1. ביום 16/02/2020 נפגע המערער, יליד 1946, בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").
2. בגין התאונה שולמו למערער דמי פגיעה עבור התקופה שמיום 17/02/2020 עד ליום 30/04/2020. הפגימה אשר הוכרה על ידי פקידת התביעות כתוצאה מהתאונה הינה: "חבלה בגב עם שבר בחוליה L7" (במכתב פקידת התביעות נפלה טעות, שכן מדובר בשבר בחוליה 2L).
3. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 10% נכות החל מיום 01/05/2020, בגין שבר של גוף חולייה שהתרפא עם תזוזה ניכרת וללא הגבלה בתנועות, וזאת לפי פריט 37(8)(ב) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר.
4. וועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 26/07/2021 וביום 11/10/2020, החליטה לדחות את הערר (להלן: "הוועדה").

כנגד ההחלטה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

1. עיקר טענות המערער –

א. טעתה הוועדה עת מצאה שלמערער הגבלה בינונית בתנועות, ציינה כי למערער הגבלה קלה בגין מצב קודם, ולא נתנה לכך משקל בקביעתה.

ב. טעתה הוועדה עת לא ערכה חשבון עובר ושב.

ג. הוועדה התעלמה מממצאיה לפיהן למערער הגבלה בינונית בתנועות והגבלה קלה בתנועות הסיבוב וההטיה, וטעתה במסקנתה לפיה למערער הגבלה קלה לכל היותר. על פי הפסיקה, ברגע שהוועדה מצאה הגבלה בינונית עליה לפסוק לפי הגבלה בינונית ולערוך חשבון עובר ושב עם ההגבלה הקלה טרם התאונה.

ד. טעתה הוועדה עת סברה כי נכותו של המערער היא לכל היותר 10%. מדובר בנכות קלה לכל הפחות. היה על הוועדה "לעשות מיצוע" בין הנכויות ולתת את הנכות הגבוה מבין האפשרויות לטובת המערער.

ה. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לפגיעה השורשית של המערער.

6. עיקר טענות המשיב –

א. הוועדה ערכה למערער מבחן דו שלבי, באחד מצאה הגבלה בינונית ובשני לא נמצאה הגבלה כלל, כך שקביעתה לפיה לכל היותר ההגבלה היא קלה היא קביעה מיטיבה. הפסיקה אליה מפנה המערער אינה רלוונטית.

ב. אין בסיס לטענה לפיה היה על הוועדה למצע בין שתי המגבלות לכאורה שמצאה. על הוועדה להעניק נכות על פי המגבלה אותה מצאה, כפי שעשתה והסבירה.

ג. הוועדה התייחסה לנזק השורשי הנטען ודחתה אותו.

ד. בהחלטת הוועדה לא נפלה כל טעות משפטית. מדובר בהחלטה מן המפורטות ואין בנימוקי הערעור טיעון אשר יש בו כדי לקעקע אותה, שכן מדובר בטיעונים רפואיים.

1. לאחר הדיון שהתקיים ביום 28/04/2022, ובאותו היום, הגיש המערער הודעה בה טען כי נשמט מטיעוניו טיעון נוסף שהעלה בפני הוועדה – בעניין נכויות זמניות. לטענת המערער, הוא טען בפני הוועדה כי עליה להעניק נכויות זמניות, הואיל ונקבעה לו נכות צמיתה החל מיום 01/05/2020 והתאונה אירעה ביום 16/02/2020, כאשר היה בטיפולים ממושכים תקופה ארוכה "וברי" כי נכותו לא התגבשה ביום 01/05/2020 .

המשיב הגיש תגובה להודעת המערער הנ"ל, בה טען, בין היתר, כי המערער לא הגיש בקשה להוספת טיעון וכי מדובר בהרחבת חזית אסורה. לגופה של טענה, המשיב טען כי למערער נקבעה נכות צמיתה למחרת תום דמי הפגיעה שאושרו לו, כך שברור שלפי אומד דעת הוועדה אין לקבוע לו נכות זמנית. מה עוד שהמערער לא הגיש תעודות מחלה לתקופה כלשהי ולא ברורה טענתו לנכות זמנית, אשר מבקשת לדלג על תקופה בה לא ביקש כלל דמי פגיעה.

1. החלטת הוועדה – הוועדה התכנסה ביום 26/07/2021, בנוכחות בא כוח המערער אשר מסר את הדברים הבאים: "אין ערר על השבר שקיבל בגינו נכות, אלא על כך שלא קיבל ולו יום אחד נכות זמנית. מדובר בפציעה קשה ונפלט ממעגל העבודה. מערערים על נושא של הגבלה בתנועות שלא קיבל נכות. נכוון שיש מצב קודם, אך המצב הקודם מעיד על הגבלה קלה. מפנה לבדיקת EMG. סובל גם מחוסר תחושה. לשקול הפעלת תקנה 15".

הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות הדימות כדלקמן:

"EMG מיום 7.02.2021: הולכות עצביות מוטוריות וסנסוריות תקינות בשתי הרגליים בעצבים פרוניאלי, טיביאלי וסורל דו"צ. ללא עדות לנזק עצבי פריפרי או פולינורופתיה היקפית בשתי הרגליים. גלי F מאורכים מטיביאלי דו"צ [ככל הנראה על רקע נזקי שורשי לומוסקרלי L5S1]. בבדיקת מחטים ברגל שמאל נצפו סימני דינרווציה כרונית משניים לראדיקולפתיה לומבוסקרלית מגובה L-2-L4, L5S1 משמאל, ללא סימני דנרווציה חריפה, הגיוס מעט ירוד משריר VM משמאל, שאר הגיוס תקין, ללא תבנית מיופתית.

CT ע"ש מותני מיום 4.03.2020: הפענוח של הבדיקה חסר בחלקו. הוועדה מבקשת את הפענות המלא על מנת להשוותה לממצאים שתוארות ב – 2016.

כמו כן, הוועדה מבקשת את סיכום האשפוז ודוח הניתוח של הגב שעבר כשנתיים לפני התאונה הנדונה.".

הוועדה בדקה את המערער ורשמה את הממצאים הבאים:

"בעמידה – אין לראות עקמת אנטלגית. מגביל את כפיפתו לפנים, מגיע עם קצות אצבעותיו לגובה הברכיים. הגבלה קלה בתנועות הסיבוב וההטיה של הגב. עומד על קצות אצבעותיו ובהונותיו.

בשכיבה – מבחן SLR חיובי משמאל ב- 20 מ' ומימן ב- 60 מ'. יושב במיטת הבדיקה עם ברכיים ישרות, מגיע עם קצות אצבעותיו לאמצע השוקיים. מבחן SLR הפוך תקין דו"צ.

כוח תקין בשתי הרגליים, פרוקסמלי ודיסטלי. החזרים הופקו תקינים ושווים בשתי הרגליים. אין החזרים פתלוגיים. מוסר על ירידה בתחושה לאורך כל הרגל השמאלית ללא פיזור אנטומי.

בסיכום ניתוח ב 22.03.2020: מדווח כשנתיים לאחר מליקטומיה מותנית מ L3 עד L5. בניתוח מ- 03/2020 בוצע הזרקת צמנט לגוף חוליה L2 עם מילוי טוב של גוף החוליה.

בתיקו הרפואי מדווח ב 10.12.2012 דיסקופטיה מותנית קשה כם כאבי גב תחתון ולארוך הרגליים. טופל בעבר במרפפקאת כאבים ע"י אפידורל בלוק בהשפעה טובה. ב- 03.01.2016 נרשם שנבדק ע"י אורתופד שהמלית על MRI לפני הניתוח. ב 19.01.2016 מדווח על CT ע"ש מותני גבוה גופי חוליה שמור, אוסטואופיטים קטנים לאורך ע"ש, מפרקים פצטליים שמורים, בלט דיסק אחורי בגובה L5S1, L4-5 עם לחץ קל על השקץ היצרות של הפורמינות הפינליות דו"צ. (הדיווח של הרופא המטפל ד"ר דניאל טיאר).".

הוועדה סיכמה את מסקנותיה וקבעה:

" הפענוח של בדיקת ה- CT ע"ש מותני מיום 4.03.2020 חסר בחלקו [עמ' 2 מתוך 3].

על כן, הוועדה מבקשת את הפענוח המלא על מנת להשוות אותה לממצאים שתוארו בבדיקות משנת 2016. כמו כן, הוועדה מבקשת את סיכום האשפוז ודוח הניתוח של הגב שעבר כשנתיים לפני התאונה הנדונה.

עם קבלת המבוקש, הדיון יסוכם ללא נוכחות התובע, ותתייחס הוועדה הן לנכות הזמנית והן לנכות הצמיתה.".

הוועדה שבה והתכנסה ביום 11/10/2021, כשלפניה הונח סיכום אשפוז וניתוח אותו עבר המערער עובר לתאונה בשנת 2016, וקבעה כדלקמן:

"המשך דיון לוועדה קודמת, סיכום אשפוז וניתוח ב 26.2.16 מדווח על הצרות מרכזית ופורמנאלית שמאלית ב L3-4 ו L4-5 בוצע למנקטומיה מרכזית ופורמנקטומיה דו"צL3-4 ו L4-5 לשחרור השק והשורשים.

לא הובא לוועדה השלמת הפיענוח החסר מבדיקת ה CT מ 4.3.20. אולם מאחר והנכות אינה נקבעת על פי ממצאי הדימות אלא על פי הבדיקה הקלינית הוועדה מסתפקת בחומר שהומצא לידה.

הוועדה בדקה את מידת ההגבלה בתנועתיות בשני מבחנים שאמורים להדגים את אותה מידת המגבלה, באחד הדגים הגבלה בינונית ובשני ללא כל הגבלה בכפיפה.

נמצאה הגבלה קלה בתנועות הסיבוב והטיה של הגב.

לפיכך מסיקה הוועדה שההגבלה היא לכל היותר קלה.

הוועדה בדקה את הגירוי השורשי בשני מבחנים שאמורים להדגים אותה מידת הגירוי, באחד גירוי ניכר יותר משמאל ובשני ללא כל גירוי.

לפיכך מסיקה הוועדה שאין גירוי שורשי.

בבדיקת ה CT מ 2020 מדווח על מרווח L2-3 ירידה קלה בגוף החוליה L2 עם שבר בסימן שמאלה. הניתוח שבוצע בגין התאונה הנדונה מטרתו הייתה לתיקון השינוי במבנה גוף חוליה של L והכנסת צמנט לתמיכה בגוף החוליה.

לא הייתה בתאונה הנדונה פגיעה דיסקלית כלשהי.

הוועדה קובעת שההגבלה הקלה בתנועות נגרמה בגין המצב הקודם ואילו בגין התאונה הנידונה הוועדה מקבלת את קביעת דרג ראשון לנכות בשיעור 10% בגין שבר של גוף חוליה ללא הגבלה בתנועות ע"ש הקשורות לתאונה".

(הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

1. הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
2. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המל"ל, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המל"ל, מיום 22/06/2006), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המל"ל, פד"ע טו(1) 60).
3. באשר לטענות המערער לעניין ההגבלה בתנועות – מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה ויסודית ופירטה את ממצאיה בהרחבה. התנועתיות בעמוד השדרה נבדקה על ידי הוועדה הן בעמידה והן בשכיבה, תוך שהוועדה ציינה את ממצאיה בכל אחד משני המבחנים. בישיבתה המסכמת מיום 11/10/2021, הוועדה התייחסה לשוני שעלה בממצאי שני המבחנים וקבעה כי ההגבלה בתנועה אמורה להיות אחידה אך המערער הדגים הגבלה בינונית במבחן אחד ובמבחן השני לא הדגים הגבלה בכפיפה כלל, אם כי נמצאה הגבלה קלה בתנועות הסיבוב וההטיה של הגב. מכאן הוועדה קבעה כי הממצא הקליני המקובל עליה הוא שלמערער הגבלה קלה בלבד ולא בינונית. מדובר במסקנה רפואית מקצועית שבסמכותה הבלעדית של הוועדה.
4. יש לדחות את טענת המערער לפיה ממצאי הוועדה משקפים הגבלה בינונית בתנועות – הוועדה הסבירה ונימקה באופן ברור מדוע אין למערער הגבלה בינונית, וזאת לאור ממצאי המבחן השני אשר ערכה לו ובו לא הודגמה כל הגבלה בכפיפה. מכאן אין מקום שהוועדה תבסס מסקנה על ממצא שלא קיים, כפי שהמערער מבקש. הוועדה קבעה כי למערער הגבלה קלה בלבד וזאת בהתבסס על ממצאיה הקליניים – מדובר בקביעה רפואית מקצועית אשר אין בית הדין מתערב בה.
5. באשר לטענת המערער למצב קודם ואי עריכת חשבון עובר ושב – נקודת המוצא היא שהמערער עצמו טען בפני הוועדה לקיומו של מצב קודם בגין הגבלה קלה בתנועות – ר' דברי בא כוחו בפרוטוקול "נכוון שיש מצב קודם, אך המצב הקודם מעיד על הגבלה קלה.". הואיל והוועדה קבעה, בהתבסס על ממצאיה הקליניים, כי למערער הגבלה קלה בלבד לא ברורה טרוניית המערער בעניין זה, משגם לטענתו הגבלה זו היתה קיימת עובר לתאונה. לא מצאתי כי בהחלטת הוועדה נפלה טעות משפטית משהוועדה נימקה וקבעה באופן מפורש כי ההגבלה הקלה בתנועות נגרמה בגין מצב קודם, וכי התאונה לא גרמה לפגיעה דיסקלית כלשהי, תוך שהתייחסה לניתוח אשר בוצע בעקבות התאונה ואשר היה לתיקון השינוי במבנה גוף החוליה והכנסת צמנט, וכן התייחסה לניתוח אותו עבר המערער עובר לתאונה.
6. באשר לטענה בדבר אי התייחסות לפגיעה השורשית – גם טענה זו דינה להידחות, שכן עיון בפרוטוקול מראה כי הוועדה ערכה בדיקה נוירולוגית מקיפה, ציינה את ממצאיה וסיכמה את מסקנותיה לפיהן "הוועדה בדקה את הגירוי השורשי בשני מבחנים שאמורים להדגים אותה מידת הגירוי, באחד גירוי ניכר יותר משמאל ובשני ללא כל גירוי. לפיכך מסיקה הוועדה שאין גירוי שורשי."
7. יש לדחות את טענת המערער לפיה היה על הוועדה לקבוע נכות ממוצעת בין ההגבלה הבינונית לקלה – שוב, ממצאי הוועדה העלו הגבלה קלה בתנועות ולא הגבלה בינונית, שכן הוועדה נימקה והסבירה מדוע היא קובעת ממצאים על יסוד המבחן אשר הדגים תנועתיות טובה יותר. יש לציין כי הפסיקה אליה הפנה המערער בעניין זה, אשר עניינה קביעת נכויות בשל פגיעה בכתף, אינה רלוונטית.
8. באשר לטענת המערער לעניין נכויות זמניות – מבלי לקבוע מסמרות לעניין עיתוי העלאת הטענה בפני בית הדין ואופן העלאתה, הרי מהפרוטוקול עולה כי טענה זו הועלתה בפני הוועדה, כפי שעולה מדברי בא כוח המערער. אך אין בעצם העלאת הטענה כדי להביא לקביעה בדבר קיומה של נכות זמנית – מדובר בקביעה מקצועית רפואית שבסמכותה הבלעדית של הוועדה אשר כאמור בדקה את המערער, עיינה בכלל המסמכים אשר הונחו לפניה, ומצאה כי נכותו כבר התגבשה, ומכאן קבעה לו נכות צמיתה. בכך לא נפלה טעות בהחלטתה. למעלה מהצורך יש לציין כי העובדה כשלעצמה לפיה המערער המשיך להיות מטופל, לטענתו, אין בה כדי להקנות לו נכות זמנית, מה עוד שהוא לא הציג לא לוועדה ולא לבית הדין כל מסמך רפואי אשר ממנו ניתן ללמוד כי נכותו טרם התגבשה, ואף תעודות האי כושר אשר הוגשו למל"ל ואושרו, התייחסו לתקופה שעד ליום 30/04/2020 ואילו הנכות הצמיתה נקבעה החל מיום 01/05/2020.
9. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.
10. בנסיבות העניין, ועל אף שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, לאור סיכויי הערעור הקלושים אשר הובהרו בדיון – על המערער לשלם למשיב שכ"ט עו"ד, בסך של 1,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
11. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, (03 03 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.