לפני תביעות כספיות הדדיות, שהדיון בהן אוחד בהסכמת הצדדים, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לצדדים מחמת תאונה בה היה מעורבים רכביהם.

התביעות וטענות הצדדים

לפי התביעה בתיק 23710-01-22, בעת שרכב התובעת (להלן: "הסקודה") החל בחציית צומת, לאחר שהתחלף האור ברמזור מאדום לירוק, נכנס לצומת רכב הנתבע (להלן: "האיסוזו"), במהירות ובחוסר זהירות, בניגוד להוראת הרמזור בכיוון נסיעתו, ומבלי לתת זכות קדימה לסקודה, ופגע בה. כתוצאה מכך נגרמו לסקודה נזקים כבדים כמפורט בדו"ח השמאי, שצורף כנספח ג' לתביעה. התביעה הועמדה על סך 67,708 ₪.

לפי התביעה בתיק 58427-11-21, בעת שהאיסוזו נסע בנתיבו, הסקודה חצתה צומת בחסות אור אדום, חסמה את נתיב נסיעת האיסוזו וגרמה להתנגשות בין כלי הרכב. לאיסוזו נגרם נזק, כמפורט בחוו"ד שמאי, נספח ב' לתביעה, והתביעה הועמדה על סך 36,773 ₪.

אין חולק כי הוגש כתב אישום כנגד נהג האיסוזו, בתיק תעבורה 10286-11-21. בעת שמיעת הראיות בתיקים דנא, טרם החלה שמיעת הראיות בתיק התעבורה.

העדויות

העידו לפני ארבעה עדים: נהגת הסקודה (להלן: "הנהגת") ובעלה (שהגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה) וכן נהג האיסוזו (להלן: "הנהג") ובנו (שהיה עמו ברכב במועד התאונה).

לנהגים גרסאות שונות ביחס לאופן התרחשות התאונה, הגם ששניהם מסכימים כי התאונה ארעה בצומת הכלניות, הצטלבות הכבישים 581 ו- 574 ביום 30.9.21.

הנהגת העידה, בדומה להודעתה סמוך למועד התאונה, כי הגיעה לצומת הנ"ל תוך כוונה לפנות שמאלה לכביש 574, אולם עצרה בשל רמזור אדום. לאחר שהוחלף האור ברמזור לירוק, החלה בחציית הצומת והגיעה כדי שליש מהדרך, כאשר "פתאום ראיתי מישהו דוהר לכיוון שלי ולא היה לי מה לעשות, היה מדובר בעניים של שבריר שנייה והוא נכנס בי". על פי העדות, בשל עוצמת המכה נפתחה כרית האוויר. הנהגת הוסיפה כי אנשים במקום ראו שנכנסה לצומת בחסות רמזור ירוק ו"אני גם בוודאות יודעת שעברתי בירוק". כן הוסיפה שנהג האיסוזו ביקש לא להזמין משטרה והציע לתקן את הסקודה על חשבונו.

אין חולק כי הסקודה נפגעה בדופן שמאלית, בדלת הנהג, ובכנף שמאל. מוקד הנזק מתיישב עם עדותה של הנהגת.

בחקירתה הנגדית נשאלה הנהגת שאלות לא מעטות אודות גובה הנזק לרכב וההוצאות הנוספות (גרר, אחסנה וכד'). היא לא ידעה לומר דבר בהקשר זה, לרבות בהקשר למכירת שרידי הרכב והתקבול, וציינה כי הסקודה היא "רכב של העבודה של בעלי" וכי הוא זה שטיפל בנושא. הנהגת ציינה כי נפגעה בתאונה פיזית, היתה נסערת ופונתה באמבולנס לקבלת טיפול רפואי. יחד עם זאת אישרה כי פנו אליה מיד לאחר קרות התאונה אנשים שאמרו כי ראו שנכנסה אל הצומת באור ירוק, טענו כי יעידו ומסרו לה מספרי טלפון. הנהגת אישרה כי היו שיחות עם עדים אלה סמוך לתאונה והם מסרו גרסה במשטרה, אולם לא שוחחה עימם לפני הדיון בהליך דנא. עדים אלה לא הופיעו לעדות בפני.

הנהגת התבקשה להתייחס למקום עמידתה לפני הרמזור והשיבה כי עמדה בנתיב ימני מבין שניים לפנייה שמאלה. היא זכרה כי אחריה היו כלי רכב, והניחה כי לשמאלה היו מכוניות אם כי לא זכרה זאת באופן וודאי (עמ' 6 שו' 2-8 לפרוט').

בהמשך, טענה כי לא ראתה את האיסוזו לפני כניסתה לצומת, אך לא ידעה לציין מה היה מצב הרכב שהיה לשמאלה: "אני יכולה להגיד איפה אני הייתי ואני יודעת להגיד בוודאות שהיה מישהו מאחוריי. אני נכנסתי לצומת והיא היתה פנויה וכשנכנסתי קלטתי מישהו טס במהירות לא הגיונית" (עמ' 6 שו' 14-19 לפרוט'). כאמור, הנהגת לא ידעה להתייחס לרכב בנתיב משמאל. ברם, בהודעתה במשטרה נשאלה על מצב התנועה בצומת וציינה שם שהיה רכב משמאלה "שגם התחיל לנסוע איתי לתוך הצומת". הנהגת אישרה כי זו הייתה הודעתה.

בהינתן העדות במשטרה, אך טבעי היה לשאול את הנהגת כיצד האיסוזו שהגיעה לצומת מכביש 574 מצפון לדרום, לא התנגשה באותו רכב שנסע משמאל לסקודה, שכן נתיבו קרוב יותר לבאים מכיוון האיסוזו. על כך השיבה: "אני לא יודעת להגיד, כנראה שהוא קלט את הרכב שהגיע במהירות ועצר. הוא גם בא להעיד זה היה ירוק" (עמ' 7 שו' 1-2 לפרוט').

עוד אישרה הנהגת כי נקודת ההתנגשות בין כל הרכב היתה על הנתיב שלה מכיוון נסיעתה והנתיב הראשון מכיוון הגעת האיסוזו. היא מיקמה את נקודת המפגש על תשריט שהציג ב"כ הנהג וציינה כי בתמונה שהציג לה רכבה אינו מצוי בנקודה זו משום ש: "פשוט הרכב שלי עף מעוצמת המכה".

בעלה של הנהגת העיד על שהתרחש במקום התאונה לאחר הגעתו לשם: "כמה דק' לאחר התאונה". לשיטתו, הנהג הפוגע ביקש לא לערב את המשטרה ואת הביטוח והציע לתקן את הסקודה, אולם סירב להצעתו. כמו כן טען כי הנהג סירב למסור מסמכים עד להגעת שוטרת למקום, והבין ממנו שאין לו ביטוח. עוד הוסיף כי הייתה כמות של אנשים ש"עטפה" את הנהגת והם הפעילו עליה ועליו לחץ לא להזמין משטרה ולא לערב ביטוח. הנהגת, לעומת זאת, לא ציינה זאת בעדותה.

בחקירה הנגדית, אישר העד כי אינו מעורב בנושא הנזק והעלויות משום שמדובר ברכב מליסינג. כן ציין, כי אינו מחויב לשלם השתתפות עצמית, גם מקום בו הוא האשם בתאונה.

הנהג העיד שנסע עם בנו (אז כבן 17) מכיוון שער מנשה לבאקה אל גרבייה, וכאשר הגיע לצומת "נסעתי בירוק ופתאום קפצה מישהי וחסמה לי את הדרך, בלמתי וברחתי לצד שמאל ופגעתי בה". הנהג אישר כי נהג במהירות של 70-80 קמ"ש. לשאלת בית המשפט ענה: אני כל הזמן נסעתי מלפני 50 מ', ראיתי שירוק אז המשכתי לנסוע, כמעט נכנסתי לצומת והיא קפצה לי מפה, ברחתי ממנה וזה היה פתאומי" (עמ' 11 שו' 18-19 לפרוט').

עיון בתמונות הנזק לאיסוזו, שצורפו לחוו"ד השמאי בתביעת הנהג, מעלה כי מוקד הנזק הוא במרכז החזית (עיקום של לוחית הזיהוי, התרוממות מכסה המנוע וכו'). מוקד נזק זה אינו מתיישב עם טענת הנהג להסטת רכבו שמאלה לפני המגע בין כלי הרכב.

הנהג הוסיף כי נסע רכב במרחק 20-20 מ' לפניו, שחלף את הצומת, והנהג עבר אחריו. אשר לכיוון נסיעת הסקודה: "לא ראיתי אם באו מהצד שלה עוד מכוניות. אם היו עוד מכוניות, אני חושב שהיו נכנסים גם בה".

הנהג אישר כי האדם הקירח שהגיע למקום התאונה, והזדהה כבעלה של הנהגת, ביקש פרטים ומסמכים, והודה כי סירב למסור לו אותם. לטענתו, אותו אדם עצמו סירב למסור את מסמכיו ואינו קשור לתאונה: "מאיפה אני יודע מי הוא ומה הוא קשור לתאונה".

בחקירה הנגדית העיד הנהג שראה את הסקודה לפני כניסתו לצומת, כאשר היא בנסיעה: "ממרחק של 10 מ' ראיתי אותה נוסעת" (עמ' 12 שו' 17-22 לפרוט'). בהתאם לעדותו זו נשאל:

"ש. מה עשית אחרי שהבחנת בה?

והשיב:

"ת. היא רחוקה אבל בנסיעה כמעט הגענו ביחד, אצלי היה ירוק".

עולה כאן סתירה פנימית בעדותו, כאשר מחד טוען כי הבחין בסקודה ממרחק 10 מ', אולם לאחר מכן טוען שהסקודה הייתה רחוקה. וכן, אם היתה רחוקה, כיצד הגיעו לצומת יחד? הנהג נשאל שוב בעניין זה וענה שראה את הסקודה כשהיה רחוק מהצומת, לאחר מכן ראה את הסקודה כשהתקרב לצומת "אבל שהיא לא נכנסת" אולם "אבל כשנכנסתי, היא נכנסה". הוא שינה עדותו גם לגבי מצב הסקודה: "אני לא אמרתי אם היא עמדה או לא".

הנהג נשאל מדוע התנגש בסקודה אם לשיטתו סטה שמאלה, ובמיוחד כאשר בתמונה שהציג בא-כוחו רואים את רכבו במנח ישר. הוא המחיש כי סטה שמאלה ופגע בכנף ובדלת של הסקודה. המחשה זו איננה מתיישבת עם זווית רכבו בתמונה.

הנהג הכחיש בכל תוקף שהציע לתקן את הסקודה. יחד עם זאת הודה כי נסע ללא פוליסת ביטוח תקפה. הוא הוסיף והכחיש נוכחות של נהגים אחרים בזמן התאונה: "לא ראיתי שום רכב, לא לידה ולא אחריה".

לשיטתו תיקן את רכבו לאחר שנבחן ע"י שמאי, אולם אין לו קבלה: "הוא עשה את זה גלובאלי...אף אח לא ביקש ממני, לא ביקשו קבלות ולא כלום".

בנו של הנהג תיאר בעדותו את התרחשות התאונה וחזר בדיוק על דברי הנהג. לשיטתו, הסקודה יצאה לצומת בין הרכב שהיה לפניהם ועבר את הצומת, לבינם. הנהג סטה שמאלה אך לא הספיק לברוח עד הסוף ופגע בסקודה. כן איר את דברי הנהג כי רק שניהם היו ברכב וכי נסעו בנתיב הימני מבין שניים. כאשר נשאל אם נסעו ברציפות או עצרו, ענה: "היה רמזור ירוק, ראיתי את זה מ-100 מ', גם 30-50 מ' לפני הצומת היה ירוק, נכנסנו בצומת ופתאום היא חסמה לנו את הדרך אבא בלם את הרכב וסטה שמאלה".

הבן נשאל על מצב כלי הרכב בצומת והשיב שלא ראה כלי רכב בצד ימין, למעט הסקודה, אולם לא ראה אותה ממרחק 100 מ' מהצומת, אלא רק כאשר פגעה באיסוזו. לאחר מכן ציין שלא הסתכל לצד ימין, אלא על הכביש ישר. תיקון זה עומד בסתירה לטענתו הקודמת לפיה ראה שאין רכבים בצד ימין.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, לרבות בתמונות הנזק של שני כלי הרכב, ולאחר ששקלתי את עדויות העדים ואת דברי באי כוח הצדדים המלומדים בסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי לשני הנהגים אשם בתאונה, אם כי לנהג יש לייחס אשם במידה גבוהה יותר.

אפתח בנושא צבע הרמזורים בכווני הנסיעה של הנהגים, טרם כניסתם לצומת. הנהגת העידה כי עצרה עצירה מלאה לפני כניסתה לצומת בשל רמזור אדום. היא אישרה את עדותה במשטרה שם אמרה כי לשמאלה היה רכב נוסף שהתחיל נסיעה לתוך הצומת יחד איתה. העדים למצב הרמזור בכיוון נסיעתה לא הופיעו ליתן עדות, הגם שלפחות לגבי אחד מהם קיימים פרטי שם ומס' טלפון. עם זאת, עדות הנהגת במשטרה תומכת בטענה כי האור היה קודם אדום ואז ירוק, שכן היא העידה במשטרה שהנהג לשמאלה החל בנסיעתו יחד עמה. משמע, לפי גרסת הנהגת, טרם הכניסה לצומת הופיע ברמזור אור אדום, שגרם לעצירת הנהגים לפני הצומת, ותומך בכך שהכניסה לצומת הייתה רק לאחר שהצבע ברמזור הוחלף ואז הנהגים, כולל הנהג שנסע אחרי הנהגת, החלו בנסיעתם ממצב עצירה. אציין כי הנהג טען תחילה שראה את הסקודה בנסיעה, אולם לאחר מכן שינה את גרסתו וטען שלא אמר באיזה מצב ראה אותה.

הנהג ובנו העידו כי נסעו נסיעה רציפה לתוך הצומת, ללא עצירה, כאשר לאורך הדרך הצבע ברמזור היה ירוק. אמת היא כי מטעם הנהג, יש שני עדים על מצב הרמזור, ואילו מטעם הנהגת רק עדות אחת, אך יש לזכור כי בנו של הנהג הוא עד מעונין, שאינו אובייקטיבי באופן מלא וסביר שיעיד לטובת אביו. כמו כן, סביר להניח כי מי שנכנס לצומת לאחר עצירה, נכנס אליה בחסות אור ירוק ומי שנכנס אליה בנסיעה רציפה מסתמך על אור ירוק שראה לפני כניסתו, אך עשוי להתחלף תוך כדי נסיעתו (בין הנקודה האחרונה בה נראה הרמזור – 30-50 מ' לפי עדות הבן, לבין נקודת התחלת הצומת).

נוכח המצב הראייתי-נסיבתי הנ"ל, ובהיעדר עדים אובייקטיביים או ראיות אובייקטיביות אחרות (למשל סרטוני מצלמות), אין בידי לקבוע מי משני הנהגים נכנס אל הצומת בחסות אור ירוק ומי נכנס אליה בניגוד למופע אדום.

אין בכך כדי לחמוק מאחריות.

לפי עדות הנהגת עצמה, כפי שהעידה במשטרה ואישרה בפני, רכב נוסף היה בכיוון נסיעתה בנתיב משמאלה. נתיב זה הוא הקרוב יותר לנתיב בו נסעה האיסוזו. למרות עדות הנהגת, כי אותו רכב החל נסיעה יחד עמה לעבר הצומת, כאשר השתנה האור ברמזור, והגם שניתן היה להניח כי הוא הראשון שייפגע מהאיסוזו, אין חולק כי אותו רכב, ככל והיה כזה, לא נפגע בתאונה. הנהגת הסבירה כי ייתכן שהרכב לשמאלה הבחין באיסוזו ועצר. משמעות הדבר היא כי לפי גרסתה היא, ניתן היה למנוע את התאונה בתנאי שרואים את האיסוזו. הנהגת העידה, כי ראתה את האיסוזו כשכבר היתה קרובה אליה עד כדי כך שלא היה לה מה לעשות, כלומר היא לא ראתה אותה בעת שנכנסה אל הצומת. לפי עדותה על רכב שהיה לשמאלה, ההסבר לכך שלא ראתה את האיסוזו הוא ברור – אותו רכב הסתיר לה ככל הנראה את שדה הראייה. מכל מקום, סביר בעיני לקבוע, בנסיבות העניין, שהנהגת נכנסה אל הצומת בהסתמך על זכותה לפי אור ירוק ברמזור, אולם היא לא ראתה אם הצומת פנוי, או אם קיימת סכנה להיכנס אליו. העובדה כי הרכב הנוסף הספיק לעצור ולא להיפגע מהאיסוזו, מעידה כי נהגו הבחין באיסוזו לפני כניסתה לצומת, או בתחילת כניסתה לצומת, אחרת היה הוא היה הנפגע, וספק אם הסקודה היתה נפגעת.

כידוע, הכלל הוא שזכות הקדימה איננה חזות הכל. גם אם לנהג זכות קדימה, הוא אינו פטור מלבחון את תנאי הדרך, בפרט בצומת, וחלה עליו החובה להיכנס לצומת פנוי גם אם הרמזור בנתיבו ירוק. מקובל לומר ש"זכות קדימה מקבלים ולא לוקחים".

מן העבר השני, עדויותיהם של הנהג ושל בנו סבלו מסתירות פנימיות. הם העידו שלא היו כלי רכב נוספים מצד ימין, אך אישרו שלא הסתכלו לשם (והדבר עומד בניגוד לעולה מכתב האישום ורשימת עדי התביעה בו), הנהג העיד כי ראה את הסקודה ממרחק כשהיא נוסעת ואח"כ תיקן גרסתו, שניהם העידו כי האיסוזו סטתה שמאלה על מנת לברוח מן המכה, אך הפגיעה היא ממש במרכז החזית, מה שלא מתיישב עם גרסת הסטייה שמאלה.

בנסיבות אלה, בהן: עלו סתירות בתוך עדויותיהם, עדות הבן היא באופן טבעי עדות לא אובייקטיבית, ונוכח כי שניהם הודו בנסיעה רציפה אל תוך הצומת, בניגוד לחובת נהג לבלום את רכבו לפני צומת ולהיכנס אליה במהירות נמוכה משמעותית ממהירות הנסיעה הקודמת, אני מוצאת כסבירה את המסקנה, כי האיסוזו נכנסה לצומת בחוסר זהירות, במהירות גבוהה, ומבלי לוודא שהצומת פנוי.

תימוכין לכך יש בעדות הנהג שטען כי רכב שנסע לפניו במרחק 20-30 מ' עבר את הצומת, ונראה כי הנהג הסתמך על כך שגם הוא יצליח לחלוף אותה, ולכן סביר שלא הפחית ממהירותו. ראוי לציין גם את הימנעות הנהג מהבאת חומרי החקירה מההליך הפלילי המתנהל נגדו, ואני רואה ממש בטענת ב"כ התובעת כי הימנעות זו אינה בכדי.

מכאן כי שלשני הנהגים אחריות לקרות התאונה, אולם מאחר והסקודה נכנסה לצומת ממצב עצירה, בנסיעה איטית, ואילו האיסוזו נכנסה לצומת בנסיעה רציפה ללא האטה קודם לצומת, הרי אחריותו של הנהג גוברת על אחריותה של הנהגת.

אני מוצאת כי נכון לחלק את האחריות באופן בו הנהגת נושאת באחריות של 40% להתרחשות התאונה ואילו הנהג בשיעור 60%.

אני מוצאת כי בהיעדר סימוכין להוצאות בדבר תשלום בגין גרירות ותשלום בגין אחסנה ובהיעדר עדות ישירה על הוצאות אלה – ש לנכות מסכום התביעה בתיק 23710-01-22 סך של 1,492 ₪. לצד זאת, אני דוחה את הטענות כאילו הנזק לא הוכח בחוות דעת השמאים. מדובר בחוות דעת שהוגשו, ע"י שני הצדדים, כדין ולא נתבקשו חקירות נגדיות של השמאים. הטענה כי לא ניתן להוכיח נזק באמצעות חוות דעת של שמאי היא חרב פיפיות, שכן הנהג עצמו התבסס להוכחת נזקיו על חוות דעת שמאי ולא הביא כל מסמך נוסף לתמוך את התשלום בפועל בגין תיקון האיסוזו.

מכאן כי בתביעה בתיק 23710-01-22 ישלם הנתבע לתובעת סך של 39,728 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה העד התשלום בפועל. כן יישא בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,600 ₪. .

בתביעה בתיק 58427-11-21 תשלם הנתבעת לתובע סך של 13,507 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן תשלם הוצאות משפט בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ג, 30 נובמבר 2022, בהעדר.