בהסכמת הצדדים אני פוסק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את העדים (ובכלל זה ראיתי את הדגמת התאונה על ידיהם באמצעות מכוניות דגם ובאמצעות השרטוט ב/1), צפיתי בתמונות ובסרטון השחזור שהוצגו, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את טענות באי כוח הצדדים, ועיינתי בחומר משפטי רלוונטי. בעקבות כל זאת, ולאחר ששקלתי בדבר, אני קובע כדלקמן:

הנתבע 1 הוא האחראי העיקרי לתאונה. דבריו במסגרת החקירה הראשית, שלפיהם "הסתכלתי ישר, לא הסתכלתי לכביש. הסתכלתי לכיוון מחסני השוק ולא לכיוון הכביש ממנו הגיע רכב התובעת" (עמ' 5 לפרוטוקול), מזקקים את אשמתו. אין חולק כי בפנותו שמאלה בדרך ראשית, כאשר הוא חוצה את שני הנתיבים הנגדיים של הדרך הראשית, זכות הקדימה אינה נתונה לו, אלא לכלי הרכב שבאים מהנתיבים הנגדיים. גם בהנחה שנכונה גרסתו העובדתית (שאומנם הועלתה רק לקראת סוף עדותו אך הוזכרה כבר מלכתחילה בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח), ולפיה הוא נכנס לצומת לפני הנהגת מטעם התובע לאחר שרכב אחר במסלול הנגדי עצר וסימן לו לעבור; עדיין היה מחובתו לבצע את חציית הנתיבים הנגדיים בזהירות רבה, תוך הסתכלות מתמדת אליהם ימינה כדי לוודא שרכב אחר לא מגיע מהם במהירות מבלי להבחין בו. את זאת, כאמור, הוא לא עשה.

מנגד, אשם תורם מוטל גם על הנהגת מטעם התובע. מעדותה עולה שבעת נסיעתה בדרך הראשית היא הייתה מרוכזת רק בנסיעה ישר, מבלי להיזהר ולקחת בחשבון את האפשרות שרכב מהנתיב הנגדי ינסה לפנות שמאלה ולחצות את נתיבה, ומבלי להבחין ברכבו של הנתבע 1 עד לרגע הפגיעה. זאת כאשר מדבריה עולה ששדה הראייה שלה היה פנוי לחלוטין. לחלופין, ייתכן ששדה הראייה שלה דווקא לא היה פנוי, אלא נחסם על ידי אותו רכב בנתיב שמשמאלה, אשר לפי עדות הנתבע 1 עצר וסימן לו לעבור. אולם גם אז, בראותה רכב לידה בדרך הראשית עוצר, היה עליה לנקוט זהירות מיוחדת, שמא הוא עוצר כדי לאפשר לרכב אחר לחצות.

בשקלול מכלול נסיבות העניין, אני מעמיד את אשמה התורם של הנהגת על 25%.

באשר לגובה הנזק, לאור האשם התורם אינני רואה מקום לפסוק לתובע את הפיצוי שנתבע בגין עוגמת הנפש, אי הנוחות וההוצאות - אשר אף לא הוכחו בראיות. לגבי יתר רכיבי הנזק שעליהם הצביע דוח השמאי, הרי שבנסיבות המקרה הספציפי, לאור התמונות והעדויות, לא מצאתי סיבה לפקפק בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים שפורטו בדוח - אשר מתאימים היטב לאופי התאונה - וזאת על אף שחלפו כחודשיים בין התאונה לבין בדיקת השמאי.

לאור האמור אני מקבל את התביעה בחלקה. הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל:

1. 12,002 ש"ח בגין הנזק (75% מהנזק שנתבע ללא רכיב עוגמת הנפש, אי הנוחות וההוצאות).
2. 2,106 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד (הסכום כולל מע"מ).
3. 377 ש"ח בגין אגרת בית המשפט ששולמה.
4. 300 ש"ח בגין שכר העדה מטעם התובע כפי שפסקתי בדיון.

בהתאם לתקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, התביעה פטורה מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ג, 29 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.

חתימה