לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן (כב' הרשם הבכיר איתי כרמי) מיום 7.10.21, בה נעתר בהמ"ש חלקית בלבד לבקשת המבקש למנות מומחים רפואיים בגדרה של תביעתו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד).

רקע:

1. התובע הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד בגין פגיעתו בתאונת דרכים ביום 11.6.17. בד בבד עם הגשת התביעה ביקש הוא למנות מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה. בהחלטה מיום 8.1.21 קבע בהמ"ש קמא כי ימונה מומחה אורתופד, והורה כי המומחה יחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה נוירולוג.
2. בחוות דעת מיום 30.7.21 חיווה המומחה את דעתו, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות בעמוד השדרה המותני, מחציתה בלבד בגין התאונה, ונכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, אף היא מחציתה בלבד בגין התאונה הנדונה. עוד חיווה המומחה את דעתו כי אין צורך במינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה להערכת פגיעתו של המבקש, שכן "אין מדובר במחלה נוירולוגית, אלא ביטוי נוירולוגי של בעיה אורתופדית – כאב בעל אופי עצבי עקב בעיה בעמוד השדרה".
3. לאחר הגשת חוות הדעת הורה בהמ"ש קמא על הגשת תחשיבי נזק. ביום 9.9.21 הגיש המבקש הודעה לתיק, בה צוין כי הוא "קופח במידה מסויימת" בהתייחס לחווה"ד, וביקש אורכה להשלמת התייעצות ושקילת משלוח שאלות הבהרה למומחה/זימונו לחקירה. לאחר מכן, ביום 23.9.20, הגיש המבקש בקשה למינוי מומחה נוירולוג (כפי שהתבקש אף במקור) וכן למינוי מומחה ברפואת כאב.
4. בהחלטה מיום 7.10.21 דחה בהמ"ש קמא את הבקשה למינוי מומחה נוירולוג. בהמ"ש קמא ציין בהחלטתו כי ככל שהיה סבור ביחס לבקשה המקורית כפי שהוגשה כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה נוירולוג היה עושה כן עוד בהחלטתו המקורית מיום 8.1.21, וכי כעת ונוכח המלצתו הברורה של המומחה האורתופד אינו רואה להורות כן. לצד האמור, ראה בהמ"ש קמא להורות על מינוי מומחה בתחום הכאב, על-אף שסבר כי ספק אם קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה כאמור, אולם לנוכח המכלול ועל מנת שלא לחסום התובע בהוכחת טענותיו, ותוך שתשלום שכר המומחה הושת על התובע.
5. כנגד החלטה זו מופנית הבקשה לרשות ערעור שלפני, במסגרתה מלין המבקש נגד חלקה הראשון של ההחלטה בלבד, קרי – אי-מינוי מומחה נוירולוג.
6. לטענת המבקש, קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה נוירולוג בהתאם לאמת המידה הנוהגת בפסיקה בכגון דא, תוך שהוא מפנה לתיעוד הרפואי המצביע על המעקב הרפואי בו היה נתון לאחר התאונה אצל רופא נוירולוג, ממצאי בדיקת אי.אם.ג'י אשר הצביעו על עדות לרדיקולופתיה, ההתוויה התרופתית שנרשמה לו המתאימה לכאב ממקור עצבי, ומסמכים נוספים. לטענת המבקש, אף שבית משפט קמא מוסמך היה לבקש המלצתו של המומחה האורתופד באשר לבקשה למינוי מומחה נוירולוג, שיקול הדעת בעניין זה נתון לבית המשפט בלבד, ובית המשפט שגה באופן יישומו במקרה דנן.

הכרעה:

1. לאחר עיון ובחינה בבקשה ובנספחיה, מצאתי לדחות את הבקשה ללא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיבה, ובגדרה של תקנה 138(1)(א* לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.
2. כידוע, הלכה פסוקה ומושרשת היא כי: "שעתו של הערעור על החלטות ביניים, לרבות החלטות ביניים חשובות ומשמעותיות ... מגיעה רק עם סיום ההליך בערכאה הדיונית, וההשגה על אותן החלטות צריכה להיעשות בגדרו של הערעור בזכות על פסק הדין, שהחלטות הביניים נבלעות בו והופכות חלק ממנו" (רע"א 4302/15 חוסיין אבו ג'מיע נ' אשקר ריבחי ואח' (15.7.15)). התערבות בהחלטות ביניים כאמור בטרם מיצוי ההליך בבהמ"ש קמא, שמורה למקרים חריגים בהם אי-התערבות עלולה לגרום נזק בלתי הפיך, עיוות דין או לגרום לקיומו של הליך שגוי ומיותר. לצד האמור נקבע בפסיקה, כי במצב בו סבורה ערכאת הערעור כי יש מקום למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי חוק הפלת"ד, אין טעם להמתין בעניין זה לערעור על פסה"ד הסופי. עוד נקבע, כי החלטה שלא למנות מומחה רפואי בתביעה לפי חוק הפלת"ד, שכמוה כמעין דחייה של תביעת התובע בתחום המדובר, תעמוד לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור (ראו: רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל (2012)).
3. במקרה דנן, ובנותני דעתי לכללים שלעיל, מסקנתי היא כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.
4. כעולה מהחלטות בהמ"ש קמא, ראה הוא במקרה דנן למנות מומחה אורתופד, ולהורות על התייחסותו בין היתר לשאלת הצורך במינוי מומחה נוירולוג לצורך הערכת פגיעתו של התובע. בכך נהג בית משפט קמא בהתאם לפרקטיקה מקובלת, שזכתה לא אחת להכרה בפסיקה ובספרות, ולפיה, במקרי גבול, ובפרט כאשר מדובר בתחומים רפואיים קרובים/משיקים, רשאי בית המשפט להסתייע בחוות דעתו של מומחה רפואי שמונה מטעמו, לצורך החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי בתחום אחר (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון (1990); עניין פלונית לעיל; א' ריבלין תאונת דרכים (מהדורה רביעית, 2011), עמ' 648)). בענייננו, מדובר בתחומים שהם אכן משיקים ובעלי זיקה ממשית ביניהם, כעולה מהרשומות הרפואיות בעניינו של התובע, תיעוד תלונותיו והטיפול הרפואי שהותווה לו ומחווה"ד המומחה. המומחה האורתופד סבר בחוות דעתו, לאחר שמכלול החומר הרפואי הונח בפניו, כי מדובר במקרה דנן בביטוי נוירולוגי לבעיה אורתופדית בחוט השדרה, לה ניתנה התייחסותו הכוללת בחווה"ד והערכתו באשר לנכות שנותרה בגינה. אכן, צודק המבקש כי חווה"ד איננה מחייבת את בהמ"ש, והסמכות ושיקול הדעת באשר למינוי הם לעולם בידי בית המשפט. אולם יחד עם זאת, ברי כי חוו"ד המומחה איננה חסרת משקל, ובהמ"ש מוסמך להיעזר בה ולהסתמך עליה בעת החלטתו, אף באשר לבקשה למינוי מומחה בתחום נוסף, כפי שעשה בית משפט קמא בענייננו (ראו: רע"א 296/97 עזו נ' כלל חברה לביטוח (20.2.97)). במקרה דנן, המומחה האורתופד שמינה בית המשפט, שלפי המפורט בחווה"ד משמש כמנהל היחידה לניתוחי עמוד שדרה בבית החולים רמב"ם (עמ' 1 לחווה"ד), התייחס בחוות-דעתו לכלל תלונותיו של המבקש הסובבות את הפגיעה בעמ"ש התחתון ועמ"ש הצווארי, ולרשומה הרפואית של הבדיקות והטיפולים להם נזקק המבקש בעקבות התאונה, ועל רקע האמור באה המלצתו באשר להיעדר הצורך במומחה רפואי נוירולוג ביחס לאותה פגיעה. המלצה זו נראית מעוגנת היטב בחומר הרפואי שצירף התובע, ובנסיבות הקונקרטיות של הפגיעה, ומשמדובר כאמור בתחומים בעלי זיקה ברורה ביניהם, אינני סבורה כי נפל פגם בהחלטת בהמ"ש קמא לקבלה.
5. מכל מקום, בנסיבות שתוארו לעיל, עומדת למבקש זכותו לבקש לשלוח שאלות הבהרה למומחה, או לזמנו לחקירה, ובמסגרת זו להעלות טענותיו לגוף ההמלצה האמורה. גם במובן זה, אינני סבורה כי יש עילה להתערב בהחלטת בהמ"ש קמא בשלב הנוכחי.
6. סוף דבר; בכפוף לאמור לעיל בדבר זכותו של התובע לחקור את המומחה אף בעניין הנדון, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
7. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"ב, 28 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.