ניתנה ביום 10 מאי 2022

השופט אילן סופר

1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב מיום 1.11.2021 (השופטת קארין ליבר – לוין; סע"ש 64109-11-18). בהחלטה נדחתה טענת המבקשת כי לא בוצעה לה מסירה כדין.
2. המבקשת היא חברה לייצור גלידות, בבעלות המשיב 2, אשר מתגורר באיטליה. המשיב 2 הוא גם עוסק מורשה בעליה של גלידריה בתל אביב. בנו של המשיב 2, מר רפאל ארביב, מתגורר בישראל וכלתו גברת קרן ארביב מנהלת את העבודה במבקשת ובגלידריה (כך על פי תצהירים שהוגשו לתיק בית הדין האזורי). המשיב 1, שלטענתו הועסק על ידי המבקשת ועל ידי המשיב 2 החל מחודש אפריל 2009 ועד לחודש אוגוסט 2017, הגיש כנגדם תביעה לתשלום רכיבי שכר שונים.
3. התביעה הוגשה ביום 27.11.2018, ביום 3.1.2019 הוגשו יפויי כוח לתיק בית הדין האזורי בהם נכתב כי המבקשת והמשיב 2 מייפים את כוחו של עו"ד שגיב עזרא לייצגם בהליך. המבקשת הגישה כתב הגנה, וביום 7.10.2019 נערך דיון קדם משפט אליו התייצבה גברת קרן ארביב ועו"ד עזרא מטעם המבקשת. ביום 22.10.2020 הוגשו תצהירים מטעם המבקשת והמשיב 2 לתיק. בין היתר הוגשו תצהירים מטעם גברת קרן ארביב וכן מטעם המשיב 2. התיק היה קבוע להוכחות ביום 13.6.2021, אך בשל ניסיונות הצדדים להגיע לפשרה, דיון ההוכחות נדחה, ונקבע דיון תזכורת ליום 29.9.2021. מספר ימים טרם דיון התזכורת הוגשה בקשה מטעם גברת קרן ארביב. בבקשה נטען כי לאחר שהחליפה ייצוג הבינה כי היא אינה מוסמכת לייצג את המבקשת וכי לא בוצעה מסירה כדין. בהמשך הוגשו בקשה להחלפת ייצוג מטעם המבקשת, הוגשה ביום 13.10.2021 בקשה מטעם המשיב 2 להחלפת ייצוג וכן הוגשה בקשה מטעמו בה נטען כי ההליך הובא לידיעתו רק ביום 6.10.2021 וכי הוא מעוניין להגיש כתב הגנה. יצוין כי הן הבקשה מטעם המשיב 2 והן בקשתה של גברת ארביב לא נתמכו בתצהירים.
4. בית הדין האזורי קבע (ביום 1.11.2021) כי לא ניתן לקבל את הבקשה שכן מהתצהירים שהוגשו עולה כי מדובר בעסק משפחתי, וכי גברת ארביב עובדת כמנהלת במבקשת. בנסיבות אלו, ומשעה שהבקשות לא נתמכו בתצהירים, נדחתה הטענה כי המשיב 2 לא היה מודע להליכים וכי לא בוצעה מסירה כדין.
5. ביום 25.11.2021 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. ביום 20.12.2021, בעקבות החלטת הרשמת אפרת קוקה מיום 14.12.2021, הגישה המבקשת גם בקשה להארכת מועד.
6. המבקשת טוענת כי המשיב 2 הוא אדם מבוגר, המתגורר באיטליה, אינו דובר עברית שוטפת ומשכך הכנת הבקשה והחתמתו על תצהירים הצריכה פרק זמן נוסף. לגוף הבקשה המבקשת טוענת כי לא בוצעה המצאה כדין שכן כתבי התביעה נזרקו על רצפת גלידריה בבעלות בנו של המשיב 2, שאינה כתובתו הרשמית של המבקשת או של המשיב 2. לטענת המבקשת המצאה לכתובת זו אינה מהווה המצאה כדין, לא כל שכן כאשר המשיב 1 בחר שלא למסור את כתב התביעה לידי העובדים במקום על אף שמדובר בחנות הפתוחה עד השעות המאוחרות של הלילה.
7. המשיב 1 טוען כי יש לדחות את הבקשה. מדובר בהליכים המתנהלים במשך למעלה משלוש שנים, כאשר בני משפחתו של המשיב 2, אשר מנהלים בפועל את המבקשת ניהלו את ההליכים בשמו. הטענה כי המשיב 2 לא ידע דבר הודות ההליכים היא טענה מופרכת שנדחתה בצדק על ידי בית הדין האזורי. בנוסף המבקשת לא הצליחה להצביע על טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה.
8. אשר להכרעתי. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב 1 וכן בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה. תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי, הוא 15 יום מיום המצאת פסק הדין לידי המערער, כאשר תקנה 125 מסמיכה את בית הדין להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים לטעמים מיוחדים "... במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א 6842/00 משה ידידיה - סול קסט (15.3.2001)) בהתאם לפסיקה גם איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה (עא"ח (ארצי) 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה (19.2.2002)). לצד זאת סיכויי הערעור, מהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (ראו: בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה 21.8.2005).
9. לטעמי לא עלה בידי המבקשת להצביע על טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור. אף אם העובדה שמקום מושבו של המשיב 2 הוא באיטליה עיכבה את הגשת הבקשה היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועדים הקבועים בחוק. המבקשת לא פעלה כן אלא הגישה את בקשת רשות הערעור בלא נטילת רשות להגשה באיחור. רק כחודש לאחר הגשת הבקשה, בעקבות החלטת הרשמת, הגישה המבקשת גם בקשה להארכת מועד. נראה כי די בהתנהלות זו כדי להביא לדחיית הבקשה.
10. למעלה מן הצורך אדרש גם לסיכויי הערעור. עיון בנימוקי הבקשה והחלטת בית הדין האזורי מלמד כי הם אינם טובים. מנהליה בפועל של המבקשת, שהם בני משפחתו של הבעלים, ניהלו הליכים בשמה במשך מספר שנים. הטענה כי הבעלים לא היה מודע לניהול ההליכים בשמו ולתצהירים שהוגשו בשמו ובחתימתו אינה סבירה. זאת במיוחד כאשר קיים בתיק ייפוי כוח חתום מטעם המבקשת והמשיב 2. לפיכך לא מצאתי כי יש בסיכויי הבקשה כדי להטות את הכף לטובת קבלתה באיחור.
11. סוף דבר – הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, ט' אייר תשפ"ב (10 מאי 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.