התובעת היא בעלים של רכב (להלן: רכב 1) שניזוק במהלך תאונת דרכים שארעה עם רכב אחר ששייך לנתבעת 1 והיה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: רכב 2).

להלן תמצית עדותו של נהג רכב 1 לגבי אופן קרות התאונה: משאית עמדה לפני רכב 1 מצד שמאל (להלן: המשאית); רכב 2 חנה מימין למשאית; רכב 1 נכנס ברווח שבין המשאית לבין רכב 2; רכב 2 ביצע נסיעה לאחור ופגע ברכב 1.

לעומת זאת, להלן תמצית עדותו של נהג רכב 2 לגבי אופן קרות התאונה: הרמפה שבחלקה האחורי של המשאית הייתה פתוחה ולכן הרווח שבין המשאית לבין רכב 1 הפך לצר; רכב 2 נכנס בכל זאת לתוך הרווח במטרה לעבור דרכו; רכב 2 מעולם לא ביצע נסיעה לאחור והיה כל הזמן במצב עמידה; רכב 1 פגע עם חלקו הקדמי בחלק האחורי של רכב 2.

הנני מעדיף את עדותו של נהג רכב 2 על פני עדותו של נהג רכב 1 וזאת לאור העובדה שעדותו של נהג רכב 2 נתמכת בעדותו של עד ראייה אובייקטיבי שהיה במקום. אותו עד העיד כדלקמן: הרמפה של המשאית אכן הייתה פתוחה; רכב 2 לא ביצע נסיעה לאחור; רכב 1 הוא זה שפגע ברכב 2 בעת שהאחרון היה במצב עמידה. למעשה, העדות של אותו עד אובייקטיבי, שנמצאה אמינה בעיני, לא רק שהיא תומכת בעדותו של נהג רכב 2 אלא גם מפריכה את עדותו של נהג רכב 1.

לפיכך, הנני קובע כי האחריות המלאה לגרם התאונה רובצת לפתחו של נהג רכב 1, קרי נהג רכב התובעת.

לכן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 את הוצאות העדים מטעם הנתבעת 2 בסך של 1,100 ₪. הסכום האמור ישולם תוך 30 ימים ולאחר מכן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ב, 19 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.