1. לפניי בקשת המבקשים לביטול פסק דין מיום 5.1.2022 אשר אישר את פסק הבורר, שניתן בסיומו של הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים.

פסק הדין ניתן לאחר שהמשיבה הגישה, ביום 9.12.2021, בקשה לאישור פסק הבורר, והמבקשים מצידם לא הגישו תגובה לבקשה על דרך של בקשה לביטולו, במועד שנקצב בתקנות, אף שאין חולק כי הבקשה הומצאה להם.

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. כידוע, בבואו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון את סיבת המחדל ואת סיכוייו של מבקש הביטול. מטבע הדברים, הנטייה לביטול פסק דין המאשר פסק בוררות היא מצומצמת יותר מאשר כשמדובר בביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, שכן אין מדובר במקרה שבו לא ניתן למבקש יומו. המבקש נשמע בהליך בוררות סדור שבסיומו ניתן פסק הבורר. ממילא, העילות לביטול פסק בוררות מצומצמות הן, ולפיכך ייטה בית המשפט לבטל פסק דין שאישר פסק בוררות רק מקום בו הראה המבקש כי עומדת לו עילה לביטול פסק הבוררות.
3. בכל הנוגע לסיבת המחדל, טענו המבקשים כי מדובר באי הבנה מצערת בינם לבין עורך דינם הקודם, אשר היה אמור להגיש בשמם בקשה לביטול פסק הבוררות, אך הוא לא עשה כן. עוד טענו המבקשים, כי כאשר קיבלו את פסק הדין פנו לבא כוחם הנוכחי שיגיש בקשה לביטולו, אך הוא היה חולה בקורונה והבקשה הוגשה כאשר החלים.

לגופו של עניין, טענו המבקשים, כי יש להם עילה טובה לביטול פסק הבוררות וזאת לאור טענתם כי הבורר לא דן בחלק מן הטענות שהעלו, ולפיכך עומדת להם עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(5) לחוק.

1. טענות המבקשים אינן מצדיקות ביטול פסק הדין.

גם אם אניח לטובת המבקשים כי אכן הייתה אי הבנה מצערת, כפי שהגדירוה המבקשים (המבקשים לא פרטו טענותיהם בהקשר זה ולא צורף תצהיר או מסמך כלשהו מבא כוחם הקודם), ספק אם מדובר בטעם המצדיק הארכת מועד.

אולם חשוב מכך, טענות המבקשים אינן מגלות ולו לכאורה עילה לביטול פסק הבוררות.

1. כאמור, המבקשים טענו כי קמה להם עילה לביטול פסק הבורר בשל כך שלא הכריע בחלק מן העניינים שנמסרו להכרעתו. המבקשים טענו כי מעבר לסוגיית הלקוחות והחוזים שנדונה בהרחבה בפסק הבורר, כלל ההסכם בין הצדדים גם חיובים נוספים, שכן בוצעו ע"י המבקשת, ותועלות נוספות שצמחו למשיבה מן ההסכם, בכך שכלל פעילות המבקשת עברה לידי המשיבה, ובכלל זאת גם כל המידע והפעילות, פרטי לקוחות, שיטות שיווק ועוד, ונוסף על כך התחייבו המבקשים לאי תחרות למשך 5 שנים. נושאים אלו, כך טענו המבקשים, כלל לא נדונו בפסק הבורר.

המבקשים טענו, כי הבורר לא דן בטענותיהם כפי שפורטו בכתב התביעה שכנגד, ובהן טענות לעשיית עושר ולא במשפט, שהרי המשיבה התעשרה כתוצאה מאי תשלום התמורה עבור פעילות המבקשת ו/או הוצאתה מהשוק, ובתמורה לה זכאית המבקשת עבור שאר התחייבויותיה בחוזה לרבות התחייבותה לאי תחרות.

1. אלא, שמעיון בפסק הבורר עולה כי אין בטענות אלו ממש.

אכן, חלק ניכר של פסק הבורר עוסק במחלוקות המרכזיות שהתגלעו בין הצדדים ביחס ללקוחות קיימים ופוטנציאליים, תשלומים שלא הועברו מלקוחות, שיקים שלא נפרעו, ופריסה מחדש של התמורה שהייתה המשיבה אמורה לשלם למבקשים על פי ההסכם. בכלל זאת, קבע הבורר כי הנתבעים הפרו את הצהרותיהם בהסכם, בין היתר בכך שלא הציגו חוזים חתומים ומחייבים בהיקף של 5,000 מ"ר, ולא עמדו בהתחייבויותיהם להיקף זה, ואף הרבה פחות מכך. עוד קבע הבורר, כי המבקשים הפרו את ההסכם גם בכך שגבו כספים מלקוחות, אותם לא העבירו למשיבה, ומסרו לה שיקים שלא נפרעו. הבורר הוסיף וקבע, כי לאחר שהתברר למשיבה כי המבקשים הפרו את התחייבותם להציג חוזים חתומים בהיקף של 5,000 מ"ר, נתנה להם המשיבה הזדמנות נוספת להמציא חוזים בהיקף אליו התחייבו ובכך להיות זכאים ליתרת התמורה, והוסכם על פריסת יתרת התמורה שטרם שולמה לתשלומים, אשר חלקם שולמו ע"י המשיבה אולם המבקשים התמידו בהפרת התחייבויותיהם ולפיכך ביטלה המשיבה את ההסכם כדין. עוד קבע הבורר, כי המבקשים אינם זכאים לתשלום יתרת התמורה משהם אלו שהפרו את ההסכמים, והם אף אינם זכאים לתשלום עמלות.

1. ואולם, לאחר קביעות אלו – ובניגוד ברור לטענות המבקשים בבקשה שלפניי – דן הבורר באריכות ובפירוט בטענות המבקשים במסגרת כתב התביעה שכנגד, לרבות בטענותיהם לגזל, עשיית עושר ולא במשפט, וכיוצ"ב.

כך, בפרק המתחיל בסעיף 140 שכותרתו "גזל ועשיית עושר ולא במשפט, פיצויים והשבה" פירט הבורר את טענות המבקשת בעניין עשיית עושר ולא במשפט, פירט את כלל התחייבויות הצדדים זה כלפי זה, ואף פירט במפורש את התחייבויות המבקשים אשר כן קויימו, לרבות העברת מאגר הלקוחות, המוניטין, הפצת הסרטון וכיוצ"ב (ראו פסקאות 147-148 לפסק הבורר, ובהמשך).

הבורר קבע, כי בנסיבות שנוצרו, בהן הפרו הנתבעים את ההסכם בעניין מהותי, אך מאידך גיסא כן קיימו חלק מהתחייבויותיהם, וכן, כפועל יוצא מן ההסכם, יצאו מהשוק - ראוי לערוך איזון בין הצדדים (ראו פסקה 156 לפסק הבורר).

מטעם זה, ובהתחשב במכלול הנסיבות, קבע הבורר כי המבקשים יחזירו למשיבה סך של 30,000 ₪ בלבד מתוך 100,000 ₪ ששילמה להם על חשבון התמורה (בנוסף לחיובם בסכומי שיקים שחוללו וסכום נוסף בגין הפיגומים, שאינם קשורים להתחייבויות בהסכם). כעולה בבירור מפסק הבורר, סכום זה של השבה נקבע גם בשים לב לטענת המבקשים כי המבקשת חדלה להתקיים כיריב עסקי ולהתחייבות המבקשים שלא להתחרות במשיבה במשך 5 שנים (ראו הפרק הרלוונטי בפסק הבורר – פסקאות 140-159, ובפרט פסקה 159).

עוד יצויין, כי מעיון בפסק הבורר עולה בבירור, כי טענות המבקשת כי עקב התנהלות המשיבה נאלצה להפסיק את פעילותה העסקית כלל לא נעלמה מעיניו, אלא שהוא קבע כי זו הייתה מהות העסקה – חיסול פעילותה העסקית של המבקשת (וכן התחייבויות נוספות שנטלו על עצמם המבקשים) תמורת התחייבות המשיבה לשלם סך של 200,000 ₪ (וכן התחייבויות נוספות שנטלה על עצמה המשיבה), והמבקשים הם אלו שלא עמדו בהתחייבויותיהם לפי ההסכם (ראו, למשל, פסקה 126 לפסק הבורר).

1. בתגובתה לבקשת המבקשים לביטול פסק הדין התייחסה המשיבה בהרחבה לחלק זה של פסק הבורר ופירטה הכיצד דן בכלל טענות המבקשים, ואף הטעימה כי לא בכדי לא הצביעו המבקשים על סעיף זה או אחר בכתב התביעה שכנגד שלא נדון. על אף האמור, בתגובתם לתשובה המבקשים כלל לא התמודדו עם הטענות, התרכזו בטענות בעניין סיבת המחדל, וחזרו בלקוניות על כך שהבורר לא דן בטענות (אף כי כאמור הוא בהחלט דן בהן).
2. העולה מן המובא לעיל על קצה המזלג, והמזדקר לכל המעיין בפסק הבורר, כי אין ממש בטענות המבקשים כי הבורר לא דן בטענותיהם כפי שפורטו בכתב התביעה שכנגד.

לפיכך, על פני הדברים, ומשכידוע טענות המבקשים כי שגה הבורר במסקנות אלו או אחרות אינן מקימות עילת ביטול, נראה כי סיכויי המבקשים להביא לביטולו של פסק הבורר קלושים, ולפיכך אין הצדקה לביטול פסק הדין המאשרו.

1. במאמר מוסגר יצויין, כי בתגובתם לתשובה טענו המבקשים כי נודעו להם עובדות חדשות שהוסתרו ע"י המשיבה מהבורר ומצדיקות ביטול פסק הבורר מן הטעם שהוא נוגד את תקנת הציבור. טענה זו נטענה בעלמא, בתגובה לתשובה בלבד, לא פורטה ולא נתמכה בתצהיר ומשום כך אין להידרש לה.
2. סוף דבר אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בגין הבקשה בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשפ"ב, 22 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.