1. לפניי תביעה לחיוב בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. תאונת הדרכים הנטענת אירעה ביום 28.05.2021 בין כלי רכב, מ"ר 56-049-32 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ובחזקתו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 89-085-33 שבעת התאונה הנטענת היה בבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").
2. לטענת התובע, בזמן שרכבו חנה בחניה בצד הדרך בכביש עירוני בבני ברק, הגיח האוטובוס שחלף משמאלו, סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב התובע וגרם לו לנזקים אשר הוערכו בידי שמאי רכב.
3. מנגד, מכחישה הנתבעת את קרות התאונה כפי שנטען על ידי התובע. הנתבעת טוענת כי האוטובוס הוסע בנתיב הימיני בנסיעה בסמוך למדרכה כאשר אין רכבים מימין לאוטובוס. אלא שאז פנה אליו התובע וטען כי האוטובוס פגע ברכבו לאורך צדו השמאלי של רכבו. נהג האוטובוס מכחיש כל פגיעה ברכב התובע. כמו כן, טוענת הנתבעת כי הנזקים של רכב התובע כפי שהוצגו על ידי התובע הינם נזקים ישנים. לכן, בנוסף מכחישה הנתבעת את הנזק את זיקתו לתאונה הנטענת ואת היקפו.
4. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא הן לעניין עצם קרות התאונה, הן לעניין היתכנות גרימת הנזקים והן לעניין גובה הנזק.
5. נערך לפניי דיון ביום 14.04.2022 במסגרתו הציגו הצדדים את ראיותיהם והעידו בפני נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.
6. עתה, לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

1. על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שנהג האוטובוס יישא באחריות לחלק מן הנזקים, וזאת לאחר הפחתת ראש "הוצאות ובזבוז זמן", מהנימוקים המובאים להלן באופן תמציתי, בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:
   1. גרסתו של התובע לגבי קרות התאונה הינה מסתברת יותר מאשר עם גרסתו של נהג האוטובוס.

לאחר שהתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי אני סבור כי גרסתו של התובע הייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית, והותירה רושם מהימן, על פני גרסתו של נהג האוטובוס שהייתה מתפתלת, מתחמקת, מתפתחת, מגלה טפח ומכסה טפחיים.

• 1. חרף הגרסה הראשונית שהציגה הנתבעת לגבי אופן קרות התאונה, לפיה נהג האוטובוס הכחיש את מעורבות האוטובוס בתאונה, אלא שבחקירתו הנגדית התברר כי כל שהוא מכחיש הוא את הקשר הסיבתי שבין הנזקים לאופן קרות התאונה.

• 1. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים אני סבור כי התאונה אכן קרתה בגין סטייה ימינה של האוטובוס לעבר רכב התובע, בשל חוסר זהירותו של נהג האוטובוס, ומבלי שנהג האוטובוס בכלל נתן לבו לחיכוך עם רכב התובע. זאת הסיבה שנהג האוטובוס בכלל לא היה מודע למעורבותו בתאונה.
  2. יתירה מזאת, אני מאמין לנהג רכב התובע, כי הוא היה ברכב בעת שהאוטובוס פגע בו והוא ראה את כל התאונה בזמן שהאוטובוס סטה לעברו. אני אף מאמין לתובע כי נהג האוטובוס לאחר התאונה הודה בתאונה על ידי כך שהוא הציע לו לתקן את הנזק (עמ' 8, שורות 15-14 לפרוטוקול). התנהלות המתאימה עם מישהו שמכיר באחריותו, ולו באופן חלקי.
  3. אני סבור כי נהג האוטובוס סטה ימינה מבלי לשמור על מרווח מספק מרכב התובע, ומבלי לנקוט בזהירות הנדרשת, ולמעשה הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו כן, הפר נהג האוטובוס את תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

• 1. יחד עם זאת, אני סבור כי סטייה זו מצדו של האוטובוס גרמה לנזקים מסוימים ולא למכלול הנזקים שנמנו בחוות דעתו של השמאי מטעם התובע. הפגיעה של האוטובוס ברכב התובע לא יכולה הייתה לגרום לנזקים הן באזור התפר שבין הדלתות השמאליות של רכב התובע, הן למראה השמאלית והן לכנף השמאלית הקדמית ברכב התובע. אני סבור כי הפגיעות בתפר שבין הדלתות השמאליות ברכב התובע היו עובר לתאונה, ולכן הן אינן קשורות לתאונה.
  2. בנסיבות העניין, כאשר רכב התובע ניזוק בזמן שהיה בחניה כדין, ללא כל נוע, לא היה באפשרותו של התובע לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה. לכן, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג האוטובוס.
  3. לגבי המחלוקת לגבי היתכנות הנזקים, הרי שאיני מאשר את כל הנזקים משום ששוכנעתי כי הנזקים שנגרמו לדלתות השמאליות של רכב התובע אינם קשורים בתאונה וסביר כי נגרמו מוקדם יותר לאירוע.
  4. מאחר שהנזק שנגרם לרכב התובע נתמך בחוות דעת שמאי והנתבעת לא הציגה שומה נגדית, הרי שאני מאשר אותם, למעט הנזק באזור הדלתות השמאליות של רכב התובע.
  5. לפיכך, יש להפחית מגובה הנזקים את כל אשר קשור לדלתות השמאליות של רכב התובע, קרי דלתות עצמן (3,000 ₪), קישוטי דלתות (700 ₪), חישוק ברזל (450 ₪) ועבודות הקשורות בהן: פירוק והרכבת דלתות שמאלה (1,600 ₪). מכאן, שסך הנזקים לרכב התובע עומד לאחר ההפחתה על 12,253 ₪. כך שעלות תיקון זו לא מביאה את רכב התובע לאבדן ערך.

לכן, הנתבעת תפצה את התובע בעלות התיקון בסך של 12,253 ₪ ובשכ"ט השמאי בסך של 1,755 ₪.

סך כל נזקיו המוכחים של התובע עומד על 14,008 ₪.

סיכום

1. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

9.1. סכום התביעה המוכח בסך של 14,008 ₪.

9.2. אגרת בית המשפט כפי ששולמה בסך 261 ₪.

9.3. הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪.

הסכום הכולל הפסוק, בסך 14,769 ₪, ישולם תוך 30 יום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

1. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
2. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.