לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופט י' גולדברג) שניתנה ביום 18.11.2021 במסגרת ת"א 18632-01-17 ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לדחות את שמיעת עדותו של המומחה מטעמם למועד אחר בשל שהייתו של המומחה בחו"ל.

הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא:

מדובר בתביעה כספית שהגישו המשיבים נגד המבקשים בגין דמי שימוש ראויים בגין פלישה למקרקעין שבבעלותם.

ביום 15.11.21 עתרו המבקשים להזמין לעדות לישיבה שנקבעה ליום 25.11.21 את המומחה מטעמם – מהנדס ושמאי המקרקעין – מר דוניו דוד. בימ"ש קמא הורה על זימון העד כמבוקש. יצוין כי מדובר בישיבה שנקבעה כבר בחודש אפריל 21'. למחרת היום הוגשה מטעמם של המבקשים בקשה לדחיית מועד שמיעת עדותו של המומחה מטעמם, זאת משהסתבר להם כי המומחה שוהה בחו"ל וישוב ארצה רק בשעות הלילה ערב הדיון בתיק. המבקשים טענו כי הודיעו למומחה על מועד הדיון ועל שעת הדיון לפני זמן רב, אולם העד נסע לחו"ל והבטיח שישוב ארצה. ברם, הודיעם כי יגיע רק בלילה שבו מתקיים הדיון. לאור חשיבות עדותו של המומחה ביקשו המבקשים לדחות את מועד הדיון.

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר בתביעה שהוגשה לפני כ-5 שנים ועד כה נקבעו 6 מועדים לדיוני הוכחות, כאשר התקיים דיון הוכחות אחד בלבד לפני כשנתיים. נטען כי דיון ההוכחות שנקבע ליום 25.11.21 נקבע לפני 7 חודשים והיה על המבקשים לזמן את העד מבעוד מועד וכי אין נימוק סביר לדחיית מועד העדות. עוד טענו המשיבים כי אין כל חוות דעת בתיק ולכן עדותו של המומחה אינה נחוצה, זאת משום שבהחלטת בימ"ש קמא מיום 9.6.18 נקבע כי חוות הדעת תצורף לתיק בכפוף לנשיאת המבקשים בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪ עד ליום 10.07.18. המשיבים טענו כי המבקשים לא שילמו את הוצאות המשיבים לעיל ולא טרחו לערער על ההחלטה ולכן חוות הדעת של המומחה צורפה לתיק שלא כדין ואין לאפשר את זימונו לעדות. כן טענו המשיבים להימשכות ההליכים בשל מחדלם של המבקשים במשך שנים רבות.

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 18.11.21 כי מועד ישיבת ההוכחות נקבע ביום 5.4.21 ובאותה החלטה נקבע גם כי באחריות הצדדים לזמן את עדיהם. כן צוין כי בהחלטה על קביעת התיק לשמיעת הוכחות נקבע כי במועד זה יישמעו כל העדים הנותרים ובתום ישיבת ההוכחות יהיו הצדדים ערוכים לסכם טענותיהם בעל פה. צוין כי קביעת מועד נוסף לשמיעת עדותו של עד נוסף תעמיס עיכוב וסרבול נוסף על בירור תביעה זו, המצויה בשלהי שנתה החמישית. נקבע כי המבקשים לא הביאו טעם חזק דיו להצדיק הגשת הבקשה במועד מאוחר כל כך, כאשר לא ניתן יהיה לשבץ ביומן בית המשפט ישיבת הוכחות אחרת תחת זו הנדחית. כן צוין כי הבקשה לזימון העד הוגשה רק ביום 16.11.21 ובאותו יום ניתנה החלטה מתאימה. נקבע כי אין למבקשים (בהחלטה נכתב "לתובעים", ככל הנראה בטעות) אלא להלין על עצמם בכל הקשור לעיתוי הגשת בקשת הזימון ומטעמים אלה הבקשה לדחיית מועד עדותו של העד למועד אחר נדחית.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי המשמעות של החלטת בימ"ש קמא הינה גזירת הקץ על חוות דעתו של העד המומחה מטעמם על לא עוול בכפם. נטען כי ישיבת הדיון בתיק זה לשמיעת עדי ההגנה נקבעה תחילה לשמיעת עדי ההגנה ליום 19.07.20 אך נדחתה בשל נגיף הקורונה ליום 15.7.21. מועד ישיבה זו נדחה בשל בקשת ב"כ המשיבים מטעמיו הוא ונקבע ליום 25.11.21. נטען כי המשיבים עצמם אחראים לשלוש דחיות שאירעו במהלך שלב ההוכחות ובימ"ש קמא נעתר לכל בקשות הדחיה של המשיבים בכל עת שהעדים מטעמם שהו בחו"ל. נטען כי חוות דעתו של המומחה הוגשה לתיק ביום 14.06.18 וכי המבקשים פנו אל המומחה מטעמם והודיעו לו על זימונו לדיון במועד שנקבע בזמנו ליום 19.07.20. הם שבו והודיעו למומחה על הדיון החדש שנקבע ליום 15.07.21, אך מועד זה נדחה למועד מאוחר יותר לבקשת ב"כ המשיבים. הם חזרו והודיעו למומחה גם על הדיון שנדחה ליום 25.11.21, אך לדאבונם הרב הסתבר להם משיחתם עם המומחה כי הוא שוהה בחו"ל וכי ישוב ארצה רק בליל הישיבה שנקבעה לדיון בתיק. לכן פנו לבימ"ש קמא וביקשו לדחות את שמיעת עדותו למועד אחר.

לטענת המבקשים, המשיבים שכחו כי הם עצמם אחראים לשלוש דחיות של ישיבות ההוכחות וכך גם נגיף הקורונה שפקד את המדינה והיה חלק בלתי מבוטל בהימשכות ההליכים בתיק. כן נטען כי טענת ב"כ המשיבים בתגובתו לבקשה בבימ"ש קמא, לפיה לא שולמו לו לכאורה ההוצאות שנפסקו לזכות המשיבים, סותרת את מכתב ב"כ המבקשים אליו מיום 3.7.18 לפיו ההוצאות שנפסקו שולמו. עוד נטען כי למבקשים לא היה מושג על נסיעתו לחו"ל של המומחה מטעמם, כמו גם על שובו בליל הדיון שנקבע. דברים אלה נודעו להם באקראי בעת ששוחחו עמו על מנת לוודא את הגעתו לעדות. נטען כי עדותו של העד חשובה להגנת המבקשים ומשמעות ההחלטה של בימ"ש קמא הינה גזירת הקץ על חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים על לא עוול בכפם ומתן פרס רב ערך למשיבים. נטען כי חוות הדעת חשובה לחקר האמת בתיק ולמתן הכרעה צודקת ונכונה ואין זה צודק למנוע מהמבקשים את יומם בבית המשפט ולחסום בפניהם בהחלטה שרירותית ומפלה את עדותו של המומחה מטעמם. נטען כי ההחלטה גורמת למבקשים עיוות דין קשה והפלייה. נטען כי בתיק זה טרם החלה כלל שמיעת עדויות ההגנה ובהתנהלות המבקשים לא נפל כל פגם.

המשיבים טוענים כי בימ"ש קמא קבע בהחלטה מנומקת כי מדובר בבקשה שהוגשה באיחור ניכר, שעה שדיון ההוכחות נקבע ביום 5.4.21 ובהחלטה מיום 23.1.20 נקבע כי במועד זה יישמעו כל העדים הנותרים וכי הצדדים יהיו ערוכים לסכם טענותיהם בעל פה. נטען כי המבקשים ביקשו לדחות את מועד שמיעת עדותו של המומחה תשעה ימים בלבד לפני מועד הדיון שנקבע. כן נטען כי מדובר בהחלטה שלא תינתן עליה רשות ערעור מכיוון שהיא עוסקת בעניין קביעה ושינוי של מועד דיון. נטען כי בעקבות הגשת הבקשה לא ניתן היה לסיים את דיון ההוכחות שנערך ביום 25.11.21 והזמן שהשקיע ב"כ המשיבים בהכנה לדיון וסיכומים בעל פה ירד לטמיון.

ב"כ המשיבים מציין כי לאחר בדיקה שבוצעה נמצא כי בשנת 2018 שולמו הוצאות המשיבים בסך 2,500 ש"ח. עם זאת, נטען כי ההחלטה נשוא הבקשה איננה מתייחסת כלל לנושא תשלום ההוצאות ובימ"ש קמא התייחס בהחלטתו אך ורק למחדלי המבקשים בכל הקשור בדחיית מועד הדיון. נטען כי בימ"ש קמא אפשר את שמיעת עדותו של העד מטעם המבקשים, אלא שאותו עד נדרש להתייצב למועד הדיון הקבוע. נטען כי סירובו של העד להתייצב לדיון שנקבע, ללא כל סיבה מוצדקת, איננה מקימה עילה לדחיית מועד הדיון כפי שנקבע בהחלטה נשוא הבקשה דנן ואיננה מצדיקה קבלת רשות ערעור על החלטה זו. נטען כי מדובר בתביעה שהוגשה לפני כ-5 שנים ועד כה נקבעו 6 מועדים לדיוני הוכחות, כאשר התקיים דיון הוכחות אחד בלבד לפני כשנתיים. נטען כי שני דיונים בלבד נדחו לבקשת המשיבים. המשיבים מציינים שני דיונים שנדחו לבקשת המבקשים וטוענים כי לעומת התנהלות המבקשים, הרי שהמשיבים הקפידו להגיש בקשות ארכה זמן סביר לפני מועד הדיון. נטען כי במקרה זה מדובר בדיון שנקבע 7 חודשים קודם לכן והבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, דבר שגרם לפגיעה ולעינוי דין למשיבים.

לטענת המשיבים, בשמירת המועדים שנקבעו קיים אינטרס ציבורי מובהק של בירור מהיר ויעיל של התיקים התלויים בביהמ"ש. נטען כי בדחיית דיונים, במיוחד דיונים שנקבעו לשמיעת ראיות, יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת ביהמ"ש, במיוחד כאשר בקשת הדחייה מוגשת בסמוך למועד הקבוע לדיון. נטען כי לא נפל בהחלטת בימ"ש קמא פגם המצדיק התערבות. יחד עם זאת, ככל שביהמ"ש סבור כי נפל פגם בהחלטה, משאירים המשיבים לשיקול דעת ביהמ"ש את נושא קביעת מועד הוכחות נוסף, זאת כנגד תשלום הוצאות בשל הדחייה והטרחה שנגרמה.

המבקשים טוענים בתגובה לטענות המשיבים, בין היתר, כי אין מדובר כאן בשינוי מועד דיון אלא בהחלטה אשר חרצה למעשה לשבט ולאובדן את גורלה של חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים, זאת על לא עוול בכפם. נטען כי הוצאת חוות הדעת מהתיק תגרום לעיוות דין חמור וקיפוח זכותם של המבקשים.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את החלטת בימ"ש קמא ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, זאת בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"). כמו כן, אני סבור כי יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של בימ"ש קמא.

יצוין כי ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הניתנות על ידי הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך בפניה. רק במקרים חריגים יתערב בית משפט שלערעור. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית [ראו: רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (8.6.2006); רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן (11.07.2018); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (18.09.2019)]. כמו כן, כלל ידוע הוא כי החלטות דיוניות הן החלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית וכי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהן, למעט במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה נוגדת את הדין, גורמת לעיוות דין לאחד מהצדדים או שיש בה משום חריגה קיצונית ממתחם הסבירות [רע"א 1628/21 עם הפנים ליפו נדל"ן בע"מ נ' אשטרום הנדסה ובניה בע"מ (13.04.2021)].

עם זאת, במקרה זה סבורני כי מדובר במקרה חריג בו ההחלטה עלולה לגרום למבקשים לעיוות דין ולכן יש מקום להתערב בה.

אמנם, כפי שקבע בימ"ש קמא, מועד ישיבת ההוכחות נקבע ביום 5.4.21 ובאותה החלטה נקבע גם כי באחריות הצדדים לזמן את עדיהם. כמו כן, כפי שקבע בימ"ש קמא, אין ספק כי קביעת מועד נוסף לשמיעת עדותו של העד תעמיס ותעכב את בירור התביעה, המצויה בשלהי שנתה החמישית.

עם זאת, אינני סבור כי המבקשים לא הביאו טעם חזק דיו להצדיק הגשת הבקשה במועד מאוחר. כפי שהסבירו המבקשים בבקשתם, מועד הדיון נדחה פעמיים. בפעם השנייה, לבקשת המשיבים בהסכמת המבקשים. בהחלט ייתכן כי הדחיות במועד הדיון גרמו לבלבול בכל הנוגע לזימון העד המומחה מטעמם של המבקשים. כמו כן, המבקשים טוענים כי הודיעו לעד על מועד הדיון מבעוד מועד אך רק ימים ספורים לפני מועד הדיון נודע להם שהעד שוהה בחו"ל ולא יוכל להגיע למועד הדיון. נראה כי יש בנימוקים אלה ובשהייתו של העד המומחה בחו"ל במועד שנקבע לדיון כדי להצדיק קבלת הבקשה בנסיבות העניין. אמנם המבקשים יכלו לוודא מוקדם יותר הגעתו של העד המומחה מטעמם לדיון, כאשר מדובר במועד שנקבע חודשים רבים לפני כן, אך עם זאת נראה כי בנסיבות העניין ייגרם למבקשים עיוות דין אם תימנע מהם עדותו של העד המומחה.

כמו כן, נראה כי בתגובת המשיבים לבקשת המבקשים בבימ"ש קמא הוטעה ביהמ"ש כאשר נטען כי המבקשים כלל לא שילמו למשיבים את ההוצאות הדרושות לשם קבלת חוות דעתו של העד לתיק בימ"ש קמא. אמנם מדובר ככל הנראה בהטעיה לא מכוונת ואף בימ"ש קמא לא התייחס לטיעון זה בהחלטתו שבנדון, אך בכל זאת מדובר בנסיבות בהן הוצגו לבימ"ש קמא טענות שאינן מדויקות, שכן נראה כי גם ב"כ המשיבים מאשר כי ההוצאות שולמו ולכן חוות הדעת הוגשה לתיק בימ"ש קמא כדין.

כמו כן, אין לקבל טענת ב"כ המשיבים כי מדובר בהחלטה שלא תינתן עליה רשות ערעור מכיוון שהיא עוסקת בעניין קביעה ושינוי של מועד דיון. אין מדובר כאן בקביעה ושינוי של מועד דיון אלא בעניין עקרוני של עדותו של עד מומחה מטעם המבקשים, אשר מניעת אפשרות להעידו עלולה לגרום למבקשים לעיוות דין בנסיבות העניין.

בנסיבות העניין, ולאור המפורט לעיל, אני מורה מתן רשות הערעור וכן על קבלת הערעור על החלטת בימ"ש קמא שבנדון. בימ"ש קמא יקבע מועד נוסף לשמיעת עדותו של המומחה מטעם המבקשים.

בנסיבות העניין, מאחר שהבקשה התקבלה ועם זאת נפל פגם מסוים גם בהתנהגות המבקשים (אשר יכלו לוודא הגעתו של העד במועד מוקדם יותר, אך אינני סבור כי יש בכך כדי להצדיק שלילת עדותו של העד לחלוטין כמפורט לעיל), יישא כל צד בהוצאותיו בהליך זה שבפני. מעבר לדרוש אציין גם כי בקשות רבות וזמן רב היו יכולים להיחסך לו היו נוקטים המשיבים בהתנהגות חברית ומסכימים לדחייה, כפי שהמבקשים הסכימו לבקשה שהוגשה מטעם המשיבים לדחיית מועד הדיון הקודם שנקבע. על כן, גם מטעם זה, אינני פוסק הוצאות בקשה זו. אין באמור כדי למנוע מבית משפט קמא להביא את ההשתלשלות של הארועים שפורטה ואת העיכוב בסיום ההליך לידי ביטוי בפסיקת הוצאת בסיומו של הדיון בבית משפט קמא, וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההכרעה בסכסוך.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ב, 06 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.