1. לפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

2. ביום 20.11.21, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג בנה של המבקשת, אחמד נעמה (להלן – הנהג), פרטית, "פורד", מ.ר. 062-00-360, למשך 30 יום, בגין עבירה לכאורה של נהיגה בשכרות, מיום 19.11.21, לאחר שבדגימת אויר נשוף נמצא אצלו ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, של 825 מיקרוגרם, העולה על ריכוז של 240 מיקרוגרם שנקבע לגביו בחוק.

המבקשת היא בעלת הרכב.

3. לשיטת המבקשת, בנה נטל את הרכב ללא ידיעתה. המבקשת ציינה שהיא אם חד הורית, הרכב משמשה לעבודתה עם קשישים, להבאת תרופות, ולצרכיה היומיומיים, וצורף מכתב מטעם המחלקה לשירותים חברתיים בדיר אל אסעד, לעניין מצבה הסוציו אקונומי של המשפחה. עוד טענה המבקשת שבכפר בו הוא מתגוררת אין תחבורה ציבורית.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה בציינו שלנהג מיוחסת עבירה חמורה של נהיגה בשכרות, ותוצאת בדיקת הינשוף, 825 מ"ג, גבוהה. הנהג נוהג משנת 2007, ולחובתו 7 הרשעות קודמות, האחרונה בעבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, סטיה מנתיב נסיעה, התנהגות הגורמת נזק וגרימת תאונה, והוטלו עליו 9 חודשי מאסר מותנה, בחודש אפריל 2019. המאשימה ציינה שאין בפניה את גליון ההרשעות. נטען שהמבקשת לא הראתה שעשתה דבר למניעת העבירה, ומדבריה עולה שישנה בעת בנה נטל את הרכב.

ראיות לכאורה

4. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות של הנהג.

אפנה בעניין זה לדוח בו צוין שתוצאת בדיקת ינשוף הייתה 825 מ"ג ובדברי מקבל הדוח צוין: "בשעות הערב שתיתי קצת בירה כנראה השביע (ככל הנראה היה צריך להיות רשום "השפיע" – א.ט.ג.) עלי ולא הרגשתי ואני מצטער על זה".

בתגובת הנהג בדוח עיכוב צוין: "שתיתי 4 בירות".

מדוח הפעולה של השוטר ברוך טרקיי עולה שבעת שהגיע למקום הארוע, הבחין בנהג, כשלידו בקבוק בירה, לא יציב, מתנדנד, ונודף ממנו ריח חריף של אלכוהול. ברכבו נמצאו עוד 3 בקבוקים סגורים מסוג בירה היינקן ובבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות.

השוטר פליקס ציין אף הוא במזכר שערך שהגיע למקום הארוע והבחין בנהג מתנדנד ונדף ממנו ריח של אלכוהול חזק.

מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עולה שבשיחה ראשונית מסר הנהג ששתה 4 בקבוקי בירה ב"תיק תק", נדף מפיו ריח אלכוהול, והתנהגותו עליזה, רדומה, ובדיבור "מושך מילים".

מתחקור חשוד עלה ששתה 4 בקבוקי בירה קרלסברג, של 350 מ"ל כל אחד, בבית.

כן אפנה לדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף ולפלטי הבדיקה, מהם עולה שבבדיקת ינשוף נמדדה תוצאה של 825 מ"ג.

5. על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

6. לא הוכח לפני שהמבקשת עומדת באחד מהתנאים שמצדיקים את ביטול הודעת איסור השימוש או קיצורה.

המבקשת טענה שבנה, הנהג, נטל את הרכב, ללא ידיעתה, אולם טענתה זו נטענה בעלמא, ללא שהמבקשת הניחה כל ראיה לכך. כך גם המבקשת לא ציינה שהיא מזהירה את בנה טרם נהיגתו ברכב לבל יבצע עבירה כלשהי ברכב, ולא הוכח לפני שהמבקשת עשתה כל שביכולתה למניעת עבירה ברכב. כך גם לא התרשמתי מקיומן של נסיבות אחרות שמצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש. מדובר בעבירה חמורה, לכאורה, של נהיגה בשכרות, כך שנסיבות ביצועה חמורות.

7. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, בבדיקת ינשוף נמדדה תוצאה של 825 מ"ג, כשהכמות הקבועה לגבי הנהג בחוק היא 240 מיקרוגרם, קרי, פי 3 ויותר מהכמות שמותרת לגביו בחוק. הנהג מסר ששתה 4 בירות טרם נהיגתו, והשוטרים ציינו שנדף מהנהג ריח חריף של אלכוהול והנהג התנדנד. נסיבות ביצוע העבירה, איפוא, חמורות.

8. לאחר שהאזנתי לצדדים, ועיינתי בחומר המונח לפני, נוכח חומרתה של עבירה של נהיגה בשכרות, וכמות האלכוהול שנמדדה, שהיא למעלה מפי 3 מהכמות שמותרת לנהג בחוק, אני בדעה שלא התקיימו נסיבות מיוחדות שמצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצורה.

9. שקלתי את הטענות שהועלו ע"י המבקשת שנוגעות לצורך הכלכלי והאישי שלה ברכב. אין חולק שהחלטת הקצין בדבר איסור שימוש ברכב גורמת למבקשת פגיעה מסוימת באורח חייה, אלא שפגיעה זו מידתית, בהתחשב בחומרת העבירה שבוצעה, לכאורה, ולכמות האלכוהול שנמדדה (ראה לעניין זה בש(חי') 3180-07 אבו רייא אשר נ' מדינת ישראל (6.11.07). הפגיעה האפשרית במבקשת, הובאה בחשבון על ידי המחוקק, ובאה במטרה למנוע עבירות מסוג זה. לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט נ' סולברג בעניין אמברם:

"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "

10. נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשכרות, שהיא עבירה חמורה, שבוצעה בנסיבות חמורות, בכל אלה יש כדי להעיד על המסוכנות שניבטת מהמשך נהיגתו של הנהג, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ב, 28 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.