לפניי תביעה שטרית, בהליך של סדר דין מהיר, על סך של 11,000 ₪.

רקע ההליך ותמצית העובדות:

1. התובעת הציגה את עצמה כחברה הרשומה כחוק בישראל ועוסקת במתן ייעוץ פיננסי ועיסקי, ושירותי ראיית חשבון.
2. הנתבעת היא תושבת מדינת ישראל, אשר עברה בתחילת שנת 2015 ניתוח רפואי במרפאת טל מדיקל גרופ בע"מ אצל ד"ר טל נחליאלי (להלן "צד ג'").
3. התובעת אחוזת בשיק ע"ס 11,000 ₪ לז.פ. 10/02/2015 המשוך מחשבונה של הנתבעת המתנהל בבנק הפועלים ועליו שרטוט "למוטב בלבד" (להלן "השיק"). השיק כולל שני שמות של נפרעים [חותמות מוטבעות] של צד ג', והתובעת כאן.
4. השיק לא נפרע בשל מתן הוראת ביטול על ידי הנתבעת. בחלוף מעל 6 שנים וחצי
   (ב- 25/11/2021), הגישה התובעת את תביעתה השטרית בסדר דין מהיר. בהמשך לכך, הגישה הנתבעת כתב הגנה וביקשה לדחות את התביעה בטענה כי השיק זויף בהוספה מאוחרת של שם התובעת כנפרע ללא רשות והסכמת הנתבעת, וכי השיק נפרע.
5. בדיון מקדמי שהתקיים בפני ביום 19/05/2022 ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ניסיתי להביא אותם להסכמות. משלא צלח המהלך, קבעתי דיון הוכחות ליום 23/06/2022. בהמשך לכך, נדחה מועד הדיון להיום לפי בקשת הנתבעת.
6. בדיון ההוכחות שהתקיים בפני היום העידו שני עדים מטעם התובעת. מהצד השני העידה הנתבעת עצמה. בסוף הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה לצורך מתן פסק דין.
7. בהתאם לתקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018, פסק הדין יכלול את הטענות העיקרית של הצדדים ונימוקים באופן תמציתי.

עיקר טענות הצדדים:

1. לגרסת התובעת, ביום 10/02/2015 או בסמוך לכך, ובמסגרת עסקה שהתבצעה, מסרה הנתבעת את השיק לצד ג'. באותו מעמד הוטבעו על השיק שמות של שני מוטבים, שהתובעת היא אחד מהם.
2. לטענת התובעת היא קיבלה את השיק מצד ג' במסגרת התקשרות עסקית בין הצדדים.
3. במהלך דיון ההוכחות העיד נציג התובעת, מר ליאור איטח, לגבי נסיבות מסירת השיק והטבעת חותמת התובעת, כדלקמן (שורות 2-7 בעמ' 4 לפרוטוקול מהיום):

"לד"ר טל יש גם את החותמת שלנו. הוא שם שתי חותמות, אחת שלו ואחת שלנו.

הוא זה ששם את החותמת שלנון על השיק. אנחנו עבדנו אתו בשיתוף פעולה, זה היה חלק מכל הייעוץ הפיננסי שהוא קיבל. היו לו הרבה בעיות באותה שנה של לקוחות

לשאלת בימ"ש האם נהגנו למסור ללקוחות שלנו חותמות שלנו שיטביעו על השיקים, אני עונה שלא כל הלקוחות לוקחים מאיתנו שיקים. הוא במקרה עובד עם שיקים בסכומים גדולים, אז הוא היה צריך לעשות בדיקה לפני כן, כי מדובר בסכומים גדולים".

ובהמשך הוסיף בעד (שורות 21-23 בעמ' 4 לפרוטוקול מהיום):

"אנו קיבלנו את השיק מד"ר נחליאלי במסגרת עסקה. אנחנו נתנו ייעוץ פיננסי. בשנת 2015 היו לו הרבה בעיות בעסק ואנחנו סידרנו לו את הבעיות האלה".

1. השיק הוצג לפרעון ולא כובד מהסיבה של מתן הוראת ביטול.
2. לטענת התובעת, חרף פניות חוזרות ונשנות לנתבעת לפרוע את השיק, היא לא פרעה אותו. על-כן, יש לחייבה במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.
3. לגרסת הנתבעת, התובעת לא הציגה כל מסמך או אסמכתא או ראיה המלמדת על מערכת היחסים בין התובעת לבין צד ג'.
4. נטען עוד, כי השיק נמסר לצד ג' במסגרת טיפול רפואי והוא בוטל לאחר שצד ג' טען כי איבד את השיק.
5. לטענת הנתבעת, התובעת זייפה את צילום השיק והוסיפה את החותמת שלה למרות שהשיק הוא "למוטב בלבד". נטען כי התובעת לא הציגה בכוונה את השיק המקורי.
6. הנתבעת טענה עוד, כי לאחר שנמסר לה כי השיק אבד היא ביטלה אותו. במהלך דיון ההוכחות הציגה הנבעת בפני מסמך מהבנק המאשר ביטול השיק (מוצג רנ/2). נטען עוד, כי בהמשך, הנתבעת שילמה את השיק לצד ג' באמצעות המחאות דחויות בסך 7,000 ₪ וסכום נוסף בכרטיס אשראי בסך 4,000 ₪. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה אסמכתאות ביחס לתשלומים סכומים אלו.
7. הנתבעת טענה כי הגישה תלונה למשטרה וצירפה אסמכתה בהקשר זה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בסך של 20,000 ₪.

דיון והכרעה:

1. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה ולכלל החומר שהוגש לתיק והוצג בפניי, ולאחר שהתרשמתי מהעדים באופן ישיר ובחנתי סיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה השטרית להידחות. להלן יובאו הנימוקים לכך.
2. המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתביעה שלפניי מתמקדת בטענת ההגנה שהעלתה הנתבעת והיא הזיוף שנעשה בשם הנפרע בכל הנוגע להוספת חותמת התובעת. הנתבעת הוסיפה כי מדובר בשיק שסחירותו הוגבלה בשל השרטוט "למוטב בלבד" והתובעת ניסתה לעקוף הגבלה זו על ידי הוספת שמה כנפרעת. הנתבעת הוסיפה כי פרעה את השיק בתשלומים דחויים.
3. בהערה מקדמיה אציין, כי ככלל, התובע בהליך אזרחי נושא בנטל להוכיח את תביעתו ועליו להוכיח כי הוא זכאי לתשלום הנטען מהנתבע, וזאת בהיותו המוציא מחברו ועליו הראיה. נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים: הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו.

יחד עם זאת, השאלה על מי רובץ נטל ההוכחה, נקבעת על-פי הדין המהותי, כאשר נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט (ראו: ת"א 43375-11-19 דלק עכו בע"מ נ' ארנאוט (22/04/2022)).

בענייננו - התביעה מבוססת על עילה שטרית. בידוע, כי הנטל להוכחת תקפותו של שטר, ובפרט אמיתות החתימה עליו, מוטל על כתפי התובע המבסס תביעתו על אותו שטר (ראו: תא"מ (עכו) 62524-05-18 אלד השקעות בע"מ נ' עדבה (31/01/2021)). יחד עם זאת, נטל ההוכחה בתביעה שטרית יכול לעבור מכתפו של צד אחד למשנהו במסגרת ההליך וחוזר חלילה, כאשר לרוב, נטל ההוכחה הפוך והוא מוטל על הנתבע, אשר מבקש להתגונן מפני השטר. הסיבה לכך היא, שפקודת השטרות (נוסח חדש) קובעת מספר חזקות לטובת התובע מכוח השטר. כך למשל, קובע סעיף 20(ג) לפקודת השטרות כי "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר"; וסעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע את חזקת התמורה בזו הלשון "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". (ראו לעניין זה: בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית (03/09/2009); וספרו של שלום לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה), שם נכתב בעמ' 291 : "לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה : כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה").

ודוק: קדמוני המשפט כינו את תורת השטרות "המתמטיקה של המשפט". התביעה השטרית מתנהלת בתחומיה של מטריצה סגורה שרכיביה מופעלים על ידי כללים ברורים, המעגנים גם חזקות ייחודיות ונטלים ייעודיים. המבנה היציב והמבוצר שימר את התכלית של השטר ככלי משפטי יציב, אמין, יעיל ונוח להעברת כספים, המקל על חיי המסחר והכלכלה, שכן אותם כללים ייתרו את הצורך לערוך בירורים שונים בקשר למקורו של המסמך או לזכויות שיש בו לאחרים. חוסן זה שנגזר מאופיו העצמאי החפצי של החיוב השיטרי אף העניק לו הילה של "כמעט שווה כסף" ואפשר לשטר להיות לא רק אמצעי תשלום אלא אף בטוחה לתשלום, שכן אם החוב לא ייפרע במועדו, הרי שניתן להיפרע במישרין מהשטר (ראו והשוו: ת"א (שלום בת ים) 21579-07-20 גפר, תעשיה חימית בע"מ נ' ג'ויה מעבדות לקוסמטיקה בע"מ (06/02/2022)).

בכל מקרה, בהליך האזרחי אין על בעל הדין, עליו מוטל נטל ההוכחה, להוכיח את גרסתו מעבר לספק סביר אלא להוכיח כי גרסתו, העולה מן העובדות אותן הציג, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הצד השני. זאת ועוד, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות, בית המשפט אינו מנוע מלקבוע כי בעל דין פלוני עמד בנטל השכנוע, במידה הדרושה להוכחת טענתו (להרחבה ראו: תא"מ (עכו) 51977-09-16 אורית סדיס נ' צפורה בנרוש (30/04/2020) והאסמכתאות המצוטטות שם).

1. למוטב בלבד-נפקות השרטוט

על השיק נשוא התביעה מופיע השרטוט "למוטב בלבד", והשאלה היא האם יש נפקות למילים אלה סחירות השיק.

סעיף 7(א) לפקודת השטרות קובע כי "שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר".

לסוגיה זו נדרש בית המשפט בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(4) 498 (1994). דעת הרוב פסקה, כי שיק המשורטט "למוטב בלבד" אינו עביר. נקבע כי הביטוי 'למוטב בלבד' מגביל את עבירות השיק, משרת את הבהירות והפשטות; ויוצר חפיפה בין הנוסח למשמעותו, בכך שהוא מהווה הוראה לבנק הגובה לזכות את חשבון המוטב בלבד.

יוצא אפוא, כי "בעלותו של הנפרע" בשיק כפופה לסייג העבירות. הא אינו יכול להעביר את זכאותו לצד ג', מאחר וכוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" ברורה - הוא מבקש כי הנפרע - והנפרע בלבד - יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק.

מכאן שלא ניתן להמחות את הזכות בשיק כזה נוכח הקבוע בסעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969, שבו נקבע כי "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה". בסעיף 10 לאותו חוק אף נקבע כי הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, והן אינן חלות על המחאות לפי מסמכים סחירים.

1. בענייננו, התובעת מבקשת להיפרע מהשיק מכח רישומה כנפרעת ולא כגובה השיק, שהרי אינה יכולה לבצע ניכיון לשיק בלתי סחיר.
2. מכאן, יש להכריע בשאלת הוספת שם מוטב לשטר ללא רשות המושך. בהקשר זה קובע סעיף 64(א) לפקודת השטרות כדלקמן: "שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי, או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסיבים שלאחריו; אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול הוא לאכוף פרעונו לפי כתבו המקורי".
3. הוראה זו מחייבת את המסקנה כי אם נעשה שינוי בשיק לאחר משיכתו ע"י הנתבעת אין לו נפקות כלפיה בהינתן העובדה שהשינוי לא נעשה על ידה או בהיתר ממנה. על פי הסיפא של סעיף 64 הנ"ל יוכל אוחז כשורה להתגבר על שינוי כנ"ל גם אם הוא מהותי מקום שלא נראה כי נעשה. כאן יצוין, כי לא נטען ע"י מי מהצדדים שהשיק היה טעון השלמה או כי ניתן היתר להשלמתו בדרך של הוספת שם נפרע נוסף. משכך, ניתן לקבע כי בנסיבות מקרה זה הוספה כנ"ל בניגוד להיתר מהווה שינוי מהותי .

פועל יוצא מכל האמור לעיל הוא, כי היה ויימצא כי הוסף שם התובעת כנפרע ללא רשותה של הנתבעת, והתוספת היא בבחינת שינוי מהותי חריג, הרי שאין השיק בר פירעון כלפיה.

(ראו: תא"מ (כ"ס) 37450-02-11  אלכס דנילוב מוסד כספי נ' ירום אור בע"מ (27/08/2014)).

1. בענייננו, הנתבעת מייחסת את הזיוף לתוספת שם התובעת כנפרעת. כפי שציינתי לעיל, נטל השכנוע להוכחת רכיבי התביעה מוטל על התובעת ועל כן ציון שמו של הנפרע על ידו טעון הוכחה על ידו.
2. בענייננו, התובעת לא הביאה ראיה כלשהי להוכחת טענתה כי החותמת שלה כנפרע, הוספה על ידי נציגת צד ג' במעמד קבלת השיק מהנתבעת. עדת התביעה שנחקרה היום העידה כי במועד קבלת השיק מהנתבעת לא עבדה אצל צד ג', כך שאין כל רלוונטיות לעדותה. התובעת לא זימנה למתן עדות את הפקידה שקיבלה את השיק מהנתבעת. כמו כן, העד הנוסף מטעם התובעת לא נכח במעמד מסירת השיק. מנגד, הנתבעת טענה בצורה ברורה ומשכנעת כי במעמד מסירת השיק הוטבעה חותמת צד ג' בלבד. עדותה של הנתבעת בהקשר זו הותירה עלי רושם חיובי. מעבר לדרוש אטען כי גרסת התבעת ולפיה היא "משאירה חותמת" אצל חלק מלקחותיה במסגרת ההתנהלות העסקית, אינה הגיונית. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר אותו לקוח נקלע לקשיים כלכליים ואין כל טעם המניח את הדעת למסירת חותמת לגוף אשר סובל מבעיות כלכליות. זאת ועוד, התובעת לא הציגה בדיון את השיק המקורי אלא רק צילם של השיק. בנסיבות אלו של אי הבאת עד רלוונטי ואי צירוף מסמך מקורי, הדבר נזקף לחובת התובעת.
3. יוצא אפוא כי התובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר הוספת שמה כנפרע במעמד מסירת השיק. גם אם אניח כי נטל הוכחת הטענה כי שמה של התובעת התווסף שלא כדין לשיק בשלב מאוחר יותר, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת עמדה בנטל הוכחת טענת ההגנה מאותם טעמים שפורטו בסעיף 26 לעיל.
4. מכל האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי עסקינן בשיק אשר סחירותו הוגבלה ולא ניתן היתר לבצע בו שינוי מהותי כלשהו. גם את התובעת נתנה ערך לצד ג' בעד השיק, אין בכך כדי להתגבר על הפגם בשיק.
5. מן המקובץ, ולאחר בחינת מכלול הראיות מצאתי, כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת הגנת הנתבעת, ועל כן אין התובעת זכאית להיפרע הימנה.
6. לפני סיום ראיתי להתייחס לטענת ב"כ התובעת כי הנתבעת סתרה את עצמה עת טענה בעדותה כי מדובר בשיק בטחון ובהמשך חזרה על הטענה שנטענה בכתב ההגנה כי השיק נפרע באמצעות שיקים דחויים וכרטיס אשראי, לאחר שצד ג' איבד את השיק. בהקשר זה ולאור המסמכים שצירפה הנתבעת בדבר ביצוע התשלומים ולאור הצגת מסמך מהבנק בדבר ביטול השיק (רנ/1) ובשל הזמן הרב שחלף ממועד פרעו השיק ועד להגשת התביעה, כאשר מדובר בשיהוי של יותר מ-6 שנים וחצי, לא ראיתי ליתן משקל לעניין הטענה שנטענה שמדובר בשיק בטחון.
7. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
8. חרף התוצאה אליה הגעתי והתקיימות שני דיונים בתיק, והרבה לפנים משוקת הדין, אינני עושה צו להוצאות.
9. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק במערכת.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ב, 13 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.