1. לפני התנגדות לביצוע שטר בגינה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן.

המדובר בשיק ביטחון ע"ס 15,000 ₪ שניתן ע"י הנתבעת לתובע להבטחת החיובים על פי הסכם שכירות מיום 29.11.20 שנכרת בין המשיב כמשכיר לבין הגב' דיין סמדי, כשוכרת.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר הרי שלפי הוראות תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי מספר חודשים לאחר תחילת תקופת השכירות שהחלה ביום 1.12.20 כרתו המשיב והשוכרת הסכם שכירות חדש בו דמי השכירות גבוהים יותר.

התובע טוען כי הדבר ארע מהלך חודש יוני 2020, בעקבות קושי כלכלי אליו נקלעה השוכרת ואשר בגינו אף לא שילמה דמי שכירות מזה מספר חודשים, ומתוך מטרה לסייע לה בקבלת עזרה ממשרד הרווחה. החוזה החדש החל אפוא לגרסת התובע בחודש יולי 2020 (ס' 15 לתצהיר התובע).

הנתבעת טוענת כי הדבר ארע שמונה חודשים לאחר תחילת החוזה (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 13), ובכך תומכת בטענת התובע כי החוזה החדש החל בחודש יולי 2020.

התובע אינו חולק על כך שהתחייבותה של הנתבעת משתרעת רק על תקופת ההסכם הראשון ועד להפסקתו, דהיינו עד לחודש יוני 2020.

3. התובע טוען כי השוכרת שילמה דמי שכירות לשלושה חודשים בלבד, 12/20 עד 2/12 (כולל), ועל כן חייבת הנתבעת בדמי שכירות חודשיים בסך 3,600 ₪ עבור 4 חודשים: 3/20 עד 6/20 (כולל), דהיינו סך של 14,400 ₪.

עוד טוען התובע לחובות ארנונה ששולמו על ידו.

מהשיחה המוקלטת שהתקיימה בחודש יוני 2020 בין התובע לבין השוכרת לה היתה שותפה גם הנתבעת, ואשר הושמעה בדיון, עולה כי הצדדים מדברים על חוב של שלושה חודשים שצברה השוכרת, דהיינו, לאור מועד השיחה מדובר בחוב לחודשים 4/20 עד 6/20 (כולל). ממילא, כאמור לעיל החל מחודש יולי 2020 פוקעת התחייבות הנתבעת נוכח סיום ההסכם הראשון וכריתת הסכם חדש בין התובע לשוכרת.

4. כאמור, המדובר בשיחה שהתקיימה בזמן אמת, בעוד שבהליך שלפני לא הציג איש מהצדדים כל אסמכתא לעניין תשלום דמי השכירות, על אף הטענה שעלתה כי השוכרת שילמה בהעברות בנקאיות, ועל כן מדובר בראיות הניתנות להצגה בקלות רבה.

לפיכך, במצרף הראיות והנסיבות, אני קובעת כי הוכח בפני במידה הנדרשת כי עד לפקיעת התחייבות הנתבעת נצטבר חוב דמי שכירות בגין שלושה חודשים, דהיינו סכום של 10,800 ₪.

באשר לתשלומי הארנונה, מהמסמכים שצורפו לא ניתן לדעת ע"י מי שולמו.

5. באשר לטענת הנתבעת לקיומם של ליקויים במושכר אשר בגינם לא שולמו דמי השכירות ואין מקום לשלמם, המדובר בטענה בעלמא, ללא כל תימוכין ראייתיים ואשר אינה מתיישבת עם נסיבות המקרה.

כך, וככל שלקה המושכר בליקויים המחייבים תיקון ע"י המשכיר אך כאלה הניתנים לתיקון ולהמשך עשיית שימוש סביר במושכר, לא ברור מדוע לא הוצגו אסמכתאות לתיקון הליקויים ע"י השוכרת תוך קיזוז העלות מדמי השכירות.

ככל שלקה המושכר במידה שאינה מאפשרת המשך עשיית שימוש סביר בו, לא ברור מדוע תחת סיום ההסכם בחרה השוכרת לכרות בעיצומן של טענות (כעולה משיחת הטלפון) הסכם חדש. התובע אף טוען כי לא רק שהשוכרת ביכרה שלא לעזוב את המושכר הלקוי אלא שהיה הכרח בהגשת תביעת פינוי לשם פינויה מהמושכר.

זאת מלבד העדר הצגת כל ראיה לעצם קיום הליקויים, מהותם, היקפם וכיוצ"ב, בתצלומים או ע"י הבאת השוכרת, ואולי עדים נוספים, למתן עדות בנושא.

6. מכל המקובץ עולה כי חובה המוכח של הנתבעת עומד על סך 10,800 ₪.

לפיכך, התביעה מתקבלת וההתנגדות נדחית בגין סכום קרן של 10,800 ₪, הקרן בתיק ההוצאה לפועל המקושר מס' 511067-09-21 תעודכן לסכום הנ"ל וניתן לשפעל הליכי הוצאה לפועל.

בגין יתרת סכום קרן השיק התביעה נדחית, והיתרה תימחק מתיק ההוצאה לפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת הוצאות התובע בגין הליך זה בסך 1,500 ₪. ניתן לבצע הגדלת קרן בסכום זה בתיק ההוצאה לפועל המקושר.

באגרת המחצית השניה תחויב הנתבעת.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ג, 25 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.