לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.9.21 ובה היו מעורבים רכב בבעלות התובעת שהיה נהוג ע"י מר מאור ברטי ורכב שהיה נהוג ע"י הנתבע.

התובעת טענה כי רכב הנתבע פגע ברכבה בשעה שיצא מחניה וגרם לו לנזקים.

עד התובעת, הנהג ברכב, העיד כי היה בנסיעה במהירות ע"פ החוק כאשר רכב הנתבע יצא מחניה מימינו ופגע ברכב. העד אישר כי היה עימו נוסע נוסף ברכב שלא יכול היה להגיע להעיד בדיון. כן אישר כי הוצע לנתבע כי התובעת תישא בנזקיו שכן העד סבר כי התאונה הייתה באחריותו וזאת בשל חוסר ניסיונו כנהג ורק לאחר שצפה אביו בסרטון שתיעד את האירוע הבין כי התאונה לא הייתה באחריותו. העד הכחיש כל חריגה מאופן נסיעה רגיל ותקין מצידו.

הנתבע טען כי רכב התובעת הוא שפגע ברכבו. כן טען הנתבע כי נהג רכב התובעת היה במצב שכיבה בתוך הרכב, כלל לא ראה את הכביש ולכן אחראי לתאונה. בדיון טען הנתבע כי אינו בטוח שעד התובעת היה נהג הרכב, אולם לאחר מכן הטיח בעד כי לא החליף עימו פרטים במקום התאונה. הנתבע אישר שהתאונה אירעה כשהוא יוצא ממקום החניה, לדבריו בזהירות, כאשר קודם לכן בחן את הדרך ולא ראה כל רכב מתקרב. הנתבע העיד כי שוחח עם אביו של עד התובעת מיד לאחר התאונה שהציע לו לתקן את רכב הנתבע בעקבות דברי עד התובעת לפיהם סבר בתחילה כי התאונה הייתה באחריותו. לאחר שאביו ראה את סרטון התאונה חזר בו מהסכמתו לשאת בנזקי הנתבע ודרש ממנו לשאת בנזקים שנגרמו לרכב התובעת.

התאונה תועדה במצלמת עסק שממוקמת במקביל למקום האירוע ובסרטון ניתן לראות כי רכב הנתבע יוצא מחניה בזמן שרכב התובעת חולף בנתיב הנסיעה שמשמאלו. יצוין כי בעדותו טען הנתבע כי אינו מזהה האם המדובר ברכבו המופיע בסרטון, אולם מתיאור התאונה ומהעובדה שהנתבע זיהה את תמונת מקום התאונה שהוצגה לפני אני קובעת כי הסרטון אכן הינו סרטון של התאונה נשוא התביעה.

מצפיה בסרטון התאונה אני קובעת כי התאונה התרחשה באחריותו של הנתבע אשר יצא מחניה לנתיב נסיעת רכב התובעת בשעה שזה חלף במקום. בהתאם להוראות תקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 –

"נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –

(1)   יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך;

(2)   יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש."

לאור האמור, זכות הקדימה הייתה נתונה לרכב התובעת, שלא הגיע יש מאין אלא היה בנסיעה ברחוב והיה על הנתבע לאפשר לו לעבור טרם התחיל בנסיעה בכביש. טענות הנתבע ביחס למצב נהג התובעת ברכב לא הוכחו בראיה או בתמונות ממקום האירוע הגם שהנתבע מצא לנכון לצלם את הרכבים המעורבים. כך גם טענתו כאילו לא היה באפשרותו לאתר את פרטי המעורבים באירוע כאשר מעדותו שלו אני למדה ששוחח עם אביו של נהג התובעת והיו בידיו פרטי הרכב (וזאת מבלי לקבוע אם אכן לא מסר נהג התובעת את פרטיו לנתבע כטענתו).

עם זאת, הן מהסרטון והן מהיקף הנזקים עליהם מצביעה התובעת עולה כי מהירות נסיעתו של רכב התובעת לא היה מותאם לתנאי הדרך ולפיכך יש מקום להורות על ניכוי אשם תורם (שאינו מקים עילת תביעה) בהיקף של 30% מנזקי התובעת המוכחים.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוו"ד שמאי מטעמה שלא נסתרה ע"י חוו"ד נגדית וכן תמונות ממקום האירוע אשר מוקדי הנזק בה תואמים למוקדי הנזק נשוא חוו"ד השמאי. משכך אני קובעת כי נזקיה הישירים של התובעת הוכחו. התובעת לא הוכיחה נזקים עקיפים בראיות ולפיכך לא מצאתי כי יש לפסוק אלו לטובת התובעת.

לפיכך ישלם הנתבע לתובעת סך של 16,162 ₪ בצירוף אגרה בסך 377 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,836 ₪.

לפנים משורת הדין ובשל נסיבות הנתבע כפי שתוארו איני מחייבת הצדדים בתשלום מחצית שניה של אגרה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

בהסכמת ב"כ התובעת תשמיד המזכירות ההתקן שהוגש על ידו.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ג, 22 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.