1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט נמרוד אשכול) מיום 19.10.21 בתא"מ 36813-11-20 שעניינו אי פסיקת הוצאות לטובת צד אשר זכה בהליך.

2. המערערת – התובעת הגישה ביום 15.11.20 תביעה בסדר דין מהיר בסך 13,000 ₪ נגד המשיבה – הנתבעת בעניין חוב למוצרים הקשורים בעולם הבדים לוילונות.

המשיבה – הנתבעת טענה, בין היתר, כי היא מכירה בחוב של 8,000 ₪ אותו ביקשה לשלם לתובעת לשיעורין והיא סירבה.

נטען כי יש לקזז מהחוב סך 5,000 ₪ ששולם בשני צ'קים לתובעת מבלי שהתקבלה חשבונית / קבלה בעניינם והצ'קים סוחרו לצדדי ג' על ידי התובעת.

בכתב התשובה הוכחש נושא סכום הקיזוז בסך 5,000 ₪.

נטען כי לא היו דברים מעולם.

3. בתיק התקיימה ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות, כאשר בעלי הדין מיוצגים.

4. בפסק הדין מיום 19.10.21 התקבלה תביעה המערערת.

אמנם בנוגע לטענת הקיזוז בסך 5,000 ₪ נקבע, כי עדותה של הנתבעת היתה עקבית ומהימנה ואף סיפקה הסבר מדוע בחרה שלא לפעול לאתר את הצ'קים על מנת שלא לפגוע בלקוחותיה.

למרות זאת – נקבע כי הנטל עליה בשים לב לכך שמדובר בטענת "הודאה והדחה" ואין ראיה חד משמעית להיכן הגיעו הצ'קים ומי נהנה מהם.

התביעה התקבלה ונקבע כי אין מקום להטלת הוצאות וכל צד יישא בשכר טרחת בא כוחו.

5. בערעור נטען כי זהו המקרה החריג שבו תתערב ערכאת ערעור בעניין אי פסיקת הוצאות, כאשר קביעה זו היא חסרת נימוק.

אין מדובר בערעור על גובה הוצאות אלא על אי פסיקת הוצאות כלל, בניגוד לפסיקה.

7. לאחר עיון בערעור הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) תקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות") קובעת כי בהליך שיפוטי ראוי והוגן, המערכת השיפוטית צריכה לנמק את החלטותיה.

נימוק יכול להיות קצר ותמציתי ובלבד שניתן יהיה להבין מה עמד מאחורי מתן ההחלטה.

ב) זאת ועוד, התערבות ערכאת ערעור בכל הקשור לפסיקת הוצאות נעשית רק במקרים חריגים ונדירים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

ראה לעניין זה: ע"א 8340/10 מ.ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל – משרד האוצר (30.1.13) סעיף 23, רע"א 1749/17 שטרית נ' עו"ד צבי ריש(17.9.17) סעיף 2.

ג) תקנה 152 לתקנות החדשות קובעת כי ככלל בתום דיון יפסוק בית משפט "הוצאות סבירות והוגנות" אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות.

תקנה 151 קובעת את תכלית ההוצאות ולשונה:

"(א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

(ב) החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.

(ג) סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו".

תקנה 153 (ג) קובעת:

"בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש".

ברע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (28.12.20) נדרש בית המשפט העליון לנושא פסיקת ההוצאות לאור התקנות החדשות. חזר על הכלל ולפיו רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית בכל הקשור לעניין הוצאות משפט והדגיש, כי הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי אלא חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבית משפט.

נקבע שם בסעיף 9:

"... הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי, כי אם חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבית המשפט (ראו פרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח - 2018) (להלן: התקנות

החדשות)). נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה (ע"א 9648/16 אורהייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין, פסקה 67 (28.2.2018)). עם זאת, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הדרישה לסבירות ומידתיות ההוצאות באה למנוע מצב שבו הוצאות גבוהות יתר על המידה שיוטלו יביאו להרתעת יתר של בעלי הדין, ליצירת חוסר שוויון, ייקור של ההליכים המשפטיים ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 612 (2005)). פסיקת הוצאות משפט מיועדת אפוא לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, ובהם מניעת תביעות סרק, שאיפה למניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב".

עוד נקבע שם כי התקנות החדשות מעגנות במידה רבה את הפסיקה הקיימת בנושא הוצאות משפט (סעיף 12) וכי ברירת המחדל היא חיוב בהוצאות (סעיף 18).

באותו מקרה חריג, בית משפט העליון הפחית חיוב בהוצאות מסך 250,000 ₪ לסך של 150,000 ₪.

ד) ברע"א 3025/21 צליל אנג'ל נ' בית הספר תגליות בע"מ (18.7.21) התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי שדחה ערעור על פסק דין של בית משפט שלום במסגרתו לא נפסקו הוצאות כלל.

בית המשפט העליון התערב באופן חריג בנושא פסיקת ההוצאות לאחר שנמצא, כי התנהלות המשיבה והבעלים שלה (המערערת בבית המשפט המחוזי) היא התנהלות סדרתית שיש בה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

נקבע כי עצם העובדה שהמערערת בבית המשפט המחוזי – המשיבה בבית המשפט העליון קיבלה המלצת בית משפט שלא לעמוד על הערעור, אין בה משום הצדקה שלא לחייב את המערערת בהוצאות משנדחה ערעורה.

בסעיף 14 לפסק הדין פורט מתי יקבע בית משפט כי בעל דין עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, ונמצא כאמור, כי זהו המקרה שבו ההתנהלות עולה באופן ברור לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט (סעיף 18 לפסק הדין).

נקבע שם (סעיף 20) כי אין עוררין על כך שניתן במקרים המתאימים גם להימנע מפסיקת הוצאות.

ה) ומן הכלל אל הפרט -

אמנם טוב היה, לו בית משפט קמא היה מנמק ולו באופן תמציתי את הסיבה שהובילה אותו לקביעה כי כל צד יישא בהוצאותיו ולא יפסקו הוצאות כלל לטובת התובעת שזכתה בדין, אולם כאשר קוראים את פסק דינו של בית משפט קמא ניתן להבין בהחלט מה עמד מאחורי אותה קביעה.

בלשון עדינה אציין, כי קריאת פסק הדין מובילה למסקנה ולפיה בית משפט האמין לנתבעת ולא לתובעת בכל הקשור לטענת הקיזוז ולצ'קים. מטעמי "נטל ההוכחה" קבע בכל זאת כי דין התביעה להתקבל, שכן הנטל היה מוטל על כתפי הנתבעת ולא נמצאה "ראיה חד משמעית" (מתוך סעיף 13 לפסק הדין) באופן שירים את הנטל, אליבא בית משפט קמא.

אין מדובר בבעל דין סידרתי או במי שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט בדומה לנסיבות הרלוונטיות בעניין אנג'ל נ' בית הספר תגליות בע"מ.

אין זה המקרה החריג שבו תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת הוצאות ולפיכך, דין הערעור להידחות.

אציין, כי על מנת להימנע מפסיקת הוצאות לחובת המערערת בערעור, בחרתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138 (א) (1) לתקנות החדשות, משום שסברתי שאין לערעור סיכוי להתקבל ורציתי להימנע ממצב שבו המשיבה תוציא הוצאות בהליך הערעורי וכך יהיה צורך לפסוק לטובתה הוצאות בהליך זה.

8. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"ב, 13 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.