בפני בקשת התובעת להכיר בהמצאה שבוצעה אל עו"ד זנו כהמצאה אל הנתבעת, תושבת ארה"ב בהתאם לתקנות 163(א) ו-(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") ומנגד, בקשתו של עו"ד ניצן זנו להורות לתובעת להמציא את כתב התביעה ישירות אל הנתבעת ולקבוע כי הוא אינו משמש ככתובת הנתבעת לשם כך.

רקע וצדדים;

1. על פי כתב התביעה, הנתבעת רכשה מהתובעת שתי דירות בפרויקט בעיר חדרה. הסכמי המכר נחתמו על ידי עו"ד ניצן זנו (להלן: "עו"ד זנו") בשם הנתבעת.
2. לטענת התובעת, הנתבעת צברה פיגורים בתשלומי התמורה. מו"מ שהתנהל בניסיון לגבש הסכמות ולהימנע מהליכים משפטיים, לא צלח, התובעת שלחה הודעה על ביטול עסקת מכר הדירות והגישה את התובענה כאן למתן צו שיורה לבנק המלווה לבטל ערבויות שניתנו לנתבעת בגין תשלומים שביצעה.
3. כתב התביעה הנ"ל הוגש ביום 06.12.2021 וביום 28.12.2021 הוגשה לתיק הודעתו של עו"ד זנו ובה הודיע כי אינו משמש ככתובתה של הנתבעת לקבלת כתבי בי דין.
4. מכאן החלטתי.

טענות עו"ד זנו;

1. כאמור, עו"ד זנו טוען כי הוא אינו משמש כתובתה של הנתבעת להמצאת כתבי בי דין.
2. כן טוען עו"ד זנו כי אין לו כל היכרות אישית עם הנתבעת וכי כל ההיכרות שלו עמה מתמצה בהיותה זוגתו של אחד, מר אליאור פרץ שאביו לקוח של עו"ד זנו, ובפגישה אחת עמה במהלכה חתמה על ייפוי הכוח לצורך חתימה על הסכמי רכישת הדירות בלבד.
3. עו"ד זנו טוען כי אינו מצוי בכל קשר שהוא עם הנתבעת וכי יידע את התובעת על כך מספר רב של פעמים ואף איים בתביעה בגין הטרדה (ראו נספח 1 להודעת עו"ד זנו מיום 03.03.2022). כמו כן, אין בידיו פרטי התקשרות כלשהם של הנתבעת, למעט הכתובת אותה מסרה במסגרת טופס הכרת לקוח עליו חתמה.
4. כל התנהלות התובעת ביחס לשלבי ההסכם ומימושו נעשתה מול אותו מר פרץ, הן במיילים והן בטלפונים ועל כן על התובעת לפנות אל מר פרץ ולקבל ממנו את פרטי ההתקשרות וההמצאה לנתבעת. ניסיונה של התובעת להמציא את כתב התביעה באמצעות עו"ד זנו היא מיתממת וחסרת תום לב.
5. עו"ד זנו טוען כי לא ניתן להעלות על הדעת שהימצאות כתובתו הופfת אותו לכתובת להמצאה.

טענות התובעת ;

1. לטענת התובעת, יש לקבוע כי ההמצאה אל הנתבעת באמצעות עו"ד זנו נעשתה כדין הן מכוח תקנה 163(א) לתקנות סדר הדין, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") והן מכוח תקנה 163(ג) לתקנות.
2. לתובעת לא היה כל קשר עם הנתבעת אלא עם מיופה כוחה עו"ד זנו, אשר קיבל מהנתבעת ייפוי כוח בלתי חוזר. התובעת אף ניסתה ליצור קשר עם הנתבעת בפרטים אותם מסר עו"ד זנו אך לא נענו על ידה.
3. עו"ד זנו לא טען שאין לו כל קשר להשיג את הנתבעת והתכתובות שהוצגו מלמדות כי ישנה תקשורת בין עו"ד זנו לנתבעת וכי הוא אף ייצג אותה במו"מ שהתקיים מול התובעת ארבע שנים לאחר חתימת ההסכמים.
4. מטרת התנגדותו של עו"ד זנו לקבל את כתב התביעה היא להכביד על התובעת לקבל פסק דין לשחרור הערבויות.
5. בייפוי הכוח הוסמך עו"ד זנו על ידי הנתבעת "לעשות בשמי ובמקומי כל פעולה שהיא הנוגעת ו/או כרוכה ו/או קשורה במקרקעין, ו/או הנוגעת ו/או הכרוכה ו/או הקשורה להסכם הרכישה, על כל נספחיהם...".
6. הכתובת שנמסרה בהסכמים היא כתובת משרדו של עו"ד זנו, לרבות בנספחי ההסכמים.
7. עו"ד זנו אשר שמו מופיע בכותרת ההסכם הינו ממש חלק מהרוכשים, בערבות הדדית שכן נכתב "כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד ובערבות הדדית זה לזה".

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית;

1. תקנה 163(א) לתקנות קובעת כדלקמן:

(א)ההמצאה תהיה ככל האפשר לנמען עצמו; אם הנמען מיוצג בידי עורך דין, יש להמציא לו במקומו; אם מינה לשם ההמצאה מורשה מטעמו – ניתן להמציא למורשה במקומו.

1. כאמור, לטענת עו"ד זנו המדובר היה בציון כתובתו בטכנית ופורמאלית בלבד, ללא כל משמעות ומבלי שתהא לכך נפקות כלשהי.
2. תקנה 163(ג) לתקנות קובעת כדלקמן:

(ג) התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו.

1. בענייננו הנתבעת היא תושבת חוץ כך שדרך המלך בהמצאה אליה היא המצאה אל מחוץ לתחום, זאת בהיעדר נציג או מיופה כוח.
2. לעניין המצאה לעורך דין, הפסיקה בתחילה נתנה פרשנות מרחיבה לפיה לעניין ההמצאה לנמען, עורך דין ייחשב כמי ש"די שהוא פעל אותה עת כעורך דינו של הנמען כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי דין בשמו" [ראו ע"א 23/83 יוחימק נ' תרז, פ"ד לח(4) 309 (1984)].
3. עוד נכתב לעניין זה כי "לגבי עורך דין, אין התקנה דורשת שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך דין של הנמען כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו. במקרה אחר נקבע כי הדיבור "עורך דין" שבתקנה 477 לתקנות הקודמות מתייחס לעורך הדין של הנתבע בנושא ההתדיינות. אין להרחיב את תחולתה של תקנה זאת גם למקרה שכתובתו של "עורך דין", שאינו עורך הדין של הנתבע בנושא ההתדיינות, נמסרה ככתובת לצורכי המצאה לנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר" [סדר הדין האזרחי החדש, ד"ר יעקב שקד, שופט (תשע"ט) 784].
4. יחד עם זאת, ההלכה צומצמה בהמשך כך שנקבע כי "עורך דין בתקנה 477 הוא עורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות" [ע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, מה(4) 705, 708 (1991)], וכן נקבע כי אין לשלול את כוחו של הלקוח אשר נתן הרשאה לעורך דינו, להגביל את אותה הרשאה. כלומר, במקום בו נקבעה בייפוי הכוח הגבלה מפורשת, לא ניתן להסתמך "על ההרשאה הכללית המשתמעת כאילו מנושא השליחות, כדי להרחיב את החובה של מעבר לסייג המפורש שנקבע בהרשאה [בש"א 33/87 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מד(3), 221, 224 (1987)].
5. בחינת השאלה האם עורך הדין הוסמך לקבל כתבי בי דין עבור לקוחו תעשה לכל מקרה לגופו.
6. במאמרם של עידו באום ואסף טבקה, המצאת כתב הטענות הראשון: עליית ההמצאה, ירידת הידיעה ומעמד הבכורה של עורך הדין בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, משפטים על אתר יג (תש"פ), נכתב כדלקמן:

"בדברים אלה יש כדי לחזק את מעמדו של עורך הדין בכל הנוגע לשאלת המצאתו של כתב הטענות הראשון בהליך, מעמד שהפסיקה הישראלית דואגת לשמר לאורך שנים. כך, בפסיקה זו כבר נקבע כי די בכך שעורך הדין פעל בעת קבלת כתב הטענות לידיו כעורך הדין של הלקוח, אף אם דובר בטיפול מוגבל בהיקפו או כזה שאינו כולל את ההסמכה לקבל כתבי בית דין בשם הלקוח, כדי שייחשב לכתובת מספקת להמצאת כתבי בית הדין. במובן זה, התקנות החדשות, והרוח שהן נושאות, הן ככלל והן בפרט באשר לשאלת ההמצאה, מבססות ומעמיקות את חשיבות תפקידו של עורך הדין בהליך האזרחי, גם אם הוא אינו קשור ישירות או מידית לעניינים בתביעה הפרטיקולרית שלקוחו הוא מושאה, בהדגישן את חשיבותו של ערך הוודאות הדיונית כנדבך מרכזי בעיצובו של ההליך האזרחי שהן רואות בעיני רוחן.

...

לשיטתנו, בתקנות החדשות אין נפקא מינה אם עורך הדין מייצג את הלקוח בעניין מושא ההליך שהמסמך נוגע אליו או בעניין אחר. הקביעה שלפיה תנאי לתוקפה של המצאה הוא כי עורך הדין המייצג את הנתבע יהיה קשור לעניין התביעה עלולה ליצור מצב אבסורדי שלפיו מסירת כתב תביעה בעניין אחד לעורך דינו של הנתבע תיחשב להמצאה כדין משום שהנתבע מיוצג בידי אותו עורך דין בעניין זה, אך מסירת כתב תביעה בעניין אחר לאותו עורך דין בדיוק לא תיחשב כמסירה כדין היות שאותו עורך דין אינו מייצג את הלקוח בעניין האחר. כנגד גישה זו ניתן לטעון כי הקשר הענייני בין עורך הדין לנושא התביעה מבטיח כי עורך הדין ידע לטפל ביעילות בהליך, ובכך משרת את התכלית של המצאה לעורך הדין, ואילו המצאה לעורך דין שאין לו קשר ענייני לנשוא התביעה עלולה לגרום לעיכוב בטיפול היעיל בתביעה. אנו סבורים כי אף אם אין לעורך הדין קשר ענייני לנושא התביעה, קרוב לוודאי שבמקרים רבים הוא יבין טוב יותר מלקוחו את המשמעות הנגזרת מהפעולה הדיונית, ועל כן מוטלת עליו החובה לפעול להבאת כתב הטענות לידיעת הלקוח או לידיעת עורך הדין האחר של הלקוח אשר מטפל בעניינים שהם מושא התביעה."

1. לשכת עורכי הדין התייחסה אף היא לסוגיה וכן לעמדתם של המלומדים עידו באום ואסף טבקה:

"המלומדים עידו באום ואסף טסקה סבורים כי ההנחה שהמצאה לעורך הדין מקדמת את כלל ההמצאה, ובתוך כך את יעילות הדיון, הינה נכונה בין שעורך הדין מייצג את הנתבע בעניינים הקשורים לכתב הטענות ובין שהוא אינו קשור כלל לנושא ההליך.

גישה זו מרחיקת לכת, ועשויה בפועל להביא דווקא להגברת אי הוודאות בהליכים משפטיים, וזאת משום הקושי לגזור מייצוג על ידי עורך דין בתיק פלוני לייצוג בתיק אלמוני, על אחת כמה וכמה כאשר בין התיקים הללו לא מתקיימת זיקה או שהזיקה ביניהם קלושה.

כך או כך, דומה כי בתי המשפט יידרשו לסוגיה זו שעתידה לעורר דיון חשוב".

[ראו חוברת ההכשרה של לשכת עורכי הדין העוסקת ברפורמה בתקנות החדשות, פרק כג, עמ' 145].

1. דברים דומים הובאו גם בהחלטתה של חברתי כב' השופטת נועה גרוסמן:

"5. הפסיקה הכירה באפשרותו של נתבע מחוץ למדינה להגביל את ייפוי הכוח של עורך דינו בישראל כך שהלה לא יהיה מוסמך לקבל עבורו כתבי בי-דין (ראו החלטת כב' השופטת וילנר ברע"א 6484/19 וקנין נ' רביבו, פסקה 9 (פורסם במאגרים, 2.12.19)).

6. הנטל להוכיח כי המצאה למשרד עורך הדין אינה בבחינת המצאה כדין, מוטל על הטוען זאת, דהיינו על עורך הדין. אחת הדרכים להוכיח זאת הינה באמצעות הצגת ייפוי כוח מטעם הלקוח המגביל את עורך הדין מלשמש כתובת לקבלת כתבי בית דין בהליכים אחרים (ה.פ. 19218-05-14 מחוזי תל-אביב, ז'קונט נ' האפרתי, פורסם במאגרים, 15.12.2014, פסקה 10 להחלטת כב' השופטת דפנה אבניאלי; ת.א. 59725-02-15 מחוזי ירושלים, בן שבת נ' לוי, פורסם במאגרים, 26.6.2015, פסקה 15 להחלטת כב' השופטת עירית כהן בשיבתה כרשמת)."

1. זאת ועוד, בתא (ת"א) 41249-07-20 Vestel Foreign Trade Co נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, דחה כב' השופט חבקין בקשה בסוגיה דומה לזו שעומדת בפני, מהטעם כי לשונו של ייפוי הכוח שם הגביל את "סמכותו של בא כוח המבקשת לייצוגה בהתנגדות לניסיון ההמצאה, ושולל את כוחו לקבל בשמה כתבי בי-דין שאינם נוגעים להליך אשר לשמו יופה כוחו".

עוד קובע כב' השופט חבקין כי:

"לא נמצא טעם שלא לכבד את ייפוי הכוח המפורש החולש על יחסי הצדדים לו. המצאה של כתב התביעה דנן שתבוצע לידיו לאחר קבלת ייפוי כוח זה אינה תקפה משום שנשללה סמכותו לשמש מען להמצאה, והוא אינו מורשה לקבלת כתבי בי-דין מאחר שהרשאתו נשללה במפורש... הטענה שמדובר בניסיון לחמוק מהמצאה ובעניין טכני גרידא אינה יכולה לסייע למשיבה. בעידן הטכנולוגי דהיום, תכלית חשובה של ההמצאה – יידוע הנתבע שהוגשה נגדו תובענה – יכולה להיות מושגת בקלות רבה מאוד ובזול. ברם ניסיונות לבטל המצאות כשאין חולק שהנתבע מודע לכתב התביעה ויכול להתגונן, בניסיון להציב חסמים מבפני ההתדיינות ולייקר אותה, אינם חדשים עמנו. אף על פי כן מחובתנו להקפיד על כללי ההמצאה, ולכבד אמנות בינלאומיות שמדינת ישראל צד להן".

1. ברע"א 6484/19 וקנין נ' רביבו, פסקה 10 (02.12.2019) פסקה כב' השופטת וילנר כדלקמן:

"הפסיקה הכירה באפשרותו של נתבע מחוץ למדינה להגביל את ייפוי הכוח של עורך דינו בישראל כך שהלה לא יהיה מוסמך לקבל עבורו כתבי בי-דין. הטעם לכך, כפי שהוסבר בפסיקה, נעוץ בדיני השליחות, אשר מכוחם פועל עורך הדין המייצג את שולחו, ולפיהם י ש לפרש את היקף שליחותו של עורך הדין על-פי לשון מסמך הרשאתו ואומד דעתו של הלקוח-שולחו, תוף העדפת האינטרס שלו על-פני עניינם של צדדים שלישיים [...] משכך, נפסק כי כאשר קיימת הוראה ספציפית ומפורשת בייפוי הכוח אשר מגבילה כאמור את הרשאתו של עורך הדין בדבר קבלת המצאות, הרי שאין די במסירת כתבי בי-דין לעורך הדין כדי להוות המצאה כדין עבור לקוחו".

1. פסיקתה של כב' השופטת וילנר ניתנה בטרם הותקנו התקנות החדשות, לרבות עקרונות היסוד מכוחן, אשר אני מוצאת להרחיב בעניינן בשל היותן רלוונטיות לענייננו.

מן הכלל אל הפרט;

1. ראשית אבהיר כי מאחר ואף אחד מהצדדים לא תמך טענותיו בתצהיר, דנתי בבקשה על יסוד טענות הצדדים בכתב.
2. עו"ד זנו הגיש לתיק 4 הודעות, אף לא אחת מהן נתמכה בתצהיר והנטען בהן בתמצית הוא כדלקמן:

• הנתבעת היא אזרחית ותושבת ארה"ב שאיננה מדברת עברית.
• היכרותו של עו"ד זנו עם הנתבעת נעשתה באמצעות מר אליאור פרץ שאביו לקוח של עו"ד זנו, כאשר לעו"ד זנו לא הייתה כל היכרות קודמת עם הנתבעת. גם ההתנהלות לאחר חתימת ההסכמים הייתה עם מר פרץ.
• לעו"ד זנו לא היה כל קשר עם הנתבעת לאחר החתימה על הסכמי המכר.
• עו"ד זנו פגש בנתבעת פעם אחת בלבד, לצורך החתימה על ייפוי הכוח.
• ייפוי הכוח ניתן לצורך חתימה על ההסכמים בלבד.

1. עוד אציין כי ייפוי הכוח שקיבל עו"ד זנו לצורך חתימה על הסכמי הרכישה צורף דווקא על ידי התובעת וכן טופס הכרת הלקוח אותו צירף עו"ד זנו להודעתו השלישית מיום 04.03.2022, צורף רק לאחר שהתובעת העלתה את החובה לטופס כזה.

1. הפכתי בהודעותיו של עו"ד זנו ומסקנתי היא כי עו"ד זנו לא תמך את טענותיו בתצהיר מטעמו; לא הביא תצהיר ממר אליאור פרץ התומך בטענותיו כי הקשר עם הנתבעת היה דרכו בלבד, לא צירף את ייפוי הכוח שניתן לו על ידי הנתבעת אלא התובעת; לא צירף מיוזמתו את טופס הכרת הלקוח עליו החתים את הנתבעת אלא לאחר שהתובעת העלתה זאת; לא ציין האם עם קבלת כתב התביעה ניסה ליצור קשר עם אותו מר פרץ או הנתבעת או אם העביר למי מהם את כתב התביעה; לא פירט נתונים נוספים מהם ניתן היה להבין את מידת הקשר בינו לבין הנתבעת, למשל, מה נעשה עם מס הרכישה שהיה על הנתבעת לשלם בגין הסכמי המכר, למי נשלח שובר התשלום, למי הועבר, כיצד שולם; עו"ד זנו לא טען כי הנתבעת ביטלה את ייפוי הכוח; עו"ד זנו לא טען כי המצאת כתבי בי דין בקשר עם ההסכמים הוחרגה מייפוי הכוח.
2. כמו כן, בעוד עו"ד זנו טען כי פגש בנתבעת פעם אחת, הרי שמעיון במסמכים עולה כי טופס הכרת הלקוח וייפוי הכוח נחתמו במועדים שונים – הראשון ביום 02.10.201 ואילו ייפוי הכוח ביום 11.10.2017. כמו כן, לא צוין כיצד תואמה החתימה עם הנתבעת, האם ישירות מול הנתבעת או שמא עם מר פרץ.
3. עו"ד זנו טוען כי התובעת הינה דוברת אנגלית ו"אינה דוברת עברית כלל" (ראו הודעתו מיום 10.04.2022), ואף קבל על כך שהודעות התובעת נכתבו בעברית בלבד זאת בעוד טופס הכרת הלקוח וכן ייפוי הכוח נחתמו בשפה העברית.

בנוסף, עו"ד זנו לא צירף להודעותיו כל צילום שהוא של אמצעי הזיהוי באמצעותו זיהה את הנתבעת עת חתמה בפניו.

1. אין חולק כי ההליך שבפני קשור באופן ישיר להסכמים עליהם חתם עו"ד זנו בשם הנתבעת באמצעות ייפוי הכוח ועל גביהם מתנוססות כתובתו ככתובת הקונה. אמנם, אינני מקבלת את טענת התובעת כי עו"ד זנו הינו כאחד הקונים ועל כן חייב עם הנתבעת ביחד ולחוד – ולטעמי גם התובעת לא סבורה כך שכן עו"ד זנו מעולם לא נדרש לתשלום כלשהו בגין ההסכמים או לבחור חיפויים, כלים סניטריים וכל הקשור בדירות שנרכשו – אך כן סבורני כי כתובתו של עו"ד זנו הוכנסה להסכמים ככתובתה של הנתבעת ולא בכדי.
2. על פי המסמכים שצירפה התובעת, ניכר כי עו"ד זנו המשיך להתנהל מול התובעת בשמה של הנתבעת לאחר מועד החתימה על הסכמי הרכישה ויתרה מכך, לאחר הודעתו לתובעת מיום 03.01.2021 לפיה הוא אינו מייצגה.
3. עו"ד זנו טען כי ייפוי הכוח ניתן לו לצורך חתימה על ההסכמים ותו לא. אלא שלטעמי לא כך הדבר והשירות אותו סיפק לנתבעת היה רחב יותר ואין המדובר בפעולה טכנית בלבד של חתימה על הסכם ואסביר. עו"ד זנו קיבל ייפוי כוח בלתי חוזר מהנתבעת; עו"ד זנו חתם על הסכמי המכר בשם הנתבעת כאשר נרשם בהסכמים באופן מפורש כי הנתבעת היא "באמצעות מיופה כוחה עו"ד משה ניצן זנו ת.ז. XXXXXXXXX" לטעמי, לו סבר עו"ד זנו כי עבודתו בעניין זה הינה טכנית בלבד ומתמצה בחתימה על גבי ההסכם בלבד (הגם שלטעמי חתימה על גבי מסמך בשם אדם אחר אינה מעשה טכני כלל וכלל!), היה מוודא כי לכל הצדדים ידוע שכך הדבר, אלא שעו"ד זנו התנהל מול התובעת גם לאחר הסכמי המכר ואף בטווח של החודשים שקדמו להגשת התביעה. לעניין זה, ראו נספח 4 לתגובת התובעת מיום 17.04.2022- הודעת דוא"ל מעו"ד זנו לעניין שוברים ותשריט ונספח 6 לתגובה זו- תכתובת דוא"ל עם עו"ד זנו לעניין המו"מ לפתרון המחלוקת. נדמה כי אין חולק שעו"ד זנו היה מעורה ומעורב בפרטי המו"מ (ראו עמ' 3 לנספח 6).

לעניין זה גם נכון יהיה לומר כי מאחר וטופס הכרת הלקוח אשר על פי התאריך הנקוב בו היה בידי עו"ד זנו בעת החתימה, הרי שכתובת הנתבעת הייתה מצויה בידי עו"ד זנו בעת החתימה ויכול היה לנקוב בכתובתה בכותרת ההסכם.

1. אוסיף ואציין דבר מה נוסף אשר הגם וייתכן כי נראה כטעות סופר, סבורני שיש בו לחזק את המסקנה שעו"ד זנו בעצמו ראה עצמו יותר מאשר חותמת על ההסכם:

במכתבו מיום 11.08.2011 (נספח ח' לכתב התביעה) משיב עו"ד זנו למכתב מטעם התובעת. בתשובתו מציין עו"ד זנו ארוכות כי הנתבעת איננה מרשתו וכי הוא איננו כתובת להמצאת מסמכים וכי ההתקשרות עם הנתבעת הייתה "לצורך חתימה על הסכמי הרכישה ולא מעבר". אלא שעו"ד זנו אינו מסתפק בכך ואף מציין כי במסגרת התנהלות מול התובעת נפגש עם נציגי התובעת (סעיף 9 למכתב) ואף התייחס עניינית לאפשרות ורצון הנתבעת להשלמת העסקה. לסיום, כותב עו"ד זנו לב"כ התובעת כי "הלקוחה אינה מעוניינת בביטול החוזים... ונכון לעכשיו יש עדיין ציפייה שכן ניתן להגיע לפתרון מוסכם". ולא בכדי. עו"ד זנו בעצמו לא פעל כחותמת על ההסכם בלבד.

לטעמי כך לא נוהג עו"ד הסבור כי כל תפקידו היה לחתום על הסכם רכישה בלבד.

1. אין חולק כי ייפוי הכוח בענייננו איננו מסמיך באופן מפורש את עו"ד זנו לקבל כתבי בי דין עבור הנתבעת, אך הוא גם אינו מחריג זאת באופן מפורש. עו"ד זנו אף לא טען כי ייפוי הכוח מחריג קבלת כתבי בי דין.
2. כמו כן, אין חולק כי בפני נתבעת תושבת חוץ אשר ייפתה את כוחו של עו"ד זנו לעניין הסכמי הרכישה בייפוי כוח בלתי חוזר ובו סמכויות רבות ורחבות, ולא הוכח בפני או הובאה בפני כל אינדיקציה שהיא, כי עו"ד זנו הוסמך על ידי הנתבעת לחתום על ההסכם בלבד.
3. עו"ד זנו טוען כי כל ההתנהלות בקשר עם ההסכמים ולאחריהם הייתה מול מר פרץ אך לא פירט את טיב הקשר שלו עם מר פרץ, האם עדיין מצוי עם בקשר, האם עדיין מצוי בקשר עם אביו של מר פרץ שהיה לטענתו לקוחו; האם קיבל מהנתבעת הסכמה או אישור או הנחיה כלשהי בעל פה או בכתב להתנהל מול מר פרץ בענייניה של הנתבעת? מהיכן הגיע לידיו המידע עת התנהל בשמה של הנתבעת מול התובעת לרבות במו"מ שקדם לתביעה דנן?
4. על מרבית הנושאים עו"ד זנו כלל לא נתן מענה, וזאת מעבר לאי הגשת תצהיר מטעמו ולאי חשיפתו לחקירה נגדית בדבר הקשר שבינו לבין הנתבעת. בענייננו, העדר תצהיר אינו נושא טכני, שכן כאמור לעיל לאחר שכבר נתגלעה מחלוקת בין התובעת לנתבעת בנוגע לטענות התובעת בעניין הפרת ההסכם, המשיך עו"ד זנו לפעול מול התובעת בשם הנתבעת. עו"ד זנו כלל לא מבהיר אם היה בקשר עם הנתבעת עובר למשלוח המיילים על ידו וההתכתבות מול התובעת בעניין הפרת ההסכם.
5. לאור העדר פירוט מהותי מטעמו של עו"ד זנו, הן בחינה עובדתית והן מבחינת העדר תצהיר, מה שמונח בפני ביהמ"ש הוא ייפוי כוח הנוגע לעסקה ושאינו מוגבל, ופירוט פרטי עו"ד זנו ככתובת בהסכם המכר, המציין בין היתר בסעיפיו, גם מצבים של הפרתו, לרבות פעולותיו של עו"ד זנו לאחר כריתת ההסכם ולאחר פרוץ המחלוקת.

סוף דבר

1. נוכח האמור, אני קובעת כי המקרה שבפני מצדיק קביעה כי ההמצאה לעו"ד זנו היא המצאה כדין לנתבעת.
2. הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 45 ימים מהיום.

ניתנה היום, ל' ניסן תשפ"ב, 01 מאי 2022, בהעדר הצדדים.