1. התובעת רכשה מהנתבעת באמצעות סוכנות נסיעות כרטיסי טיסה מנמל תעופה בן גוריון (להלן: נתב"ג) לאילת וחזרה וזאת עבורה ועבור בעלה ושלושת ילדיהם במחיר כולל של 1,965 ₪. הטיסה בהלוך הייתה אמורה להמריא בשעות הבוקר המוקדמות. התובעת ומשפחתה הגיעו לנתב"ג והתברר להם שעקב טעות אנוש במשרדי הנתבעת נשמר עבור משפחתה של התובעת כרטיס אחד בלבד במקום חמישה. הכרטיס שנשמר היה על שמה של התובעת. התקלה הייתה רק בהלוך בעוד שבטיסת החזור היו שמורים מקומות לכל המשפחה ולא נפלה תקלה כלשהי.

2. לעניין טיסת ההלוך, הנתבעת הציעה לנתבעת שכל המשפחה יטוסו באותו היום לאילת בטיסה אחרת מאוחרת יותר שממריאה בשעות הערב של אותו היום, קרי המתנה של חצי יום (כמעט 12 שעות). התובעת סירבה, שכרה רכב ונהגה ברכב השכור עם משפחתה לאילת. התובעת העמידה את התביעה על סך 33,500 ₪.

3. נזכיר כאן מושכלות יסוד. נושא הפיצוי עבור לקוחות של חברות תעופה שלא זכו לעלות על טיסה שבה רכשו כרטיס, מוסדר באופן בלעדי בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: החוק). הפיצוי משולם אך ורק על פי תנאיו של אותו חוק ולכן על פניו ברור שהתובעת לא יכולה לזכות לפיצוי כלשהו מעבר לזה שנקבע באותו חוק. רכיבי נזק שלא מופיעים בחוק, אינם ברי פיצוי. יוזכר, בסעיף 18 לחוק נקבע שהוא חל גם על טיסות פנים בתוך שטח מדינת ישראל ולא רק על טיסות בינלאומיות מישראל למדינה אחרת.

4. התובעת רכשה כרטיסים בהלוך עבורה ועבור משפחתה והם לא זכו לעלות על הטיסה ולכן יש לראות בתוצאה הסופית של העדר שמירת כרטיסים עבורם על ידי הנתבעת עקב טעות אנוש כ-"טיסה שבוטלה" כהגדרת הביטוי בסעיף 1 לחוק.

5. אמנם בהלוך נשמר כרטיס אחד עבור משפחה המונה חמש נפשות, אך לאור העובדה שמדובר ביחידה משפחתית אחת הכוללת שלושה קטינים, לא יעלה על הדעת שהתובעת שכן נשמר עבורה כרטיס תעזוב את ילדיה ובעלה בנתב"ג ותטוס לבד לאילת. לכן, אני אצא מתוך ההנחה שהתקלה היא כזו שלא נשמרו על ידי הנתבעת בטיסת ההלוך חמישה כרטיסים ולא ארבעה.

6. לפי האמור בסעיפים 6(א)(2) ו-6(א)(3) לחוק, התובעת זכאית לקבל "השבת תמורה" לגבי העלות של חמישה כרטיסים בהלוך, קרי סך של 983 ₪, וכן פיצוי כספי לפי התוספת הראשונה לחוק.

7. לפי התוספת הראשונה לחוק, כאשר מרחק הטיסה שבוטלה הוא עד 2,000 ק"מ, הפיצוי יהיה בסך של 1,320 ₪. כאמור, ענייננו בחמש נפשות ולכן הפיצוי על פי התוספת הראשונה הוא 1,320 ₪ כפול 5 = 6,600 ₪.

8. הטענה של הנתבעת בדבר "אשם תורם" של התובעת בשל כך שלא בדקה את המסמכים שנשלחו אליה מטעם הנתבעת מבעוד מועד ובטרם הגעתה לנתב"ג, ואילו הייתה בודקת ורואה שנפלה תקלה בכך ששלחו לה כרטיס אחד במקום חמישה ניתן היה לתקנה מראש, דינה להידחות. מתוך גישה שיפוטית שמטרתה להגן על הצרכן, האחריות הבלעדית היא של הנתבעת בעת הנפקת הכרטיסים ולא של התובעת לאחר קבלתם.

9. לבסוף, יובהר, שאין מקום לעשות שימוש במקרה זה בהוראות סעיף 11 לחוק שעניינו "פיצוי לדוגמה", וזאת מן הטעם הפשוט שתנאיו אינם מתקיימים.

10. לכן, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

983 ₪ בגין השבת התמורה בגין עלות כרטיסי הטיסה בהלוך.

6,600 ₪ בגין הפיצוי לכל המשפחה לפי התוספת הראשונה לחוק.

800 ₪ בגין הוצאות משפט.

11. כל הסכומים שצוינו לעיל ישולמו עד ליום 1.3.22 ולאחר מכן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

12. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשה רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז תוך 15 ימים.

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ב, 23 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.