לפניי תביעה לחיוב מבטחת בתשלום תגמולי ביטוח בגין הפסדים שנגרמו למבוטחת על רקע תאונת דרכים נטענת.

א. תמצית העובדות ועיקר טענות הצדדים

1. תאונת הדרכים הנטענת ארעה ביום 19.12.2018 בין כלי רכב הנדסי, מסוג מלגזה, מ"ר 97-356 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ומבוטח בידי הנתבעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "המלגזה") לבין כלי רכב אחר, מ"ר 94-573-79 (להלן: "הרכב הנפגע").

2. לטענת התובעת, עת המלגזה הוסעה לאחור בחצר מחסן השייך לתובעת על ידי עובד שלה, מר יורי מיטין, היא פגעה ברכב הנפגע וגרמה לו לנזקים (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת, לשם הקטנת נזקיה, פעלה התובעת לתיקון הנזקים שנגרמו לרכב הנפגע ונשאה על חשבונה בעלויות התיקון בסך 76,378 ₪.

לטענת התובעת, לאחר שערכה בירור עם עובדיה שנכחו במקום פנתה התובעת לנתבעת ודיווחה לה על התאונה.

בעקבות פנייה זו של התובעת לנתבעת, ביום 18.12.2019 הודיעה לה הנתבעת, באמצעות מכתב מנומק כי היא דוחה את דרישת התובעת לשיפוי. מכתב דחייה זה של הנתבעת מבוסס על מספר נימוקים: האחד, התאונה לא ארעה בנסיבות המדווחות, בין היתר, התאונה ארעה במלגזה אחרת ולא במלגזה המבוטחת על ידי הנתבעת ובעת התאונה נהג במלגזה נהג אחר מהנהג הנטען שלא היה לו רישיון נהיגה המתאים לנהוג במלגזה. השני, התובעת כמבוטחת שילמה לצד ג' פיצוי ללא קבלת הסכמת הנתבעת ועל פי תנאי הפוליסה אין בכך כדי לחייב את הנתבעת. השלישי, הכחשה של גובה הנזק שנגרם לרכב הנפגע.

לטענת התובעת, על פי פוליסת אחריות בגין נזקי צד ג', על הנתבעת לשלם לה שיפוי בגין הפיצוי שהיא שילמה זה מכבר בגין נזקי הרכב הנפגע. לטענת התובעת, המלגזה שדווחה כי פגעה ברכב הנפגע היא המלגזה שמבוטחת על ידי הנתבעת. עוד טוענת התובעת כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי נהג במלגזה אדם אחר שכן מי שנהג בה הוא מר יורי מיטין בעל רישיון נהיגה מתאים. אשר להכחשה של היקף הנזק ברכב הנפגע בטענה כי מדובר בנזק מופרז טוענת התובעת כי רכב הנפגע הוא רכב יוקרה ומפואר מסוג ב.מ.וו שיובא לארץ ביבוא אישי אשר חלקיו הינם יקרים מאוד.

עוד טוענת התובעת כי העבירה לידי הנתבעת את כל המסמכים והמידע הנדרשים לעניין ושיתפה עמה פעולה באופן מלא.

לטענתה דחיית הכיסוי הביטוחי נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד לחובתה על פי הפוליסה.

בנוסף טוענת התובעת כי לאור התנהלות הנתבעת אשר מתנערת מחובתה על פי הפוליסה הרי שיש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיפים 12 ו-13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") ויש לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח ובפיצוי על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

בנוסף מבקשת התובעת לחייב הנתבעת בסכום נוסף של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתנהלות הנתבעת ובשל העיכוב בתשלום תגמולי הביטוח.

3. מנגד, טוענת הנתבעת כי אין היא חייבת בתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לסעיפים 22 – 25 לחוק חוזה הביטוח, שכן לאור בדיקות וחקירות יסודיות ומקיפות שנערכו על ידה עלה כי בדיווח לנתבעת נמסרו פרטים שאינם נכונים או כוזבים וזאת על מנת להכשיל את בירור החבות בכוונת מרמה.

לטענת הנתבעת, התובעת עשתה דין לעצמה ושילמה לצד ג' פיצוי בגין הנזק הנטען והמוכחש וזאת ללא קבלת הסכמת הנתבעת. עוד בהקשר זה טוענת הנתבעת כי צילום ההמחאה שצירפה התובעת לכתב תביעתה אינו מהווה אסמכתא לתיקון נזקי רכב הנפגע אלא רק אסמכתא לעצם הוצאת המחאה לתשלום.

לכן, לטענת הנתבעת היא פטורה מחבותה כלפי התובעת ויש לדחות את התביעה.

כמו כן, מכחישה הנתבעת את הפסדיה הנטענים של התובעת ואת ראש הנזק עגמת נפש.

4. בכתב תשובה שהגישה התובעת לכתב הגנתה של הנתבעת מוסיפה לטעון התובעת כי לאחר שהתרחשות התאונה החל הבעלים של התובעת מר יוסי ביבס (להלן: "מר ביבס") לגבות עדויות מעובדיו שנכחו במקום האירוע ובבירור עובדתי של המקרה על מנת לבדוק את פרטי האירוע לאשורו לרבות את זהות הנהג במלגזה. לטענת התובעת, בעקבות חששותיהם של עובדי התובעת אשר נכחו במקום התאונה מלאבד את מקום עבודתם, נמסרו למר ביבס גרסאות שונות שהביאו להבנה לקויה של המצב כפי שארע בפועל. לאחר שנערך על ידי מר ביבס בירור עובדתי מעמיק מול עובדיו פנתה התובעת לנתבעת ודיווחה לה על מקרה הביטוח כפי שארע בפועל כמדווח בכתב התביעה. לטענת התובעת, לא הייתה כל כוונה למסור מידע כוזב ובטח שאין לייחס לתובעת כוונת מרמה.

לטענת התובעת, יש לדחות מכל וכל את טענתה של הנתבעת בדבר זהות הנהג המעורב בתאונה שכן מר יורי מיטין שעובד כמחסנאי של התובעת הוא שנהג במלגזה במועד התאונה והוא בעל רישיון נהיגה מתאים לנהיגה במלגזה.

לעניין הטענה של הנתבעת בדבר עשיית דין עצמי ותשלום פיצוי בגין נזקי הרכב הנפגע, טוענת התובעת כי משהופעל עליה מכבש לחצים אדיר על ידי נהג הרכב הנפגע ומשלא שולמו לה תגמולי ביטוח להם היא זכאית על פי הפוליסה, נאלצה התובעת בלית ברירה לשאת בעלויות התיקון של הרכב הנפגע. עוד בהקשר זה טוענת התובעת כי התשלום לצד ג', הבעלים של הרכב הנפגע, איאס חליליה, בוצע כנגד הצגת חשבונית תיקון על ידי המוסך.

5. הצדדים הגישו את ראיותיהם.

התובעת הציגה במסגרת תיק מוצגים מטעמה (במ/1), בין היתר, את חוות דעת של שמאי רכב שבדק את הרכב הנפגע, תמונות נזק לרכב הנפגע, חשבונית תיקון נזקי רכב הנפגע, צילום המחאה שהועברה בגין נזקי רכב הנפגע, תמונות מקום התאונה ותמונות מלגזה זהה. הנתבעת הגישה את דוח החקירה של חוקר פרטי מטעם הנתבעת שבית המשפט אישר את חסיונו עד לתום פרשת התביעה על פי החלטה מיום 03.05.2022, ודוח זה הוצג לתובעת לאחר סיום פרשת התביעה.

6. במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19.07.2022 העידו ונחקרו בסדר כרונולוגי: מר יורי מיטין, מי שנטען על ידי התובעת שנהג במלגזה במועד התאונה, מר ביבס, הבעלים של התובעת, וחוקר הפרטי מטעם הנתבעת, מר רון זהר.

לאחר שמיעת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

7. עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות עדויות העדים שהעידו בפניי וסיכומי טענות הצדדים.

ב. דיון והכרעה

ב.1. המסגרת הנורמטיבית

8. ככלל, נטל השכנוע להראות כי אכן נגרם אירוע התאונה על פי הנסיבות הנטענות ושהאירוע גרם לנזקים והפסדים בהיקף הנטען, מוטל על התובע.

9. נטל השכנוע להראות שהמקרה שאירע נכנס בגדרי תנאי השיפוי שבחוזה הביטוח מוטל על המבוטח ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות, המשחרר את המבטחת מתשלום, מוטל על המבטחת.

ראו: ע"א 371/64 כהן נ. חברה לביטוח "קלדוניאן", פ"ד יט (1) 77,81 (1965); ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני לימיטד נ' טננבוים את ווב חב' לבנין ועבודות צבוריות בע"מ, פ"ד לב(1) 342, 349-347 (1977); ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2)90, 92 (1979)).

10. הנתבעת מסתמכת על הוראות סעיפים 22 – 25 לחוק חוזה הביטוח.

11. אתחיל בהוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו." (ההדגשה אינה במקור – נ.ס.)

סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כולל, על פי לשונו, חמישה מקרים הנגועים בכוונת מרמה, בעטיים פטורה מבטחת מחבות ביטוחית: הפרה של חובת הדיווח על קרות מקרה ביטוח לפי סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח; הפרה של חובת מסירת מידע ומסמכים למבטחת במסגרת בירור חבותה, לפי סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח; הכשלה במתכוון של בירור החבות, לפי סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח; ומסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטחת.

ראו: י' אליאס דיני ביטוח (מהדורה שלישית 2016), בע' 1051.

12. סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח העוסק במתן דיווח על מקרה ביטוח קובע:

"קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו."

הוראה זו קובעת את חובת הדיווח אודות מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע למבוטח.

על פי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח אם הופרה הוראת סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח בכוונת מרמה שהרי פטורה המבטחת מחובתה למתן כיסוי ביטוחי.

13. סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע:

"על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם."

הוראה זו קובעת את חובת השיתוף פעולה של המבוטח ביחס לדרישות המבטחת לקבלת מידע לשם בירור חבותה.

על פי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח אם הופרה הוראת סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח בכוונת מרמה שהרי פטורה המבטחת מחובתה למתן כיסוי ביטוחי.

14. סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח העוסק בהכשלת בירור חבות קובע:

"עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר."

גם כאן, על פי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח אם הופרה הוראת סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח בכוונת מרמה שהרי פטורה המבטחת מחובתה למתן כיסוי ביטוחי.

15. סיפא של הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובעת שגם מסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטחת כאשר הדבר נעשה בכוונת מרמה פוטר את המבטחת מחבותה.

16. הדיבור "בכוונת מרמה" שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כולל שלושה יסודות: מסירה של עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

ראו: רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (19.05.1998).

17. בפסיקתו של בית משפט העליון נמנו שתי גישות פרשניות הנוגעות להוכחת שלושת היסודות של "כוונת מרמה".

לפי גישה אחת, די בהוכחת שני היסודות הראשונים כדי לבסס את כוונת המרמה. גישה זו נתמכת בשיקולים מוסריים כלליים ("מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה"), כמו גם שיקולים תועלתניים-חלוקתיים (מיגור התופעה הרווחת יחסית של מרמת ביטוח, שתוצאותיה מגולגלות בסופו של דבר על ציבור המבוטחים).

לפי גישה שנייה – המקלה עם המבוטח – כוונת המרמה היא יסוד נפשי שיש להוכיח בנפרד משני היסודות הראשונים. בהתאם לכך, בטרם נשללת זכותו של מבוטח לתגמולים, יש לברר מה המניע העומד מאחורי הודעותיו הכוזבות, שכן ייתכנו מקרים בהם שיקול אחר, שאינו הונאת חברת ביטוח, עמד ביסוד ההודעות הכוזבות (למשל, מבוטח שמסר עובדה כוזבת לפיה היה נוכח במקום התאונה בעת התרחשותה, על מנת שלא לחשוף בפני אדם אחר שאינו קשור בתביעה הביטוחית את העובדה שבאותה עת שהה עם אדם אחר או במקום פלוני). על פי גישה זו, מקום בו, אלמלא גרסת השקר, היה המבוטח זכאי ליהנות מתגמולים, יהיה זה בלתי צודק לפטור את המבטח רק בשל כך.

ראו: רע"א 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (12.04.2011) (להלן: עניין פלדמן").

18. יפים לעניינו אמירתו של בית המשפט העליון בלשון זו:

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע, הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות... נשאלת השאלה מה דינה של טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע באשר לטענה שעליו להוכיח ובה בעת רומזת למעשה מרמה שביצע התובע... טענת הגנה המבקשת לשמוט את הבסיס מתחת לטענותיו העובדתיות של התובע תוך הצעת עובדות המלמדות על מעשה מרמה של התובע עשויה 'לחבוש' שני כובעים. בכובעה האחד, מתפקדת היא כטענת מרמה, טענה עובדתית שכדי שיקבע בה ממצא עובדתי על ידי בית המשפט על הנתבע לעמוד בנטל השכנוע הרובץ לפתחו כפי שצוין לעיל. בכובעה השני, יתכן ומדובר בניסיון לעמוד בחובת הראייה הרובצת לפתחו של הנתבע לאחר שהתובע ביסס ראיות לכאורה לצורך עמידה בנטל השכנוע המוטל עליו. במסגרת ניסיון זה, יכול הנתבע להביא ראיות מטעמו או לעשות שימוש בראיות שהגיש התובע לצורך הפרכת גרסתו העובדתית של התובע תוך הצעת היפותזה של מרמה, וכך לגרום לתובע להיכשל בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו... כך, בהחלט יתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו ובכך להביא לדחיית התביעה".

ראו: ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלכי אמנון (11.04.2013) (להלן: "עניין בר נוי").

19. למעשה, קבע בית המשפט העליון כי ייתכנו מקרים בהם לא יעלה בכוחו של הטוען למרמה להוכיח מרמה, משום שעל מנת להוכיח מרמה (שלה גוון מעין פלילי) במשפט אזרחי (אף על פי שהנטל הוא של מאזן ההסתברויות), כמות הראיות ורף הראיות הנדרשים הם גבוהים יותר מאשר הדרושים במשפט אזרחי.

20. יחד עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי לא מן הנמנע כי כמות הראיות שהביא הטוען למרמה די יהיה בה כדי לקעקע את גרסתו של התובע ובעצם להכשילו בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו.

כלומר אף אם המבטחת לא עמדה בנטל להוכיח מרמה כנגדה, ייתכן כי הראיות שהביאה די יהיה בהן כדי לסתור את הראיות שהביא התובע כדי להוכיח את תביעתו. בסופו של יום יביא הדבר לכך שהתובע לא יעמוד בנטל השכנוע הרובץ לפתחו, ומשמעות הדבר היא דחיית התביעה.

ב.2. מן הכלל אל הפרט

21. התובעת לא דיווח לנתבעת על מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע לה על מקרה הביטוח, כפי המתחייב מהוראת סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח.

מעיון בטופס ההודעה על התאונה עולה כי טופס זה מולא על ידי התובעת או מי מטעמה ביום 25.08.2019 כאשר התאונה התרחשה ביום 19.12.2018. כלומר ישנו פער של כשמונה חודשים בין מועד התאונה לבין מועד הדיווח לנתבעת.

בהקשר זה, איני מקבל את טענת מר ביבס הבעלים של התובעת כי בפועל דיווח עוד לפני כן לסוכן הביטוח שהרי הוא לא מכיר את חברת הביטוח אלא את סוכן הביטוח (עמ' 7, שורות 26-25 לפרוטוקול). עוד בעניין זה אומר כי איני מקבל את ניסיונה של התובעת למקצה שיפורים בהגשה מאוחרת של מסמכים לאחר סיום שלב ההוכחות. אולם, אף אם הייתי מקבל את אותה פנייה של התובעת לסוכן הביטוח ובה דיווחה על התאונה, התוצאה הייתה זהה, שכן מדובר במסמך ולא בהודעת דואר אלקטרוני שמר ביבס טען כי שלח לסוכן הביטוח (עמ' 8, שורות 12-10 לפרוטוקול), ומשום שאין כל אינדיקציה שהמסמך התקבל אצל הסוכן ואף סוכן הביטוח לא הובא לדיון על ידי התובעת. למעלה מזאת, הדיווח לסוכן הביטוח מיום 14.04.2019, כביכול, נעשה ממילא לאחר תשלום פיצוי בגין נזקי רכב הנפגע 25.03.2019, כאשר בדיווח לסוכן אין זכר כי לתשלום שכבר בוצע או לדרישת התובעת לקבלת שיפוי.

לכן, אני סבור כי התובעת לא דיווחה לנתבעת מיד לאחר שנודע לה על האירוע, ואף לא תוך זמן סביר לאחר שנודע לה.

אלא שעל פי הראיות המונחות לפניי שבחלקן פורטו ועוד יפורטו בהמשך לא עולה כי הייתה בהפרה זו של חובת דיווח מיד לאחר האירוע כוונת מרמה.

22. בנוסף, לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק אני סבור כי לא נכון יהיה לומר כי התובעת הפרה את חובת שיתוף הפעולה עם הנתבעת לקבלת מידע לשם בירור חבותה.

מעיון בדוח החקירה מטעם הנתבעת עולה דווקא תמונה כללית הפוכה, לפיה התובעת סיפקה את כל המידע והמסמכים הנדרשים ככל שאלה היו בהישג ידה ושליטתה לחוקר או לנתבעת תוך זמן סביר משאלו נדרשו.

לכן, הטענה של הנתבעת כי התובעת לא שיתפה עמה פעולה לשם בירור חבותה או הכשילה במכוון את בירור חבותה של הנתבעת, אינה מתקבלת.

יוטעם כי עצם העובדה כי התובעת שילמה לצד ג' בגין נזקי הרכב הנפגע טרם הודיע לנתבעת מבלי לשתף אותה, יש בכך משום עשיית דין עצמי. אך אין בזה להכשיל את בירור חבותה של הנתבעת מאחר שהנתבעת יכולה הייתה להמשיך לברר את חבותה והיא אף זכתה לשיתוף פעולה עם התובעת ומי מטעמה. בכל מקרה, ברור הוא כי תשלום התובעת לצד ג' אין בו כדי לחייב את הנתבעת כהוא זה.

23. לא כל שכן, ביחס למסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטחת.

התובעת, באמצעות גורמים המעורבים מטעמה או גורמים שהיו מעורבים בתאונה, סיפקה עובדות סותרות המצביעות על אי נכונות, דבר הבא לידי ביטוי בכמה מישורים:

23.1. האחד, בכל הנוגע לזהות הנהג שנהג במלגזה במועד התאונה, יש מספר גרסאות סותרות.

התובעת טענה בכתב התביעה וכך גם דיווחה בטופס ההודעה, כי מי שנהג במלגזה במועד התאונה היה מר יורי מיטין. מר יורי מיטין אף צירף תצהיר תומך בעניין. הוא אף העיד בבית המשפט כי הוא זה שנהג במלגזה. לעומת זאת, מטופס גרסתו של נהג הרכב הנפגע מר מוחמד עאמר שצורפה לדוח החקירה עולה כי מי שנהג במלגזה היה "בחור ערבי". בעדותו בבית המשפט מר יורי מיטין מנסה להסביר כי בעת שהתאונה קרתה היה שם עובד נוסף של התובעת בשם חמזה (להלן: "מר חמזה") שאמר לו להיכנס פנימה וכי הוא יטפל בסיטואציה (עמ' 3, שורות 14-13 לפרוטוקול), וכי ייתכן כי נהג הרכב הנפגע סבר שאותו מר חמזה הוא שנהג במלגזה (עמ' 4, שורות 27-26 לפרוטוקול). אלא שדברים אלו של מר מיטין כלל לא צוינו בפני החוקר מטעם הנתבעת בחקירה שנעשתה עוד בנובמבר 2019. למעלה מזאת, בחקירתו הנגדית מר מיטין מאשר כי מדובר במלגזה פתוחה (עמ' 4, שורות 6-3 לפרוטוקול), כך שאני בספק כי נהג הרכב הנפגע לא הבחין במי שנהג במלגזה, וסבר בטעות כי מר חמזה הוא שנהג במלגזה. אלא שבעדותו של מר ביבס בבית המשפט מתגלית גרסה נוספת שסותרת את גרסת מר מיטין ומר חמזה והיא שמר מיטין נבהל מהסיטואציה שנהג הרכב צעק עליו ומר חמזה ניסה להגן עליו (עמ' 8, שורות 18-15 לפרוטוקול). הווי אומר כי אם נהג הרכב הנפגע צעק על מר מיטין ומר חמזה ניסה להגן עליו מדוע נהג הרכב הנפגע סיפר לחוקר כי מי שנהג במלגזה היה בחור ערבי כבן שלושים אם הוא בכלל צעק על מר מיטין כנהג במלגזה.

אף תמוה מאוד בעיניי שלאחר שמר מיטין שטוען כי נהג במלגזה ובעל ותק של שנים רבות אצל התובעת היה מעורב בתאונה עם רכב הנפגע שהינו רכב לא שגרתי ואף יוקרתי, מפואר ונדיר, כטענת התובעת, נכנס למחסן ונתן למר חמזה "לדאוג לעניינים" כאשר מדבריו של מר ביבס, הבעלים של התובעת עולה כי במועד התאונה מר חמזה היה עובד חדש בעל ותק של חודש ימים בלבד (עמ' 6, שורות 21-19 לפרוטוקול). התירוץ כאילו מר חמזה ונהג הרכב הנפגע התחילו לדבר בערבית הינו תירוץ עלוב וקלוש ואינו מקובל עליי. אף לא ברור מה הייתה המטרה שמר חמזה אמר למר מיטין להיכנס למחסן ושהוא ידאג לדבר עם נהג הרכב הנפגע. כלומר אני לא מוצא כל היגיון בכך.

כאשר נשאל מר מיטין אם למר חמזה היה רישיון נהיגה מתאים למלגזה השיב באופן מתחמק "חמזה לא זוכר אם יש לו לא חושב שיש לו... נראה לי שאין לו רישיון" ואז לאחר מכן נשאל על ידי ב"כ הנתבעת האם לפרקים מר חמזה כן נהג במלגזה והשיב "אני לא זוכר, בגדול אין לו זכות" וכאשר בית המשפט הקשה ושאל אם לפעמים מר חמזה נוהג במלגזה השיב באופן מתחמק ומסתייג "...לא יכול להגיד אני לא אחראי עליו" (עמ' 4, שורות 32-30 לפרוטוקול).

ישנה סתירה בין גרסתו של מר מיטין לבין גרסתו של מר ביבס ביחס למועד שבו לראשונה דובר על מעורבותו של מר מיטין בתאונה. בעוד מר מיטין אומר כי מר ביבס פנה אליו, וכי מר ביבס הגיע למקום כמה ימים לאחר התאונה (עמ' 5, שורות 24-19 לפרוטוקול), העיד מר ביבס בעדותו שהגיע למקום התאונה מספר שעות אחרי התאונה (עמ' 6, שורות 14-13 לפרוטוקול).

23.2. השני, בכל הנוגע לאחריות לתאונה.

הגם שהתובעת מעולם לא טענה כי נהג הרכב הנפגע אחראי לקרות התאונה, מעיון מעמיק בגרסתו של מר מיטין ניתן להבין כי לכל הפחות ישנה אחריות משותפת של נהג הרכב הנפגע – כך שלא ברור מדוע בחרה התובעת לשלם את נזקי הרכב הנפגע מבלי לערב את הנתבעת.

מעדותו של מר ביבס עולה גרסה נוספת לתאונה שהוצגה לו על ידי מר חמזה כאשר זה מסר לו שהוא ביצע את התאונה עם הרכב הנפגע כאשר הוא נוהג ברכב מסוג יונדאי השייך לתובעת (עמ' 7, שורות 13-10 לפרוטוקול), קרי לא עם המלגזה. עוד אומר מר ביבס כי רק לאחר שהגיע דרישה מאת הבעלים של הרכב הנפגע לתשלום נזקים הבין שבכלל שהמלגזה היא שמעורבת בתאונה עם רכב הנפגע (עמ' 6, שורות 28-26 לפרוטוקול). לא ברור מדוע לא סיפר מר ביבס גרסה זו לחוקר מטעם הנתבעת, הגם שמדובר בגרסה מהותית.

23.3. השלישי, בכל הנוגע לסיבה שנזקי הרכב הנפגע שולמו על ידי התובעת מבלי לעדכן את הנתבעת.

העיד מר ביבס שצד ג', הנהג והבעלים של הרכב הנפגע הוא מכפר קאסם וגם העסק שלו בכפר קאסם, והייתה תאונה אותנטית ומי שצריך לשלם זה התובעת. לטענתו, מדובר באנשים ישרים שלא צריכים לסבול (עמ' 8, שורות 3-1 לפרוטוקול). אלא שדברים אלו עומדים בסתירה מסוימת לנימוק שהוצג בכתב התשובה, לפיו הופעל על התובעת מכבש לחצים אדיר על ידי נהג הרכב הנפגע ומשלא שולמו לה תגמולי ביטוח על ידי הנתבעת, הוא בחר לשלם את נזקי הרכב הנפגע.

לא ברור מדוע לחוקר מטעם הנתבעת לא סיפר מר ביבס על אותו מכבש לחצים, לא מצאתי לכך כל עדות בטופס גביית הגרסה שצורף לדוח החקירה.

זאת ועוד, טענתה של התובעת כי משום שלא שולמו לה תגמולי ביטוח נאלצה לשאת בפיצוי בגין נזקי הרכב הנפגע. אולם, לפני תשלום פיצוי לבעלים של הרכב הנפגע אין כל זכר לפנייה של התובעת לנתבעת. התשלום לצד ג' נעשה על ידי התובעת במרץ 2019 בעוד שהדיווח לנתבעת הוא באוגוסט 2019. כך שעל בסיס מה ציפתה התובעת שהנתבעת תשלם לה תגמולי ביטוח אם זו כלל לא פנתה אליה בסמוך לאחר שהתאונה ארעה.

23.4. הרביעי, בכל הנוגע להיעדר ראיות אובייקטיביות היכולות לתמוך בגרסת התובעת.

הגם שצורפה תמונות של הנזק לרכב הנפגע, תמונות הניתן לראות בהן מריחת צבע צהוב-כתום כצבע המלגזה, וניתן לומר כי אכן ארעה חיכוך בין רכב הנפגע לכלי בעל צבע הדומה לצבע המלגזה של התובעת, עדיין אין ראיות מספיקות כדי להוכיח את מיקום התאונה, את זהות הנהג, את מעורבות המלגזה הספציפית המבוטחת על ידי הנתבעת ואת אופן קרות התאונה.

לא צורפו תמונות או כל תיעוד אחר מזירת התאונה של הנהגים המעורבים, של מעורבים אחרים בזירה ושל כלי הרכב המעורבים.

בעניין זה אומר שאכן נראה תמוה מאוד הכיצד לא נמצאו מצלמות אבטחה חיצוניות למחסן (עמ' 9, שורות 9-7 לפרוטוקול) הגם שמר ביבס מאשר כי הסחורה שמאוחסנת במחסן בעלת שווי כספי מאוד גבוה (עמ' 8, שורות 26-23 לפרוטוקול).

23.5. ב"כ התובעת שאלה את החוקר מטעם הנתבעת רק שתי שאלות כלליות (עמ' 9, שורות 26-22 לפרוטוקול), בדבר זהות הנהג במלגזה, ולא שאלה אותו כל שאלה נוספת הנוגעת ליתר הסוגיות שבמחלוקת ולסימני השאלה הלא מעטים העולים.

24. כפי שרואות עינינו, הסתירות, הגרסאות המתפתחות וסימני השאלה העולים מציבים קושי בקשר עם אותנטיות התאונה.

25. יש לציין כי כל שנמצא בדוח החקירה מטעם הנתבעת הן סתירות, תהיות ותמיהות. סימני שאלה האופפים את נסיבות המקרה. אולם, אין באלה כדי להגיע לרף הראיות הדרוש כדי להוכיח כי התאונה נגרמה בכוונה או כוונת מרמה.

26. הנתבעת הצליחה להניח תהיות קשות וספקות גדולים, בקשר לזהות הנהג במלגזה במועד התאונה, תהיות וספקות שהתובעת לא סיפקה את המענה המספק כדי ליישבם, וחלף זאת סיפקה באמצעות עדיה תשובות מתחמקות, סותרות, בלתי עקביות ומתפתחות.

27. במילים אחרות, די בתהיות וספקות אלו כדי לקעקע את הבסיס העובדתי של התביעה, בייחוד לעניין זהות הנהג במלגזה במועד התאונה, אף עד כדי הסתברות של קרוב לוודאי.

ב.3. סיכום פרק החבות

28. על יסוד הראיות שהציגה הנתבעת ולאור התמיהות והתהיות העולות בגרסאות עדי התובעת ונהג הרכב הנפגע שאני מוצא אותה כאותנטית ללא כל אינטרס, ניתן לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל על שכמה כדי להוכיח את תביעתה.

29. במצב דברים זה, פטורה הנתבעת מחבותה הביטוחית כלפי התובעת.

30. בנסיבות העניין, משום שעסקינן במערכת יחסים של חוזה ביטוח חל חוק חוזה הביטוח ואין מקום לבחון הפרה של חוק החוזים הכללי.

יחד עם זאת, גם אם הייתי בוחן הפרה של הוראות סעיפים 12 ו- 13 לחוק החוזים הכללי הייתי מגיע למסקנה דומה.

הוראת סעיף 12 לחוק החוזים הכללי עוסקת בתום לב במשא ומתן והתובעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענה לעניין הפרה של חובת התום לב במשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח.

הוראת סעיף 13 לחוק החוזים הכללי עוסקת בנפקותו של חוזה למראית עין וקובעת כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד בטל. אולם, בנסיבות העניין לא הובאו ראיות המראות כי חוזה הביטוח נכרת למראית עין. למעלה מזאת, אם עסקינן בחוזה למראית עין הרי שיוצא כי התובעת שותפה לאותו חוזה שנכרת למראית עין בלבד.

ב.4. הנזק

31. לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל ברור הוא כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

ג. סוף דבר

32. התביעה נידחת.

33. התובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:

33.1. הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.

33.2. שכר העד מטעם הנתבעת, החוקר הפרטי, כפי שנפסק בדיון.

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

34. התובעת תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

35. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ג, 14 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.