19 אוקטובר 2022

לפני: כב' הרשמת אימאן נסראלדין

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה בתיק, בסכום ריאלי כתנאי להמשך הדיון בהליך, זאת להבטחת הוצאותיה בתביעה שהוגשה כנגדה (להלן: "הבקשה").
   

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1. ביום 24.11.21 הגיש התובע, טרם קבלת ייצוג משפטי בהליך, תביעה כנגד הנתבעת לחיובה בתשלום פיצויי פיטורים, רכיבי פיצוי למיניהם וזכויות סוציאליות נוספות המגיעות לו לטענתו, בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה (מחודש ספטמבר 2015 ועד לחודש מאי 2021), בסכום כולל של 198,200 ₪. הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה.
2. ביום 18.5.22 התקיים דיון בתיק (בפני כב' השופט גולדברג), אליו התובע לא התייצב. מדברי ב"כ הנתבעת בדיון עלה, כי ניסיונות להמציא את כתב ההגנה לידי התובע לא צלחו לאחר שהאחרון לא אסף דברי דואר רשום ואף ניסיונות להשיגו טלפונית במשך שבועות לא נשאו פרי, כאשר לאחרונה התקבלה שיחה מאותו מספר טלפון מאשה שהזדהתה כחמותו של התובע ולדבריה התובע ומשפחתו שוהים בהודו ותאריך חזרתם לא ידוע. בהתאם, ביקשה הנתבעת במעמד הדיון להורות על סילוק התביעה. בהחלטה שניתנה בתום הדיון הונחה התובע להגיב לבקשה.
3. לאחר קבלת ייצוג משפטי בהליך הגיש התובע ביום 31.5.22 תגובתו לתיק בה צוין, כי הוא אכן שוהה עם משפחתו בהודו. עוד צוין, כי התובע שכר שירותי עו"ד (משרד גור גורצקי ושות') וסבר, כי עניינו מטופל כאשר בפועל אף לא עודכן ייפוי כח בתיק ומשרד עורכי הדין הקודם התרשל בטיפול בתביעתו. הנתבעת השיבה לתגובת התובע וביקשה לדחות את טענותיו שלא נתמכו בתצהיר. התובע השיב לאמור ביום 13.6.22.
4. הטעמים העומדים בבסיס הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה, הם כדלקמן:
5. ביום 13.6.22 הגיש התובע מסמך לתיק ובו צוין לראשונה, כי התובע עזב את מדינת ישראל לצמיתות.
6. התובע לא עדכן איש בדבר עזיבת הארץ ולא עדכן כתובת או דרכי התקשרות עמו.
7. התובע לא התייצב לדיון הראשון שהתקיים בעניינו, אליו הוא זומן כדין.
8. טענות התובע בעניין "עקיצה" מצד עו"ד אינן נתמכות בתצהיר הגם שבמקום מושבו הנוכחי של התובע, תאילנד, פעילה קונסוליה ישראלית, בה התובע יכול היה לחתום על תצהיר. התובע לא הגיש תלונה לוועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בעניין ה"עקיצה" הנטענת.
9. מדובר בתיק העמוס בטענות עובדתיות המצריכות הוכחה ואין טעם בניהולו כל עוד התובע אינו שוהה בארץ ישראל ואף לדבריו לא ניתן לנהל את התיק כהלכה.
10. התובע מתגורר בתאילנד – מדינה שאינה חתומה על אמנת האג, מכאן שהנתבעת עומדת בפני סיכון מובנה שנלקח בחשבון על ידי המחוקק ומצדיק חיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך.
11. התובע מתנגד לבקשה מנימוקים אלה:
12. התובע הוא תושב ואזרח מדינת ישראל ועל אף העובדה שהוא "עזב את ישראל כדרך קבע" אין משמעות הדבר כפי שטוענת הנתבעת, כי התובע עזב את מדינת ישראל "לצמיתות". לתובע משפחה וחברים רבים בארץ ישראל.
13. חיוב תובע בהפקדת ערובה בהתאם להוראת תקנה 157 לתקנות סדרי הדין האזרחי, תשע"ט-2018 שמורה למקרים החריגים בלבד.
14. סיכויי התביעה להתקבל גבוהים, בשים לב לכך שעסקינן בנתבעת שפעלה בניגוד לדין ופגעה בזכויותיו הקוגנטיות של התובע והתביעה נתמכת בראיות מתאימות.
15. הבקשה נועדה להקשות על התובע במימוש זכותו לגשת לערכאות, לאחר שבאת כוחו הקודמת מעלה בתפקידה.
16. אין רלוונטיות לטענות, כי תאילנד אינה חברה באמנת האג שכן לתובע ייצוג משפטי ישראלי ולו כתובת קבועה, ברורה וידועה; ברשות התובע ובת זוגו (בעלי ילדים משותפים) נכסים בישראל בדמות רכב מסוג טויוטה קורולה שנת ייצור 2018, מספר רישוי 11694001 (להלן: "הרכב"), בשווי העולה על כל סכום הוצאות שייפסק (מוערך בשווי מעל 80,000 ₪- לפי מחירון יצחק לוי). במצב דברים זה – הוצאות הנתבעת, ככל שתהיינה, הן מובטחות ואין הצדקה לקבלת הבקשה.
17. התובע יחתום על תצהיר בעניין לאחר שיגיע לאזור בנגקוק – מיקום השגרירות הישראלית בתאילנד, ביום 13.7.22 לערך.
18. התובע צירף לתגובתו תעודת זהות וספח תעודת הזהות של בת זוגו, אישור חתום בידי בת זוגו ורישיון הרכב שאוזכר בתגובתו.
19. בתשובתה לתגובת התובע הוסיפה הנתבעת וציינה, כי מטענות התובע עצמו עולה, שהוא עזב את ארץ ישראל כדרך קבע, דהיינו לצמיתות; הפניית התובע לתקנות סדר הדין האזרחי אינה רלוונטית כלל, שעה שקיים דין ספציפי לבתי הדין לעבודה; הפרשנות שמביא התובע לתקנות סדר הדין האזרחי אינה רלוונטית והיא אף לקוחה ממהדורה ישנה שקדמה לתחילת תקנות סדר הדין האזרחי, התעש"ט-2018 שנכנסו לתוקפן ביום 1.1.21. הפסיקה התרכזה בארבעה שיקולים שיש להביא בחשבון בעת בחינת בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה: תושבות חוץ, אי ציון מען עדכני בכתב התביעה, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע ובענייננו מתקיימים למצער שני השיקולים הראשונים. אשר לסיכויי התביעה צוין, כי התביעה עמוסה בטענות שגויות, שקריות ומטעות. מטיעוני התובע עצמו עולה, כי אין בידיו נכסים בישראל, לא כל שכן נכסים נזילים; התובע אף לא מצביע על קיום חשבון בנק בישראל, הרכב משועבד בהתאם לרישיון הרכב שהתובע עצמו הציג, הרכב מוחזק מן הסתם בידי צד שלישי, שהתובע אף לא מפרט את זהותו, והנתבעת לעולם לא תוכל להיפרע מאותו צד ג' המחזיק ברכב, מה גם שהתובע לא משמיע התחייבות להימנע ממכירת הרכב. התובע לא הראה יכולת או כוונה לנהל את התיק כהלכה ואף טרם הוגש תצהיר מטעמו לאימות שלל הטענות העובדתיות שעלו. רכיבי התביעה אשר אינם שנויים במחלוקת שולמו זה מכבר. פסיקת בית המשפט העליון המאוזכרת בתגובת התובע אינה רלוונטית לענייננו. היקף הטרחה וההוצאות שגרם התובע עד כה לנתבעת אינו סביר בעליל. הנתבעת הוסיפה והפנתה לברירת המחדל הקבועה בתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") לפיה ברירת המחדל במקרה כגון דא היא חיוב התובע בהפקדת ערובה ונטל ההוכחה מוטל על התובע הטוען אחרת – נטל שלא הורם. עוד ציינה הנתבעת, כי תלויה ועומדת בפני השופט הדן בתיק בקשה לסילוק התביעה על הסף וכן בקשה לחיוב התובע בהוצאות בגין היעדר התייצבותו לדיון המוקדם שהתקיים בתיק. לדידי הנתבעת, מדובר במקרה מובהק בו התובע נדרש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בתביעה שהוגשה כנגדה.
20. ביום 10.7.22 הגיש התובע תצהיר לתיק שנחתם בשגרירות ישראל בבנגקוק, זאת לאימות הטענות העובדתיות שעלו על ידו.
21. בהחלטת בית הדין מיום 10.7.22 נקבע, שאין מקום לחיוב התובע בהוצאות בגין היעדרותו מהדיון שהתקיים בתיק אשר נגרמה, ככל הנראה, עקב מעשים שלא היו באחריותו. דיון נוסף בתיק נקבע ליום 11.12.22.
22. בהודעת עדכון מיום 21.8.22 ציין התובע, כי הוא ומשפחתו שבו לארץ ישראל ביום 25.7.22 "לאור מאורע משפחתי משמח ובכוונתם להישאר בישראל לפחות בתקופה הקרובה (למשך 6 חודשים) ולפיכך אין עוד עניין בבקשה להפקדת ערבון". עוד נטען, כי אין לשלול מהתובע, אזרח ישראלי, את זכותו לצאת עם משפחתו מחוץ לגבולות המדינה ולמצות את חופש התנועה – זכות בסיסית העומדת בהתחייבות התובע, כי במידה ויידרש להופיע בפני בית הדין בהתראה מספקת מראש – הוא יעשה כן.
23. בתשובתה להודעת העדכון מטעם התובע ציינה הנתבעת, כי אין בהודעה כדי ללמד על שינוי כלשהו בנסיבות, שכן שוב טענותיו העובדתיות של התובע אינן נתמכות בתצהיר והתובע ממשיך "להתל" בנתבעת ובבית הדין והתנהלותו "שערורייתית".
24. ביום 3.10.22 עדכן התובע, כי בתשובה לתלונתו לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בעניין עוה"ד לאה מלך הוחלט להעמידה לדין משמעתי.

הכרעה

1. סוגית הפקדת הערובה מוסדרת בתקנה 116א לתקנות, הקובעת כדלקמן:

"116א. ערובה לתשלום הוצאות

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

1. תכליתה של תקנה 116א לתקנות היא מניעת מצב בו מעסיקים יאלצו להתמודד עם תביעות סרק בלתי מבוססות, תוך השקעת מאמצים וכספים בניהול הליך לא מוצדק (ראו: בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, מיום 17.9.18).
2. בענייננו, לא הוכח בפני בית הדין כי מגורי התובע בשלב זה בתאילנד שללו מעמדו כאזרח מדינת ישראל. במצב דברים זה, התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 116א(א) המצוטטת לעיל, אשר בהתאם לפסיקה בעת יישומה של חלופה זו בית הדין בוחן את הבקשה בהתאם למבחנים הכלליים שהיו נהוגים בבית הדין לעבודה עובר לתיקון תקנה 116א, קרי בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שאומצה על ידי בתי הדין לעבודה, טרם תיקון התקנות, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (ראו: ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה, מיום 11.2.21).

במקרים כגון אלה נפסק, כי אין לחייב תובעים בהפקדת ערובה אלא "במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה כנגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו" (ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, מיום 6.7.03(.

1. כבר יודגש, כי בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך ומשטרם נשמעו עדויות הצדדים, כל הקביעות בהחלטה זו הן לכאוריות בלבד.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול החומר בתיק, לא מצאתי בשלב מקדמי זה של ההליך, כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה, לא כל שכן בהליך סרק מובהק המצדיק חיוב התובע בהפקדת ערובה, מה גם שעלה בידי התובע להוכיח, כי ברשותו רכב במדינת ישראל, ממנו ניתן יהא להיפרע ככל שהוא יחויב בהוצאות.
3. עיון בכתב התביעה ובמסמך הנלווה לו מלמד, כי חלק מרכיבי התביעה אינם מכומתים כדין (גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בימי חג שלא פורטו מועדיהם) וכן נתבעים, בין היתר, סעדים שהם בשיקול דעת בית הדין (פיצוי בגין תלושי שכר "פיקטיביים" בסך 20,000 ₪ ופיצוי בגין "העסקה שלא כדין לפי חוק עבודה ומנוחה" בסך 30,000 ₪) ותחשיבי התובע נסמכים על התעריף השעתי האחרון ששולם לו (45 ₪); ודוק, טענות התובע לרבות טענותיו בדבר קבלת תלושי שכר פיקטיביים, שלא שיקפו נאמנה על פי הנטען את השכר ששולם לו בפועל במהלך תקופת העבודה – קביעה העשויה להשפיע על תחשיבי הזכויות הנתבעות – מצריכות בירור עובדתי ומשפטי במסגרת ההליך גופו ובשלב מקדמי זה לא מצאתי, כי ניתן לראות בתביעה כהליך סרק.

סוף דבר

1. הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה – נדחית.
2. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסוף ההליך.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"ג, (19 אוקטובר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.