1. בפני בקשה להורות על הארכת מועד להישפט בהתאם לסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשנ"ב – 1982 (להלן:"חסד"פ") ביחס לשלושה דוחות כדלקמן: דו"ח מס' 70306483762 , דו"ח מס' 70304603346 ודו"ח מס' 70304445516 .

2. ביום 02.12.2021 התקבלה תגובת המשיבה לבקשת המבקש ממנה עולה כי לאחר בחינת כלל הטענות שהועלו על ידי המבקש, ולפנים משורת הדין, הסכימה המשיבה למתן ארוכה להישפט בהתייחס לדוחו"ת מס' 70304603346 ו – 70306483762 .

3. מכאן בהחלטתי זו אתייחס לדו"ח מס' 70304445516 בלבד.

תמצית הליכים קודמים

4. ביום 27.11.2020 ניתנה למבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 70304445516 בגין אי עטיית מסיכה בניגוד לסעיף 3 ה (א) לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 (להלן: " תקנות שעת חירום") + סעיפים 20 ד (ב) (3) לפקודת בריאות העם (נגיף הקורונה החדש – אכיפה), התש"ף – 2020 (להלן: "פקודת בריאות העם").

5. כעולה מהודעת תשלום הקנס ביום 27.01.2021 בשעה 18:55 הבחינו במבקש מבלי שעטה מסיכה ברחוב פאולוס השישי, בעיר נצרת – ליד המשביר.

6. ביום 29.11.2021 הגיש המבקש באמצעות בא כוחו, בקשה להארכת מועד להישפט בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ.

7. לטענת המבקש הוא לא קיבל הודעה על ביצוע העבירה כנטען בהודעת תשלום הקנס, ומסירת דבר הודעת הקנס מעולם לא בוצעה. המבקש טען כי הכתובת אליה נשלחה לכאורה הודעת תשלום הקנס , אם נשלחה, הינה כתובת מוטעית ו/או לא קיימת ו/או אינה שייכת למבקש , משלא קיבל המבקש לידיו את הודעת תשלום הקנס ולא ביצע את העבירות , על בית המשפט להורות על הארכת המועד להישפט ולו למראית פני הצדק. בהקשר זה הפנה ב"כ המבקש לעפ"ת 37212-06-18 עומר אגברייה נ' מדינת ישראל, עפ"ת 65796-07-18 רן כהן נ' מדינת ישראל, עפ"ת 31865-02-19, תת"ע 7013-03-18 ועפ"ת 40444-10-18 פטאל נ' מדינת ישראל.

המבקש כופר בעובדות הודעת תשלום הקנס ולטענתו, ככל שבית המשפט לא ייעתר לבקשתו למתן ארכה להישפט ייגרם לו עיוות דין .

המבקש תמך טענתו בתצהיר.

8. לטענת המשיבה הודעת תשלום הקנס נמסרה לידיו של המבקש אשר עוכב לתחנת המשטרה לאחר שסירב להזדהות ( לתגובה צורף מזכר "פרטי הדוח" ממנו עולה כי הודעת תשלום הקנס נמסרה לידו של המבקש אך המבקש לא חתם על קבלתה). עסקינן בהודעת תשלום קנס בגין אי עטיית מסיכה ברחוב פאולוס השישי , נצרת – ליד המשביר , כאשר עורך הדוח הוא רס"ב זוהייר חאיק.

לטענת המשיבה נימוקיו של המבקש אינם עומדים בדרישות החוק בהתאם לסעיפים 8 א (ו) ו – 13 (ב) לחוק העבירות המנהליות , ולמבקש היתה קיימת אפשרות להגיש בקשה להישפט , אך המבקש בחר שלא לעשות כן והגיש בקשתו זו לאחר כשנה מיום קרות האירוע , ולכן יש לדחות בקשתו על הסף.

דיון והכרעה

9. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיבה, קובע אני כי דין הבקשה להידחות.

הארכת מועד להישפט

10. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב) , התשמ"ב- 1982 ( להלן:"חסד"פ") הוא זה המתווה את שיקול דעת בית המשפט בבואו לדון בבקשה להארכת מועד להישפט. הסעיף קובע כדלקמן :

" הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו ".

( ההדגשות אינן במקור נ.מ.ל)

11. החוק מפנה איפוא לתנאים האמורים בסעיף 229 (ה) על פיהם, תובע רשאי לדון בבקשה לביטול הודעת תשלום קנס או בקשה להישפט שהוגשה באיחור, אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה לאחר שהוסרה המניעה, כן הוסיף וקבע המחוקק, כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד להישפט מנימוקים מיוחדים שיפרט בהחלטתו, דהיינו נימוקים החורגים מאלה הקבועים בסעיף 229 (ה) שעניינם בעיקר במניעה ביכולתו של המבקש להגיש את הבקשה.

12. כפי שנפסק לא פעם, בית משפט שנדרש לבקשה להישפט על-ידי הנאשם שלא הודיע על רצונו להישפט, או הודיע על רצונו להישפט, אך הודיע על כך אחרי הזמן שנקבע לכך, צריך לשקול שיקולים דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם, זאת גם אם פסק הדין נקבע בדין על פי סדרי הדין המיוחדים הרואים באי הגשת בקשה להישפט הודיה בביצוע העבירה. על המבקש להראות לפחות שני טעמים המצדיקים פתיחת השער של בית-המשפט, כמו בבקשה לביטול פסק דין. האחד – סיבה מוצדקת לאי הודעתו במועד על בקשתו להישפט בגדרו של טעם זה, יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד היא, כי בעבירות מסוג זה הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו, וככל שברצונו לעשות כן עליו להגיש בקשה מיוחדת לשם כך. ככלל על המבקש להישפט באיחור להראות, כי האיחור בהגשת הבקשה נובע מסיבות סבירות שכן היה ביכולתו לברר את טיב הודעת הקנס עוד קודם לכן. השני- גרימת עיוות דין, אם הדיון בבית-המשפט, לא יתקיים. טעמים אלה אינם מצטברים. ראה בעניין זה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 2077, 2081:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

13. מכאן, שאם בית-המשפט סבור, כנימוק העומד לעצמו, שעלול להיגרם עיוות דין אם הדיון בעבירה לא יתקיים בבית-המשפט, הרי שדי בכך כדי להצדיק את פתיחת השערים של בית המשפט.

14. בהתאם לאמור בתגובת המשיבה ולאסמכתאות המצורפות לה, הדו"ח נמסר למבקש באופן ידני ואישי והוא זה שסרב לחתום על קבלת הודעת תשלום הקנס. במקרה שלפנינו הגם שהמבקש סירב לחתום על קבלת הודעת תשלום הקנס, יש לראות במסירתה כהמצאה כדין.

15. על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: "תקנות סד"פ") שכותרתה "חזקת מסירה" –

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

(ההדגשות שלי נ.מ.ל)

תקנה 44א לתקנות סד"פ שכותרתה "חזקת מסירה", מחייבת שליחת הזמנה למשפט בדואר רשום אך אינה מחייבת ביצוע מסירה אישית של ההודעה בדבר הדואר הרשום בבית הנמען על בסיס הכתובת הידועה, הרשמית והמוכרת של הנמען, זאת מתוך הנחה כי ההודעה בדבר הדואר הרשום מגיעה לחזקת הנמען כפי שמגיעים לחזקתו דברי דואר אחרים.

ר' בעניין זה דברי כבוד השופט ערן קוטון בעפ"ת 20229-12-17 חזן נ' מדינת ישראל :

" לא פעם דברי דואר מונחים בתיבות הדואר וכיום ביישובים רבים אף קיימים מרכזי חלוקה הכוללים תיבות דואר רבות אליהן מגיעים הנמענים ונוטלים מן התיבה את דברי הדואר המיועדים להם. הודעות בדבר דואר רשום נשלחות פעמיים. רק לאחר מכן, ככל שדבר הדואר הרשום איננו נדרש, ממלא פקיד הדואר את התיבה "לא נדרש" ומחזיר את דבר הדואר הרשום למען ממנו נשלח. כך ככלל, כך נעשה גם בענייננו למעלה מחמישה-עשר בטרם מועד הדיון. ככל שלטענת המערער יש למסור במסירה אישית את ההודעה בדבר קיומו של דואר רשום כי אז יש לעגן דרישה זו בתקנות, אלא שהדרישה האמורה אינה מעוגנת בתקנות. דוגמא להוראה המחייבת ביצוע מסירה אישית ניתן למצוא לדוגמא בתקנה 44(ג) לתקנות. תקנה 44א יוצאת מנקודת הנחה כי נמענים מקבלים דברי דואר לרבות הודעות בדבר דואר רשום ומחוקק המשנה לא מצא לנכון לחייב מסירת הודעות אלה במסירה אישית תוך ביקור בבית הנמען. הטוען שלא קיבל הזמנה שנשלחה בדואר רשום עליו הראיה".

כאמור, התקנה קובעת "חזקת מסירה" ולפיה די שהמאשימה תוכיח שההודעה נשלחה בדואר רשום, אף אם אין חתימה של הנאשם או מי מטעמו על אישור המסירה ובענייננו קל וחומר משהוכיחה המשיבה כי הודעת תשלום הקנס נמסרה למבקש באופן אישי והוא זה שסרב לחתום על קבלתה. חזקת המסירה מעבירה את הנטל על כתפי הנמען להוכיח שלא קיבל את ההודעה, מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן . משהמבקש טוען טענה כללית על אי קבלת הודעת תשלום הקנס - לא עמד האחרון בנטל להפרכת החזקה. לענין חזקת המסירה עיין רע"פ 3698/17 יוסופוב נ' מדינת ישראל (7.5.17) ורע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16), 28.11.13).

16. בנסיבות אלה, למשיבה עומדת חזקת המסירה בהתאם לסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974. משהוכחה חזקת המסירה על ידי המשיבה, חובת ההוכחה על המבקש להוכיח, כי לא קיבל את הדו"ח מסיבות אשר אינן תלויות בו.

17. הפסיקה חיוותה דעתה על עמידה במועדים הקבועים בחוק, כך שרק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות תותר הארכת מועד להישפט. על המבקש הארכת מועד להישפט להוכיח טעם מוצדק להימנעותו מלהגיש את הבקשה בסד הזמנים שנקבע בחוק בהתאם לרע"פ 9142/10 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נז (6) 793 (2003) , כאשר במקרה שלפנינו מדובר באיחור של מספר חודשים רב, ראה בעניין ע"פ 8799/04 קם נ' מדינת ישראל , טעם שלא הוכח במקרה זה.

18. במקרה שבפניי הוצגה בפניי ראייה כי הדו"ח נמסר לידי המבקש וזה סירב לאשר קבלתו בחתימתו . כמו כן לא מצאתי בבקשה נסיבות מיוחדות או טעם מוצדק, לשיהוי הניכר במספר רב של חודשים בפנייה לבית משפט זה, לאחר המועד בו קיבל המבקש הודעה בדבר תשלום הקנס.

טענה לעיוות הדין

19. בפסיקה עניפה מאוד, שבו וקבעו בתי המשפט, כי על בתי המשפט לצמצם את תחולתו של תנאי עיוות הדין, למקרים חריגים ומיוחדים בהם אין כל ספק כי מקבל הדו"ח לא ידע ולא יכול היה לדעת על הדו"ח ומקרים בהם דיון ענייני בהודעת תשלום הקנס היה מוביל לזיכוי הנאשם. ראו ע"פ (מחוזי י-ם) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]); ב"ש (מחוזי נצ') 2003/08 עאטף נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] וגם ראה ע"פ (י-ם) 4448/09 קמר יעקב, עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), שם הוסיף וקבע בית המשפט כדלקמן:

"אוסיף, כי לא נעלמה מעיניי זכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד חוקתית בשיטת משפטנו, מכוחה זכאי נאשם בפלילים שיינתן לו יומו בבית המשפט, להתגונן כראוי מפני האישום המיוחס לו. יחד עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת וסבורני כי במכלול נסיבות המקרה דנן, כאמור, על זכות זו לסגת מפני השיקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ובהתאם למועדים שנקבעו בדין".

20. טענתו המרכזית והיחידה של המבקש היא כפירתו בעובדות כתב האישום וזאת מבלי שמפרט בבקשתו כיצד נודע לו על הודעת תשלום הקנס ואין כל פירוט בעניין זה. דא עקא, כבר נקבע לא אחת בפסיקה שכפירה בעובדות כתב האישום לא יכולה להוות כשלעצמה עילה לבטל פסק דין שניתן בהעדר בעבירות מנהליות ועבירות קנס. כך למשל, ברע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי ביום 6.9.17), נקבע כי מבקש אשר אינו מנמק את טענתו מדוע ייגרם לו עיוות דין "זולת טענה כללית שהעלה לפיה הוא כופר במיוחס לו", אינו עומד באמות המידה לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר.

הכלל הוא שאין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין. ברע"פ 4624/13 קוזניצוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי מיום 27.8.13), שבה נקבע כי אין די בתצהיר לקוני, אותו צירף המבקש לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר בעבירת קנס, ושבו הועלתה טענה כללית וסתמית לפיה הוא סבור כי הוא לא ביצע את העבירה, כדי לבסס עילה של חשש ממשי לעיוות דין . ( ראה גם באותו עניין רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי ביום 10.2.15)).

21. לגופו של עניין, לא מצאתי בטענות המבקש הגנה כלשהי מפני הודעת תשלום הקנס, ועל כן לא קיים חשש ממשי לעיוות דין בדחיית הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט באשר לדוחו"ת מס' 70304603346 ו – 70306483762 מתקבלת בהסכמה ואילו הבקשה להארכת מועד להישפט באשר לדו"ח מס' 70304445516 נדחית.

המזכירות תעביר ההחלטה לעיון הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשפ"ב, 18 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.