1. התובע יליד שנת 1963, עובד בחברת החשמל משנת 1992, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באוטם שריר הלב מיום 21.9.18, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

במכתבו מיום 9.12.20 דחה הנתבע את התביעה מהנימוק שעל פי בירור שערך, לא ארע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק, לרבות אירוע חריג, תוך כדי ועקב עבודתו ואשר הביא להתפתחות האירוע הלבבי.

עוד ציין הנתבע, כי מאמץ/מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. כך גם, מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין המחלה לבין האירוע הנטען. המדובר במחלה טבעית, והשפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

2. במסגרת כתב התביעה, תיאר התובע את האירוע אשר לטענתו הביא להתרחשות האוטם, כדלקמן:

"ביום 20.9.18 התובע ביצע ביחד עם צוותו בחברת החשמל עבודת תיקון של תקלה בחיבור החשמל בחנות ברחוב ה"ירקון בטבריה".

לצורך התיקון התובע נדרש לבצע עבודה מאומצת המתפרסת על גבי שעות רבות, וזאת מעבר למסגרת שעות העבודה הרגילות שהוא עובד בהן 7:00-17:30.

במהלך ביצוע עבודות התיקון התובע חש שלא בטוב והרגיש כאבים בחזה, ביד וחולשה כללית, בשל כך התובע פנה לראש הקבוצה, בנוכחות מר עופר יוסף (להלן: "עופר") וביקש להשתחרר למנוחה בביתו, אולם עופר התערב, סירב לשחררו מהעבודה תוך שהטיל ספק באמינותו וטען "עוד פעם אתה לא מרגיש טוב".

בין התובע לבין עופר החל ויכוח ועופר סירב לקבל את דברי התובע ביחס למצבו הרפואי ולשחררו לביתו.

עופר עמד על כך שהתובע, למרות מצבו הגופני, ימשיך לבצע את העבודה עד לתיקון התקלה.

בהתאם לדרישתו של עופר ובלית ברירה, התובע המשיך לבצע את העבודה בקושי רב, עבד שעות מרובות בעבודה מאומצת ורק בשעה 21:30 סיים את העבודה כשהוא תשוש וסובל מכאבים.

ביום למחרת 21.9.2018, עת החמירו הכאבים של התובע והתובע החל לסבול מכאבים בחזה עם הקרנה לכתף ימין ולגב כשהוא חש קושי בנשימה, התובע פנה למחלקת המיון בבית החולים "פוריה".

במחלקת המיון בבית החולים "פוריה", התובע אובחן כסובל מבעיה קרדיולוגית (התקף לב) ואושפז לצורך ניתוח מעקפים" (להלן: "האירוע הנטען").

למען שלמות התמונה נציין כי התובע הוסיף וטען בכתב התביעה, כי החל משנת 2015 הוא סובל מהתעמרות בעבודה על ידי מנהלת האזור, כאשר ביום 21.9.18, עת הגיע למיון בבית החולים ובזמן ההמתנה לטיפול הרפואי, התקשרה אליו המנהלת על מנת לבצע עימו בירור משמעתי בגין עבירות משמעתיות – מה שהחמיר את מצבו הרפואי. אולם, בדיון מיום 25.5.22 ביקש ב"כ התובע להתעלם מהשיחה עם מנהלת האזור ולהתייחס לאירוע הנטען בלבד, קרי לוויכוח עם מר עופר יוסף, מנהלו של התובע (להלן: "מר עופר"), מיום 20.9.18: "האירוע שאנו דנים בו הוא מה 20 לחודש שזה הוויכוח עם עופר ותו לא" (ההדגשה אינה במקור – מ.ק. ראו ע' 1 ש' 7-17 וע' 2 ש' 1-8 לפרוטוקול).

על אף שהתביעה הצטמצמה לאותו ויכוח נטען כאמור, ועל אף שהתובע אכן התמקד בעדותו בבית הדין באותו ויכוח לו טען כגורם למצבו הרפואי, ולא התייחס לעבודה המאומצת לה טען בכתב התביעה - בסיכומיו חזר על טענתו לעבודה מאומצת.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה בו חזר על האמור במכתב הדחיה.

הנתבע טען, כי לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; ביום 21.9.18 לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, וכל שכן אירוע חריג; לחילופין, גם לו אירע אירוע תאונתי הרי שזה לא אירע תוך כדי ועקב העבודה; ממילא אין כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען והמוכחש לבין הליקוי הנטען וכי הליקוי הנטען הוא תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים; בכל מקרה האירוע התאונתי הנטען והמוכחש לא החיש את מועד הופעת הליקוי.

4. בשים לב למחלוקת העובדתית, לא היה מנוס משמיעת ראיות.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (למען הסדר הטוב נציין כי התובע צירף לכתב התביעה, מסמכים שונים, ובהם: שאלון שמילא התובע, תצהיר שהגיש לנתבע ומסמכי חקירה שונים שנערכו על ידי הנתבע).

ביום 25.5.22 העידו לפנינו התובע ומר עופר (מטעם הנתבע).

השאלה שבמחלוקת

5. האם ביום 20.9.18 אירע לתובע אירוע חריג/מאמץ מיוחד בעבודה?

המסגרת הנורמטיבית

6. בעב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך- המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 21.6.15 - להלן: "פרשת גולדרייך") , עמד כב' הנשיא (בדימ') פליטמן על ההלכה הפסוקה באשר למשמעותו של האירוע החריג, הנדרש לצורך מינוי מומחה בתביעה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, ועל האופן שיש לבחון אותו. בפרשת גולדרייך נקבע –

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח התרחשות "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח אירוע שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב. הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כאירוע חריג סוכמו בפסק הדין בעניין סידה, כך:

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....

שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו".

...כפועל יוצא מכללים אלה, משהוכח קיומו של אירוע, נבחנת חריגותו בעיניו של המבוטח, קרי מבחינתו הסובייקטיבית. אולם גם על מנת לקבוע כי אירוע מסוים נחווה על ידי פלוני כאירוע חריג נדרשות ראיות אובייקטיביות. בעניין זה נפסק בעניין פלבסקי כי:

"ד. אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.

ה. משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה".

מן הכלל אל הפרט

7. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כעת כי התובע לא הצליח להוכיח בפנינו כי התקיים אירוע חריג/מאמץ מיוחד ביום 20.9.18, אשר מצדיק מינוי מומחה רפואי.

מחומר הראיות בתיק עולה, כי התובע ניסה לבסס את גרסתו על שלוש טענות שונות: ויכוח חריג בעבודה עם מנהלו, מאמץ פיזי חריג בתיקון תקלה אליה נקרא, ושיחת טלפון קשה ומתעמרת ממנהלת האזור בזמן שבו כבר היה במיון בבית החולים. בהינתן, שבדיון בבית הדין ב"כ התובע ביקש להתייחס לטענת הוויכוח עם מנהלו (מר עופר) בלבד, התרשמנו שריבוי הטענות אינו אלא מלאכותי, מבלי שניתן לכך בסיס מספק.

שוכנענו שוויכוחים בין התובע לבין מנהלו (שמטבע הדברים קובע את סדר העבודה ונחיצותה) היו חלק משגרת העבודה, בין היתר בעניינים פרוצדורליים. נסיבות בהן התובע נדרש לתיקון תקלה לאחר שעות העבודה תוך ניהול שיח ששוכנענו שאיננו חריג בהקשר הנטען, וכן עבודה מאומצת – אינן זרות לתובע. התובע התקשה להסביר את חריגות הוויכוח או עבודה מאומצת, ואף הציג גרסאות סותרות בעניינים מסוימים. התרשמנו שמדובר בגרסה בעייתית.

התיעוד הרפואי בעניינו של התובע אף תומך במסקנה אליה הגענו.

נביא להלן מספר נימוקים נוספים ומשמעותיים למסקנה האמורה.

מהות התפקיד

8. התובע העיד כך באשר לתפקידו בחברת החשמל:

"ש: אני מבינה שאתה עובד בחברת חשמל נכון?

ת: כן.

ש: ממתי?

ת: מ1992.

ש: עד היום אתה עובד שם?

ת: כן.

ש: מה היה תפקידך במהלך השנים?

ת: חיבורים לבתים, תעשייה בבתים.

ש: של כל השנים?

ת: בערך 25 שנים קראו לי לעזור קצת במחסן, בערך 25 שנים בחיבורים אכן.

ש: מה כוללת עבודה של חיבורים לבתים?

ת: חיבורים לבתים אומר שמביאים את החשמל מהרשת לכיוון הבתים או התעשייה זה להתקין ארונות, לחבר את הכבל לעמוד , להרים ארונות, עבודה די מאומצת.

ש: העבודה מבוצעת במשמרות?

ת: לא, אלא אם כן יש תקלות.

ש: מלבד העבודה של החיבורים לבתים נדרשת גם לתיקון תקלות?

ת: אמת.

ש: תיקון התקלות מבוצע במהלך יום העבודה ולפעמים מעבר לשעות העבודה בהתאם לצורך?

ת: כן.

ש: אתה יכול להעריך כל כמה זמן נקראת לתיקון תקלות?

ת: הכל תלוי בתקלות שיש, או במזג האוויר , אם הוא חם או קר, ברגע שמדובר בתקלות בעיקר בחורף, ברגיל מתחילים ב7, 7 וחצי, ומסיימים ב17:30 ברגיל. כשמדובר בתקלות ממשיכים לעבוד מעבר לשעות. עד 12 שעות ומ12 שעות יש אישור של מנהל המחוז, אנחנו לא מטפלים בזה ההנהלה מטפלת.

ש: במהלך השנים נקראת גם לטפל בתקלות אחרי השעה 5?

ת: אמת.

ש: עבדת גם שעות נוספות במהלך השנים?

ת: אמת.

ש: ביום האירוע 20/9/2018, עבדת באותה עבודה של חיבורים לבתים?

ת: אמת".

(ההדגשות אינן במקור – מ.ק. ראו ע' 2 ש' 16-26 וע' 3 ש' 1-21 לפרוטוקול).

מעדותו של התובע באשר לתפקידו עולה, כי מדובר בתפקיד שכלל עבודה מאומצת, וכחלק בלתי נפרד מהתפקיד, התובע נקרא גם לתיקון תקלות, שגלשו גם לשעות נוספות בהתאם לצורך (לאחר השעה 17:00). כך גם, ביום האירוע הנטען. יוצא אפוא, שעצם העבודה, גם במאמץ וגם בשעות נוספות – איננה חריגה.

מהות היחסים בין התובע לבין מר עופר – מנהלו של התובע

9. התובע עבד יחד עם מר עופר, שהיה ראש הקבוצה, במשך מספר שנים קודם האירוע הנטען. כשהתובע נשאל באשר ליחסיו עם מר עופר, העיד כך:

"ש: איך היו היחסים שלך עם עופר?

ת: בסדר, את יודעת וויכוחים של עבודה, לא משהו מיוחד באופן כללי. יש וויכוחים בעבודה".

(ראו ע' 5 ש' 8-10 לפרוטוקול).

ובהמשך העיד כי "עם עופר תמיד היה לי וויכוחים" (ראו ע' 7 ש' 12 לפרוטוקול).

"אופי" הוויכוח הנטען

10. באשר ל"אופי" הוויכוח התובע העיד כך:

"...הוויכוח הוא שאנחנו עייפים אבל ברגיל אני לא מרגיש כלום גם עכשיו כשאני מדבר איתך וגם אם אלך לישון 8 שעות אולי אקום עם חרדות כי יש לי חרדות. עופר אמר לי שאני כל הזמן ככה, וזאת אומרת שאני באותו זמן אחרי החופשה של פסח אמור לעבור לתפקיד יותר חשוב, להשגחה שזה יותר מכובד, ואני נפגעתי בצורה איומה. הוא לקח 30 שנה וזרק אותם. 26-27 שנה זרק אותם לים, עשה אותי כזה קטן ליד שלמה, אמרתי לו שידבר יפה ושנתקן את זה כבר מחר ועופר התעקש לבצע את זה באותו יום. לאחר מכן ראיתי ערפל, נקודות שחורות ונעלמתי, הרגשתי לא טוב והלכתי לשתות מים, יצאתי לאוטו והרגשתי כאילו שתיתי בקבוק ערק. שתיתי בקבוק שלם של מים. לאחר מכן ירדנו לעבוד" (ההדגשות אינן במקור – מ.ק. ראו ע' 6 ש' 24-28 וע' 7 ש' 1-4 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ש: אתה אומר שאתה תמיד לא מרגיש טוב?

ת: תמיד.

ש: גם בעבודה?

ת: כל הזמן אני לא מרגיש טוב.

ש: אני לא מבינה ממה כל כך נפגעת? אמרו לך את האמת.

ת: אמרו לי שאני עוד פעם לא מרגיש טוב, ושאתה לא קובע בכלל שאתה אפס כזה. שאני לא קובע , אם אמרתי שמחר נלך ונעשה את זה כמו שצריך.

ש: אבל צריך לתקן תקלה זה התפקיד שלך.

ת: אבל יש מקרים שאני עייף ,שהיה לי חם וקשה. שיסגרו את החנות ונטפל בזה מחר".

(ההדגשות אינן במקור – מ.ק. ראו ע' 8 ש' 9-18 לפרוטוקול).

כאמור, התובע העיד כי הוא כל הזמן לא מרגיש טוב, ולכן לא ברור מה הפריע לו כשמר עופר ציין לעברו, לכאורה, כי "עוד פעם אתה לא מרגיש טוב".

ובהמשך:

"ש: אז שיחה טכנית?

ת: כן עם כל מיני עקיצות באמצע.

ש: איזה עקיצות?

ת: כל פעם אתה עם הסיפורים שלך...".

(ההדגשות אינן במקור – מ.ק. ראו ע' 10 ש' 8-11 לפרוטוקול).

ויכוח חריג – האומנם?

11. לאור האמור, נשאלת השאלה מה היה חריג באותו ויכוח נטען עם מר עופר או מה היה אותו מאמץ מיוחד ביום האירוע הנטען?

12. במסגרת חקירה שביצע הנתבע, נרשמה גרסת התובע הטלפונית מיום 7.7.20 (צורף כנספח ה' לכתב התביעה), שם הוא התייחס למתח בשנים האחרונות עם מנהלת האזור, ולכך שכבר חודש לפני אירוע הלב קיבל הפניה לבית חולים עקב לחצים בחזה, אולם לא שעה להפניה לאור פחדיו. התובע התייחס גם לעבודתו בשעות נוספות ביום 20.9.18 (יום האירוע הנטען), כדלקמן:

"יום לפני מקרה (יום ה) הפגיעה עבד כרגיל. כשסיימו את יום העבודה מנהל התחנה שלמה אלקובי הודיע שיש תקלה בעיר בחנות, סמי אמר לו שלא מרגיש טוב, עמד לידו גם עופר (מנהל הקבוצה) עופר אמר שחייב ללכת לתיקון. הוא הלך לחנות, היה שם חשמלאי מטעם החנות – בוחבוט יוסי. סמי ביקש מיוסי עזרה בהברגה כי היד השמאלית שלו כואבת ויש לו לחצים בחזה. עבד באותו יום עד 21:30 בערב. באותו יום (20.9.18) עבד מ-7:00 בבוקר עד 21:30. הגיע הביתה, לא הרגיש טוב. יום למחרת ב- 21/9/18 פנה לרופא כי לא הרגיש טוב, קיבל הפניה לבי"ח. עלה לבי"ח פוריה".

את גרסת התובע תיעדה הגב' תמרה ראובן.

עינינו הרואות, כי התובע לא הזכיר כל ויכוח עם מר עופר. ונבהיר – המדובר בגרסה הראשונה שהתובע מסר לאחר הגשת התביעה.

13. במכתב מיום 20.8.20, התובע התבקש להמציא הצהרה מפורטת של מר עופר לעניין הוויכוח הנטען. בסופו של יום הצהרה כזו לא הוגשה מאחר, שלטענת התובע, מר עופר לא שיתף עימו פעולה.

בנוסף, באותו מכתב, התובע התבקש להסביר את הפער בין גרסתו לנציגת הנתבע מיום 7.7.20 (שם קשר את מצבו הרפואי לשיחת טלפון שהתקיימה עם מנהלת האזור ביום 21.9.18) לבין גרסתו בטופס התביעה שהגיש (שם קשר את מצבו הרפואי לוויכוח עם מר עופר ולעבודה מאומצת).

התובע הגיש תצהיר מטעמו מיום 1.10.20 ובו ניסה ליישב את הסתירות. התובע הצהיר שבשיחה הטלפונית עם נציגת הנתבע מיום 7.7.20 התבקש להתייחס אך ורק לשיחה עם מנהלת האזור שהתקשרה אליו עת כבר היה בחדר מיון בבית החולים ולתאר את חלקה בפגיעה שנגרמה לו. התובע ניסה להסביר שהפגיעה נגרמה לו עקב עבודה מאומצת בתיקון התקלה, אשר במהלכה התפתח ויכוח עם מר עופר, ולאחר מכן חלה החמרה נוספת במצבו עקב השיחה עם מנהלת האזור בחדר המיון.

התובע לא הצליח לשכנע אותנו שבשיחה עם נציגת הנתבע מיום 7.7.20 התבקש לדבר רק על חלקה בפגיעה של מנהלת האזור שהתקשרה אליו עת שהה במיון. גרסתו זו תמוהה בעינינו, ואיננה עולה בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק. נראה כי בעת ביצוע השיחה, התובע סבר כי האירוע החריג והמרכזי בעניינו אינו אלא השיחה עם מנהלת האזור שהתעמרה בו שנים (לשיטתו) ולא ויכוח נטען עם מנהלו – מר עופר.

14. במזכר סיכום שיחה טלפונית מיום 8.11.20 שערכה נציגת הנתבע עם מר עופר, צוין כך:

"בשיחה טלפונית עם עופר –

לא היה ריב. אמר בפניו כי לא יכול לעבוד וזה אמר לו: "אל תעבוד – אני אעבוד ואתה תהיה לידי". המשיך את עבודתו עד סוף אותו יום.

לא התווכחו מעבר לוויכוחים שקיימים מידי יום".

עולה אפוא, שמר עופר לא ציין ריב, או כל ויכוח חריג.

גם בעדותו מר עופר העיד באופן דומה:

"ש: איזה חילופי דברים היה לכם? בן אדם אומר לך שהוא רוצה ללכת הביתה ואתה אומר לו שאתה תחליף אותו, מתנהל ביניכם איזשהו וויכוח? כי אמרת שלא התווכחתם יותר מדי, במצב הזה היה ויכוח?

ת: כן היה ויכוח אבל לא בגלל הנקודה הזו בעבודה אלא שבכל עבודה יש וויכוחים, דעות דרכי עבודה וכו'".

(ראו ע' 16 ש' 11-15 לפרוטוקול).

ובהמשך הוסיף: "...ותמיד היו לנו וויכוחים. במקרה הזה באותו יום גם היה לנו וויכוחים, זה חלק מהחיים שלנו לפעמים מיישרים הדורים באותו רגע ולפעמים יום יומיים אחרי. אנחנו תמיד עובדים ביחד" (ראו ע' 16 ש' 24-26 לפרוטוקול).

מגרסתו של מר עופר עולה, כי תמיד היו בין התובע לבינו ויכוחים שונים, בענייני דעות, דרכי עבודה וכד'. כך גם היה ביום האירוע הנטען. אולם מר עופר שלל ריב או ויכוח חריג/שונה מהרגיל.

15. זאת ועוד, התובע בעצמו העיד כי "אני חוזר ואומר שאני לא זוכר מה היה בוויכוח אני כל כך נפגעתי, נעלמתי ואני לא זוכר כלום מהאירוע" (ראו ע' 8 ש' 25-26 לפרוטוקול).

עולה, שהתובע בעצמו אינו זוכר כלום מאותו ויכוח נטען, מה שמעמיד את כל גרסתו בדבר ויכוח בספק, בלשון המעטה.

דוגמה לסתירות נוספות שעלו בגרסתו של התובע

16. התובע טען בכתב התביעה (כמו גם בתצהיר שהגיש ביום 1.10.20) שהוא החל שלא לחוש בטוב רק במהלך ביצוע עבודות התיקון בחנות, כאשר בהמשך, גרסתו השתנתה עת טען שהוויכוח היה עוד במשרד ולפני הנסיעה לתיקון (גרסה שעלתה גם בתצהירו מיום 7.3.22), וכך העיד:

"...נכנסנו למשרד לשלמה, הוא אמר שיש תקלה, הסתכלתי על עופר ושלמה ואמרתי להם שאני עייף שאני לא יכול לרדת בואו נדחה את זה למחר, שלמה התעלם המשיך עם המחשב, עופר אמר "לא זה חנות היא צריכה לעבוד ערב חג עכשיו לרדת לשם" אמרתי לו עופר אני רוצה לעלות לבית, כבר 5 וחצי, מחר נקום בבוקר ונלך לתקן את התקלה" (ראו ע' 6 ש' 15-20 לפרוטוקול).

פער בלתי מוסבר זה, מעלה למצער, תהיות באשר לגרסתו בתצהיר "החדש", וזאת בעיקר שעה שמחד התובע הציג גרסה כזו (או אחרת) ומאידך העיד כי אינו זוכר דבר מאותו אירוע נטען.

17. זאת ועוד, התובע טען בכתב התביעה כי הוויכוח החל מאחר שמר עופר סירב לקבל את דבריו ביחס למצבו הרפואי ולשחררו לביתו. בעניין זה גרסתו של התובע מתפתחת, כך, בתצהירו מיום 7.3.22, ומבלי זכר בתצהירו מיום 1.10.22, הצהיר כי מר עופר פנה אליו "ואמר אתה תבוא ואני אבצע את העבודה" (מה ששולל את הטענה לעבודה מאומצת), כפי שהעיד מר עופר בעניין זה.

סיכום ביניים

18. לדידנו, התובע לא יצק תוכן ממשי לוויכוח הנטען כך שלא ברור מה היה כל כך חריג באותו ויכוח. התובע תיאר מצב של עייפות לאחר יום עבודה, התובע מודה שהוא כל הזמן לא מרגיש טוב, וכשמר עופר ציין זאת בפניו התובע מתאר מצב בו נפגע עמוקות מדבריו, מבלי שהניח בסיס מתאים לכך. התובע בעצם חולק על נחיצות תיקון התקלה באותו יום וטען שניתן היה לתקנה גם למחרת. מנהליו, עופר ושלמה, לא הסכימו עם התובע, בין היתר מאחר שמדובר בתקלה בחנות לפני ערב חג. התובע הודה בעדותו, כי הוא מבצע בעבודה את הוראות ממוניו, כך שלא ברור מה נשתנה התיקון האמור מכל התיקונים. המדובר בשיחה טכנית גרידא. גם התובע לא חלק על כך שמדובר בשיחה טכנית, רק שלשיטתו היו בה "מיני עקיצות". העקיצה שתיאר היא שמר עופר ציין שהתובע שוב לא מרגיש טוב. הא ותו לא.

19. ודוק. התובע לא הוכיח את הפגיעה העמוקה בו, לא הוכיח זלזול ואף לא משהו דומה. בתוך כך, התובע לא זימן לעדות את המנהל הנוסף, מר שלמה אלקובי – שלשיטת התובע יכל לשפוך אור על נסיבות העניין, והדבר פועל לחובתו. יתרה מכך, מר עופר בגרסתו ועדותו שלל ויכוח חריג, למעט ויכוח פרוצדורלי שהיה חלק אינטגרלי ממארג העבודה בין התובע למר עופר. התובע ניסה להסביר, בניסיון קלוש משהו, שהוא היה מועמד לקידום כלשהו בעבודה ולכן נפגע/נעלב. לא ברור מה הקשר בין הדברים, ומכל מקום טענתו בעניין זה לא הוכחה.

20. די באמור עד כה כדי לדחות את התביעה. יחד עם זאת ובבחינת מעבר לנדרש, נתייחס להלן גם לתיעוד הרפואי בעניינו של התובע.

התיעוד הרפואי

21. הלכה פסוקה היא כי יש ליתן משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע לעניין הוכחת פגיעה כתאונת עבודה, על יסוד ההנחה כי אדם ימסור לרופא המטפל בו את כל המידע שברשותו על מנת לזכות בטיפול נכון (עב"ל 507/07 יניב אפרוני - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.3.2008, בפסקה 23; עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.7.10 בפסקה 9).

22. בעניינינו, לא מצאנו כל תיעוד לאירוע הנטען במסמכים הרפואיים. המסמכים הרפואיים תומכים בתלונות קרדיאליות דווקא בתקופה שלפני האירוע הנטען. כך, במסמך מיום 31.8.18 צוין כי התובע "קיבל הפניה לבדיקת אקג – במשך שבוע לא בוצע". במסמך רפואי מיום 17.9.18 (שלושה ימים לפני האירוע הנטען) דווח על כאבים בבית החזה בזמן מאמץ פיזי. במסמך הרפואי מיום האירוע הנטען – אין כל אזכור לאותו ויכוח בעבודה או אירוע כלשהו בעבודה. אף במכתב סיכום אשפוז מהמרכז הרפואי "פוריה" מיום 30.9.18 לא אוזכר כל אירוע בעבודה וכך תועד: "פנה למיון עקב תחושה אי נוחות בחזה צוואר עם הקרנה לכתף ימין גב עליון מזה כחודש ימים בעיקר בזמן מאמץ פיזי. שולל מחלת חום או כל תלונה נוספת. מכל מקום, התובע אף לא הפנה לכל מסמך רפואי המצביע על תיעוד רפואי של האירוע הנטען מיום 20.9.18.

לאור האמור, היעדר אזכור האירוע הנטען בתיעוד הרפואי, פועל אף הוא לחובת התובע.

סיכום

23. לאור כל האמור לעיל ובשים לב לתיעוד הרפואי, לא שוכנענו בקיומו של אירוע חריג בעבודה או מאמץ מיוחד. בהקשר זה נציין כי כפי שהתובע בעצמו העיד הוא היה רגיל לעבודה אותה ביצע ביום האירוע הנטען ונראה כי לא היה מאמץ מיוחד שחרג מגדר הנורמה.

24. לפיכך, אנו קובעים כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 20.9.18 התרחש אירוע חריג בעבודה.

אי לכך, התביעה נדחית.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

25. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' שבט תשפ"ג, (31 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.