1. לפניי בקשת בעלי התפקיד הזרים של חברת אליטליה האיטלקית (להלן: "חברת אליטליה" או "החברה") להכרה בהליך חדלות הפירעון המתנהל באיטליה מזה מספר שנים ביחס לחברה, וכן למתן סעדים נוספים.
2. משהוגשה הבקשה, התבקשה עמדתו של הממונה.
3. בכל הנוגע לעצם ההכרה בהליך חדלות הפירעון של חברת אליטליה, אין לממונה כל התנגדות, ולא בכדי, שכן הבקשה ממלאת אחר התנאים הטכניים הקבועים בסעיף 301(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018 (להלן: "החוק"), אשר קובע כי:

"הוגשה לבית המשפט בקשת הכרה בהליך זר, יכיר בית המשפט בהליך זר כהליך זר עיקרי או כהליך זר משני, אם שוכנע כי מתקיימים כל אלה:

• 1. ההליך הוא הליך זר עיקרי או הליך זר משני;
  2. מגיש בקשת ההכרה הוא בעל תפקיד זר."

1. במקרה דנן הוכח כי ההליך המתנהל באיטליה הינו הליך זר עיקרי כמשמעו בסעיף 293 לחוק (הליך זר המתנהל במדינה זרה שבה נמצא מרכז ענייניו של החייב), ומגישי הבקשה הם בעלי תפקיד זרים כמשמעות מונח זה בסעיף 293 לחוק (קרי, מי שהוסמכו במסגרת הליך זר לנהל את הליכי השיקום או הפירוק של החייב).
2. משכך, ניתן בזאת צו הכרה כמבוקש.
3. יחד עם זאת, לממונה היו שתי הסתייגויות עיקריות מהסעדים הנוספים שביקשו המבקשים, שעניינם הסמכת בעלי התפקיד הזרים לנהל את נכסי החברה ואת פעילותה בישראל, וכן להעביר את כספי החברה המופקדים כיום בחשבון נאמנות המנוהל על ידי הנאמן הישראלי שמונה על פי הוראות הדין הקודם (להלן: "הסעדים הנוספים"), לידיהם של בעלי התפקיד הזרים. הממונה מבקש להתנות את הסעדים הנוספים בתנאים, בהינתן העובדה שמדובר בסעדים שהם בשיקול דעתו של בית המשפט לפי סעיף 302(ב) לחוק, הקובע כי סעדים מסוג זה נועדו להגן על הנושים או לשמור על נכסי החייב, ולכן, לפי סעיף 305(א) לחוק, קודם שהם ניתנים, בית המשפט צריך להיות משוכנע שהחלטתו מספקת הגנה ראויה לעניינם של כלל הנושים, החייב ובעלי ענין אחרים בהליך.
4. התנאים שמציע הממונה הם שניים: ראשית, הקפדה של החברה ובעלי התפקיד הזרים על כל הוראות הדין בישראל, לרבות שוויון בין הנושים והגנה על זכותם של נוסעים לקבלת פיצויים וכן כפיפות להוראותיו והנחיותיו של בית המשפט הישראלי וקבלת החובה לפעול כלפי הנושים בזהירות, בתום לב ובאמון; שנית, הותרת כספי הנאמנות בידי הנאמן הישראלי, שהרי הללו נועדו להוות כרית בטחון לטובת הנושים הישראליים.
5. מנגד, החברה מתנגדת לתנאים שהציב הממונה בקשר לסעדים הנוספים.
6. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן גם את הסעדים הנוספים וללא הצבת התנאים שהציג הממונה.
7. המטרות העיקריות העומדות בבסיס ההסדר של הכרה בהליך זר לפי חלק ט' של החוק הן הגדלת היעילות בהתמודדות עם הליכי חדלות פירעון בין-לאומיים ועידוד שיתוף פעולה של הרשויות המוסמכות בישראל עם מקבילותיהן במדינות העולם השונות. מטרות אלה צריכות לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לדון בתיקי חדלות פירעון בעלי היבטים בין-לאומיים. כדי לקדם תכליות אלה, קובע סעיף 308(א) לחוק כי הרשות המוסמכת בישראל, קרי, בית המשפט או הממונה, תפעל בשיתוף פעולה מירבי עם רשות מוסמכת זרה ועם בעל תפקיד זר. כחלק מגישתו הכללית לעודד יעילות ושיתוף פעולה עם רשויות זרות, יצר המחוקק את ההסדר של "בקשות הכרה בהליך זר", הקבוע בפרק ג' של חלק ט' לחוק (ראה גם חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 5936-10-19 גרדה בינטר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בפסקה 19 (נבו 20.05.2020)‏‏).
8. מרגע שניתן צו הכרה בהליך זר, והגם שבעל התפקיד הזר לא מונה על ידי בית המשפט הישראלי, אין עוד מקום להתבונן בו ב"עין עקומה" או בחשדנות. כפי שכבר נקבע בענין חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 5936-10-19 Ian Lock נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב (נבו 10.10.2020):‏‏

"בעל תפקיד זר כהגדרתו בסעיף 293 לחוק איננו "נאמן מסוג ב'" כפי שמשתמע מעמדתו של הבנק. אכן, לא בית המשפט בישראל הוא שמינה אותו לתפקידו, אך עדיין, מרגע שבית המשפט הכיר בהליך זר, אין כל סיבה או תכלית ראויה שיצדיקו את הצרת צעדיו של בעל התפקיד הזר או יכבידו עליו, ביחס למקבילו שמונה בבית המשפט בישראל, לפחות כל זמן שלא משתמעת כוונה מפורשת אחרת מהוראות החוק. נזכיר בהקשר זה כי חלק ט' של החוק, העוסק בהליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, נועד לקבוע מנגנון יעיל לטיפול בהליכים כאלה, וכן לקדם את המטרות של שיתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות בישראל ובעולם בנוגע להליכי חדלות פירעון. אגב כך הוא נועד לשפר את הוודאות המשפטית בנוגע לתחומי מסחר והשקעות; להגן על האינטרסים של כלל הנושים ובעלי העניין בהליך חדלות הפירעון; להגן על נכסי החייב ולהשיא את ערכם; ועוד כהנה וכהנה מטרות ראויות. כל נסיון להתיש את כוחו של בעל תפקיד זר או לכרסם בסמכויותיו מעבר למה שבאמת מתחייב מן החוק, אינו עולה בקנה אחד עם מטרות אלה."

1. במקרה דנן חזקה על בעלי הדין הזר שהם פועלים על פי הוראות הדין באיטליה בכל הנוגע להליכי חדלות פירעון, ואין סיבה להניח שהדין באיטליה איננו שומר על עקרונות היסוד המקובלים של שויון בין הנושים והקפדה על הליכים הוגנים (שהרי לו כך היה הדבר, חזקה על הממונה שהיה מתנגד להכרה בהליך הזר. ראה גם הוראת סעיף 316 לחוק הקובעת באילו נסיבות בית המשפט לא יכיר בהליך זר). הוא הדין בחובתם של בעלי התפקיד הזרים לפעול בזהירות, בתום לב ובאמון כלפי הנושים. התניית הסעדים הנוספים בתנאים מסוג זה, מעבירה מסר שגוי כאילו אם לא יורה כך בית המשפט, אזיי בעל התפקיד הזר עלול לנהוג אחרת. במילים אחרות, כשם שאין מתנים את סמכותו של נאמן ישראלי בציות להוראות החוק ובכיבוד צווים של בית המשפט (שהרי לא יעלה על הדעת כי ינהג אחרת), כך גם אין מקום להתנות את סמכותו של בעל תפקיד זר בתנאים כאלה. זאת ועוד, חזקה על בעל תפקיד זר הפועל בישראל, שהוא יציית להוראות בית המשפט בישראל וינהג ביושר ובתום לב כלפי הנושים. מכל מקום, אם וככל שתתגלה בעתיד סתירה כלשהי בין הוראות הדין באיטליה לבין הוראות הדין בישראל, או שיתברר כי נפל דופי בפעולתם של בעלי התפקיד הזרים, הרי שאז ורק אז יהיה מקום להידרש לשאלה כיצד בדיוק יש לנהוג.
2. באשר לכספי הנאמנות, אין מקום ליתן עדיפות לנושים הישראלים על פני הנושים הזרים, ולכן "צביעתם" של כספי הנאמנות ככאלה שנועדו לטובת הנושים הישראלים, והם בלבד, לא רק שאינה מוצדקת, אלא שהיא גם עומדת בניגוד לעקרון השויון בין הנושים שהוא עקרון יסוד בדיני חדלות פירעון בישראל. ודוק. החברה היא אותה חברה ממש, בין שהיא פועלת באיטליה ובין שהיא פועלת בישראל, ולכן אין ליצור הפרדה מלאכותית בין נושים ישראלים וכספים של החברה המצויים בישראל, לבין נושים זרים וכספים של החברה המצויים באיטליה.
3. כך גם אין הצדקה לקבוע תקופה מקוצרת של הקפאת הליכים לשלושה חודשים בלבד כפי שמציע הממונה, עם מתן אפשרות להאריכה מעת לעת, שכן זו בדיוק ההבחנה בין הליך זר לבין הליך ישראלי שממנה יש להמנע. כשם שבהליך ישראלי היה ניתן במקרה דנן צו הקפאת הליכים למשך תשעה חודשים, כך בדיוק יש לנהוג בקשר להליך הזר.
4. באשר לעובדה שהליך חדלות הפירעון של החברה החל בישראל לפי הדין הקודם, הרי שעובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה קיצור של תקופת הקפאת ההליכים הקבועה בחוק דהיום, שהרי אם כך ננהג, במה הועילו חכמים בתקנתם, שעה שמלכתחילה ניתנה הנחייה לחברה להגיש בקשת הכרה לפי הדין החדש, משום שבדין הקודם לא היה הסדר סטטוטורי הולם להליכים מעין אלה. אין איפוא טעם או הגיון להכפיף הליך שבא לעולם לפי הדין החדש, למגבלות שהכבידו על ההליך על פי הדין הקודם. מעבר לכך, קיצור התקופה של הקפאת ההליכים תעמיס שלא לצורך על הצדדים כולם: על החברה, על בעלי התפקיד הזרים, על הממונה ועל בית המשפט, שמדי שלושה חודשים יאלצו להידרש מחדש לשאלת הקפאת ההליכים, בשונה ממה שנדרש ביחס להליך "ישראלי" רגיל.
5. אשר על כן, בנוסף לצו ההכרה, ניתן צו כמבוקש בשאר חלקי הבקשה.
6. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.