יהיה לטעון למניעות או להשתק באשר להעלאת הדרישה לביטול פסק דין חלוט ולסלק את התביעה על הסף (ראו בעניין וינשטיין, חוות דעתו של השופט מלצר; דנ"א עין גב)). אעיר עוד כי בעבר נפסק כי ישנה תחולה לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 על תביעה לביטול פסק דין בשל מרמה, ולפיכך גם לסעיף 7 לו הקובע כי "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה". כך נקבע כי "האיזון שערך המחוקק בסוגיית המרמה והאונאה מתאים גם למרמה הנוגעת להליכים משפטיים בתחום האזרחי" ..."

עוד ראה הנפסק לעניין השיהוי במסגרת מ"ח 8483/00 אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 253 (2003) :

" אכן, אין חולק כי שומה על בעל-דין המבקש לקיים משפט חוזר בעניינו להגיש בקשתו בהקדם האפשרי. כך עולה לא רק מנוסח תקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר) אלא גם מן התכלית שביסוד עריכתו של משפט חוזר. בהיות הליך זה חריג לכלל בדבר סופיות הדיון קיים אינטרס ברור שלא להשהות את הבירור של הטענות כנגד ההליכים שנתקיימו (השוו מ"ח 8/84 ברנס נ' מדינת ישראל [11]). זאת ועוד, חלק מהעילות לקיום משפט חוזר, כאמור בסעיף 31(א) לחוק, יכול שתבוססנה מטבע הדברים זמן רב לאחר סיום ההליכים בעניינו של נידון. חלוף זמן רב זה יכול להקשות, בפני עצמו, על בירור הטענות כנגד ההרשעה או העילות עצמן. בנסיבות אלה יש חשיבות כי בקשות למשפט חוזר תוגשנה, כאמור בתקנה 4(א) לתקנות".

1. כנגד המבקש כאן, כאמור לעיל ניתן פסק דין בהליך בבית שאן עוד ביום 27/05/2013 והערעור על פסק הדין נדחה בתאריך 24/06/2014, מבקשתו של המבקש עולה כי העילה המרכזית לה טוען נוצרה עם מתן הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של מר אלכס שהיה הנהג מטעם המשיב, כאשר הכרעת הדין וגזר הדין כנגד מר אלכס ניתנו כבר ביום 14/05/2017, בגין אותה תאונה בה נתבע במסגרת ההליך בבית שאן.

המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר ללא ציון סכום התביעה רק בתאריך 19/11/2021 זמן ארוך גם לאחר חזרתו לארץ ובניגוד לפסיקה ולתקנות, כאשר המבקש העיד בפניי היום כי חזר לארץ בשנת 2018 ולא נתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע מאז, בשים לב למועד גז"ד לא הגיש את הבקשה נשוא דיוננו. לא למותר לציין, כי המבקש לא נתן עדות אחידה לגבי מועד ידיעתו אודות פס"ד שהרשיע את מר אלכס, ושנשאל על כך על ידי ביהמ"ש השיב: "אחרי שחזרתי מירדן בשנה שנתיים, בשנת 2000, 2000 ומשהו. סליחה, 2020" (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 19). לדבריו עו"ד שייצגו בהליך הקודם, הוא שהודיע לו על פסק הדין המרשיע, ברם, המבקש לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא זימנו לעדות. לא זו אף זו, המבקש הצהיר כי : "בין השנים 2014-2018 הייתי בירדן והתגוררתי בירדן...כאשר חזרת לארץ בא כוחי דאז עו"ד עיסא... הודיע לי, כי לאחר כשנתיים ממתן פסק הדין נגדי ובתקופה שבה אני הייתי בחו"ל הוגש נהג הנהג אלכס כתב אישום....". משמע, מתצהירו ומכל האמור לעיל עולה כי כאשר חזר לארץ ידע אודות גז"ד, אך בחר לעצום עיניים לזמן יחסית ארוך וממושך קודם הגשת הבקשה. די בשיהוי זה והאמור בהמשך בכדי להביא לדחייית הבקשה.

לכך מצטרף, כי אין בעדות מר גמיל לסייע למבקש, שכן מעבר לכך שהוא סותר את עדות המבקש בנוגע למועד חזרת המבקש לארץ, הרי שהמוצהר על ידו אינו מידיעתו האישית אלא הדברים נאמרו לו על ידי המבקש, ואף לא ראה את כתב האישום וגזר הדין, לא נכח בשיחה שהייתה למבקש עם ב"כ דאז, ועדותו הינה לא יותר מאשר עדות שמועה.

1. קבלת הבקשה וביטול פסק הדין יש בהם משום כרסום בסופיות הדיון, כאשר לא שוכנעתי כי זה המקום שיש להיעתר לבקשה בין היתר בשל השיהוי בהגשתה, בשים לב לכך שגזר הדין ניתן בחודש מאי 2017 והמבקש שקט על השמרים שנים רבות ללא כל הסבר המניח את הדעת עד שהגיש בקשה דנא. גם אם לא היה בארץ בעת מתן גזר הדין הרי שכמו שעו"ד דאז כמוצהר על ידו עדכנו אודות ההליך כנגד אלכס, יכל לעדכנו גם בעת שלא שהה בארץ, כאשר כאמור לעיל הוא לא קרא לעדות לעו"ד דאז על מנת שניתן יהיה לדעת מתי הודיע לו אודות גז"ד. יתר על כן, גם אם ידע המבקש לפי עדותו אודות פס"ד המרשיע כנגד אלכס לאחר שנה או שנתיים מאז חזרתו, או לכל המאוחר בשנת 2020, עדיין לא נתן המבקש הסבר המניח את הדעת מדוע הגיש בקשה דנא לקראת סוף שנת 2021 ונראה כי המבקש השתהה זמן רב ללא כל הסבר המניח את הדעת עד שהגיש בקשה דנא.
2. המשפט בנוי על עקרונות שיש להבטיחם ולערוך איזון ראוי לאורם ובכלל אלה : עקרון גמר המלאכה, עקרון הוודאות והיציבות ועקרון ההסתמכות. שקלתי בין היתר את חלוף הזמן מאז מתן פס"ד, כמו גם פס"ד שניתן בהליך הערעור ומתן גזר הדין שעל בסיסו מבקש עתה המבקש את בקשתו, וסברתי כי במקרה זה גם לגופו של עניין אין להיעתר לבקשה. אכן, לא הוגשה תגובה מטעם המשיב והוא אף לא התייצב לדיון הקבוע להיום, אך אין בכך בכדי להוביל באופן אוטומטי לקבלת הבקשה, שכן היעתרות לבקשה תפגע בעקרונות עליהם מורכב המשפט של וודאות, הסתמכות, יציבות, סופיות הדיון, גמר מלאכה וודאות. מסקנה הזוכה לחיזוק הואיל והמבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובסופו של יום חזר בו מהערעור. לא זו אף זו, ספק בעיני אם הכרעת הדין וגז"ד שניתנו ביחס לאלכס היה בהם בכדי להשפיע על תוצאות פס"ד בהליך בירושלים, שעה שנספק שם : "על כן אני קובעת כי הנתבע היה צריך להעביר את הביטוח על שמו, ומשלא עשה כן מובן כי התרשל...".
3. בנוסף, סבורני כי יש לנקוט במשנה זהירות בהיעתרות לבקשה, כאשר טענת המרמה מיוחסת לא למשיב אלא לנהג ברכבו והוא לא חלק מתביעה דנא, והוא אף לא נתבע ולא התבקש זימונו לעדות.
4. האמור לעיל לצד השיהוי בהגשת הבקשה, מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צו להוצאות וכך אני מורה.

בנסיבות האמורות בבקשה, מצאתי לנכון לפטור את המבקש מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין.

ניתן היום, א' אדר תשפ"ג, 22 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.