כתבי -האישום:

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טעון, בכתב אישום מתוקן בעבירות של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן "חוק העונשין"), חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. על פי הנטען בחלק הכללי שבכתב האישום המתוקן, במועד מושא האישום הראשון, היה אנוור רג'בי נהג אוטובוס בחברת "בית שמש אקספרס" והסיע נוסעים בקו מספר 23.
3. במועד האישום השני היה טספאהון האדיגו מבקר אוטובוסים, וסרגיי פרוקלוב היה מתלמד בבקרת אוטובוסים בחברה, בקו מספר 15.
4. על פי הנטען באישום הראשון, ביום 12.11.2021 בשעה 10:30 לערך, בבית שמש, נסע הנאשם בקו מספר 23 מבלי ששילם על הנסיעה. תוך כדי הנסיעה החל הנאשם להתפרע באוטובוס, קם ממקומו ופסע לעבר נהג, אז בלם הנהג את האוטובוס. מיד ובסמוך ניסה הנאשם להכות את הנהג באמצעות ידיו, אך לא הצליח לעשות כן, מאחר ומתקן מחיצה מותקן בינו לבין הנהג. הנאשם החל חובט במחיצה, ירק מספר פעמים לעבר הנהג, יריקות שפגעו בפלג גופו העליון של הנהג תוך שאמר לו: "יא הומו יא קוקסינל, אני אוריד לך את המכנסיים, אני אזיין אותך".
5. על פי הנטען באישום השני, ביום 13.11.2021 בשעה 11:00 בבית שמש, נסע הנאשם בקו מספר 15 מבלי ששילם על הנסיעה. בנסיבות אלו, ובעת שערכו מבקר האוטובוס והמתלמד בדיקה באוטובוס על מנת לוודא שנוסעיו שילמו על נסיעתם, ובזמן שהמבקר פונה אל הנאשם, אמר לו הנאשם שלא יתקרב אליו. המבקר פנה בשנית אל הנאשם, אז נתלה הנאשם על מוטות הברזל שבתקרת האוטובוס, התרומם באוויר ובעט בפניו של המבקר. מיד ובסמוך, הכה את המבקר במכת אגרוף לפניו.
6. כתוצאה ממעשיו, נשבר אפו של המבקר ונגרמו לו קילופי עור מדממים בלחי ימין ובאף. בהמשך ניסה לברוח מהאוטובוס, ודחף את המתלמד שניסה לעצור בעדו. כתוצאה מכך נחבט המתלמד בגבו.
7. הנאשם צירף תיק מספר 58229-02-20 (בית משפט שלום פ"ת), במסגרתו הורשע בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, והפרת צו שנועד להגן על אדם, לפי סעיף287(ב) לחוק העונשין.
8. על פי הנטען בחלק הכללי שבכתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום, הנאשם והודיה וקנין טורג'מן (להלן: "המתלוננת") היו בהליכי גירושין. לבני הזוג ילדה משותפת כבת שנה ותשעה חודשים. באותו המועד התגוררו המתלוננת והילדה, בבית הוריה.
9. על פי האישום הראשון, כשלושה ימים עובר לאירוע המתואר, התגלע סכסוך ביניהם, לאחר שהמתלוננת סירבה לענות לשיחות הטלפון של הנאשם.
10. נטען, כי ביום 15.8.2019 בשעה 21:24 או בסמוך, שלח הנאשם שתי הודעות קוליות בזו הלשון: ...
11. בהמשך, בשעה 22:11 שלח הודעה נוספת בה אמר: "תשמעי טוב יא בת זונה" וכן הודעה בשעה 23:54 בה אמר: "תשמעי טוב יא בת זונה יא בת אלף זונות, את אומרת לי שבוע מזמינה אותי לבית משפט, אני לא רוצה לראות את הילדה ושאני אומר לך שאני רוצה לראות את הילדה את אומרת לי אני לא אתן לך לראות את הילדה. תשמעי טוב יא בת שרמוטה יא בת זונה, תקשיבי טוב אני הולך להשאיר אותך גלמודה בעולם, אם אני לא ארצח לך את המשפחה אחד אחד אני בן אלף זונות אני אשאיר אותך גלמודה יא בת שרמוטה, אבל אני אזיין אותך יא בת שרמוטה אני אשאיר אותך גלמודה יא בת זונה".
12. מיד ובסמוך השעה 23:55 שלח הודעה בזו הלשון: "תיכף אני בא אלייך תיכף עוד מעט את תראי עוד מעט"
13. בשעה 00:44 שלח הודעה בזו הלשון: " תשמעי טוב יא בת זונה יא בת שרמוטה אם את לא עונה לי לטלפון את אומרת לי איפה את עכשיו אני הולך לרצוח את ההורים שלך שתהיי בעניין.
14. בשעה 01:45 שלח הודעה בזו הלשון: "כדאי לך מהר מהר לענות לי לטלפון או שאני נכנס לך לבית עושה גווייה במשפחה יא בת זונה".
15. בשעה 02:12 שלח הודעה בזו הלשון: "תשמעי טוב נשמה אני נותן אני נותן לך צ'אנס אחרון אני בכניסה לבית שלך, או שאת עונה ואומרת לי איפה את נמצאת, או שאני נכנס לך לבית".
16. באישום השני נטען, כי בהמשך לאישום הראשון, ביום 18.8.19 הורתה כבוד השופטת רום במסגרת תת"ט 38430-08-19, כי נאסר על הנאשם להיכנס או להתקרב לבית הוריה של המתלוננת, לרבות ליצור עמה קשר בטלפון או בהודעות כתובות בכל מדיה.
17. על אף האמור, הנאשם יצר קשר עם המתלוננת באמצעות מספר שאינו מזוהה אצלה, ואף שוחח עמה בניגוד לצו.

תסקיר מבחן:

1. ביום 28.7.2022 הוגש תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם, אביא מתוכנו בתמצית: הנאשם גרוש ואב לילדה בת 4. הנאשם אינו עובד.
2. הנאשם גדל באלעד, לזוג הורים ו-9 אחים. תואר קשר בסיסי ורופף עם משפחתו. הנאשם השתחרר משרות צבאי לאחר שבועיים בהעדר התאמה. בגיל 20 הנאשם נישא למתלוננת, ולאחר כשנה וחצי בני הזוג התגרשו. הנאשם תיאר הליך גירושין לוחמני ואגרסיבי, על רקע סירובה של המתלוננת לאפשר לו קבלת משמורת על בתם. הנאשם מסר כי בגיל 15 החל צורך סמים מסוגים שונים בתדירות גבוה, ועל בסיס יומיומי. לדבריו פסק מכך באופן עצמאי לפני מספר שנים. בדיקות לאיתור שרידי סם שמסר בשרות מבחן נמצאו נקיות.
3. בהתייחס לעבירה שבתיק המקור, הנאשם נטל אחריות מילולית בלבד, ולא הביע חרטה על האופן בו נהג. לדבריו, לא נגרם למתלונן כל נזק. שרות המבחן ציין, כי ההליכים המתנהלים נגדו מהווים עבורו גורם מרתיע, וכן הנאשם הביע חשש שיוטל עליו מאסר בפועל, ואולם לדעת שרות המבחן, הנאשם עסוק במחירים אותם הוא ישלם בעקבות מעשיו, תוך שמתקשה לראות את השלכות הפגיעה על סביבתו.
4. בבחינת גורמי הסיכוי צוין, כי הוא מביע שאיפה מילולית לקיום אורח חיים תקין, ואולם התרשמותם, כי המדובר באדם בעל דפוסי התנהגות אימפולסיביים, מתקשה בוויסות דחפיו במצבי לחץ ומשבר. מתמודד עם משבר גירושין המשפיע על מצבו הרגשי, תוך שאינו בוחן את התנהלותו באופן ביקורתי. יתר על כן, לדעתם הנאשם אינו מפרש סיטואציות יומיומיות באופן יעיל וחש תוקפנות ותחושת דריכות שגורמת לו להתפרצות אלימה, תוך שהוא מתקשה לראות את חומרת מעשיו והשלכותיהם. הנאשם שלל נזקקות טיפולית, ובנסיבות אלו הערכת הסיכון להישנות עבירות מוערכת כגבוה.
5. נוכח טעמים אלו, המלצתם הינה להטלת עונש מאסר על דרך עבודות השירות לתקופה ארוכה, זאת לצד מאסר עלך תנאי ופיצוי למתלוננים.

תמצית טיעוני הצדדים:

1. במסגרת ראיות המאשימה לעונש הוגשו תמונות המתעדות את החבלות במתלונן וכן רישום פלילי של הנאשם.
2. במסגרת ראיות ההגנה לעונש נשמעה עדותה של אמו של הנאשם, לאחריה סברתי, כי ישנו מקום להפנות את הנאשם בשנית לשרות המבחן לבחון בעניינו אפיק טיפולי, ואולם נוכח סירובו של הנאשם לקחת חלק בהליך מסוג זה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.
3. במסגרת פרשת העונש הפנתה המאשימה לנסיבות האירועים בתיק המקור, וכן באשר לתיק שצורף. צוין, כי במעשיו פגע הנאשם בערכים מוגנים בהם: כבוד האדם, שלמות גופו, ביטחונו ושלוותו, וכן בערך הנוגע בשלטון החוק- נוכח הפגיעה בעובד ציבור בהיותו ממלא תפקיד כדין.
4. המאשימה ביקשה לקבוע שני מתחמי עונש ביחס לתיק המקור, באישום הראשון החל מ- 9 חודשים ועד 18 חודשים, וביחס לאישום השני החל מ- 18 חודשים ועד 36 חודשים, לצד ענישה נלווית. ביחס לתיק שצורף, החל ממאסר למשך מספר חודשים (שיכול וירוצה על דרך עבודות השירות), ועד שנת מאסר.
5. המאשימה ביקשה לשקול לקולא את הודאת הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי, ולחומרה את רישומו הפלילי, הכולל עבירת אלימות משנת 2016, וכן רישומו התעבורתי. בנוסף, ולחומרה את עמדת שרות המבחן וגורמי הסיכון עליהם עומד הוא בתסקיר, וכן את הנזקים שנגרמו למתלונן בהתאם לתסקיר נפגע העבירה שהוגש.
6. על הנאשם ביקשה להטיל בסך הכול 31 חודשי מאסר בגין שני התיקים, לצד ענישה נלווית, לרבות פיצוי למתלוננים.
7. הסנגור ביקש לאמץ את עמדת שרות המבחן, ולהטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה על דרך עבודות השירות. צוין, כי המדובר בבחור צעיר כבן 26, שלחובתו הרשעה אחת משנת 2016, בגינה נדון למאסר על תנאי. הסנגור ביקש לקחת בחשבון את הודאת הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי, וכן את העובדה שבהודאתו חסך את העדת המתלוננים. בנוסף ביקש לקחת בחשבון לקולא את נסיבותיו האישיות כפי שהדבר משתקף מתסקיר המבחן.
8. הסנגור הדגיש, כי המדובר בנאשם שעל אף האירועים המיוחסים לו, חי את רוב שנותיו, ללא הסתבכות בפלילים, ועל כן יש לראות בכתב האישום, וביחס לשני האישומים, אירוע נקודתי, שהתרחש על רקע משבר הקורונה ושתיית אלכוהול, שני נתונים שהינם חריגים והשפיעו על מעשיו.
9. ביחס לתיק שצורף צוין, כי בני הזוג גרושים כיום, ואמירותיו של הנאשם נעשו בתקופה של משבר זוגי, ומאבק משפטי חריף, כאשר האיומים לא נעשו בשיח ישיר, אלא באמצעות הודעות קוליות. לדעת הסנגור, מתחם העונש ההולם בתיק שצורף הינו מאסר על תנאי, ולא מעבר לכך. ביחס לתיק המקור, ועל אף חומרתו, עתר הסנגור לקביעת מתחם עונש החל ממספר חודשי מאסר שניתן לרצותם על דרך עבודות השירות ועד שנת מאסר. על הנאשם ביקש להטיל עונש מאסר שירוצה על דרך עבודות השירות, כפי שממליץ שרות המבחן. בהקשר זה הוסיף הסנגור, כי הנאשם היה נתון במעצר משך כ-3 חודשים, ומעצר בתנאי פיקוח משך כשנה. הסנגור הדגיש בסיום, כי השבת הנאשם למאסר תיצור רגרסיה, תחשוף אותו לחברה עבריינית, ותביא להידרדרות במצבו, ודאי בנסיבות בהן לא הוטל על הנאשם עונש מוחשי קודם לכן.

מתחם העונש ההולם:

1. הנאשם פגע במעשיו בערכים הנוגעים בשמירה על תחושת הביטחון האישי ושלמות גופו של אדם, כיבוד שלטון החוק ורשויות החוק, ועבודתם התקינה של שליחי ציבור. ביחס לתיק שצורף, פגע הנאשם בערך החברתי הנוגע בזכותו של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי, זכותן של נשים לחוש מוגנות, וכן בערכים הנוגעים בכיבוד שלטון החוק.
2. המעשים המיוחסים לנאשם בתיק המקור הינם מעשים חמורים המצביעים על היות הנאשם אדם הפועל באופן חסר עכבות במרחב הציבורי. בין שני האירועים מפרידה יממה, והרקע לביצוען הינו דומה, בנסיבות בהן הנאשם עולה על אוטובוס מבלי לשלם. באירוע הראשון, החל הנאשם להתפרע במהלך הנסיעה, בלא כל סיבה, ובהמשך ניסה לתקוף את הנהג- אלא שמחיצה שמפרידה בין הנהג לנוסעים מנעה זאת ממנו. ואולם הנאשם לא פסק ממעשיו, והחל יורק על הנהג תוך שהוא מפנה לעברו איום בזוי. שיאם של המעשים ביום שלמחרת, עת הנאשם תוקף עובד ציבור הממלא תפקידו כדין, באופן קשה וחמור.
3. מידת הפגיעה בערכים המוגנים באישום זה הינה משמעותית, בהיות המתלונן עובד ציבור הפועל על פי דין, וכן משום הנזק שנגרם למתלונן. בהתאם לעובדות, הנאשם נתלה על מוט ברזל שבתקרת האוטובוס, ובעט בראשו של המתלונן. אופן פעולה זה, יכול ללמד על כוונה מצד הנאשם להגדיל את אפקט הפגיעה במתלונן, כאשר הוא מכוון את רגליו ישירות אל עבר פניו של המתלונן. בנוסף, הכה את המתלונן במכת אגרוף לפניו, ושבר את אפו, ובעת שנמלט תקף גם את המתלמד שביצע עבודתו יחד עם המתלונן. על חומרת הפגיעה בערך המוגן ניתן ללמוד מהעונש שקבע המחוקק בצידה של עבירת, לפי סעיף 33 לחוק העונשין.
4. ביחס לתיק שצורף, הרי שהנאשם הפנה איומים משמעותיים לפגיעה במתלוננת ומשפחתה, ואין בידי לקבל את הטענה כי המדובר באיומים שאינם ישירים, שכן תוכנם של הדברים וצבר האיומים, מבסס רף חומרה גבוה. אם לא די בכך, הנאשם הפר במסגרת האישום השני צו שיפוטי שנועד להגן על המתלוננת מאותם איומים בדיוק. ובכלל, יש להעיר, כי בין שני כתבי האישום מפריד פרק זמן שאינו קצר, ואולם קו אחד מחבר ביניהם , הנוגע באופן התנהלות הנאשם, חסר רסן ונעדר מעצורים.
5. במסגרת ע"פ 4565/13 אמון חאלד נ' מדינת ישראל (נבו 04.11.2013) ציין בית המשפט: "בית משפט זה כבר פסק בעבר כי מעבר לחומרה הכללית הנודעת לעבירות אלימות, הרי שלאלימות המכוונת כנגד עובדי ציבור נודעת חומרה מיוחדת, מאחר שהן פוגעות פגיעה אנושה גם בערך החברתי הנודע לתפקוד התקין של השירות הציבורי (ראו: ה"מ 215/72 משיח נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2) 172 (1972); רע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.8.2008); דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.7.2011)). "עובדי הציבור "חשופים בצריח" – כמי שלא אחת נמצאים בחזית ההתמודדות עם מתן שירות לאנשים שיודעים אף הם קשיים. עובדי הציבור נדרשים להתגייס כל יום מחדש למתן שירות ולשם כך לגייס כוחות גוף ונפש. זהו הרקע לחקיקת עבירות מיוחדות שעניינן לא רק הגנה על שלמות גופם של עובדי הציבור, אלא גם הגנה על כבודם, לפחות במצבים שבהם הפגיעה היא פגיעה קשה בליבתו."
6. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, בכל הנוגע לאישום השני שבתיק המקור, מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בפועל.
7. רע"פ 8699/15 אבו האני נ' מדינת ישראל (17.12.15), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בגין פציעה שגרמה חתך בקרקפת, על אף המלצת שירות המבחן וההליך השיקומי בו החל המערער, נידון לשמונה חודשי מאסר בפועל.
8. ע"פ 4891/12 מור נ' מדינת ישראל, (05.11.12), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירת של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשם תקף יחד עם אחר את המתלונן בכל חלקי גופו וגרם לו שבר באף. הנאשם צעיר ללא עבר פלילי. נידון לשנת מאסר בפועל.
9. עפ"ג (חי') 27630-05-12 בן ארי נ' מדינת ישראל (20.12.12) נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה. הנאשם תקף את המתלונן באגרופים ומכות על רקע סכסוך חניה. השכן היה כבן 75 וסבל מחבלות ברגליו, בעיניו ובפנים. נידון ל- 24 חודשי מאסר בפועל.
10. עפ"ג (חי') 4007-01-16 וולקוביץ נ' מדינת ישראל (18.2.16), נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה, בשל כך שתקף את אחותו באגרופים וגרם לה שברים וחתכים בפניה. המתלוננת נזקקה לניתוח ולתקופת החלמה. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין 18-36 חודשים וגזר על הנאשם בעל עבר פלילי מכביד, 24 חודשי מאסר, תוך הפעלת מאסר מותנה במצטבר.
11. עפ"ג (מח' מרכז- לוד) 30709-01-12 לופט נ' מדינת ישראל (27.3.12) נדחה ערעורו של נאשם אשר תקף עובר אורח שהעיר לו על מטרד שיצר עקב הפעלת מוזיקה בקול רם. הנאשם תקפו במכת אגרוף אשר כתוצאה ממנה נפל המתלונן ונגרמו לו שברים באף. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שנתן דעתו לכך שמדובר היה במכת אגרוף אחת וכי המתלונן דחף את הנאשם קודם לכן. נידון ל- 10 חודשי מאסר וכן הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים במצטבר.
12. ת"פ (ב"ש) 5060-10-14 מדינת ישראל נ' טספאי (30.3.15), הורשע הנאשם בעבירה של חבלה חמורה. הנאשם תקף את המתלונן כשחבט בו עם מכת אגרוף לראשו, ושהמתלונן נפל ארצה, המשיך הנאשם לחבוט בו במכות אגרוף וגרם לו לחבלות אשר מתבטאות בין היתר בשברים רבים באף. הנאשם נדון ל-10 חודשי מאסר בפועל.
13. בכל הנוגע לאישום הראשון שבתיק המקור, ראיתי לקבוע מתחם החל מצו שירות לתועלת הציבור ומע"ת ועד 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו על דרך עבודות השירות. (ראו לדוגמה: רע"פ 7641/14 אלטורי נגד מדינת ישראל (30/11/14), רע"פ 4592/14 סרגייב רוטמן נגד מדינת ישראל (25/08/14), רע"פ 8748/10 נמירי נגד מדינת ישראל (07/12/10), ת"פ 17049-06-15 מדינת ישראל נגד טגניה (18/03/18), ת"פ 54731-08-16 מדינת ישראל נגד מלי (21/01/18), ת"פ 47983-08-18 מדינת ישראל נ' עבדאללה עביד (18.07.2022)). ביחס לתיק שצורף, יחל מתחם העונש ההולם ממספר חודשים בודדים של מאסר שיכול וירוצו על דרך עבודות השירות ועד 8 חודשים.
14. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני, כי מתחם העונש ההולם ביחס לשני כתבי -האישום הינו החל מ-12 חודשי מאסר בפועל ועד ל- 32 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית לרבות רכיב של פיצוי לנפגעי העבירה.
15. בעניינו לא קיימים הטעמים המצדיקים לסטות ממתחם העונש לחומרה או לקולא.

העונש המתאים לנאשם:

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לנסיבות הבאות: הנאשם הינו בחור צעיר כבן 26 ולו רישום בודד בעבירה של תקיפה סתם משנת 2016 בגינה נדון לעונש מאסר על תנאי.
2. הנאשם נטל אחריות על מעשיו בבית משפט, וכן צירף תיק נוסף, גם עליו נטל אחריות. מאז האירוע בתיק שצורף, חלפו למעלה משלוש שנים, ומאז אותו אירוע הנאשם והמתלוננת התגרשו.
3. להתרשמות שרות המבחן, לנאשם דפוסי התנהגות אימפולסיביים, קושי בוויסות דחפיו במצבי לחץ ומשבר, וקושי בפירוש סיטואציות יומיומיות, נתון המוביל לתוקפנות והתפרצות אלימה. הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו בשרות המבחן, לא ראה כלל את הפגיעה במתלונן, לא הביע אמפטיה כלפי כלל המתלוננים, התקשה לראות את חומרת מעשיו והשלכותיהם, ושלל נזקקות טיפולית. נוכח טעמים אלו, הערכת הסיכון להישנות עבירות בעתיד מוערכת כגבוה. בנסיבות אלו אתקשה לקבל את עמדת שרות המבחן, להטלת עונש מאסר על דרך עבודות השירות, שכן נוכח התרשמות זו, יש לשקול בין יתר שיקולי הענישה, שיקולים הנוגעים גם בהרתעת היחיד.
4. הנאשם שהה במעצר משך כ-3 חודשים, ותקופה של כעשרה חודשים בתנאים של מעצר בית מלא. הנאשם עתיד לרצות מאסר ראשון, ובהקשר זה הבאתי במניין שיקוליי גם את עמדתו ביחס לכך. (ראו בתסקיר: עמוד 3 פיסקה 1).
5. במסגרת תסקיר נפגע העבירה, תוארו תחושותיו הקשות של המתלונן בעקבות האירוע, הנזק הפיזי שנגרם לו והשלכותיו של האירוע על תפקודו כיום. המתלונן חווה כאבים עזים בפניו המצריכים טיפול תרופתי לשיכוך כאבים. בנוסף, המתלונן עסוק בפרוצדורות רפואיות לתיקון הפגיעה באף, ואולם עד כה ללא הצלחה. הכאבים, כך לדבריו, מונעים ממנו לנהל שגרת חיים פשוטה ויומיומית. בנוסף, ובעקבות האירוע, המתלונן לא שב לעבודה. נתון זה הינו משמעותי עבורו, שכן זו פעם ראשונה בה הצליח להשתלב במסגרת תעסוקה שסיפקה לו תחושת ערך עצמי וגאווה, כמי שעלה מאתיופיה, ועבד עד אז בעבודות פיזיות מאומצות. בתחושות אלו של המתלונן פגע הנאשם במידה ניכרת, ואף כיום מביע המתלונן חשש ופחד מפגיעה נוספת שעלולה להתרחש. נוכח זאת, המלצת שרות המבחן, הינה להטלת רכיב של פיצוי משמעותי על הנאשם.
6. בשים לב לשיקולים אלו שפורטו לעיל, ראיתי לקבוע את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולהטיל עליו את העונשים הבאים:

א. 13 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר.

ב. מאסר למשך 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור כל עבירת אלימות.

ג. מאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת איומים, או עבירה של הפרת הוראה חוקית.

ד. פיצוי לע"ת 1 בסך 10,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתם. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 1.5.2023, ויועבר למתלונן ישירות על ידי המזכירות.

1. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן ולשב"ס.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ג, 19 דצמבר 2022, במעמד הנוכחים.