בעניין: ערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב.

המערערת הגישה נגד החייב תביעת חוב על סך 425,181 ₪. המ"מ אישרה בהכרעתה סך של 86,200 ₪ . על הכרעה זו הוגש הערעור.

נימוקי הערעור:

1. ההכרעה ניתנה ללא צידוק סביר, נימוקיה של המ"מ לקיזוז הבלתי מידתי מסכום תביעת החוב הינם לקונים ובלתי סבירים.
2. אין לקבל את גישתה של המ"מ הטוענת, מצד אחד כי הסכם הגירושים מיום 27/06/05 מבוטל כלפי בעלת התפקיד ומצד שני לסרב לקבל את ההשלכות של ביטול זה ולהתעלם של המערערת זכות השבה מלאה של כלל הכספים שנתנה לחייב והוויתורים שעשתה לטובתו מכוח אותו ההסכם.
3. מאחר שעילת התביעה של המערערת כלפי החייב נולדה רק בעקבות החלטת בית משפט מיום 28/06/21 עם ההחלטה המורה על ביטול ההסכם כלפי הנאמנת, לא ניתן לקבוע כי תביעת החוב או חלק ממנה התיישנו.
4. במסגרת ההסכם (סעיף ה') ויתרה העותרת על כתובתה ותוספת כתובה העומדים על סך של 502,000 ₪. יש להוסיף סכום זה לתביעת החוב שהגישה ולהעמיד את תביעת החוב על סך של 927,168 ₪ .
5. בני הזוג נפרדו בשנת 1996 והתגרשו ביום 27/06/05, לאחר שחתמו על הסכם גירושין. ההסכם נוסח ע"י בית הדין הרבני. בני הזוג לא היו מיוצגים. הם סמכו על הדיינים, אך לא היה ביכולתם להתייחס לניסוח המשפטי של ההסכם.
6. המערערת הגישה את תביעת החוב לאחר שבקשת למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר כי מלוא הזכויות בדירת הצדדים הן שלה בלבד. בקשה זו נדחתה אך ניתנה לה אפשרות להגיש תביעת חוב. בקשתה של המ"מ לביטול הענקה מכוח הסכם הגירושין התקבלה. הוגשה תביעת חוב על סך 425,168 ₪ וכעבור זמן קצר לאחר שהמערערת הצליחה לאתר את שטר הכתובה היא ביקשה להכיר בסכום נוסף בגין ויתור על כתובתה ותוספת כתובה בסך של 502,000 ₪.
7. המ"מ שגתה כאשר דחתה את רוב רכיבי תביעת החוב וכאשר קבעה באופן שרירותי כי חוב המזונות לתקופה 1996-2005 התיישן וכי המערערת לא המציאה כל החלטה בעניין חיוב המזונות. לטענת המערערת, די בכך שנרשם בהסכם הגירושין שהיא מוותרת על מזונות עבר ולאור העובדה שההענקה שעל פי ההסכם בוטלה, קמה למערערת זכות להשבת סכום זה.
8. המ"מ דחתה את תביעת החוב ברכיבים של תשלומי משכנתא ששילמה המערערת וחובות ארנונה בנימוק לקוני ורשלני.

תשובת המ"מ:

הנאמנת החליטה לאשר סך של 86,200 ₪ מתוך תביעת החוב שהוגשה מהנימוקים כדלקמן:

1. רכיב מזונות העבר (מלפני הסכם הגירושין): הנושה תבעה בגין מזונות ילדים שלטענתה לא שולמו לה משנת 1996 עד למועד עריכת ההסכם. הנושה לא המציאה כל החלטה שיפוטית או פסק דין לחיובו של החייב במזונות. התובעת לא הוכיחה את תביעתה ברכיב זה והתביעה גם התיישנה.
2. רכיב המזונות מיום עריכת ההסכם: המ"מ אישרה לנושה סך של 86,200 ₪ כחוב בדין קדימה. הכרעה זו מבוססת על הוראות ההסכם מיום 27/06/05, שם התחייב החייב לשלם סך של 2,000 ₪ עבור שלושת ילדיו כאשר במועד הסכם הגירושין היו שניים מהם בגירים ואחד מהם קטין, יליד 13/06/1991. מאחר והסכום שנקבע היה גלובלי לגבי שלושת הילדים ולא פרטני לגבי כל אחד מהם, הסתמכה המ"מ על הוראות הדין הכלליות לפיהן חיוב מזונות לילדים מגיל 18 עד 21 הוא שליש מסכום המזונות שהיה מגיע להם בהיותם קטינים עד גיל 18. בהתאם לכך נערך החיוב כמפורט בסעיף 4ב' להכרעה ואושר סכום כולל של 71,400 ₪ .
3. רכיב המשכנתא: לא ניתן לאשר חוב כספי שיצר החייב עד 7 שנים לפני מועד צו הכינוס בשל התיישנות. יתרת החוב בסך 16,800 ₪ אושרה.

המ"מ קבעה כי הואיל והנושה התגוררה ומתגוררת בדירה ממועד תחילת יצירת החוב ועד היום ועושה שימוש בלעדי בדירה, הרי שגובה המשכנתא מתקזז והוא אף נמוך מדמי השימוש שהיה עלייה לשמש לחייב בשל שימושה הבלעדי בדירה.

רכיב הארנונה: תביעת החוב נדחתה משום שחיוב זה מוטל על כתפי הנושה שמתגוררת והתגוררה בפועל ובבלעדיות בדירה.

1. רכיב הכתובה: תביעת החוב נדחתה משום שהנושה לא הביאה כל ראייה, פסק דין או החלטה לפיהם היא זכאית לקבלת את סכום כתובתה ותוספת הכתובה. בשום שלב לא הגישה הנושה תביעת גירושין ולא תבעה את כתובתה. לא התקיימו הליכי גירושין אלא הוצג לבית הדין הסכם שקיבל תוקף.
2. זכויות ממוניות בקופות: הנושה לא פירטה באילו זכויות מדובר ומהו סכום התביעה. מה עוד, שהחייב ויתר על זכויות אלה לטובת ילדיו. עוד מציינת המ"מ כי לפי הנתונים שהציגה לא ברור אם היו לו זכויות כלשהם.
3. המ"מ מוסיפה ומציינת כי במועד החתימה על הסכם הגירושין החייב היה פושט רגל בהליך שהתנהל נגדו ושבוטל בשלב מאוחר יותר בשל מחדליו.

הנאמנת מבקשת להורות על דחיית הערעור, גם בשל הגשתו באיחור. ההכרעה בתביעת החוב נשלחה לצדדים ביום 22/09/21, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 07/11/21 והערעור הוגש רק ביום 28/11/21. לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

החייב והכנ"ר תומכים בעמדת והכרעת המ"מ.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בהכרעת החוב של המ"מ, לא מצאתי כל מקום להתערב בהכרעה. ההכרעה בתביעת החוב מנומקת היטב.

נטל ההוכחה בדבר קיומו החוב ורכיביו מוטל על הנושה. הנושה לא עמדה בנטל זה להוכיח את רכיבי תביעת החוב שנדחו.

כדי לחייב את החייב בסכום הכתובה ושלחיוב זה יהיה תוקף מחייב יש צורך בהכרעה / החלטה שיפוטית שלפיה האישה זכאית להפרע מהחייב את סכום כתובתה.

הכרעה זו נתונה לשיקול דעתו של בית הדין הרבני, לא התקיים כל הליך בעניין הכתובה ולא ניתנה שום החלטה הקובעת שלמערערת מגיעה סכום כתובה בתוספת הכתובה.

העובדה שבהסכם הגירושין נרשמה הערה לפיה האישה מוותרת על כתובתה, אין פירושה שמלכתחילה היא הייתה זכאית לכתובתה. הכרעה זו צריכה להינתן לאחר בירור ולאחר שבית הדין יקבע שקיימת עילה לחיוב ושהעובדות מצדיקות החלטה שכזו. המערערת לא הוכיחה שקיימת עילה לחייב את החייב בסכום הכתובה ותוספת הכתובה. כיוון שכך דחיית תביעת החוב ברכיב של כתובה ותוספת כתובה, הינה סבירה ומוצדקת.

כך גם באשר ליתר רכיבי תביעת החוב שנדחו.

לא הוצגה בפני המ"מ החלטה שיפוטית בדבר חיוב במזונות.לא הוכח שהתנהלה תביעה למזונות.

המערערת עושה שימוש בלעדי בדירה ואין מקום לחייב את החייב לשלם לה עבור הארנונה ששולמה, או חלקה. מקובלת עלי קביעת המ"מ שחלקו במשכנתא מתקזז מול העובדה שהמערערת עושה שימוש בלעדי בדירה מבלי לשלם לחייב דמי שכירות ראויים.

בע"א 3932/21, אלי בוארון נ' הכנ"ר, חוזר בית המשפט העליון על ההלכה שלפיה הפיקוח השיפוטי על פעולות בעל תפקיד מתאפיין בריסון והתערבות מצומצמת. לבעל התפקיד מוקנה שיקול דעת רחב (ראה גם רע"א 3038/20 ב.ר.נ. יזמות נ' חיים משה). הגם שמדובר בהליך בעל אופי שיפוטי, אין משמעות הדבר כי על בעל התפקיד לנהל "הליך משפטי" לרבות שמיעת עדויות, ניהול חקירות וכו' (ראה ע"א 113/18 רחמים נ' כנ"ר). אין פסול בהכרעה המתבססת על ההכרעות והמסמכים שהוגשו לבעל התפקיד.

בע"א 8765/07, פז נ' עו"ד אמיר שושני, מציין בית המשפט כי הביקורת השיפוטית על החלטות בעל התפקיד, מכל סוג ומהות, תופעל במסורה ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעניין זה. השיקולים לעניין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממנה ובכלל זה הכרעות בתביעת חוב של נושים.

אני מורה על דחיית הערעור.

המערערת תשלם הוצאות ושכר טרחה למ"מ בסך 6,000 ₪. סכום זה יועבר בתוך כספי העירבון שהופקד בתיק הערעור.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ג, 19 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.