1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות בקשר לתאונת דרכים מיום 6.6.21.
2. לטענת התובע בכניסה לחניון הבית עקף אותו צד ג' מצד ימין ופגע ברכב . העקיפה נעשתה במהירות בתוך מפרץ תחנת אוטובוס. התובעת הודתה באחריות על התאונה .
3. מנגד טוענות הנתבעות כי רכב התובע עמד משמאל לכביש , סטה מבלי לאותת לכיוון חניה מימין לכביש בחוסר זהירות תוך התעלמות מרכב הנתבעות ופגע ברכב הנתבעות. מכחישות נזק בצד שמאל.

דיון

1. לאחר ששמעתי הצדדים להלן מספר תובנות מהדיון שהתקיים בפניי:
2. הנתבעת 1 הודתה בהקלטה שהושמעה באחריותה לתאונה. בפרוטוקול צוין:

"מושמעת הקלטה שבה הנתבעת אומרת שאם זה היה נזק קטן היא היתה משלמת, אבל בגלל שזה נזק גדול היא מפעילה את הביטוח. כמו כן הנתבעת אומרת שהיא לא בורחת מאחריות ואומרת שיש ביטוח ויש מי שישלם."

1. הנתבעת 1 ביצעה עקיפה מצד ימין בניגוד לחוק ולתקנות. תקנה 47 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 קובעת:

"נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב-נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי."

הנהגת שתהתה מדוע התובע לא ממשיך לנסוע , לא העידה כי צפרה לתובע ולא ניסתה לברר את פשר עמידתו באופן אלכסוני בכביש והעדיפה לבצע את העקיפה המסוכנת בחוסר זהירות.

הנתבעת העידה :

"ומקצה הרחוב ראיתי את התובע צמוד לצד שמאל של הנתיב ועומד באלכסון, מקצה הרחוב ראיתי אותו. מאיפה אני צריכה לדעת שהוא מתכוון להכנס לרכב, חשבתי שהוא תקוע הוא לא אותת, השער לא היו לו אורות. נכון בצד ימין יש תחנה אבל חשבתי שהוא תקוע, ועקפתי אותו והמשכתי לנסוע, כמעט שסיימתי את העקיפה הוא פגע בי חזיתית"

הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע אותת. התובע העיד:

"ש. אתה בטוח אותת?

ת. בוודאות"

בכל מקרה העקיפה מימין נעשתה בפזיזות ובחוסר זהירות. הנתבעת העידה:

"נכון שלא עוקפים מימין אבל הוא פשוט עמד."

1. עדות התובע אמינה ומתארת את התרחשות התאונה:

"אני עומד בנתיב הנסיעה השמאלי, הימני לא נתיב, בכוונה לפנות ימינה לחניה פרטית כאשר הנתבעת עומדת מאחורי ועוקפת אותי מימין וכך נגרמת התאונה."

וכן

"השער מהבהב ונפתח של הבית של ההורים שלי, אותתי ימינה ומראה על כוונה להכנס, זה לוקח כמה שניות, היתה מישהי מבוגרת שהולכת חיכתי שהיא תעבור באתי להכנס ואז הנתבעת עקפה מימין. הגלגלים שלי היו מסובבים ימינה."

וכן

"אצלה מאחור אני התקדמתי לחניה אבל בגלל שעקפה היתה פגיעה."

ובהמשך

"ברגע שראיתי שהמרחב שלי תקין, ראיתי את הנתבעת מאחורי והיא היתה מאחורי אבל חיכתי שהאישה עם ההליכון בכביש תעבור, ובזמן הזה היא עקפה."

1. בשאלה האם להטיל על התובע אשם תורם לתאונה כאשר בסופו של יום היה זה התובע שפגע ברכבה של הנתבעת הרי שהתובע העיד כי עברו שניות בודדות מאז שראה את הנתבעת במראה ועד לתאונה-

"כמה שניות. אני עם איתות, עם גלגלים ימינה 2-3 שניות. הסתכלתי אחורה ואני רואה את הנתבעת."

וכן

"ש. למה נסעת שראית אותה?

ת. שהיא הסתכלתי במראה הימנית היא היתה בשטח מת שלי. עברו שלוש שניות. כל הזמן הזה שהסתכלתי במראה הימנית לראות שהכל פנוי היא עברה."

מוקדי הנזק מלמדים כי רכב הנתבעת חלף כמעט במלואו כאשר התובע פוגע ברכבה של הנתבעת. אם כי ההבנה היא כי מדובר בתאונה שהתרחשה תוך שניות מביצוע העקיפה מימין כאשר במהלך העקיפה עצמה לא ניתן היה להבחין ברכב מימין .

מכל האמור ולאחר ששקלתי את הדברים הריני קובע חלוקת אחריות של 90:10 לטובת התובע ושאינה מקימה עילת תביעה כנגדו.

1. לפיכך הריני קובע כי הנתבעות ישלמו לתובע סכום בסך 12,558 ₪ וכן הוצאות בסך 750 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

1. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"ב, 11 יולי 2022, בהעדר הצדדים.