25 ינואר 2022

1. לפניי תביעתו של התובע, מר אברהם זוהר בן אסולי (להלן: התובע), לפיצוי כספי בסך של 5,000 ₪ בגין הפרת סעיף 3א לחוק הודעה לעובדה ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה, תשס"ב- 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה או החוק), בצירוף 1,000 ₪ בגין הוצאות ניהול ההליך, תשלום אגרה ונסיעות.
2. מטיעוני הצדדים בכתבי הטענות ובדיון שהתקיים בפניי ביום 18.1.2022, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
3. התובע הגיש מועמדות לעבודה בנתבעת וביום 29.7.2021 התראיין בפני סמנכ"ל הנתבעת, מר איציק חריס;
4. ימים אחדים לאחר הריאיון, ביום 3.8.2021, שלח התובע מסרון למר חריס שבו כתב: "צהריים טובים איציק, האם אנחנו מתקדמים? אבי בן אסולי";
5. מר חריס השיב לתובע, "עדיין בראיונות, נהיה בקשר", והתובע הודה לו על תגובתו (תכתובת המסרונים הוגשה לתיק בית הדין במעמד הדיון);
6. ביום 5.10.2021, משלא התקבל כל מענה מצד הנתבעת שלח התובע מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים שבו ציין כי ככל שמכתבו לא יענה בתוך 14 ימים ממועד קבלת המכתב, ינקוט בכל האמצעים העומדים לו על פי דין, לרבות פניה לערכאות משפטיות (להלן: מכתב ההתראה);
7. ביום 11.10.2021 השיבה הנתבעת לתובע בכתב וציינה, כי המשרה שאליה רואיין ביום 29.7.2021 טרם אוישה, ומשכך טרם קמה לה החובה להודיע לתובע על דחיית מועמדותו. כמו כן נכתב, כי לאחר שהנתבעת שקלה את כישוריו וניסיונו של התובע והגם שהמשרה טרם אוישה הוחלט לדחות את מועמדותו לתפקיד, ולהמשיך בהליך המיון עם מועמדים אחרים (להלן: תגובת הנתבעת);
8. ביום 25.11.2021 הגיש התובע את התביעה שבכותרת, והמשרה שאליה התראיין התובע אוישה לאחר הגשתה.

תמצית טענות הצדדים:

1. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי ללא הוכחות נזק מכוח סעיף 3א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ומאחר שלא עודכן בהתקדמות הליכי המיון שבהם החל, על אף שחלפו למעלה מחודשיים מאז שהחלו.
2. לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה קטנונית וקנטרנית שמטרתה לקבל כספים שלא כדין ממי שנתפסת בעיני התובע כ"כיס עמוק", וכי הנתבעת מקפידה על הוראות הדין, קלה כחמורה. במקרה זה הנתבעת טרם איישה את התפקיד שאליו התראיין התובע ולכן לא היתה מוטלת עליה החובה לעדכנו בדבר אי קבלתו לעבודה, ומכל מקום הנתבעת השיבה למכתב ההתראה ששלח התובע בתוך חמישה ימים בלבד, ואף יש להביא בחשבון כי היתה זו תקופת חגי תשרי וכן שיקולי מידתיות.
3. בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.1.2022, כדן יחיד, הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד התיעוד המצוי בתיק בית הדין לרבות השלמת טיעוניהם בעל פה במעמד הדיון, וללא צורך בקיום הוכחות.

דיון והכרעה:

1. סעיף 3א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה קובע כך:

"מעסיק ימסור למועמד לעבודה המשתתף בהליכי מיון לעבודה הודעה בכתב על-

1. התקדמות הליכי המיון לעבודה; הודעה כאמור תימסר אחת לחודשיים לפחות מיום תחילת השתתפות המועמד בהליכי המיון;
2. אי קבלתו לעבודה של המועמד; הודעה כאמור תימסר לא יאוחר מ- 14 ימים מהיום שבו אדם אחר התקבל לעבודה שלגביה נערכו הליכי המיון..."
3. מלשון הסעיף עולה, כי מעסיק נדרש לעדכן מועמד לעבודה המשתתף בהליכי מיון הן בהתקדמות הליכי המיון, לפחות אחת לחודשיים מאז שהחלו, והן בדבר אי קבלתו לעבודה, בתוך 14 ימים מהמועד שבו התקבל לתפקיד מועמד אחר, ומדובר בשתי חלופות נפרדות.
4. סעיף 3א נוסף במסגרת תיקון מספר 6 לחוק, מיום 8.12.2014 (הצעת החוק ודברי ההסבר פורסמו בהצעות חוק הכנסת – 582 מיום 26.11.20214, בעמ' 26), ובדברי ההסבר נכתב בין היתר, כך:

"כדי לאפשר למועמדים לעבודה לכלכל את צעדיהם ולהפחית את אי- הוודאות הכרוכה בהליכי המיון והקבלה לעבודה, מוצע להטיל על מעסיק או מי מטעמו חובה למסור למועמד לעבודה שהשתתף באופן פעיל בהליכים אלה הודעות בכתב בדבר התקדמותם ובדבר אי קבלתו לעבודה, שייכללו בהן פרטים כמפורט בהצעת החוק. מוצע לקבוע כי הודעה בדבר התקדמות הליכי המיון תימסר לפחות מידי שלושה חודשים מהמועד שבו המועמד לעבודה השתתף לראשונה בהליכי המיון לאותה עבודה והודעה בדבר אי-קבלה לעבודה בתוך 14 ימים מהמועד שבו אדם אחר התקבל לעבודה שלגביה התקיימו הליכי המיון..."

1. בענייננו אין מחלוקת כי הנתבעת לא עמדה בחלופה המנויה בסעיף 3א(1) לחוק, בדבר עדכון התובע לפחות אחת לחודשיים בהתקדמות הליכי המיון, שהרי התובע התראיין ביום 29.7.2021; קיבל עדכון במסרון ביום 3.8.2021 (במענה לפנייתו); ורק למעלה מחודשיים לאחר מכן, ביום 11.10.2021, השיבה הנתבעת למכתב ההתראה ששלח התובע, ועדכנה אותו כי לא התקבל לעבודה.
2. משאין מחלוקת כי הנתבעת הפרה את הוראת סעיף 3א(1) לחוק נותר להכריע בשאלת זכאותו של התובע לפיצוי כספי בגין הפרה זו, מכוח סמכות בית הדין לפסוק פיצויים על הפרת הוראות החוק "אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין" (סעיף 5(א)(1) לחוק).
3. בבוא בית הדין להכריע בשאלה זו, ראוי לשקול את השיקולים הבאים:
4. ראשית, מדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק שאינם מהווים פיצויים לדוגמא על הפרה ביודעין, כהגדרת סעיף 5(ב) לחוק, ולכן ראוי לפסוק פיצויים בשיעור נמוך מן השיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה בעת פסיקת פיצויים לדוגמא מכוח סעיף 5(ב);
5. שנית, לא השתכנעתי כי מדובר בהפרה מכוונת המצדיקה לכלול שיקולים הרתעתיים בגובה הפיצוי הנפסק, אלא בהפרה שמקורה בעמדה שגויה של הנתבעת, כי לא מוטלת עליה חובה לעדכן את התובע בהתקדמות הליכי המיון, אלא רק בדחיית מועמדותו לאחר שיתקבל מועמד אחר לתפקיד;
6. שלישית, במכתב ההתראה ציין התובע כי ככל שהנתבעת לא תשיב לפנייתו בתוך 14 ימים ממועד קבלת המכתב, ינקוט באמצעים העומדים לרשותו על פי דין לרבות פניה לערכאות משפטיות, ועל אף שהנתבעת עמדה בדרישתו והשיבה למכתבו ימים אחדים בלבד לאחר קבלת מכתב ההתראה, הגיש התובע את התביעה שלפניי. לכך יש להוסיף, כי חריגת הנתבעת מהוראות סעיף 3א היא בהיקף של כשבועיים בלבד, ומדובר בפרק זמן שנכלל בהצעת החוק טרם נוסחו הסופי של הסעיף (שלושה חודשים ולא חודשיים), כעולה מדברי ההסבר שצוטטו לעיל;
7. עם זאת, מענה הנתבעת לתובע היה רק בעקבות מכתב ההתראה ששלח התובע, ולא ביוזמת הנתבעת, ואף קדמה לו פנייה נוספת של התובע במסרון לסמנכ"ל הנתבעת, באופן המעיד על ציפייתו והמתנתו לעדכון. משכך, ובפרט לנוכח תכלית החוק לאפשר למועמדים לעבודה לכלכל את צעדיהם ולהפחית את אי הוודאות הכרוכה בהליכי המיון והקבלה, ראוי להגביר את המודעות לחלופות המנויות בסעיף 3א לחוק ולאכוף את הוראותיו באמצעות פסיקת פיצוי, ולא להסתפק בטענה בדבר אי ידיעה או פרשנות שגויה של הוראות הדין.
8. לאור מכלול השיקולים שפורטו לעיל השתכנעתי, כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפרת סעיף 3א(1) לחוק בשיעור מידתי ונמוך מן הסכום שנתבע על ידו, ובסך כולל של 2,000 ₪, בצירוף ההוצאות שנגרמו לתובע, שאינו מיוצג, בשל ניהול ההליך, בסך כולל של 500 ₪. הנתבעת תישא בסכומים אלה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
9. לבקשת התובע, המזכירות תשלח את פסק הדין לידיו הן בדואר רשום והן בדואר אלקטרוני, כמפורט בפרוטוקול הדיון.

ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ב (25 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.