10 ינואר 2023

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 1.9.2021

(להלן: הוועדה), אשר החליטה לדחות את ערר המערערת להכיר בפגימה בברך שמאל, כקשורה לתאונה העבודה על דרך ההחמרה.

1. ביום 16.12.18 הודיע פקיד תביעות נפגעי עבודה לתובעת, כמצוטט:

" ...תביעתך לדמי פגיעה, תאונה מתאריך 30/3/2017 , הננו מאשרים כי הכרנו בפגיעה מתאריך 30/3/2017 כתאונת עבודה. הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה : ברך ימין...". ר' נספח לתשובת המשיב.

לאור הליקוי בברך ימין נפסקו למערער 20% נכות + 10% בגין הפעלת תקנה 15 במלואה.

1. ביום 7.7.21 התכנסה ועדה רפואית להחמרה בעניינה של התובעת ומסקנותיה היו כמצוטט:"הוועדה עיינה במכלול המסמכים המצורפים בתיק ובמסמכים שהוגשו בעת הוועדה. תלונותיה לגבי פגיעה בגב תחתון ובברך שמאל מופיעות תקופה ממושכת לאחר הפגיעה בתאונה. אין תיעוד בסמיכות לתאונה על פגיעה בברך שמאל וגב תחתון. כמו כן ידוע על כאבים גם בגב תחתון וגם בברכים גם עובר לתאונה נידונה והממצאים הקיימים בבדיקות עזר כולל בדיקת CT ע"ש מותני מתאריך 10/6/21 וצילומי רנטגן שהוצגו בפני הוועדה מדגימים שינויים ניוונים ללא ממצא פוסט טראומתי. מצבה של המבוטחת בנוגע למכלול תלונתיה הוא מצב תחלואתי שלא קשור בקשר סיבתי לפגיעה בתאונה הנדונה לא כגרימה ולא כהחמרה".

בהמשך נקבע בהחלטת הוועדה :

"הוועדה הרפואית קבעה כי לא נמצאה החמרה במצבך".

נציין כי בכל הנוגע לברך ימין נקבעה אבחנה של קרע של מניסקוס מדאלי בברך וכן צויין כי:" קיים קשר סיבתי (קיים מצב קודם ידוע אך לאור מנגנון הפגיעה, המצב הקליני קשור בקשר של גרימה לתאונה)".

נציין כי עיון במסמכים שעמדו בפני הוועדה מעלה כי הוצגו מסמכים בנדון רק מיום 28.1.19. למעט מסמך מיום 20.2.16 הפניה לדימות ומסמך מיום 25.4.17, צילום ע"ש מתני- סקרלי.

1. ביום 1.9.21 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) בעניינה של המערערת, בנוכחות התובעת וב"כ והחליטה לדחות את הערר בתביעת המערערת להכיר בפגימה בברך שמאל כקשורה לתאונה העבודה על דרך ההחמרה.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת המערערת ביום 30.3.17 נפלה בעבודה ושתי ברכיה התקפלו פנימה. הפגיעה בשתי הרגליים הוזכרה כבר באפריל 2017, בסמוך לתאונה, וגם בפגישה עם האורתופד. כתוצאה מהפגיעה בעבודה גם ברך שמאל כאבה ללא סימנים חיצוניים , לכן לא התייחסו אליה והומלץ על טיפול שמרני של פיזיוטרפיה בתקווה שהברך תתרפא ותחזור לתפקוד מלא. לאחר הניתוח שביצעה המערערת בברך ימין ביום 14.9.17 ובמהלך השיקום והפזיותרפיה הכאבים ברגל שמאל התגברו, הצליעה החמירה, הברך התנפחה והיו למערערת מים שהקשו עליה את הכיפוף וללא יכולת ליישר את הרגל. במהלך תקופה זו המערערת ביקרה אצל אורטופדים שניסו לבדוק את פשר הכאבים שיש למערערת בגב תחתון, ירכיים ובברך שמאל.
2. בבדיקת MRI לברך שמאל, נמצא קרע מורכב, שהוביל לניתוח דחוף. לאחר הניתוח החלה המערערת בטיפולי פזיוטרפיה מתישים. המערערת מוגבלת בתנועות של כיפוף ויישור הברך. בנוסף ברך ימין הפכה נתמכת לתומכת בברך שמאל, היא כואבת יותר ומצבה מחמיר וגם היא מועמדת לטיפול נוסף של הזרקה של חומצה היאלרונית. אין ספק כי הקרע נוצר מהתאונה, ההחמרה ושחיקת הסחוס הם תוצאה של נזק והחמרה מהתאונה. לכן המערערת פנתה בתביעה להכרה בברך שמאל כאיבר נוסף שנפגע.
3. הוועדה החליטה לדחות את הערר מהטעם היחיד כי הכאבים הקשים ברגל שמאל החלו שנתיים לאחר התאונה , אולם לטענת המערערת היא נפגעה בתאונה בשתי הברכיים והכאבים לא החלו לאחר שנתיים. אין נימוק ענייני מדוע הוועדה החליטה שלא להכיר בפגימה בברך שמאל על דרך של ההחמרה.
4. מנגד לטענת המשיב, השגות המערערת מופנות כולן כנגד ההיבטיים המקצועיים בהחלטת הוועדה ודי בכך כדי לדחותן על הסף שהרי בהליך ביקורת שיפוטית בשאלת חוק עסקינן. החלטה הוועדה נומקה כדבעי. הוועדה הסבירה כי אין לקשור בין הקרע המניסקיאלי בברך שמאל וכן השינויים האוסטאואורטריטיים לבין האירוע התאונתי המוכר שכן תלונות בדבר כאבים הועלו לראשונה אך שנתיים לאחר התרחשות התאונה.
5. עוד טוען המשיב כי אין להיזקק לטענת המערערת לפיה נחבלה בשתי הברכיים שהרי עיון בתיעוד הרפואי הרלוונטי מגלה כי רק ברך ימין נחבלה וזאת הברך שפקיד התביעות הכיר בה. הליכים מתוקף תקנה 36 אינם מהווים מנגנון עוקף להגשת ערר כנגד החלטות חלוטות טרם הגשת תביעה לדיון מחדש. דיוני הוועדה במסגרת הליכים מתוקף תקנה 36 הינם בשאלת החמרת פגימה קיימת או היווצרותה של פגימה חדשה. למערערת לא נקבעה נכות במסגרת הליכים קודמים בגין ברך שמאל ולפיכך אין להיזקק לטענה לפיה ברכה השמאלית נפגעה בתאונה.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל פי ההלכה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
2. במקרה שלפניי, הוועדה האזינה לדברי המערערת ובא כוחה, שתועדו בפרוטוקול כך:

"שנה וחצי צלעתי והיו כאבים בברך שמאל כל רופא שהייתי הסברתי מה היה ואיך נפלתי וכל רופא רשם מה שנראה לו. ביום התאונה אמרו לי שאין לי שום דבר גם לא בימין מהרגישות והכאבים שהיו לי יותר מברך שמאל שלחו אותי לmri - ומאז כולם התייחסו לרגל ימין... ברך שמאל לא הראתה נזק בתחילה כמו ברך ימין הנזק התפתח והוכח במהלך הזמן מאחר והיא תמכה בברך ימין. ...."

ב"כ המערערת:" עניין הקשר הסיבתי לא ייחסו את ברך שמאל לתאונה יש גם החמרה במצב הגב מנגנון הנפילה נפלה על 2 הברכיים בברך ימין היה קרע במיניסקוס יש מכתב ביקור מד"ר שחר שרשם שמאחר וכל כובד המשקל היה על ברך שמאל בגלל הפגיעה בברך ימין וזה גרם להחמרה של ברך שמאל ויש מסמך שההחמרה בברך שמאל הוא מ-2019. אנו טוענים שאין החמרה בברך ימין ההחמרה היא רק לברך שמאל שלא הוכרה. יש מסמך מפיזיותרפיה שנפלה על 2 ברכיים הברכיים התקפלו. מנגנון הנפילה היה על 2 הברכיים ורגל ימין השפיעה על ברך שמאל ועל הגב".

1. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית והתייחסה לממצאי הבדיקות, כדלקמן:

"תנועות הברך 0/100 מלוות בכאבים אין נוזל חופשי בחלל הברך תנועות הפיקה חופשיות רגישות בסדק פרקי וחיצוני אינה מאפשרת ביצוע בדיקות מניסקאליות יציבות מידאלית לטרלית וקדמית אחורית תקינה . בבדיקת MRI ברך שמאל 12/01/21 מודגם קרע אלכסוני ברוחב הקרן האחורי של המיניסקוק המדיאלי. הוועדה עיינה בדוח ניתוח 25/02/21 המתאר קרע מורכב של המניסקוס המדיאלי עם נזק סחוסי..."

1. הוועדה דנה בממצאים וסיכמה את מסקנותיה כך:

"גם לדברי התובעת הכאבים הקשים בברך שמאל החלו שנתיים לאחר התאונה הנדונה. לאור האמור אין הוועדה יכולה לקשור את הקרע במינסקוס המידאלי של ברך שמאל עם התפתחות השינויים האוסארתרותיים בתאונה המוכרת. ולכן הועדה אינה מכירה בקשר סיבתי בין התאונה הנדונה בממצאים בברך שמאל הוועדה דחתה את הערר נכותה שפי שנקבע בעבר ..."

1. מדובר אפוא בהחלטה רפואית מנומקת ומפורטת, אשר בית הדין נעדר כלים מקצועיים להתערב בה.
2. ערים אנו לטענת המערערת לפיה מנגנון הנפילה היה על 2 הברכיים ואכן ערים אנו לכך כי במסמכים הרפואיים ממועד הסמוך לתאונה וכן מיום 16.5.17 נכתב בתלונות המערערת כי: "... מעדה בעבודה. הברכיים התקפלו" וכן גם בבקשה למתן טיפול רפואי נרשם בתיאור התאונה:" בזמן ההכנות להצגת ילדים נפלה ושתי רגליה התקפלו פנימה". עם זאת, עיון במסמכים הרפואים שהוצגו על ידי המערערת מעלה כי במסמכים רפואיים אלו נרשמו תלונות מפי המערערת רק על ברך ימין ולא על ברך שמאל, כמצוטט:" סבלה מכאב בברך ימין... והיתה נפיחות בברך ימין. מאז החמרה בכאב" ( ר' עמ' 12-13 לכתב הערעור המנומק).

לצורך ההשואה נציין כי עיון באותם מסמכים רפואיים מעלה כי בשונה מברך שמאל, המערערת ציינה כאבים באופן ספציפי בירכיה,במסגרת תלונותיה:

" כמו כן כואב ב2 הירכיים זמן ממושך". זאת בשונה מברך שמאל , עליה כלל לא התלוננה לכאב.

1. כמו כן, גם עיון במסמכים הנוספים שצרפה המערערת לאחר הדיון מיום 5.7.2022, מעלה כי לא צרפה מסמכים מזמן אמת המעידים על תלונות על כאב בברך שמאל בסמוך לתאונה. ערים אנו לכך כי צרפה חוות דעת רפואית של ד"ק קמחין שלמה, אולם מדובר בחוות דעת מיום 30.1.22 קרי לאחר כינוס הוועדה ומשכך לא מדובר במסמך שיש בו רלוונטיות נוכח מועד כינוס הוועדה. מעבר לאמור ,גם עיון בחוות דעת זו מעלה כי אין בה אזכור בדבר מסמך ספציפי שיש בו תלונות של המערערת על כאבים בברך שמאל בסמוך למועד התאונה.
2. נציין כי גם עיון בחוות של ד"ר שחר קנין, כירופרקט מומחה לבעיות בעמוד השדרה שנכתבה ביום 14.12.19 מעלה כי כתב שם:

"בת 63 סובלת מכאבי גב תחתון וסיאטקה שמאלית מזה כשנתיים לאור הירך והשוק בפיזור דרמטומי ל4-ל5 וזאת לאחר נפילה במקום עבודתה בתחילת 2017". גם במסמך זה אין אזכור למסמך ספציפי ממנו עולה על תלונת המערערת על כאב בברך שמאל בסמוך לאירוע התאונה. יצויין כי גם עיון במסמך זה מעלה כי מדובר בתלונות כשנה לאחר מכן.

1. משכך שוכנענו כי מסקנת הוועדה כפי שפורט לעיל, עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים מזמן אמת שהוצגו לה, ומשכך ניתן להבין את מסקנותיה בנדון.
2. הועדה בדקה קלינית את המערערת ובחנה את המסמכים הרפואים והגיעה למסקנה לפיה אינה מכירה בקשר סיבתי בין התאונה לממצאים בברך שמאל. מדובר אפוא בממצאים ומסקנות רפואיים המצויים בתחום סמכותה המקצועי של הוועדה. מעבר לאמור מסקנה זו עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים כפי שצויין לעיל.
3. נוכח קביעתינו זו, מתייתר הצורך לדון בטענות הנוספות שהעלה המשיב.
4. לפיכך, הערעור נדחה.
5. כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.
6. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ג, (10 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.