מהו שיעור הפיצוי לו זכאי התובע עקב פגיעתו בתאונת דרכים?

כללי

1. ביום 5.10.20 היה התובע מעורב בתאונת דרכים בדרכו חזרה ממקום עבודתו, עת נהג ברכב שבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת.

בעקבות תאונה זו נפגע התובע בגופו, בעיקר בכתף שמאל.

1. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ובמסגרת זו נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 15% בשל מגבלות וכאבים בכתף שמאל.
2. בתביעה שלפניי, שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ביקש התובע פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, לרבות בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, וזאת ביחס לעבודתו כמנהל חשבונות.
3. ביום 25.1.23 נשמעו ראיות הצדדים, אשר כללו את חקירת התובע (שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו, יחד עם נספחים), ואת עדותו של מי שהיה מעסיקו במועד התאונה.

בתום הישיבה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

דיון והכרעה

1. לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים להלן הערכת נזקיו של התובע עקב התאונה.
2. כאב וסבל
3. גובה הפיצוי, בשים לב לשיעור נכותו הרפואית של התובע, עומד לפי התקנות על 20,624 ₪.
4. הפסדי שכר בעבר
5. התובע הוא מנהל חשבונות במקצועו, ובמועד התאונה הוא עבד כשכיר בחברת "י.ש. מוסכי הגליל בע"מ", שם התחיל לעבוד בשנת 2009.
6. לטענת התובע, הוא היה באי כושר מלא עקב בתאונה למשך 3 חודשים, ונעדר מעבודתו בתקופה זו, כאשר בתום התקופה האמורה הוא פוטר בידי מעסיקו, כשהתובע מייחס את פיטוריו לתאונה.

בסמוך לאחר פיטוריו, עליהם קיבל התובע הודעה ביום 10.1.21, הוא התחיל לעבוד בחברת סלע בניה בע"מ, ובחודש פברואר 2021 התחיל לעבוד בחברת סולצ'יפ, בשתיהן הוא עובד עד היום.

בתחשיב הנזק מטעמו, אליו הפנה בסיכומיו, ביקש התובע פיצוי עבור מלוא שכרו בתקופת אי הכושר, ולאחר מכן לפי ההפרש שבין ממוצע שכרו ערב התאונה לבין שכרו בפועל מאז ועד היום.

1. הנתבעת טענה כי אין קשר בין הפגיעה בתאונה לבין פיטורי התובע, אשר באו על רקע משבר אמון עמוק בינו לבין מעסיקו.

בתחשיב מטעמה הציעה הנתבעת לפצות את התובע בגין משכרות של חודש וחצי, כאשר לדבריה אין כל פגיעה בשכר מאז ועד היום.

1. מחומר הראיות עולה, כי תקופת אי הכושר המלא שאושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, באורך שלושה חודשים, היא סבירה והולמת את מהות הפגיעה שנגרמה לתובע.

מהתיעוד הרפואי עולה כי בעקבות התאונה התלונן התובע על כאבי גב וצוואר, וכן על כאבים בכתף שמאל, עם מגבלות בתנועת הכתף, והיה במעקב רפואי אמבולטורי עקב כך.

בבדיקת MRI שבוצעה לתובע ביום 12.12.20 התגלו קרעים בכתף שמאל.

התובע קיבל תעודות מחלה לתקופה של 3 חודשים, וזו גם תקופת אי הכושר שאושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

1. התובע נעדר ממקום עבודתו עד ליום 5.1.21, ונוכח האמור ניתן לקבוע שהיעדרות זו קשורה ונובעת מהפגיעה בתאונה.

התובע לא קיבל ממעבידו שכר בתקופה הנדונה, ומשכך הוא זכאי לשכר שהיה מקבל אלמלא הפגיעה בתאונה.

1. התובע לא הציג תלושי שכר ממקום עבודתו ערב התאונה.

ממסמכי הביטוח הלאומי עולה, כי ממוצע שכרו (ברוטו) בשלושת החודשים שקדמו לתאונה עמד על 11,493 ₪.

מסכום זה צריך להפחית רכיב מס הכנסה, אשר שיעורו לא הוברר עד תום עקב אי הגשת תלושי שכר ערב התאונה.

בנסיבות אלה יש מקום לעשות שימוש בשיעור המס העולה מתלושי השכר הנוכחיים של התובע (כ- 5% מהשכר ברוטו – ראו נתונים מצטברים של תלוש חודש אוקטובר 2022), דבר המביא את ממוצע השכר ערב התאונה, בהפחתת רכיב המס, לסך של 11,000 ₪.

1. בגין הפסד של שלושה חודשי שכר מלאים, עד ליום 5.1.21, זכאי התובע לפיצוי בסך 33,000 ₪.
2. התובע פוטר מעבודתו ביום 10.1.21, לאחר שנערך לו שימוע ביום 6.1.21 (ראו מסמכים נ/1).
3. מעדות התובע עולה, כי בחודש ינואר 2021 - קרי בחודש בו הוא פוטר – הוא התחיל בעבודה שהוגדרה על ידו כזמנית, בה החליף לדבריו מנהל חשבונות אחר, וזאת בחברת "סלע הנדסה".

ביום 17.2.21 התחיל התובע לעבוד בחברה סולצ'יפ, כמנהל חשבונות שכיר, בה הוא עובד עד היום.

התובע מסר בעדותו כי בין החודשים ינואר-מאי 2021 הוא עבד במקביל בשתי החברות הנ"ל; בחודש מאי 2021 הוא הפסיק לעבוד בחברת סלע, לדבריו על רקע קשיים עקב פגיעתו בתאונה; ובחודש אוקטובר 2021 הוא שב לעבוד בחברת סלע באופן חלקי, במקביל לעבודתו בחברת סולצ'יפ, וזאת עד היום.

התובע מסר כי בחברת סולצ'יפ הוא עובד בהיקף של כ- 110 – 120 שעות חודשיות, וזאת בדרך כלל בין השעות 9:00 עד 16:00, וכי בחברת סלע הנדסה הוא עובד כשש שעות חודשיות.

1. אשר לנתוני ההשתכרות ממקומות העבודה הנ"ל, מתקבלת התמונה הבאה:
2. עבודה בחברת סולצ'יפ:

• בחודש פברואר 2021 עמד שכרו של התובע על 2,477 ₪, וזאת כאמור בגין עבודה בחלק מהחודש.
• בשנת 2021 (למעט חודש פברואר 2021), עמד ממוצע שכרו של התובע על 7,159 ₪ (ברוטו בניכוי מס הכנסה – ראו נתונים מצטברים של תלוש חודש דצמבר 2021).
• בשנת 2022 עמד ממוצע שכרו של התובע על 9,142 ₪ (ברוטו בניכוי מס הכנסה), וזאת עד לחודש אוקטובר 2022 (כולל).
• התובע לא הציג תלושי שכר עבור חודש נובמבר 2021 ואילך.

1. עבודה בחברת סלע הנדסה

• לא הוצגו תלושי שכר עבור שנת 2021.
• ממוצע השכר בשנת 2022 עמד על 1,585 ₪ (ברוטו, ללא חיוב במס הכנסה), וזאת עד לחודש אוקטובר 2022 (כולל).
• התובע לא הציג תלושים עבור חודש נובמבר 2021 ואילך.

1. כאמור, מעבר לתקופת אי הכושר המלא של שלושה חודשים, ביקש התובע פיצוי עבור ההפרש בין ממוצע השכר ערב התאונה לבין שכרו בפועל לאחר התאונה, כשהוא קושר בין הפסקת עבודתו בחברת י.ש. מוסכי הגליל.
2. אשר לסיבת הפסקת עבודת התובע בחברת י.ש. מוסכי הגליל, הוצגו לפניי ראיות מהן עולה כי מעסיקו הישיר של התובע בחברה זו, מר שלמה חלווה, העלה טענות כלפי התנהלות התובע בעבודתו כבר לפני התאונה, וללא קשר אליה.

מר חלווה העיד בפניי, ואציין כי הרושם הכללי מעדותו היה חיובי, כי היו לו מספר טענות ותלונות כלפי התובע, במשך השנה שקדמה לתאונה (אף שלא זכר פרק זמן מדויק), כאשר אין צורך לפרט באכסניה זו את הטענות המדוברות.

גם התובע אישר כי למר חלווה היו טענות כלפיו החל משנת 2019.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה טענותיו של מי מבין השניים היו נכונות לגופם של דברים, עולה בבירור כי מר חלווה לא היה מרוצה מהתובע עוד לפני התאונה, אם כי הדברים לא הגיעו כדי הפסקת עבודה.

1. מחומר הראיות עולה כי מעורבות התובע בתאונה היתה בגדר זרז להפסקת עבודתו בחברת י.ש. מוסכי הגליל.

נראה כי הודעת התובע למעסיקו, בסמוך לאחר התאונה, על היעדרות ממושכת מעבודה עקב הפגיעה, עוררה אצל מר חלווה חשדנות וחוסר אמון, שהצטרפו ליחסי אמון רעועים שהיו עוד לפני התאונה, דבר שהוביל את מר חלווה, בהתכתבות שנערכה בין השניים בסמוך לאחר התאנה בחודש אוקטובר 2020, להבהיר לתובע כי ככל שלא ישוב לעבודתו באופן מיידי, בין היתר לצורך טיפול מול רשויות המס ביחס למע"מ, הוא ייאלץ לשכור את שירותיו של עובד אחר, כפי שאכן קרה בפועל.

התובע, מצדו, הבין באותו שלב שמר חלווה אינו מתכוון להחזירו לעבודה, והחל לחפש מקומות עבודה אחרים, כאשר כבר בחודש נובמבר 2020 או בסמוך לכך הוא היה בראיון עבודה בחברת סולצ'יפ, אצלה התחיל לעבודה בסמוך לאחר התאונה, בחודש פברואר 2021.

כאמור, כבר בחודש ינואר 2021, ובסמוך לאחר פיטוריו, התחיל לעבוד התובע בחברת "סלע הנדסה", ובחודש פברואר 2021 גם בחברת סולצ'יפ במקביל.

1. יש לציין כי בין התובע לבין מעסיקו התנהלו הליכים בבית הדין לעבודה, במסגרת תביעה שהגיש התובע על רקע פיטוריו.

עוד יצוין כי מר חלווה מסר בעדותו כי התובע דרש ממנו לאשר, במסגרת ההליכים בהם נקט התובע במל"ל, קיום קשר בין התאונה לבין הפיטורים, אך מר חלווה סירב לכך בכל תוקף.

ראוי גם להוסיף כי מר חלווה מסר בזמן אמת, בהודעותיו לביטוח הלאומי, כי הפסקת עבודתו של התובע נעשתה על רקע משבר אמון חריף.

1. חומר הראיות מלמד, במאזן ההסתברויות, כי סביר להניח שהתובע היה מפוטר, במוקדם או במאוחר, ממקום עבודתו בחברת י.ש. מוסכי הגליל, נוכח חוסר שביעות רצון מצד מעסיקו מר חלווה, אשר התגבש עוד לפני התאונה, ונוכח כוונה ברורה שהיתה למר חלווה לעשות כן ללא קשר לתאונה.

עם זאת נראה כי התאונה שימשה זרז לפיטורי התובע, בכך שהיא הגבירה עוד יותר את חוסר האמון שהיה למר חלווה כלפי התובע לאחר שהאחרון הודיע לו על היעדרות שצפויה להיות ממושכת, ולא הסכים להגיע לצורך הכנת דיווחים למע"מ.

המסקנה היא שעבודת התובע בחברת י.ש. מוסכי הגליל היתה מגיעה לסיומה, במוקדם או במאוחר, וזאת ללא קשר לתאונה, אך מעורבות התובע בתאונה הקדימה את עיתוי סיומה.

1. התובע אמנם הבין, סמוך מאוד לאחר התאונה, "לאן נושבת הרוח" ביחס להמשך העסקתו, והחל לחפש מקומות עבודה חלופיים עוד לפני שפוטר באופן רשמי, מה שהביא לכך שהוא הצליח למצוא מקום עבודת אחר, כבר בחודש ינואר 2021.

ברם, וכדרכו של עולם עת עסקינן בתחילת עבודה במקום "חדש", שכרו של התובע בשנה הראשונה לעבודתו במקום "החדש" היה נמוך מהשכר אליו הגיע בהמשך, כאשר בשנת 2021 עמד שכרו הממוצע בחברת סולצ'יפ על כ- 7,100 ₪, בעוד שכיום הוא מגיע לממוצע של כ- 9,100 ₪.

הנה כי כן, בשנה הראשונה שלאחר תום תקופת אי הכושר המלא, פחת שכרו של התובע בכ- 2,000 ₪ בממוצע לחודש ביחס לשכר הממוצע שהיה רגיל אליו אצל י.ש. מוסכי הגליל (וזאת אם נקח בחשבון את השכר שהיה לו במקביל משני מקומות עבודה); ירידה זו ניתן לייחס לתהליך טבעי של התאקלמות במקום עבודה חדש; ואת ההפסד בגין תהלך התאקלמות זה, בשנה שלאחר תום תקופת אי הכושר, יש לזקוף לחובת התאונה, אשר גרמה להאצת פיטוריו של התובע ממקום עבודתו בחברת י.ש. מוסכי הגליל.

עוד נציין כי התובע לא עבד באופן רציף בחברת סלע הנדסה בשנת 2021, שכן הוא לא עבד שם בין החודשים יוני עד אוקטובר 2021, וגם אם לא נקבל את טענתו לפיה הפסקת עבודתו שם נבעה מהפגיעה בתאונה, עדיין סביר שהדבר קרה בשל היות העבודה בחברת סלע הנדסה, לפחות בתחילתה, בגדר עבודה זמנית (כעולה מעדות התובע), וגם כאן יש לזקוף את ההפסד בגין אי עבודה בחודשים הללו, גם אם לא היה גבוה, לתקופת התאקלמות לאחר סיום עבודת התובע בחברת י.ש. מוסכי הגליל.

1. נוכח האמור, התובע זכאי לפיצוי בגין ירידה בשכר בשנה שלאחר תום תקופת אי הכושר המלא, אותה יש לזקוף להאצת פיטורי התובע עקב התאונה, סכום המוערך, בשים לב לאמור לעיל, בסך של 24,000 ₪ (ממוצע של 2,000 ₪ לחודש בשנה שלאחר תום אי הכושר).
2. לאחר תום תקופת התאקלמות בשני מקומות העבודה בהם עובד התובע במקביל, הוא הגיע לרמת השכר בה היה עובר לתאונה.

נציין כי נכון לחודש אוקטובר 2022, עמד ממוצע השכר משני מקומות העבודה הנ"ל על 10,727 ₪, סכום כמעט דומה לזה שהיה ערב התאונה (11,000 ₪).

עוד נוסיף כי התובע מסר בעדותו כי הוא עובד בחברת סולצ'יפ בין 110 – 120 שעות חודשיות, ועוד כשש שעות חודשיות בחברת סלע, כאשר לא הוצגה ראיה לכך שהיקף עבודתו מושפע מהנכות שיש לתובע בכתף שמאל.

1. לסיכום, התובע זכאי להפסדי שכר בגין שלושה חודשים מייד לאחר התאונה, ובגין הפסד שכר בשל האצת פיטוריו עקב התאונה ותקופת התאקלמות בעבודה החדשה, כאמור לעיל.

בגין שלושה חודשים זכאי התובע לפיצוי בסך 33,000 ₪, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית להיום עומד על 36,447 ₪.

כמו כן, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד בשנה שלאחר התאונה, בגין האצת פיטוריו עקב התאונה, בסכום נוסף העומד על סך של 24,000 ₪.

1. לסכום המצטבר בגין הפסדי שכר בעבר יש להוסיף הפסדי תנאים סוציאליים בשיעור 12.5%, שהם 7,555 ₪.
2. סך הפסדי השכר בעבר עומד על 68,002 ₪.
3. הפסד שכר בעתיד
4. לטענת התובע, הנכות שנותרה אצלו היא בעלת השלכה תפקודית גבוהה, שכן היא מפריעה לו בפעולות כגון הרמת קלסרים או קרטונים, וכן גורמת לו לחוסר נוחות רב בעת ישיבה ממושכת במסגרת ביצוע עבודתו.

לטענתו, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 30%, ולפצותו בהתאם לחישוב אריתמטי מלא עד הגיעו לגיל 75, שכן לדבריו מנהלי חשבונות יכולים לעבוד עד גיל זה, והכל לפי כושר השתכרות של 12,000 ₪ (ממוצע השכר לפני התאונה, בתוספת ריבית להיום).

1. הנתבעת סבורה כי לתובע לא צפויה להיגרם פגיעה כלשהי בשכר, כפי שזו לא נגרמה עד היום, כשממילא אין מקום לערוך חישובים אריתמטיים, קל וחומר שלא מעבר לגיל 67.
2. בקביעת ראש הנזק האמור יש להביא בחשבון את הבאים:

• הנכות הרפואית;
• הנכות התפקודית (מידת ההשלכה שיש לנכות הרפואית על התפקוד בעבודה);
• שיעור הגריעה הצפוי בשכר, אשר קובע למעשה את גובה הפיצוי.

1. אשר לנכות הרפואית, היא נקבעה במקרה דנן ע"י וועדה רפואית של המל"ל בגין כאבים במפרק כתף שמאל, והגבלה בתנועת הכתף עד לגובה השכם, ושיעורה הועמד על 15%.
2. אשר להשלכה התפקודית של הנכות על עבודת התובע, נציין כי עבודתו של התובע כמנהל חשבונות אינה דורשת, לפחות לא באופן ישיר, שימוש בתנועות הכתף, וברי כי אין המדובר בעבודת כפיים.

ברם, ייתכן בהחלט כי כאבים במפרק הכתף יכולים לעלות כדי חוסר נוחות ממשי בביצוע העבודה, קל חומר לאחר מספר שעות עבודה, וייתכן שהמגבלה בתנועות הכתף יפריעו לתובע בפעולות "פיזיות" הנדרשות מדי פעם גם מסוג כזה של עבודה, כגון הרמה או הזזה של קלסרים או ארגזים, וכן הקלדה במסגרת עבודה על מחשב.

1. אשר לשיעור הגריעה הצפוי בשכר, הרי שכאן יש להעריך אם ובאיזה היקף יכולה המגבלה בכתף שמאל לגרוע משכרו של התובע.

בהיבט זה, ייתכן כי חרף ההשלכה התפקודית המסוימת שיש לנכות, כמפורט לעיל, הדבר לא ייגרע יום בשכרו של התובע, שכן הוא לא ימנע ממנו לעבוד בהיקף מלא.

מאידך, לא ניתן לשלול אפשרות שהמגבלה והכאבים בכתף, כמו גם חוסר הנוחות הממשי הכרוכים בהם, יגרמו לתובע, גם אם מדי פעם לפעם, להחסיר שעות עבודה או ימי עבודה, או לעיתים אף להיעדר ממקום עבודתו, כאשר אפשרות זו תהפוך למשמעותית יותר ככל שהתובע יתבגר בשנים.

משכך הם פני הדברים, המקרה הנדון מתאים לפיצוי גלובלי בגין אפשרות כאמור לגריעה בשכר, להבדיל מחישוב אריתמטי מלא לפי מכפלת של שיעור הנכות בשכר הממוצע.

בהקשר אחרון זה אוסיף, כי גם לו היינו מבקשים להעריך את ההפסד בהתאם לחישוב לפי מכפלת הנכות בשכר, לא היה מקום לקבל את טענת התובע לפיה יש לערוך את החישוב מתוך הנחה של עבודה עד גיל 75, שכן התובע היה שכיר, ולא הונח בפניי יסוד ראייתי של ממש לסטות מחזקת פרישה בגיל 67, וכן לא היה מקום לערוך את החישוב לפי שכר של 12,000 ₪, כאשר ממוצע השתכרות התובע ערב התאונה – 11,000 ₪ משך שנים - שיקף היטב את פוטנציאל ההשתכרות שלו.

1. בנסיבות העניין הפיצוי הגלובלי האמור (כולל הפסדי תנאים סוציאליים) מוערך בסכום של 80,000 ₪.
2. עזרת הזולת
3. התובע טען בתצהירו כי לאחר התאונה היא קיבל עזרה בהיקף מוגבר בפעולות היום יום, בעיקר מאשתו, כאשר להערכתו גם בעתיד הוא יצטרך לעזרה דומה.
4. אף שהתובע לא שילם עבור עזרה בשכר, סביר שהוא נזקק לעזרה מוגברת של הזולת, במיוחד בתקופה בה היה באי כושר מלא למשך 3 חודשים.

בהקשר זה העיד התובע כי בתקופה בה ארעה התאונה סייעה אשתו לבתם אשר ילדה סמוך לפני התאונה, כאשר בעקבות התאונה נאלצה אשתו להקדיש את כל זמנה לטובת סיוע לבעלה.

התובע זכאי אפוא לפיצוי עבור עזרה מוגברת אותה קיבל, בעיקר מאשתו, בחודשים הסמוכים לתאונה, ועצם העובדה שאשתו לא הובאה למתן עדות בגין עזרה זו אינה גורעת מזכותו לפיצוי כאמור.

בנסיבות העניין הפיצוי בגין כך מוערך בסכום של 7,000 ₪.

1. בשים לב לאופי הנכות שנותרה אצל התובע, קיימת אפשרות ממשית שהמגבלות והכאבים בכתף שמאל יצריכו את עזרת הזולת, גם אם מידי קרובי משפחה, במיוחד ככל שיחלפו השנים והשלכת הנכות והמגבלות על תפקוד התובע תלך ותגבר.

נזכור כי מדובר בנכות בשיעור של 15%, שנקבעה בגין כאבים ומגבלות בכתף; דבר אשר עלול להיות בעל השלכות של ממש על תפקוד התובע בפעולות יום יומיות, בעיקר בשנים היותר מאוחרות של חייו.

בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצוי בסך 25,000 ₪ עבור עזרת הזולת בעתיד.

1. הוצאות
2. התובע טען לפיצוי גלובלי בגין הוצאות בסך 30,000 ₪ (סעיף 31 לתצהיר).

התובע לא פירט בתצהירו אודות ההוצאות, והוא לא צירף קבלות או חשבוניות להוכחת קיומן של הוצאות כאמור.

1. בשים לב לכך שלתובע היו לבטח הוצאות, לרבות בגין נסיעות, עבור טיפולים רפואיים כעולה מהתיעוד שצורף, ומאידך לכך שמדובר בתאונת עבודה בה אמורות מרבית ההוצאות להיות מכוסות ע"י קופת החולים או המל"ל, כאשר התובע לא הציג אסמכתאות בגין ההוצאות, מצאתי לפסוק לו סך של 3,000 ₪ עבור ראש נזק זה.
2. החזר שכ"ט עו"ד עבור טיפול בהליכי מל"ל
3. התובע ביקש לחייב את הנתבעת לפצותו בגובה שכר הטרחה אותו הוא שילם לבא כוחו עבור טיפול בהליכים במוסד לביטוח לאומי, בסך 17,340 ₪.
4. סבורני שהתובע אינו זכאי לפיצוי כאמור.

ראשית, תשלום ששילם תובע לבא כוחו לצורך מיצוי זכויותיו במל"ל אינו עונה על הגדרת "נזק גוף" כקבוע בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

יצויין כי הגדרת "נזק גוף" בחוק הפיצויים שונה מהגדרת "נזק" המצויה בפקודת הנזיקין, (כשהאחרונה היא רחבה יותר ויכולה להכיל כנזק גוף הוצאה מסוג זה), כאשר בנוסף קובע חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הסדר מוגבל בנוגע לגובה שכר טרחת עו"ד אותו יש לפסוק לניזוק (סעיף 16 לחוק).

1. שנית, ובהתעלם מהטעם הראשון, אין לומר שמתקיים קשר סיבתי משפטי במקרה דנן בין הוצאה זו לבין התאונה.

נקיטה בהליך לצורך קבלת תגמולים מהמל"ל אינה מקטינה את היקף נזקיו של הניזוק כתוצאה מהעוולה, אלא מקטינה את הפיצוי לו הוא זכאי, נוכח ניכוי התגמולים.

הפסיקה אכן הכירה בחובת הניזוק למצות את זכויות בתום לב ובסבירות במסגרת הליך מכוח חוק הביטוח הלאומי, כאשר הכרה זו נקבעה בפסק דין שעסק במערכת יחסים של ניזוק אל מול מזיק-מעביד (ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש).

הרציונל מאחורי החובה בנדון הוא שמיצוי זכויות במל"ל מקטין את חבות המעביד, ומביא למצב לפיו מחד המעביד נהנה (כיוון שהתגמולים מנוכים מהפיצוי, והמל"ל אינו זכאי לשיפוי ממנו) , ומאידך הניזוק אינו חסר (שהרי בסופו של דבר הניזוק מקבל פיצוי בגין מלוא נזקיו).

רציונל זה אינו מתקיים כאשר המזיק אינו המעביד, ובמקרה שלפניי התובע לא הוכיח כי פגיעתו ארעה עקב שימוש ברכב שהיה בבעלות המעביד.

ההנחה היא אפוא שהסכומים אותם קיבל התובע במקרה דנן מהמל"ל אינם מקטינים את חבות הנתבעת, שחשופה להשבת התגמולים למל"ל.

ניכוי תגמולי מל"ל

1. בעקבות התאונה קיבל התובע תשלומים מהמל"ל, כמפורט בתעודת עובד ציבור מיום 25.12.22, אותם יש לנכות מסכום הפיצויים.

תשלומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום, עומדים על סך 104,966 ₪.

החמרת מצב אפשרית בעתיד?

1. הנתבעת ציינה שהתובע יכול בעתיד לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה להחמרת מצב, אשר במידה ותתקבל תגדיל את הסכום של תביעת שיבוב אפשרית לה תהיה חשופה.

לא מצאתי בטיעון זה כדי להשליך על תוצאות פסק הדין.

התובע מסר בעדותו כי לאחרונה הוא התייעץ אמנם עם מומחה לבחינת אפשרות הגשת תביעה להחמרת מצב, אך המומחה מסר לו כי מצבו אינו מצדיק הגשת תביעה כזאת.

התובע אמנם לא הסכים להתחייב בפני ב"כ הנתבעת שלא להגיש תביעה להחמרת מצב, אך הבהיר כי הדבר נובע מכך שאין לדעת מה יוליד יום, והאם מצבו בעתיד יחמיר באופן משמעותי, דבר המצוי בהחלט בגדר זכותו.

אי הסכמת התובע להתחייב לכך שלא יגיש בעתיד תביעה להחמרת מצב, אינה משליכה במקרה דנן על תוצאות ההליך שלפניי.

סוף דבר

1. סך נזקי התובע כמפורט לעיל עומד על 203,626 ₪.

מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 104,966 ₪.

1. אני מחייב אפוא את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 98,660 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק, והחזר אגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך.
2. הסכום ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"ג, 26 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.