1. לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת מ.ר. 89-092-33 (להלן " האוטובוס") בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 6.5.21 בין האוטובוס לבין רכב פרטי, מ.ר. 19-424-31 (להלן: "הרכב הפרטי"), שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "התאונה").
2. המחלוקת בין הצדדים היא לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.
3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות, בה העיד נהג האוטובוס והוצגו ראיות מטעם התובעת. נהגת הרכב הפרטי לא התייצבה לדיון, ובדיעבד התברר כי זו הלכה לבית עולמה.
4. הצדדים הבהירו לבית המשפט כי קיימת תביעה מקבילה – בתיק תאד"מ 29386-10-21, המתנהל בבית משפט השלום ברחובות, והודיעו כי הם מסכימים שקביעת בית המשפט בעניין האחריות בתיק זה תחייבם גם בתביעה המקבילה.
5. נהג האוטובוס העיד כי ביום התאונה בשעה 6:00 הוא נסע ברחוב מנחם בגין באשדוד, שהינו כביש דו סטרי ודו מסלולי לכל כיוון, והגיע למחסום משטרתי המוצב שם לעיתים קרובות. המחסום, כך הסביר הנהג, מורכב משני חלקים – החלק הראשון מונח לרוחב הנתיב הימני ולאחר מספר מטרים חלקו השני מונח לרוחב הנתיב השמאלי באופן שמחייב את הנהגים תחילה לעבור מהנתיב הימני לשמאלי ולאחר מכן לעבור מהנתיב השמאלי לנתיב הימני ולהמשיך בדרכם. העד ציין כי לפני המחסום פרסה המשטרה גם 'משולשים' וגם פנסים זוהרים (עמ' 1 ש' 9-13)
6. ביום התאונה ומשהגיע נהג האוטובוס למחסום, הוא החל לגלוש בין שני חלקיו של המחסום, כשלפתע הגיע מאחוריו ומימין הרכב הפרטי, "עלה" על חלק המחסום הימני, גלגל הרכב נקרע מדוקרני המחסום, והרכב הפרטי פגע עם חלקו השמאלי קדמי בצדו הימני של האוטובוס (עמ' 1 ש' 13-19).
7. הנהג הציג לבית המשפט תמונות שצילם לאחר התאונה (ת/1), והבהיר כי הוא אכן עבר מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, כמו שטענה נהגת הרכב הפרטי, אך הוא עשה זאת בשל מבנה המחסום, בעוד שנהגת רכב המחסום, "חתכה" את המחסום, ככל הנראה בטעות, וכתוצאה מכך קרתה התאונה (עמ' 1 ש' 30 – עמ' 2 ש' 5 ועמ' 3 ש' 15-18).

בחקירתו הנגדית הבהיר נהג האוטובוס כי לאחר שעבר את החלק הראשון של המחסום הוא הסתכל במקרה השמאלית וכשהסתכל במראה הימנית, היה זה כבר מאוחר מידי וכי הנהגת פגעה בו באותו רגע, ואף הבהיר כי הוא לא צפה כלל שרכב כלשהו יגיע מכיוון זה בשל המחסום שחסם את הנתיב (עמ' 3 ש' 5 -11).

1. בהסכמת הצדדים הוגש דוח הפעולה שערכו השוטרים שניצבו במחסום (ת/2).

דיון והכרעה:

1. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות דו"ח הפעולה של השוטרים (ת/2) ותמונות מזירת התאונה (ת/1), לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של נהג האוטובוס, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת הרכב הפרטי תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80 אחוז ואילו נהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20 אחוז. ואסביר.

10. הנני קובעת כי הרכב הפרטי הגיע מימין האוטובוס ופגע קלות בחלקו האמצעי, בעת שזה פנה ימינה בתוך השטח שהיה תחום בין שני חלקי המחסום. סבורני כי נהגת הרכב הפרטי נכנסה למחסום בחופזה, לא התאזרה בסבלנות המתבקשת חרף קרבתה לאוטובוס, ומכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה הוא עליה.

עם זאת, איני פוטרת את נהג האוטובוס מהאחריות לתאונה. נהג האוטובוס החל לפנות מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, כשהוא בשטח המחסום, מבלי לוודא כדבעי שרכב אחר לא מגיע מימינו. אומנם נהג האוטובוס לא צפה שרכב עלול להגיע מכיוון זה, ואולם ספק אם נהגת הרכב הפרטי אכן עלתה על דוקרני המחסום (הדבר לא מופיע בדו"ח הפעולה ת/2), וגם אם זו עשתה כן, נהיר כי היה על נהג האוטובוס לבדוק במראה הימנית בטרם זה פנה לנתיב הימני, ומשהוא לא עשה כן הנני קובעת כי הוא לא עשה די כדי למנוע את התאונה, ומכאן אחריותו החלקית של נהג האוטובוס.

11. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים - מאחר שגובה הנזק שנטען שנגרם נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, שעורכיהם לא זומנו לעדות, אני מקבלת את הנטען לגבי גובה הנזק, זולת בראש הנזק ימי עמידה.

12. לגבי ראש הנזק ימי עמידה, לא ברור איזה נזק נגרם לתובעת כתוצאה מעמידת האוטובוס, לצורך תיקונו, בהינתן כי התובעת היא בעלת צי אוטובוסים, וסביר כי חלקם משמש כאוטובוסים חלופיים אשר ממילא עמדו במגרשי התובעת ולא נגרעו ממערך ההסעות של התובעת (ראו לעניין זה את פסק דינה של כב' השופטת ג'אדה בסול תאמ (שלום חיפה) 4140-12-20 אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ נ' אורה אדר, נבו, 18.3.21, שאת ההנמקה בו אני מאמצת במלואה).

13. משכך, יש להפחית ראש נזק זה מסכום התביעה, כך שסכום התביעה המוכח יעמוד על סך של 7,138 ₪.

14. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,710 ₪, וכן החזר אגרה בסך 377 ₪, שכר העדים בסך 500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ - סה"כ 8,587 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן הנני קובעת כי על התובעת לשלם את המחצית השנייה של האגרה, 397 ₪, וזאת תוך 7 ימים מהיום, ובכפוף להמצאת קבלה על תשלום המחצית השניה של האגרה, תשלם הנתבעת לתובעת גם את הסך האמור.

15. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים, ולאחר שהתובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה, תסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ג, 09 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.